מה זה קצר, רחוק ויקר ? רמז: לא שם משפחה גרוזיני.
ההופעה של דפש מוד התנהלה כסידרה. תם הטקס. הקהל מתבקש לעזוב את האיצטדיון עם חיוך על הפנים.
לפני שאני אעביר פה ביקורת הופעה מסודרת (והומוריסטית), אני רוצה לחגוג עוד קצת את ההופעה. למעלה השיר Question of Lust כולל המילים. וכאן Stripped שהיה בהדרן אך לא הופיע בפוסט עם כל שירי ההופעה שהכנתי לכם כאן.
והנה עוד שני שירים שאני מאד אוהב ושלא היו אתמול, אחד משנות השמונים, שהוא לדעתי, מהתקופה ההיא, אחד המוצלחים ביותר:
והשני רמיקס אדיר שמצליח להוציא משיר הרבה יותר ממה שיש בו:
Depeche Mode-A Pain That I_m Used To
אני לא איש של הופעות חיות. אבל מרוב הכנות להופעה, הדבר עצמו היה לי קצר מידי, רחוק מידי, וכבר שכחתי, אבל גם די יקר:
1. הזמן עובר מהר כשנהנים: בכל השירים הטובים שהיו Walking In My Shoes, It's No Goog, Precious, A Question of Lust ועוד..בסה"כ כעשרה - הזמן עבר נורא מהר. ובכלל אחרי שנים אלפיים, אחרי שהורגלנו למופעי ארוויזיון בני 10 שעות שידור, אחרי שסבלנו קסאמים במשך 7 שנים מבלי להגיב, אנחנו חייבים הופעות של 3 שעות לפחות.
2. אם שותים לא נוהגים: אסור להכניס מים, אלכוהול ובכלל שתיה למתחם. כך הם מרוויחים עוד כמה מאות אלפי שקלים על 15 שקל לבקבוק מים מינרלים של חצי ליטר, ו-25 שקלים לשליש בירה בכוס. אבל אני הצלחתי להכניס בבקבוק שוקו קטן, ממולא ב- 170 מיליליטר של ויסקי. יש !!!
בכל כניסה היו 4 שוטרי מג"ב, שבדקו תכולת תיקים. השוטר הנחמד שבדק אותי ביקש שאני אשתה את המשקה במקום, או שאני אשאיר אותו בחוץ. הסברתי לו שאני לא יכול... ואישתי הסבירה שזה תיק של הילדים עם מטליות לחות, טיטולים ושוקו בצבע של ויסקי...והוא ויתר :-)
הצרה היא שהזמן עובר הרבה יותר מהר אחרי ששותים. וגם כל הזמן יש פיפי ואז מתאפקים או רצים לשירותים...עוד זמן שמתכלה.
3. קשה באימונים קל בקרב: לפחות שבוע שאני בהכנות, כולל הכנת הפוסט עם כל שירי ההופעה. ביום ההופעה עבדתי חצי יום, ישנתי צהרים. נסעתי במיוחד שעות להופעה. מה זה שעתיים הופעה לעומת כל זה, בלי אפשרות לעשות ריפליי.
4. ה-VOD אשם: ערב קודם התכוננתי גם על לישון מאוחר, כדי שלא יהיה לי ג'ט לג אחרי לינה באחת בלילה. צפיתי ב-VOD בהופעה של דפש מוד בפריז, היה מרגש. מבחינה מוזיקלית עדיף הפלייליסט שהיה בארץ. גם הסגנון הרוקי של ההופעה בארץ עדיף לטעמי, על-פני הופעה בפריז ששם היה נופך בלוזי, של מוזיקת נשמה על כל השירים. ההבדל הגדול הוא שאחרי שרואים את דייב גאהן ואת מרטין גור כל-כך מקרוב, עם כל המחוות היפות שהיו בהופעה ההיא בפריז, אז יש הרגשה שאצלנו זה בכל זאת היה קצת יותר מכני, ופחות מרגיש.
5. הוידאו ארט: בלי ספק שהוידאו ארט עושה הבדל, אבל ממש חבל שמטעמים אסטטים (אני מנחש) לא הקרינו את חברי הלהקה על המסכים שלצידי הבמה (שהיו גם די קטנים), ונאלצנו לצפות רק בוידאו ארט שמתחתיו יש נמלים שמנגנות. כל הקשר בין הקהל ללהקה התפספס. למזלי (עוד פעם!) היו לידי זוג עם משקפת שהתחלקו איתנו בצפייה. אז יכולנו לראות נמלים קצת יותר גדולות.
