כבר שבועיים שהמלצת השבוע היא האלבום של ספירטולייז. הסיבה הפרוזאית היא שלמרות השפע הבלתי נדלה של אלבומים, אני לא מוצא משהו בשבילי. בהרבה מאד אלבומים יש שיר אחד או שניים ששווה משהו, והשאר (עבורי) שיעמום. אולי בנבדק ונמצא פרימיום הקרוב אני אקדיש לכך קצת מקום.האמת שזה גם לא סביר שכל שבוע יהיה אלבום מומלץ. גם כי יש גבול לכמה אני יכול לשמוע בצורה מעמיקה, וגם כי, כאמור, אני לא מוצא משהו בשבילי. ולכן אני אשנה את הכותרת.
מילה קטנה לגבי החדש של בק: אני יודע שיש כאלה שמתלהבים... להגיד שאני מאוכזב זו מילה קטנה. ובגלל שאני מעריך את הטעם של אחרים אני לא ארחיב בתאורים.
ולענייננו: אני מכור של מלודיות במוסיקה, אני מכור של התלהבות, אנדרנלין וגם שאנטי ורוגע. מצד שני אני אוהב דברים מתוחכמים, אקלקטים, ערבוב סגנונות. מצד שלישי דברים אותנטיים כמו ז'אק ברל או בילי הולידיי עושים לי את זה. למה אני מספר את כל זה. כי האלבום החדש של The Short Wave Set, נשמע לי כמו האלבום שמתאים לי. שהוא מנסה להיות כל הטעמים והסגננות, כמו הבלוג הזה. משהו כמו חצי באגט צרפתי מרוח בחומוס ממולא בתיאלנדי מוקפץ עם נענע דבש ולימון ובצד קולה. אתם מכירים את זה, אכלתם את זה וזה היה אפילו טעים. זה לא היה מקורי, זה לא סטייק, ולא הפלאפל שאכלתם כשהייתם ילדים, ואתם מוכנים לאכול לפני שתמותו. (שמתם לב שאני מתאר מוסיקה כמו אוכל לא בפעם הראשונה, זה קורה לי טבעי, היה לי רעיון בהתחלה שכל הבלוג הזה יהיה תאורים של מוסיקה ע"י דימויים של אוכל, אבל זה גדול עליי. אני מוכן למכור את הרעיון לכל מי שמוכן להרים את הכפפה).
בקיצור למרות שיש בזה הכל לא תיקחו את האלבום החדש של The Shortwave Set לאי בודד. ובכל זאת זה אלבום מעניין, שזו כמעט מילת גנאי לאלבום פופ. כמעט כמו להגיד על בחורה שהיא מעניינת. תגיד יפה, תגיד חכמה. מה זה מעניינת, מה אני ואזה? בקיצור אלבום בלי אותנטיות.
השאלה הלא פתורה, כמה זה יסקרן אותי לשמוע שוב ושוב, שזה המבחן האמיתי. ואני באמת לא יודע אם המפיק שלהם עשה להם טוב או רע, עם כל התחפושות שהוא נתן לכל השירים (פעם אייר, פעם ביטלס, פעם זיגי סטארדסט, פעם קרפנטרס). בינתיים הנה כמה שירים טובים.
The Shortwave Set -Harmonia
The Shortwave Set -Replica
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה