נבדק ונמצא פרימיום - התרווחו ותרוויחו

 

 

פתיחה

בעיקרון, את כל מה מעניין אותי מבחינה מוזיקלית אני מפרסם גם בפייסבוק. אבל שם מרוב עצים לפעמים לא רואים את היער, וגם הכחול הזה של הפייסבוק לפעמים מרגיש נורא חונק. אז כאן אני יכול לתמצת ולהביא בפניכם רק את הפרימיום. שבו התרווחו ותרוויחו

Arcade Fire - חדש !
הלהקה הזו יותר חזקה באלבומים ובקליפים אינטראקטיבים מאשר בסינגלים, אז הנה הם יצאו עם אחד כזה והוא אכן נהדר. אם עוד לא צפיתם אז דעו שזה קצת לוקח זמן 'להטעין את הדבר הזה, אבל זה לא כזה נורא, ובכל מקרה משתלם
Arcade Fire -The Reflektor

TV on the Radio - חדש !
לא זוכה למספיק תהודה לטעמי, הסינגל החדש ל "טלוויזיה ברדיו" אולי בגלל שזה לא מופץ דרך היוטיוב אלא בערוצים אחרים. בכל מקרה קליפ יפה לסחורה הרגילה והטובה שלהם. ואני לא מתכוון לשים לכם את החדש של MGMT הוא נוראי לדעתי. הסינגל הראשון היה כאן, והוא חביב, ויש עוד שיר אחד ששווה באלבום, אבל כל השאר ממש לא, חבל.
TV on the Radio -Mercy

 Belle and Sebastian - חדש !

מכל האלבומים שיצאו לאחרונה אני הכי נהנה מהמאסטרפיס של ארקטיק מאנקיז. הבעיה היחידה שלי איתו שאני כל-כך מתלהב ממנו שאחרי שתי האזנות רציפות אני חייב להרגיע, ואז מצאתי את עצמי מקשיב הרבה לאחרונה לאלבום האוסף של הבלים והסבסטיינים. אלבום של B-SIDES ושל רמיקסים.  אני לא מעריץ מושבע של הלהקה, אבל מחבב אותם לפרקים. ניסיתי לפצח בהאזנה שלי את ההסתייגויות שלי מהם',ואת המשיכה שלי אליהם, ומצאתי שהם קצת שכלתנים מידי לטעמי. יש בשירים שלהם משהו שבנוי ממחשבה, יותר מאשר רגש. הרמיקס לשיר הבא מאד מוצלח ביותר ואולי מסביר את הכל. ובכלל, לא שסבלתי מהאלבום:
 

Belle and Sebastian - Your Cover's Blown (Miaoux Miaoux Mix)






דירהנטר - חדש !
קליפ חדש מתוך האלבום שלהם שיצא השנה
DEERHUNTER "BACK TO THE MIDDLE


פרנץ פרדינננד - חדש !
כמה מוזר זה שאפשר לקרוא ביקורת מוזיקה של גל אוחובסקי ולשמוע במקביל את האלבום שהוא ממליץ עליו. אני עדין אוהב לקרוא ביקורות שלו כשהוא כותב על מה שמעניין אותי, ולא על אייל גולן ורוני דלומי. תמיד יש לו הבחנות מעניינות, הפעם בין להקות אנגליות שונות, אלה יוצאי בתי ספר לאומניות מול אלה מהעיירות. מאד מעניין, והקשבתי לאלבום של פרנץ פרדיננד על הדרך. פחות טוב מארקטיק מאנקיז, אבל כייפי ,ובאמת שלא חייבים להשוות



Of  Montreal -  חדש !
לפעמים נדמה לי שמה ש-MGMT מנסים לעשות זה קישקוש מקושקש כמו אוף מונטראול. שלפעמים יוצא גאוני ולפעמים יוצא מבריק משתן שעלה לראש. לא יודע, אם שתי הלהקות האלה מייצגות איזה אובדן דרך, כי אם בסוף מה שאנחנו אוהבים זה את ארקטיק מאנקיז ופרנץ פדיננד, אז לאן אנחנו מתקדמים עם המוזיקה הפופולרית ? ואל תגידו לי לצ'יל ווייב. הסנונית הראשונה מתוך החדש של אוף מונטראול מעוררת מעט תקווה, אבל האלבום כולה הוא שיקבע

Of Montreal - Fugitive Air

SBTRKT - חדש !
אין לי משהו נגד אלקטרוניקה, יש לי אפילו כמה מכשירים אלקטרונים בבית, וזה נחמד אלקטרוניקה, במיוחד כשזה לתועלתך, למשל השיר הקטע הבא, נהדר !

