בדרך-כלל אני מדווח פה על אלבומים חצי דקה אחרי שהם דלפו לרשת. הפעם לקחתי את הזמן..עבר כמעט חודש. היתרון הוא שאני יכול עכשיו לומר לכם שאני מקשיב לאלבום של Tame Impala די הרבה. יותר משציפיתי. הם אוסטרלים והם עושים פופ פסיכדלי. אלבום הבכורה שלהם Innerspeaker יצא בשנת 2010 והיה בו אלמנט ניסיוני משהו. האלבום החדש Lonerism שיצא השנה הרבה יותר פופי ביטלסי. הם מצידם אומרים שהם מושפעים מ - Todd Rundgren. האמת שיש בזה משהו. מעבר לזה אין יותר מידי מה לספר על האלבום הזה, בגלל זה גם לא היה עליו עד עכשיו פוסט. שירי פופ סיקסטיז מעולים עטופים באפקטי פסיכדליה נעימים. מזכירים לי את הפליימניג ליפס בפאזה מסויימת שלהם. כל פעם שאני מתלבט מה לשים באותו זו ברירת המחדל המיידית. למטה שיר מתוך האלבום שאפילו ילדים בבית הספר יכולים לשיר.
אם אתם קוראים את הפוסט הזה באמצע השבוע אז קרוב לוודאי שחם בחוץ. אבל בסוף השבוע היה קר, ירד קצת גשם (מקומי). לא יודע אם אפשר לקרוא לזה יורה, אבל אני הוצאתי סוף סוף את נעלי הבית החורפיות. מה שמזכיר לי בדיחה של הבת שלי על אמהות - ילד אחד בא לאמא שלו ואומר לה: "אמא כואב לי הראש"..אז האמא אומרת: "בטח, תמשיך להתסובב ככה בלי גרביים.." ואז בא המשפט שמערב חושים: "אתה רואה שאתה אף פעם לא מקשיב לי".
פתיחה2
בזמן האחרון יש כאן פחות אלבומים. זה ישתנה בשבוע הקרוב. בזמן האחרון שמתי לב שכל מה שאני שומע מקושר אצלי לאנשים מסויימים. חברים שאני מכיר שאוהבים את המוסיקאי הספציפי. וחברים שיש להם טעם מסויים. בדרך-כלל זה הולך גם עם המלצות. אז עד היום היו פה כל מיני קרדיטים לאנשים שהמליצו לי על דברים. נראה לי שזה קצת טרחני עבור כולם. בשביל קרדיטים יש קבוצות בפייסבוק. כאן אני אוסף את מה שאני אוהב. את הטעם האישי שלי. ותודה לאל (או למדע או לטבע) שיש לי המון חברים טובים, וחשיפה מאד טובה להמון מוסיקה טובה. וכל מה שאני רוצה לעשות פה זה לחלוק את זה עימכם. שגם אתם תהנו:
Yo La Tango - בהופעה !
אני מתחיל הכי בגדול שאפשר את הפוסט הזה. אני מוכרח להודות שלפעמים מרוב שאני מקשיב למוסיקה. זה מרגישים לי רגיל כזה..ואז צץ משום מקום קטע כזה שמעיף אותך, שמרגש, שאתה אומר לעצמך: יש רוקנרול ! יו-לה טנגו הופיעו ב-2009 על גג של בנין גבוה בלי מעקה בניו-יורק. במסגרת פרוייקט הופעות שנקרא Don't Look Down. משום מה רק השנה העלו את זה פיצ'פורק ליוטיוב. הם ניגנו 5 שירים בשקיעה. אני מניח שאף אחד בתחתית הבנין בן מאה הקומות לא הצליח להקשיב לזה אבל אתם יכולים. וזה נהדר (ובאמת תודה לטובי טוב). ככה זה מתחיל:
עלו 100 קומות, לא יכלו לשים את הרמקול של הגיטרה חצי מטר יותר גבוה בשביל הפידבקים. מסכן, בטח כאב לו הגב רצח אחרי ההופעה. ועוד שירים מאותה הופעה
Sigur Rós - Varðeldur
אני לא בנוי לצלילות ארוכות. אבל השיר הזה והקליפ הזה מתוך האלבום האחרון של סיגור רוס שיצא השנה, מהפנטים כל אחד. כבר ציינתי בעבר שיש להם פרוייקט שכל שיר באלבום הם נתנו לבמאי אחר ונתנו לו לעשות מה שבראש שלו. משמעות השם של השיר היא דווקא Campfire. כאילו קומזיץ ? לא קשור לצלילות..קחו נשימה ארוכה
The Black Keys / RZA - The Baddest Man Alive - אזהרת צפיה !
עוד קליפ רווי אלימות. אם סינים כושים ולבנים נמצאים ביחד באותו קליפ ובלוז נשמע ברקע, אז אווירת טרנטינו מובטחת. לפחות בסוף RZA מתנצל.
בשבילי פרינס הוא אחד המוסיקאים הכי גדולים בכל הזמנים. הוא גם אחד מנגני הגיטרה הכי טובים בכל הזמנים. וללא ספק מהפכן. פרינס יחד עם מייקל ג'קסון וקווינסי ג'ונס הביאו את הסול וה-R&B למקום הכי גבוה שאפשר להגיע אליו. אני הכי אוהב את האלבום Parade של פרינס אבל הכי הרבה הקשבתי ל- Love Sexy האלבום המופתי. אחריו הוא יוצר עוד, אבל דברים פחות גאונים. השבוע הוא הופיע עם שיר חדש בטלוויזיה. דווקא נחמד. משהו שאני חייב לומר על אישיותו הבימתית: ובכן, יש לו אישיות בימתית. הוא לא נראה בן אדם רגיל. הוא נראה יצור, הוא נראה כוכב במה.
Wild Nothing - Paradise
אחרי שצללנו עם סיגור רוס. הגיע הזמן לעלות מעל העננים עם ווילד נאט'ינג (יש להקות שפשוט אי-אפשר לבטא אותם בעברית). מזכיר לי את קאט קופי
Of Montreal - Sails Hermaphroditic - אזהרת צפיה !
לא רק המוסיקה, גם הקליפ קישקוש. פרשנות: המוסיקה של אוף מונטריאול משתכללת כל הזמן. אם תשאלו אותי רק
לרעה. אחרים חושבים שלטובה. השיר הזה לא כזה נורא. גם הקליפ מלא ביצרתיות וביצריות ובבלאגן. מתוך אוסף של קטעים נדירים של הלהקה שיוצא כעת Of Montreal - Sails Hermaphroditic
Ten To Butter Blood Voodoo - בלוג חדש !
בלוג חדש של חברי אורי דביר. "רוק אלטרנטיבי, פולק, פסיכדליה, רעשים, גיטרות ושאר ירקות משנות ה-60 ועד היום." אחד האנשים שאני מכיר בזכותם בכל פעם משהו חדש וטוב. הוא היה מוכר באוזן השלישית בחיפה, יש לו אוסף תקליטים עצום, והוא גם מקשיב למוזיקה עם המון אהבה. הפוסט הראשון על Roy Harper.
