סוף זה תמיד חגיגה! אנחנו בסוף של 2009 וגם בסוף של העשור הזה, ויש עוד הרבה מאד דברים, ובעיקר הרבה מאד מוזיקה שאפשר לחגוג עליה. אני בעיקר מתכוון לכמה וכמה מקורות שיש לי, ושדי זנחתי, וגיליתי שיש בהם יבול בכלל לא רע (כמו שהיה פה אתמול).
אבל בינתיים קרה אירוע ממש מוזר. סופרבק חזר !
אני לא יודע אם זה אוונטגארד, או ארט רוק, או פרוג רוק, לפרקים זה מזכיר לי את הביטלס, קינג קרימזון, ואת.. איך קוראים להם? ..אה! פינק פלוייד. בעל הבית השתגע !
כל הרעיון הוא הומאז' למוזיקאי אמריקאי מופרע בשם הארי פארץ' שחי בין 1901-1974 ופיתח סולם מוזיקלי בן 43 מיקרוטונים. רוב המוזיקה שהוא יצר נוגנה על כלים שהוא פיתח. ביצירה של בק (ואין דרך אחרת לקרוא לדבר הזה), אין לדעתי זכר למיקרו טונים, זה בעיקר קולאז' מוזיקלי בן 10 וחצי דקות, שמשום מה למרות כל הבלגן שבו נשמע מאד קליט, ולא מתיש. עושה חשק לשמוע שוב ושוב.
לאור אלבומי הקאוורים הדי משעממים (אותי) שעושה בק בזמן האחרון (ושיהיה ברור- אם הוא נהנה מזה אז שיהיה לו לבריאות), לא התכוונתי כלל להאזין לקטע הזה, אבל לאחר שהקשבתי לו דווקא אהבתי. אזהרה: בהאזנה השניים-עשר זה נמאס! מה שאומר שבזבזתי על זה למעלה מ-120 דקות.
Beck - Harry Partch
אבל בינתיים קרה אירוע ממש מוזר. סופרבק חזר !
אני לא יודע אם זה אוונטגארד, או ארט רוק, או פרוג רוק, לפרקים זה מזכיר לי את הביטלס, קינג קרימזון, ואת.. איך קוראים להם? ..אה! פינק פלוייד. בעל הבית השתגע !
כל הרעיון הוא הומאז' למוזיקאי אמריקאי מופרע בשם הארי פארץ' שחי בין 1901-1974 ופיתח סולם מוזיקלי בן 43 מיקרוטונים. רוב המוזיקה שהוא יצר נוגנה על כלים שהוא פיתח. ביצירה של בק (ואין דרך אחרת לקרוא לדבר הזה), אין לדעתי זכר למיקרו טונים, זה בעיקר קולאז' מוזיקלי בן 10 וחצי דקות, שמשום מה למרות כל הבלגן שבו נשמע מאד קליט, ולא מתיש. עושה חשק לשמוע שוב ושוב.
לאור אלבומי הקאוורים הדי משעממים (אותי) שעושה בק בזמן האחרון (ושיהיה ברור- אם הוא נהנה מזה אז שיהיה לו לבריאות), לא התכוונתי כלל להאזין לקטע הזה, אבל לאחר שהקשבתי לו דווקא אהבתי. אזהרה: בהאזנה השניים-עשר זה נמאס! מה שאומר שבזבזתי על זה למעלה מ-120 דקות.
Beck - Harry Partch
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה