Amanda Palmer הסולנית של Dresden Dolls עומדת להוציא אלבום סולו ראשון בחודש ספטמבר. לאלבום יקראו " מי הרג את אמנדה פלמר", מי שראה את הסדרה "טווין-פיקס" צריך להבין. בינתיים היא הוציאה את השיר הנפלא בסרטון למעלה שנקרא "אסטרונאוט". יש הרבה שירים עם הנושא הזה - חלל. אני לא מבין מה זה כל-כך מעניין. זה אמנם מאתגר וחוויה, אבל גם סיוט זו חוויה. בשביל תהילה לא צריך לטוס לחלל. עובדה: אף אחד לא זוכר מה השם של השותף של ניל אמסטרונג, האסטרונאוט השני שנחת על הירח. למרות שמאז ועד היום, במשך 40 שנה, הוא זה שמתראיין לכל דורש וניל אמסטרונג לא מוציא הגה ולא פוצה פה.
מה שמעניין באמנדה ודרסדן דולס זה האופי הדרמתי תיאטרלי של המוסיקה שלהם. כי לאמנדה יש תואר B.A בדרמה, לעומת זאת היא לא יודעת לקרוא תווים. בסרטון למעלה מרגישים את התיאטרליות בנגינת הפסנתר ובקצב של השיר, וגם בחללית שנוסקת לשמיים עם שובל אש מרשים. חוץ מזה היא ביסקסואלית, למי שזה מעניין אותו דברים כאלה, ואת מי שזה לא מעניין שיכתוב תגובה ונתחשב בדעתו בהמשך (אין אף אחד?).
2 תגובות:
שיר נחמד, אבל נופל מעט מהשירים הטובים באמת של להקת האם - ובכלל, אני אף פעם לא מבין את הנטיה של אמנים לצאת מגבולות ההרכב שלהם רק כדי ליצור מוזיקה באותו הסגנון ממש, ובדרך כלל בצורה קצת פחות משכנעת (הקורא רוברט פולארד - זה עבורך).
כמו כל מסע אתה יודע איך זה מתחיל, אבל אתה לא יודע איך זה נגמר.
לדוגמא אליסון מוייאט שעזבה את יאזו ועשתה משהו אחר לגמריי, שני אלבומים, הבכורה ממש טוב, אלבום שני ממש לא משהו..וזהו רות סוף.
אבל הדוגמא הכי קלאסית היא דווקא החיפושיות.
הוסף רשומת תגובה