SBTRKT - IMO



יוקו אונו - חדש !
לקראת יום כיפור החלטתי למחול לה. למחול לה על שהיא כזו גרידית וכל הזמן מנפיחה חיים בגופתו של בעלה, למרות שיכול להיות שבלי מכונת שיווק משומנת הוא היה אייקון פחות אגדי (אני מסופק). ואני סולח לה על כל המוזיקה המחורבנת שהיא עושה. מצד שני אולי החיים היו פחות מעניינים בלי אנשים שונים וצבעונים כמוה. אני רק תוהה איך זה שאין עוד ועוד דמויות יפניות שחודרות אל לב תרבות המערב. וגם השיר החדש שלה, לא נורא וכלל.







ז'אנל מונה - חדש !
ז'אנל מונה מוכשרת כשד או כאנדרואיד (בחירה שלה), עם אלבום חדש ומלא שירים כרימון תלוי בסוכה. האמת שכבר די התייאשתי ממנה, אומרים שההופעות שלה אדירות ומפוצצות אנרגיה, אבל האלבומים מתעקשים על קונספט ופתפותי דימויים חלליים חלולים, הפעם נראה שיש יותר בשר, והמצב קצת שונה. אומרים שזה אלבום טוב, מהמעט שהתחלתי להקשיב די אהבתי

Janelle Monáe - Electric Lady  

אלביס קוסטלו והרוטס -חדש !
זה קרה  כשהרוטס, להקת הבית של ג'ימי פאלון, הפתיעו את אלביס קוסטלו כשעשו קאבר של השיר הראשון שהוא אי-פעם השתתף בו - זו היתה פרסומת ללימונדה שאלביס קוסטלו עשה בה קולות, אבא שלו  Ross MacManus היה המבצע הראשי. אומרים שזה היה הניצוץ שהוביל לאלבום משותף. בכל מקרה הרוטס עושים לאלביס קוסטלו רק טוב. אחלה אלבום

אלבום לחג 3: Pixies - חדש !

 

 

האזנה ראשונה שלי לאי.פי החדש של הפיקסז היתה על ההליכון בחדר כושר. לרגע לא הייתי בטוח שזה בכלל הם. שיר הפתיחה אוירתי כזה, שירה בקול גבוה, ולא איך שפרנק בלאק שר בדרך- כלל. לא ידעתי איך להתייחס לזה. בדקתי אם זה באמת זה. כן זה זה. באמצע השיר הוא כבר מתחיל למלמל בספרדית, או משהו, ואתה מבין שזה הפיקסיז. אבל מה באמת אפשר לצפות מלהקה שעשתה שני אלבומים ששינו לך את החיים ? על אמת שינו לי את איך שאני מרגיש, חושב ואוהב מוזיקה, ואת החיים. נדמה שכבר כל הלקחים נלמדו ואני לא מדבר רק נירוונה, וסאונדגארדן. מבחינתי כל אלבום גיטרות של העולם שיצא אחרי 1989 היא נגזרת שלהם. בטח שאני מגזים. כי בטוח שיהיו כאלה שיאמרו שהראמונס, אבל זה הבלוג שלי - כאן אני קובע. ולא רק על גיטרות הניינטיז הם השפיעו אני בטוח שהסטרוקס והארקטיק מאנקיז לא היו מה שהם בלי הפיקסיז.  

נחזור לאי.פי החדש - בסך הכל 4 קטעים, כולם להיטיים. אינדי סינדי נשמע הכי ייצוגי מבחינת הצליל של הפיקסיז, והוא גם הכי טוב. תמיד היה בהם משהו קצת מתקתק ונעים, אבל נדמה לי שהפעם אפילו מעט יותר, משהו בין טרוויס לאואזיס. מה שהופך את האזנה לאלבום בהאזנות הראשונות למענגת, במיוחד בימים אלה של חג. אני רק לא בטוח איך זה ישמע בעוד 10 או 67 האזנות, אם נגיע לזה בכלל. בינתיים זה תענוג עילאי.

 

אלבום לחג 2: Arctic Monkeys - חדש !