החיים שלי יותר מעניינים ממני
הייתי אמש בג'ימס בונד החדש, אישתי התלבשה כמו נערת בונד עם מגפים ומעיל עור תואם, לכן היה לי הרבה יותר קל להזדהות עם דניאל קרייג. ראינו את הסרט עם אבא של אישתי שידע לספר על סרט ג'ימס בונד הראשון שיצא לפני 50 שנה. הוא הוקרן בקולנוע אוריון שנחשב בזמנו, לדבריו, לקולנוע הפחות טוב בחיפה. לעומת קולנוע ארמון ,שהיה יותר מפואר, בקולנוע אוריון הוקרנו בעיקר מערבונים ובי מוביז. מה שמשך אותו לראות את הסרט הראשון היתה הסיסמה "רשיון להרוג". לא שזה היה משנה לו יותר מידי. הוא הבן אדם שאני מכיר שראה הכי הרבה סרטים בחייו. גם כשהיה בעל משפחה עם ילדים קטנים הוא היה רואה כל יום סרט בהצגה יומית. כשיצאו קלטות וידאו היה לו ארון עם אלף קלטות של סרטים, ועכשיו יש לו כונן קשיח עם בערך 1800 סרטים. מתוכם, אם יש לכם ספק, גם כל 23 סרטי ג'יימס בונד שנוצרו עד היום. את ג'יימס בונד השני, דרך-אגב, כבר הקרינו בקולנוע ארמון. בגלל שהגענו קצת בשניה האחרונה, אז ברחתי לשירותים בזמן ששמו את שיר הפתיחה של אדל. שטות גמורה ! הפתיח כל-כך מרהיב, והשיר הזה, בהקשר של הסרט הוא השיר הנכון. היא כבר לא הנערה בת ה- 19 ששרה על אהבות בוסר מוחמצות שצובטות לך את הלב, היא כבר איזו מריה קארי, ובכל זאת היא בסדר גמור. הזכיר לי את שיר הנושא של ששרה דאסטי ספרינגפילד. גם היא כמו אדל, זמרת אנגליה, שהצליחה מאד באמריקה הודות לקול המופלא שלה: ADELE - Skyfall מעתה זה ספויילר שנועד רק לאנשים שראו את הסרט:
אני מאד אהבתי את הסרט ומאד נהנתי. פעם היתה לי יותר בעיה לראות סרטים כאלה. כמה שאני אוהב סרטים איטלקים דלי תקציב, למדתי לאהוב גם סרטים גרנדיוזים. מה שהפריע לי בדניאל קרייג, ג'יימס בונד החדש, זה שהוא לא מספיק שרמנטי. יותר מידי פוץ קשוח דמוי שוורצנגר בתפקידו כטרמינטור, או לחילופין טום קרוז במשימה בלתי אפשרית. כל הזמן הוא מתאמן, ועושה כושר...גם כשהוא יושב ושותה מרטיני בלובי המפואר של המלון, הוא לא נראה נהנה מהחיים, אלא בתפקיד. שזה בדיוק הפוך ממה שהיה עד היום. גיימס בונד של רוג'ר מור נראה כאילו הוא כל הזמן במסיבת קוקטייל, או לחילופין בג'קוזי עם איזו בחורה אקזוטית, ועל הדרך הוא הורג איזה נבל ומציל את העולם. הפעם הוא אפילו לא הציל את העולם. בעצם גם את אמ לא. נכשל לגמריי בתפקידו. בתמורה יצרו כאן ג'יימס בונד קצת יותר רגיש, יותר אנושי ופגיע, עם ילדות מורכבת ונפש מסובכת (!?). מצד שני היה איזה איפוק נכון בסרט הזה, גם בסצינות של ההתפוצציות הצילום נעשה באופן מאד מדוד. כאמור, בכל זאת נהנתי מאד.
The xx - Chained
עוד שיר יפה מתוך האלבום החדש והיותר קודר שלהם. כמה שהם נשמעים אייטיז, וכמה שאני ילד אייטיז, הם לא ממש אייטיז. יש אנשים ששפוטים על הצליל שלהם..ויש אותי שאוהב לאט לאט, וכל שיר בעיתו, מה טוב.
woods-night creature
יש להם אלבום חדש שטרם הקשבתי לו..אבל השיר הזה, מאלבום אחר, עושה לי חשק להקשיב להם. התאים לי פרפקט לנדודי שינה שהיו לי השבוע. אני צריך לכתוב כאן יותר זה מעביר לי כל טרדה. שיר יפה. woods-night creature
La Sera - Break My Heart
אני לא אוהב את ויויאן גירלז יותר מידי. אבל כאן Katy Goodman בפרוייקט צד שנקרא לה סרה והיא נשמעת טוב. הוידאו הזה מתבסס רק על חמידותה. אבל עם הפוני הזה זה גם מצליח לה.
Regina Spektor - How
עדין מצליחה לרגש רג'ינה ספקטור. חלפה העונה של הסינגר סונגרייטריות עם פסנתר, אבל אני בטוח שבעתיד האלבום החדש שלה יצטרף בכבוד לרפרטואר האהוב שלה. שחקי אותה רג'ינה..הרי אם הייתי באה להופיע פה מחר הייתי עוזב הכל.
Die Antwoord - Fatty Boom Boom - אזהרת צפיה !
