ועדת העורכים

היום מוריסי מופיע בארץ. לצערי אני לא יכול להיות בהופעה עכב התחייבויות אחרות. כתבתי עליו כבר פעם כאן. מבחינתי מוריסי אחד הגדולים ביותר שהיו אי-פעם. אם קוראים ב - TIME OUT את הראיון שקיים גל אוחובסקי שבוע שעבר איתו, ניתן להבין שמוריסי נותן את כל כולו באומנות שלו, ואין טעם לקוות לקבל ממנו יותר מכך בשיחה פנים מול פנים. זה די הגיוני. האב-טיפוס של דמות האומן שקיימת בראשי תמיד היא פיקאסו. אי-אפשר לצפות שהוא יהיה יותר מעניין מהציורים שלו. הוא יכול להיות רק יותר מרגיז מהם, או יותר אדיש מהם. זה לא קשור להופעה היום שאני מאמין שתהיה גדולה. ונקרא עליה בכל המקומות האחרים, ונקנא.
אי-אפשר להזכיר את מוריסי ללא הסמיתס, ואי-אפשר להזכיר את הסמיתס ללא הקיור. אני זוכר שרוברט סמית' מהקיור ירד על מוריסי שהוא בעצם אומן של שיר אחד. וזה נכון. גם פיקאסו הוא אומן של ציור אחד (אם לא נחשיב את התקופה הכחולה שלו), אבל איזה אומן !
ה- Editors הוציאו שנה שעברה הוצאה מחודשת של האלבום The Back Room. לטעמי מכל אלבומי הרוקנרול "היישר ולעניין" של שנה שעברה הם היו הכי טובים (אם אני משווה אותם ל-Interpol לדוגמא). השיר שהבאתי כאן הוא חידוש שלהם לשיר של הקיור Lullaby. אני נהנה פעמיים. וכאמור את מוריסי אנחנו שומעים כל השנה.

The Editors -Lullaby