קונור אוברסט קצת מגזים עם הקצב שהוא כותב שירים טובים, וגם M. Ward הוציא אלבום אהוב השנה. בכל זאת הם חברו יחד עם ג'ים ג'יימס ממורנינג ג'קט (שגם כן הוציא EP השנה עם קאברים לג'ורג' האריסון) והקימו את ההרכב שיכול היה להיקרא בקלות Traveling Wilburys 2, אבל הם בחרו בשם המופרך: "מפלצות הפולק". מצד שני קצת גדול עליהם ההשוואה לג'ורג' הריסון, בוב דילן, רוי אובריסון, גף לין ואפילו טום פטי. אני מוכרח לציין שאני קצת רווי מכל מוזיקת הפולק הזו , מה גם שיחד הם נשמעים כמו יותר מידי כפילים של רוי רובירסון.
אחרי האזנה נוספת השתכנעתי שקונור אוברסט מתבזבז, במקום לעשות את "יאנקיז הוטל.." שלו, או את Sea Change, או אפילו את מה שעשו מורנינג ג'קט שנה שעברה, הוא נשאר באותו מקום. תחילת האלבום דווקא מבשרת שינוי, זה מתחיל בקטע סול דיסקו רקיד סטייל בי ג'יז, אבל מיד אח"כ הכל נעלם.
אחרי האזנה נוספת השתכנעתי שקונור אוברסט מתבזבז, במקום לעשות את "יאנקיז הוטל.." שלו, או את Sea Change, או אפילו את מה שעשו מורנינג ג'קט שנה שעברה, הוא נשאר באותו מקום. תחילת האלבום דווקא מבשרת שינוי, זה מתחיל בקטע סול דיסקו רקיד סטייל בי ג'יז, אבל מיד אח"כ הכל נעלם.
6 תגובות:
כן, יצא אלבום מבעס תחת
תחת, תחת, במיוחד כשהרצועה הראשונה מפתחת ציפיות.
אלבום מיותר לגמרי
קנדי - מסכים איתך לגמריי, וחבל..
הו , מעניין!
אייל לא ידעתי שהוצאת פוסט על האלבום הזה. אם אתב זוכר כתבתי עליו מאוחר יותר וגם הזכרתי את הוילבוריז וכאלה.
אני חושבת שאתם עושים לאלבום קצת עוול.
שוב הוא לא מבטא את היכולות של כל אחד מחלקיו אבל הוא עדין ויפה, והאמת למדתי לאהוב דרכו את אוברסט שמעולם לא דיבר אליי קודם. הוא מבחינתי ההפתעה של האלבום. .כי מר ward עדין ושובה כמו תמיד, וג'ים ג'יימס קורע ומלודרמטי כהרגלו אבל אוברסט- הוא באמת חמקמק יותר. יש לו שם תפקיד מרתק.
הרפתקאה
כנראה שאני קצת פחות סבלני ממך.
הוסף רשומת תגובה