טיפשי ומצחיק. Die Antwoord עושים קריקטורת מוסיקה. הם עושים קריקטורת וידאו. יש כאן פרודיה על ליידי גאגא וגם על דרום אפריקה. כמעט 3 מיליון צפיות בשבוע הראשון. רק לראות אותה מאופרת כולה בשחור זה כבר.. Die Antwoord - Fatty Boom Boom
הופעות פרימיום The Jesus and Mary Chain
ג'יזס ומרי צ'יין נתנו שתי הופעות בסופשבוע האחרון בבארבי. התגובות היו אמביוולנטיות. ההיסטוריה של הלהקה הזו רצפוה אהבה ואכזבה של אוהדים ומבקרים שלהם גם יחד. כשיצא אלבום הבכורה שלהם Psychocandy הביקורות התחלקו בין כוכב אחד לחמישה כוכבים. השירים לא היו כאלה גדולים אבל הם המציאו משהו חדש שנקרא שוגייז. בתחילת דרכם הם אפילו הושוו לסקס פיסטולס, בעיקר כיוון שבהופעות שלהם היו התפרעויות רבתיות, אבל גם הדיסטורשן והאטיטיוד שלהם עשה את זה. ההתפרעיות היו כיוון שההופעות היו קצרות מידי, אבל זה לא הפריע לג'ים ריד לחשוב שהם הלהקה הכי טובה בעולם.
השבוע בבארבי, 30 שנה אחרי, ההופעה שלהם היתה בבחינת הגשמת חלום ובבחינת ניפוץ חלום גם יחד. הסאונד היה נוראי. אני עמדתי ממש קרוב לבמה ולכן לא היתה לי שום בעיה, אבל כל מי שעמד מטר מאחוריי סבל. לי היה קצת מוזר לראות בחור לא צעיר, שנראה קצת כמו פקיד בנק, עושה מוזיקה של צעירים. כלומר, זה דבר אחד להיות מיק ג'אגר..או שלא...מוריסי, לדוגמא התבגר עם שירים חדשים וגם אנחנו התבגרנו יחד איתו. אבל לשחזר סצינה זה יותר נוסתלגי ויותר בעייתי. אני התאכזבתי לגלות שמתחת למעטה הרוקי הם בעצם לגמריי פופ קליל. אבל בסה"כ די נהנתי. היו שם אוהדים קרועים שלהם שנהנו מאד, אחרים לא.
Swans - The apostate
אתה לא יכול לעמוד בכניסה לבארבי בלי שמישהו יזכר כמה שההופעה של הסוואנס היתה אדירה ובווליום אדיר, בעיקר. אני מקשיב ל The Seer, האלבום הכפול שלהם, יותר משחשבתי שאעשה. בעיקר לדיסק הראשון, ומידי פעם משתחרר קטע הופעה חדש נוסף שלהם, וזה מאד מהנה. הפעם זה ה- "סינגל" הסוגר את הדיסק הראשון של The Seer. באלבום זה 23 דקות. בגירסה כאן זה קוצר לחצי
Elton John To Russia with Elton 1979
לגבי רבים וטובים ההופעה של הסוואנס היתה ההופעה הכי טובה שהיו בה אי-פעם. אבל שני אנשים שראו הרבה הופעות בחיים שלהם אמרו שההופעה של אלטון ג'ון עם ריי קופר היתה ההופעה הכי טובה שהם ראו. אני מניח שמה שטרם לכך הוא ששניהם היו בדיוק בגיל בין ילדות ונעורים. אני צפיתי בהופעה הזו בוידאו אתמול ומאד נהנתי. זו גם היתה ההופעה הפופ רוק הראשונה ברוסיה הקומניסטית. אתה יכול להרגיש את המתה שעובר בקהל. את ההתרגשות. את האיפוק. נראה כמו "מים גנובים ימתקו". ואיך שריי קופר מתענג על זה. תראו..יש גם קטעים בין השירים. סרט שהוא חוויה
MAC DEMARCO - FREAKING OUT THE NEIGHBORHOOD
היה שיר אחד שלו שאהבתי. אבל קשה לומר שנתתי למק דמקרו הקנדי יותר מידי צ'אנס. בטח לא כמו אביעד מהאייפוד רעב שמתאהב במוסיקה הכי יפה שאפשר להתאהב. קבלו את שיר הכוח הזה בהופעה
