זו אחת הפעמים היחידות שאני חושב שאני לא צריך להוציא פוסט, וגם לא להגיד כלום, אבל בכל זאת הייתי חייב. לא נדלקתי ממיי פיינגולד מהרגע הראשון, אהבתי את הקטע הרוקי, אני אוהב את בוני טיילור (אתם לא מכירים אותה כמו שאני מכיר אותה), אבל הקול של מיי היה לי יותר מידי נייר זכוכית, אלא שהיא פשוט כל פעם מחדש הורסת אותי לחתיכות. איזו פרופרמרית ואיזה ביצים (קלישאה, אני יודע, אבל לעיבודים שהיא עשתה צריך את זה).
אתמול שהתחיל הדואט שלה עם ראם, קפצתי מהמחשב לשמוע אותו בטלוויזיה. זה שיר נהדר, ושילוב מושלם בין הקול המחוספס שלה לקול הענוג של ראם. ואיך שהם נהנים כשהם שרים, והמבטים.. והשימחה - איזה כיף. ואיך שהיא שרה את תמיד אישה והעיבוד לשיר של היהודים, איך כולם נהנו שם ...פשוט נפלא ! נפלא ! נפלא !
וזה ממש לא משנה אם היא תזכה. היא מלכה !
אתמול שהתחיל הדואט שלה עם ראם, קפצתי מהמחשב לשמוע אותו בטלוויזיה. זה שיר נהדר, ושילוב מושלם בין הקול המחוספס שלה לקול הענוג של ראם. ואיך שהם נהנים כשהם שרים, והמבטים.. והשימחה - איזה כיף. ואיך שהיא שרה את תמיד אישה והעיבוד לשיר של היהודים, איך כולם נהנו שם ...פשוט נפלא ! נפלא ! נפלא !
וזה ממש לא משנה אם היא תזכה. היא מלכה !
2 תגובות:
פאתטי.
אני יכול להרשות לעצמי לאהוב את מיי פיינגולד
הוסף רשומת תגובה