כותרת משנה: האלטרנטיבה האמיתית לג'סטין ביבר

 

הייתי בחיים שלי רק שבוע אחד בממלכה הבריטית, באנגליה, וגם אז רק בלונדון וסביבותיה. לא פעם, אני שואל את עצמי איך הייתי מרגיש אם הייתי מקשיב לכל השירים האלה שם, בתור תושב - איך זה היה מרגיש ונשמע אם זו היתה המוזיקה המקומית של חיי ? מוזיקה היא תמיד התעלות על חיי היומיום, כמו שאומר גבריאל בלחסן. גם השיר של אריק איינשטיין "סן פרנסיסקו על המים" יותר יפה מסן פרנסיסקו, למרות שהיא מדהימה.  אולי בגלל שתו אחד יושב לך על הלב, יותר מכל חץ שבור, ופורט, ופורט. כל שכן כשזו מוזיקה מ-"חוץ לארץ", ובשפה אחרת, זה אפילו נשמע יותר מרוחק וגבוה. אבל שאפו על הבריטים האלה שיש להם כזו מוזיקה נהדרת ,וכאלה להקות אדירות וכייפיות כמו הארקטיק מאנקיז.

היופי של הארקטיק מאנקיז הוא שהם מצליחים להיות מיינסטרים אמיתי, שמשלב צליל גיטרות יחודי עם שירת רוק רומנטית ומקורית. אפילו אישתי מקשיבה באופן עצמוני לארקטיק מאנקיז. היא הורידה באייטיונז את האלבום (טכנולוגית אני והלפטופ שלי הכי פחות מתקדמים בבית שלי) ומקשיבה לו עם האייפד במרפסת. הקסם בטקסטים של אלכס טרנר הוא כמובן דופק לב של גיל 16, לצד חופש של גיל 27, והתחבטויות נעימות של מערכות יחסים בלי מחוייבויות ומשכנתא. בקליפ האחרון עם תסרוקת ובגדי עור, שלא היו מביישים את אלביס פרסלי, אתה מבין שהוא עובר משהו. הוא כל הזמן עובר, מתבגר ונשאר צעיר. גודל ומתפתח, וחווה תוך כדי. ועדין אני מצדיע לילדות האנגליות בנות ה-12 שזו מוזיקת הנעורים שלהן ולא ג'סטין ביבר. 

האלבום AM החדש של Arctic Monkeys היה יכול להיות אלבום פריצת הדרך שלהם, אילולא זו קרתה כבר באלבום הבכורה. אחרי שני אלבומים של חיפוש אחר צליל חדש, ופרוייקט צד מעולה, נדמה שהצליל החדש התגבש, השפה והסגנון התהווה, שהלהיטים זורמים יותר בקלות. אולי אפילו קצת יותר מידי בקלות - Why'd You Only Call Me When You're High? הוא דוגמא שכזו. גם הבי סייד שלו יצא נהדר. אבל, ברגעי היופי הנדירים של האלבום, שיר שמדבר על האהבה, עם דימוי של רכב כמו פורד קורטינה, אתה פשוט לא יכול לקרוא לזה קיטש, אפילו אם זה מה שזה.

 

אלבום לחג 1: Babyshambles - חדש !

 

 כמו שגאלגר ודיימון בניינטיז, כך טרנר ופיט דוהרטי הם שני כותבי השירים הבריטים הטובים של התקופה. דוהרטי גם ניחן בחוש הרס עצמי, למזלנו הוא לא אמריקאי, ולכן הוא לא מדרדר את יצירותיו למחולי בלוז ביבים סטייל ניק קייב וטום ווייטס (שהם טובים לסוגם, אבל באמת שעייפתי..). הבעיה של דוהרטי שהוא לא יציב בשתייה, וגם במוזיקה, ולכן יש תמיד הרגשה של חיפוף מחורטט, ממש כמו הוידאו של הסינגל הראשון באלבום. מה שמסביר את האווירה והקונטקסט: מסיבות פאבים, לצד אישפוזים בבית חולים. לכן זה נחמד שהוא מצליח לאסוף את עצמו, ולא פחות מכך את להקתו הבייבי שמבלס, ולכתוב ולהקליט אלבום שהוא לגמריי סבבי. Sequel to the Prequel הוא אלבום מלא שמחת חיים וזורקת זין, וגם עם מחשבות פילוספיות על החיים. כל זה לא היה שווה כלום אילולא היה מדובר במשורר לא רע ובשירים פרימיום. למטה שיר  מומלץ מתוך האלבום וגם כל האלבום להזרמה !