The Rolling Stones -- Doom And Gloom
הרולינג סטונס הם הוכחה לכך שההתמדה משתלמת. הם כבר לא מחדשים שום דבר כמה עשורים, ובכל זאת הם נחשבים מאד. זה לא שאין להם מוסיקה טובה, היא פשוט ממשיכה להיות תמיד בתודעה כי הם קיימים, והם גם טורחים לארוז לנו אותה שוב ושוב באוספים חדשים וכאילו שונים. האמת היא שאני קצת יורד עליהם יותר מידי, הם מכונה יעילה, אבל מצד שני יש להם את השילוב הנכון בין תשוקה למוסיקה לבין מסחריות. וזה בא לידי ביטוי גם באוסף חדש שיצא בקרוב, ובו מתוכננים להיות שני שירים חדשים. זה הראשון...שיר לא רע. שזכה כבר ל- 1,295,805 השמעות ביומיים
אני לא נגד פוליגמיה. אני חושב שעם ריענון מושג המשפחה החדשה, אפשר, וצריך לשקול, את הקונספט הזה מחדש. כי מנגד מה שאנחנו הולכים אליו הוא מטריאכליות שדי פוגעת לדעתי בנשים ובילדים גם יחד. יש יותר מידי נשים בודדות, ויותר מידי גברים בלי אחריות. אני מאד לא הייתי ממליץ לאף-אחת להיות האישה השניה. כמו בקליפ ה-"שבתות וחגים" החדש של לנה דל ריי. קליפ יפה ואפי. זה לא הופך אותה לפחות בלוף. אם היה לי ספק אז כבר אין. היא מסוג היוצרים שלוקחים את הפופ והופכים אותו לפלסטיק, כמו מורדן טוקינג בשנות השמונים. כמעט חצי מיליון צפיות ביממה אחת. לא תוכלו לצפות רק פעם אחת.
הקליפ הזה מכיל קיטש ורמזים מינים, פטריוטיות שבאה לידי ביטוי בנפנוף דגל ארצות הברית, ליקוקים של צוואר, ומלאכי גהינום על אופנעי הארלי דיוידסון. תמיד היה לי קצת מוזר האמביוולנטיות של מלאכי הגיהנום, יש בהם משהו פשיסטי שמשלב גם מרידה בחברה האמריקאית, ומצד שלי לאומנות. כשביקרתי במפעל של הארלי דיווידסון הבנתי שגם הבחירה באופנועים האלה היא לא באמת בחירה, זה יותר קיבעון מוחי, היתה תקופה שלא היתה בכלל אפשרות אחרת לקנות אופנועים בארצות הברית, אחרי מלחמת העולם השניה, ולמשך תקופה ארוכה מאד, הוא היה המפעל היחידי לאופנועים בארצות הברית.
אני מאד אוהב לקרוא את ביקורות האלבומים ב-7 לילות של ידיעות אחרונות, במיוחד את הביקורות של גון בן-ארי. זו בעצם הסיבה הכמעט יחידה שאני קונה את העיתון האנטי-ביבי הזה. זה מזכיר לי את הציוץ הכי מצוטט בטוויטר שנה שעברה שאמר משהו כמו: "לחשוב כל הזמן על האדם היחידי שאתה לא סובל, זה כמו לעשות פיקניק בפארק רחב ידיים ולשבת דווקא ליד ערימת החרא היחידה שנמצא בו". אז אתם לא אוהבים את ביבי, מה אתם מדברים עליו כל-כך הרבה ? הרבה פעמים לדברים האלה אין שום הצדקה אובייקטיבית, אין שום קשר בין התדמית של המנהיגים שלנו כבני אדם לבין תוצאות מעשיהם. למשל, אף אחד לא זוכר שרבין הביא עלינו את הצרה שנקראת עובדים זרים, מדינת הפשע שצמחה בדרום תל-אביב שהיא העודף של הפיגועים מהסכמי אוסלו, וחוץ מזה..אם ביבי כל-כך גרוע אז איך אין לו מחליף?
קצת סטינו מהנושא..אז כל ביקורת כזו של גון בן-ארי היא יצירה בפני עצמה שמוסיפה פרשנות ומדרש. הפעם על קניה ווסט, גם כשהוא יוצר משהו בינוני יוצא מצויין (זה לא מה שגון בן ארי כתב..הוא כתב..נו לכו תקראו..). קליפ צבעוני וקייצי משהו
וידאו חדש לניל יאנג. 17 דקות שיר על איך זה כיף להיות ביחד מיליון שנה עם אותה בת זוג. נסו בבית..מסוג השירים שאם הם היו קצרים, הם היו מאבדים את כל מהותם מבחינה מוזיקלית, ומבחינה רעיונית. באיזו נקודה הקליפ מפסיק להיות צילומים ישנים והופך לפסיכדליה
Neil Young & Crazy Horse - Ramada Inn
The xx - Angels (Four Tet remix)
האמת העירומה היא שהם לא מסעירים את נפשי המוזיקלית. אני מודע מאד להשפעה הטובה שלהם מסביב אבל הם לא עושים לי את זה. ברם אולם הרימיקס הזה של פור טאט נשמע טוב
גשם
אני לא טוב בלשלוף שמות של שירים.. זה קצת מוזר אבל עם כל העולם האסוציאטיבי העשיר שבי, קצת קשה לשלוף ככה מהמותן, למשל, המון שמות של חיות בחצי דקה. אז אם תשאלו אותי איזה שירי גשם אני מכיר, או חידון מוסיקלי אחר..לא נראה לי שיהיה לי יותר מידי מה לתרום. איתי כ. לעומת זאת הרבה יותר טוב בזה ממני, וגם בלמצוא שירי גשם אז הנה שניים שאולי ישנו פה את האקלים.
בשמחת תורה הייתי בבבית הכנסת, ואז באמצע "תיקון הגשם" (המקבילה היהודית לטקס האינדיאני המוכר), התחיל פתאום לרדת גשם. היתה הרגשה שאלוהים סוף סוף התעדכן, והבין את קצב החיים המודרנים. שבקרוב הוא יתחבר לאינטרנט ולפייסבוק והכל יהיה יותר פשוט. אז הנה שני שירי הגשם במדוברים
Rinse the Raindrops - Paul McCartney - Driving Rain אני די מקשיב לכל דבר שהוא עשה בשנים האחרונות (מתוך הערצה כמעט עיוורת) אבל מתאכזב כל פעם מחדש. זה אולי הדבר האחרון הטוב (מאד!) שפול מקרטני עשה. שיר לא אופייני שלו. איתי כ. הצליח להפתיע אותי פה Rinse the Raindrops - Paul McCartney - Driving Rain
The Chills - Rain זה מדהים איך תמיד אפשר לגלות עוד ועוד שירים מכל עשור וכל תקופה. למשל השיר הזה שגם אותו גילה איתי כ. ושהוא דרך נפלאה לסיים את הפוסט הזה. ניו-זילנד 87, פופ עקום קצת, טיפות הגשם על חבל התליה בחלון מהפנטות. The Chills - Rain
וזהו אלקטקטי כמו תמיד עוד נבדק ונמצא פרימיום הסתיים
צריך רק להאמין ולהתפלל
שהחיים יהיו יפים והמוסיקה פרימיום
פיליפ גלאס חוגג 75 ולכבוד כך יצא אוסף שהפיק לא פחות מאשר Beck אשר מכיל בניה מחדש (באנגלית: Rework) של קטעים מובחרים שלו מכל התקופות. למעשה אלה רמיקסים שנעשו על-ידי מוסיקאים כמו Amon Tobin, Dan Deacon, Peter Broderick וגם Memory Tapes ו- Beck. המוסיקה של Philip Glass היא במקורה אלקטרונית אבל עם הרגשה של מוסיקה קלאסית. הרמיקסים נותנים פרשנות מעניינת שנעה מאמביינט ועד אלקטרוניקה קינטית וקראוט רוק (אני סתם מתפלצן). אוסף של כל היצירות המובילות של פיליפ גלאס זה כבר מעולה בפני עצמו, אבל אם נודה על האמת היה יכול להיות מעט מיגע, הרמיקסים השונים נותנים טעם אחר כל פעם ולא מותירים אף רגע משעמם. חייבים להקשיב ! חייבים להנות !