6. מופע שנות השמונים: זה לא היה ! למרות שאני מכיר את האלבום החדש כבר כמעט בע"פ, והתרגלתי לכל השירים, והם ממש בסדר ונחמדים, רובם לא עושים לי כלום, ובעצם נפשית אני מדלג עליהם. חוץ מ-Sympathy. בבוקר עוד קיוויתי שלא יהיה I Just Can't Get Enough, אבל באמת שלא היו מספיק שירי שנות השמונים, ואלו שהיו, הם לא אלה שאנחנו מעדיפים. אנחנו מכירים מילים לשירים שלא הושרו וגם להיפך.
שורה תחתונה- בכל זאת היה שווה !!!
היה שווה כי צריך לראות את חצי כוס הויסקי המלאה. היה שווה כי דפש מוד נמצאים בשיא. היה שווה כי בשירים היפים היה אדיר ! עצמתי עיניים, רקדתי, חיבקתי את אישתי, התלוצצתי עם הקהל (במקום דייב גאהן)..היה כיף !
בקטנה:
לגבי יה-יה-יהס. כריסי היינד החדשה מדליקה בהחלט, אבל היא לגמריי מחוץ לקונטקסט (ויש להוסיף חיה בסרט). אני (כנראה היחיד) שהכרתי את כל השירים, לא התחברתי. זה מתאים יותר למעדונים. היה מתאים גם הפקה קצת יותר אלקטרונית (כמו באלבום) ופחות פוסט-פאנק. ואם זכרונני אינו מטעני לא היה הלהיט היסטריק, חבל.
ההופעה של דפש מוד התנהלה כסידרה. תם הטקס. הקהל מתבקש לעזוב את האיצטדיון עם חיוך על הפנים.
לפני שאני אעביר פה ביקורת הופעה מסודרת (והומוריסטית), אני רוצה לחגוג עוד קצת את ההופעה. למעלה השיר Question of Lust כולל המילים. וכאן Stripped שהיה בהדרן אך לא הופיע בפוסט עם כל שירי ההופעה שהכנתי לכם כאן.
והנה עוד שני שירים שאני מאד אוהב ושלא היו אתמול, אחד משנות השמונים, שהוא לדעתי, מהתקופה ההיא, אחד המוצלחים ביותר:
והשני רמיקס אדיר שמצליח להוציא משיר הרבה יותר ממה שיש בו:
Depeche Mode-A Pain That I_m Used To
אני לא איש של הופעות חיות. אבל מרוב הכנות להופעה, הדבר עצמו היה לי קצר מידי, רחוק מידי, וכבר שכחתי, אבל גם די יקר:
1. הזמן עובר מהר כשנהנים: בכל השירים הטובים שהיו Walking In My Shoes, It's No Goog, Precious, A Question of Lust ועוד..בסה"כ כעשרה - הזמן עבר נורא מהר. ובכלל אחרי שנים אלפיים, אחרי שהורגלנו למופעי ארוויזיון בני 10 שעות שידור, אחרי שסבלנו קסאמים במשך 7 שנים מבלי להגיב, אנחנו חייבים הופעות של 3 שעות לפחות.
2. אם שותים לא נוהגים: אסור להכניס מים, אלכוהול ובכלל שתיה למתחם. כך הם מרוויחים עוד כמה מאות אלפי שקלים על 15 שקל לבקבוק מים מינרלים של חצי ליטר, ו-25 שקלים לשליש בירה בכוס. אבל אני הצלחתי להכניס בבקבוק שוקו קטן, ממולא ב- 170 מיליליטר של ויסקי. יש !!!
בכל כניסה היו 4 שוטרי מג"ב, שבדקו תכולת תיקים. השוטר הנחמד שבדק אותי ביקש שאני אשתה את המשקה במקום, או שאני אשאיר אותו בחוץ. הסברתי לו שאני לא יכול... ואישתי הסבירה שזה תיק של הילדים עם מטליות לחות, טיטולים ושוקו בצבע של ויסקי...והוא ויתר :-)
הצרה היא שהזמן עובר הרבה יותר מהר אחרי ששותים. וגם כל הזמן יש פיפי ואז מתאפקים או רצים לשירותים...עוד זמן שמתכלה.