ימים כאלה של חול המועד... חופש ובטלה ולפגוש משפחה. שום דבר דחוף. מחר נרקוד קצת עם ספריי תורה, ומה יכול להיות רע בכך. אני משתגע מאנשים שכל השנה מדברים על זה שיש כפייה דתית בארץ הזו, אבל פתאום כשיש חופש בחגים אז כפייה דתית זה אחלה. אני לא מודאג יותר מידי מהסטטוס-קוו. הייתי מעדיף קצת יותר תחבורה ציבורית בשבת וגם בלילה (וזה לא תלוי בדתים בכלל), אבל מה שבאמת מפריע לי הוא שיש יותר מידי אנשים שלא עובדים במדינה הזו בשם הדת. זה מעיק עליי באופן אישי ועל כל בן-אדם עובד שצריך לשלם יותר מיסים. יאללה בכל זאת חג, אז בוא נחגוג !
די-ג'יי ג'ון קייל
די ג'יי ג'ון קייל מספר על ההשפעות המוסיקליות עליו, ועל האלבום החדש שלו. יש כאן כמה הפתעות שלא תאמינו. ככל שעובר הזמן יותר ויותר מזכירים את מיילס דיוויס כמקור השראה, ופחות ופחות מזכירים את צ'ארלי פארקר. נראה לי שזה בעיקר כיוון שצ'ארלי פארקר ניגן בסקסופון שהוא כלי שכרגע לא באופנה - בניגוד לאייטיז שבהם היו הרבה להקות Fפאנק ולהקות סקא כמו מאדנס. הקול ג'אז של מיילס דיויס, לעומת זאת, נשמע הרבה יותר רוקי, בגלל אלמנט הקוליות שבו שיוצר ריחוק מסויים שמתכתב הרבה יותר טוב עם מוזיקה אלטנרטיבית ופוסט Pאנק. אני לא ידעתי שגקון קייל הפיק את האלבום הראשון של סטוג'ס, מודרן לאברס, פטי סמית' ואפילו ניגן עם ניק דרייק [קישור].
בלי שום קשר בדיוק נדלקתי על השיר הזה מתוך האלבום שלו יחד עם בריאן אינו
Bloc Party - Kettling
זהן הסינגל השני ושיר הפתיחה של האלבום הכה פרימיום של בלוק פארטי. בקליפ אפשר לראות ילדים בריטים משחקים "בריטיש בולדוג". הכללים הם שיש אחד או שני ילדים באמצע וכל השאר מנסים לעבור מצד אחד של המגרש לצד שני. קצת כמו מחניים רק שאתה הוא הכדור. מי שנתפס הופך להיות תופס בעצמו.
Melody's Echo Chamber - Quand Vas Tu Rentrer?
אני חושב שכל אחד כבר הספיק לפתח אלרגיה לדרים-פופ-ריוורב, אבל כמו בכל ז'אנר יש תמיד דברים פחות טובים ודבררים יותר טובים. זה לדוגמא פרימיום. ותודה לאורי דביר שהפנה את תשומת ליבי.
Nas - Cherry Wine (Explicit) ft. Amy Winehouse
הביוגרפיה של פטי סמית' מתארת בעיקר את סוף שנות השישים תחילת שנות השיבעים ובה היא מספרת גם על כל המוסיקאים שנפטרו אז, מג'ים מוריסון - שהיא הולכת לבקר בקברו אשר בפריז - קבר שהיה מאד מוזנח בשעתו. ועד ג'ניס שהיא כתבה לה שיר, וג'ימי הנדריקס - שאיתו שוחחה בחדר המדרגות בעת שנערכה מסיבה לכבוד פתיחת אולפן הקלטות חדש. לכולם כולל בריאן ג'ונס וג'ון לנון היה J בשם. איימי ווינהאוס מתה בגיל 27, בכך אין ספק, אבל אין לה ג'י בשם. וגם לא לקורט קוביין. השיר החדש שלה יחד נאס, לא עושה עימה חסד, היא נשמעת עייפה והקול שלה רדוד מאי-פעם, אבל בכל זאת הקשבתי לו חמש פעמים.
Indian Trails קצת מוזר שלא משדרים רוק טרוויאלי בשום מקום. הנה להקה צעירה מפינלנד מעיר שנקראת Lahti עם שיר חדש. לא עושה מהפכות חוץ מזה שהפתיח גם מזכיר את THE XX. הקשבתי לזה כמה וכמה פעמים. וגם לכל ה-EP שלהם. כיף. קוראים להם Indian Trails.
Back & 4th
הרמיקס הזה הגיע אלי דרך המייל הוא חדש אבל כך הגעתי לכל האוסף Back & 4th שהוא כולו מוזיקה אלקטרונית שיצא בשנה שעברה.
SOLANGE - LOSING YOU
הקליפ כאן יותר כייפי מהשיר היותר מידי פופי הזה. הכי אהבתי זה את החנות עם מכשירי הרדיו הישנים
A brief history of Soul Music
קישור מאת איתי כ. אני שומר אותו פה בצד לצורך המשך גילויים. אם אתם רוצים סקירה של ההיסטוריה של הסול זה מקור טוב [קישור].
וזהו.. שיהיה לכם הכל בפרימיום. תהנו מכל רגע של חופש כי מחר יהיה מאוחר
פתיחה
יצא ככה שכל הפוסט הזה הוא הופעות חיות אדירות מלפני כמה ימים או מלפני המון עשורים. בכל מקרה אדיר לגמרי כל הופעה כאן פיצוץ ושווה את הזמן שלכם.
Neil Young - September 29, 2012 Full Show
עכשיו חול המועד וזוהי שיאה של עונת הפסטיבלים אני הייתי השבוע בפסטיבל כדורים פורחים בעין חרוד. היו גם זיקוקים וגם הופעה של רוני דלומי, אבל העיקר היה המופע האש בכדורים הפורחים. במקום אחר בעולם התקיים Global Citizen Festival והופיעו שם ניל יאנג עם ה- Crazy Horse. כשהייתי בטיול בארצות הברית אז יצא לי לשמוע ראיון איתו ברדיו. היה מרתק. וגם ההופעה הזו מאד טובה. כמה אנרגיות ! כמה ! בסוף מצטרפים אליהם גם הפו פייטרס שכנראה מתפרקים ממש בקרוב.
OTIS REDDING Paris & London 1967
הפוסט הזה התחיל בצורה מסויימת והתפתח לפוסט של הופעות חיות. בזכות אוטיס דינג וההופעה המדהימה שלו משנת 1967. מלך סול בפני עצמו, ושוב לא תוכלו להתנגד
Cat Stevens on French Television in 1967:I Love My Dog
השבוע השתכנעתי שהאסלאם הקיצוני הוא באמת בעיה גדולה משרציתי להכיר בה. אני מכיר לא מעט מוסלמים דתים. אין לי בעיה איתם. הם אנשים טובים. יש בהם לרוב איזה תום, טוב לב הייתי אומר שאפילו טוהר בנשמה, אבל כנראה שכל ההדחקות האלה של מיניות ואלכוהול עולים להם לראש ולעצבים כשהם מתחילים להתגודד בקבוצות ולצאת לג'יהאד. ואז זה כבר חיזבאללה וחמאס ולא טוב. בכל זאת נזכרתי כשראיתי את הקליפ של קאט סטיבנס שכידוע התאסלם. אחד מהאנשים התמימים והטובים שהיה לעולם הזה להציע. כאן בשנת 1967 הוא שר בלייב ובלי פלייבק. וזה מעולה:
Sharon Tandy - Hold On
זה גאראג' ? זה סול ? לא יודע. אנחנו רגילים להקשיב לקלאסיקות של פעם, אבל הכי כיף הם דווקא הדברים היפים והלא מוכרים שהיו טובים אז אבל עם השנים נשכחו. איתי כ. מומחה בלאתר אותם. וזה אחד כזה יפה:
Sharon Tandy - Hold On
King Crimson-Larks' Tongues In Aspic
ולמשהו אחר לגמריי הקלטה של קינג קרימזון משנת 1972 שנתקלתי בא השבוע. זה חלק מאלבום The Beat Club שהוקלט באוקטובר 1972 בעיר ברמן. זה חוגג עכשיו 40 שנה ויוצא בהוצאה מהודרת כולל DVD. לא משנה. העיקר הקשיבו:
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