3. קשה באימונים קל בקרב: לפחות שבוע שאני בהכנות, כולל הכנת הפוסט עם כל שירי ההופעה. ביום ההופעה עבדתי חצי יום, ישנתי צהרים. נסעתי במיוחד שעות להופעה. מה זה שעתיים הופעה לעומת כל זה, בלי אפשרות לעשות ריפליי.
4. ה-VOD אשם: ערב קודם התכוננתי גם על לישון מאוחר, כדי שלא יהיה לי ג'ט לג אחרי לינה באחת בלילה. צפיתי ב-VOD בהופעה של דפש מוד בפריז, היה מרגש. מבחינה מוזיקלית עדיף הפלייליסט שהיה בארץ. גם הסגנון הרוקי של ההופעה בארץ עדיף לטעמי, על-פני הופעה בפריז ששם היה נופך בלוזי, של מוזיקת נשמה על כל השירים. ההבדל הגדול הוא שאחרי שרואים את דייב גאהן ואת מרטין גור כל-כך מקרוב, עם כל המחוות היפות שהיו בהופעה ההיא בפריז, אז יש הרגשה שאצלנו זה בכל זאת היה קצת יותר מכני, ופחות מרגיש.
5. הוידאו ארט: בלי ספק שהוידאו ארט עושה הבדל, אבל ממש חבל שמטעמים אסטטים (אני מנחש) לא הקרינו את חברי הלהקה על המסכים שלצידי הבמה (שהיו גם די קטנים), ונאלצנו לצפות רק בוידאו ארט שמתחתיו יש נמלים שמנגנות. כל הקשר בין הקהל ללהקה התפספס. למזלי (עוד פעם!) היו לידי זוג עם משקפת שהתחלקו איתנו בצפייה. אז יכולנו לראות נמלים קצת יותר גדולות.
6. מופע שנות השמונים: זה לא היה ! למרות שאני מכיר את האלבום החדש כבר כמעט בע"פ, והתרגלתי לכל השירים, והם ממש בסדר ונחמדים, רובם לא עושים לי כלום, ובעצם נפשית אני מדלג עליהם. חוץ מ-Sympathy. בבוקר עוד קיוויתי שלא יהיה I Just Can't Get Enough, אבל באמת שלא היו מספיק שירי שנות השמונים, ואלו שהיו, הם לא אלה שאנחנו מעדיפים. אנחנו מכירים מילים לשירים שלא הושרו וגם להיפך.
שורה תחתונה- בכל זאת היה שווה !!!
היה שווה כי צריך לראות את חצי כוס הויסקי המלאה. היה שווה כי דפש מוד נמצאים בשיא. היה שווה כי בשירים היפים היה אדיר ! עצמתי עיניים, רקדתי, חיבקתי את אישתי, התלוצצתי עם הקהל (במקום דייב גאהן)..היה כיף !
בקטנה:
לגבי יה-יה-יהס. כריסי היינד החדשה מדליקה בהחלט, אבל היא לגמריי מחוץ לקונטקסט (ויש להוסיף חיה בסרט). אני (כנראה היחיד) שהכרתי את כל השירים, לא התחברתי. זה מתאים יותר למעדונים. היה מתאים גם הפקה קצת יותר אלקטרונית (כמו באלבום) ופחות פוסט-פאנק. ואם זכרונני אינו מטעני לא היה הלהיט היסטריק, חבל.
2 תגובות:
חייכת אותי,ושורה תחתונה באמת היה שווה,בעיקר כשבאים מוכנים,אבל בענין ה יה יס,נעלבתי בשם כריסי היינד:-)))
אין מה להשוות בכלל וכבר כתבתי בפוסט שלי שהם לא מתאימים להופעת איצטדיונים,
ובראיונות הם מודים בזה בעצמם.
את לא יודעת כמה שאני שמח שהגבת :-)
שמתי לב לתמימות הדעים שלנו לגבי. יה יה יהס שהם מתאימים יותר להופעות קטנות.
וכריסי היינד צריכה להיות שמחה בכל פעם שמזכירים אותה כמודל לחיקוי. ותמיד המקור יוטר טוב, אין מה לעשות :-)
הוסף רשומת תגובה