מכירים את זה שאתם נוסעים במכונית ברחובות חיפה, ויורד גשם שוטף של חורף חורף , ואתם מקשיבים לחדש של יו לה טנגו, ושאתם לא רוצים שזה יפסק...לא מכירים ? נסו בבית.. מה איכפת לכם ? (עכשיו תקראו את זה שוב והפעם כל את המילה חורף הראשונה במילרע והשניה במליעל, הראשונה שם עצם השניה פועל).
Yo La Tengo באלבום חדש בשם Fade. זהו אלבומם ה-13 של להקת הרוק הותיקה מניו-ג'רסי. בהאזנה ראשונה ושניה Fade נשמע קצת חלש, צליליו מחליקים ברכות בין האוזניים, ולא מחזיקים. מה שעוד תרם לכך הוא ששניים מהשירים הטובים שבו יצאו כבר בשנה שעברה, וקצת מיציתי אותם. אז חלק מהריגוש הראשוני הלך, אבל עכשיו עם הענן והרוח המיבב והגשם היורד, הריגוש חזר. הדבר העיקרי ששאלתי את עצמי בהאזנה לאלבום הוא : למה בעצם אומרים שהם להקת אינדי או להקה אלטרנטיבית ? אולי הם נחשבו כאלה בעבר, אבל היום הם נשמעים לגמרי להקת רוק שהיתה צריכה להיות בשדרה המרכזית של מוזיקת הרוק. למעשה כך אני חושב שמוסיקת אמצע הדרך של הרוק צריכה להישמע בימנו. אומנם אין כאן שום להיטים שיכולים להיכנס לאיזה מצעד פזמונים, אבל הצליל מגובש, ומעובד כמו שצריך. זו לא להקת אינדי מתחילה אלא להקה שיודעת לנגן. לא כל השירים באלבום מעלפים, אבל יש כאן מספיק שירים טובים, וכאמור, אוירת החורף מיטבה עם האלבום הזה. לפעמים מוזיקה היא חלום...לא חייבים להשוות בין חלומות.
זה אחד השירים היפים באלבום (מזכיר לי את ניק דרייק) ויש לו גם קליפ יפה:
ההגדרה הכי טובה שמצאתי למוזיקה של האילז היא שזו מוזיקה שנמצאת בתפר שבין פופ לרוק. אין לי הרבה מה להוסיף מעבר לזה. זהו האלבום העשירי של הלהקה האמריקאית בנהגתו של Mark Oliver Everett המכונה גם E. הוא שר מנגן בגיטרה וקלידים ולפעמים גם מתופף וכותב את גם את השירים, אם היה לכם ספק. הצליל מזכיר במשהו את REM אולי גם או פליימינג ליפס. העיקר הוא שיש כאן אלבום מלא שירים טובים עם אנרגיות גבוהות וצליל מודגש. Peach Blossom הוא שיר השבוע, והנה עוד שיר וקליפ חדש:
הביקורות על האלבום החדש של פר-אובו מתחילות בהגדרת הלהקה כאוונטארד/ רוק-ארט/ אקספרמנטלית/ חלוצית. בויקיפדיה מגדירים אותה כלהקת רוק מחתרתית, להקת אוונט-גאראג' ואחת מלהקות הניו-וייב האמריקאיות החשובות ביותר. כל מילות הקוד שכוונתם לומר שיש כאן עסק עם מוזיקה לא שיגרתית. שתי עובדות די מדהימות כשמקשיבים לאלבום החדש שלהם Lady from Shanghai זה האלבום ה-17 (!) שלהם והוא נשמע לא מאד רחוק מוזיקלית מאלבום הבכורה הקלאסי שלהם The Morden Dance שיצא בשנת 1978. מעניין להקשיב לשני האלבומים האלה ברצף. ויותר מכל אני מעריך אותם על כך שהם עושים מוזיקה שכזו בהיותם אמריקאים. מכל גלגולי הלהקה היחיד שנשאר קבוע הוא דיוויד תומס הזמר והכותב העיקרי. עם הזמן נכנסו צלילים יותר אלקטרונים, אבל בעיקרון המוזיקה מכילה קטעים אוירתים לצד קטעים יותר תיאטרלים קאברטים.
באלבום החדש ישנו פלא, פלא של יצרתיות שמובן רק לאחר שמתגלה תהליך היצירה ובעיקר ההקלטה של האלבום. הרעיון היה לעשות אלבום שהוא חצי מאולתר חצי כתוב. הטכניקה היתה שכל אחד מהנגנים הקליט את תפקידו בנפרד ללא חזרה ולפי הוראות של דיוויד תומס שלחש להם הנחיות, כמו לוחש בתיאטרון סיני. מכאן כנראה נולד שם האלבום. התוצאה מוצלחת ביותר לטעמי. החלק הראשון של האלבום קצת נמרח ונמתח ומתקשקש אבל החצי השני כבר הרבה יותר מלוכד ומלא בשיים טובים. אחר-כך כשחוזרים להקשיב לחלק הראשון הכל מסתדר. לא אלבום מופת או מושלם אבל אני מאד אוהב. ושיר:
מיכל ניב - להיות או לא להיות זאת שאלה שלא צריך לשאול
פתיחה
בתחילת השבוע הסוער הזה חל יום הולדתה ה- 48 מיכל ניב . אחת הדמויות המיתולוגיות שהשפיעו הכי הרבה על חובבי המוזיקה האלטרנטיבית . היא היתה "הקצה "של פעם. הבלוג הזה נפתח בעצם בהשראתה ובהשראת שדרני רדיו נוספים מאותה התקופה כמו יואב קוטנר ואורלי יניב יבד"לו. גם אני הקשבתי לתוכנית "הפסקת עשר" שלה בגלי-צה"ל. אני זוכר שפעם, באחד הראיונות איתה, סופר שהיא היתה עורכת כל תוכנית כזאת לאחר השקעה של שעות רבות בתקליטיה, הרבה יותר מהמקובל. מלבד האהבה והחשיפה שהיא נתנה למוזיקה אלטרנטיבית, אני חושב שמשהו באופיה שיקף דבר שקיים בנפשו של כל חובב מוזיקה אלטרנטיבית - איזה צד אפל ומתוסבך. יהי זכרה ברוך.
Christopher Owens - Here We Go
כריסטופר אוונס התפרק מלהקתו Girls ופצח בקריירת סולו. עוד לא אמדתי בדיוק את גודל השינוי המוזיקלי. יצא לו עכשיו אלבום חדש. מתוכו אהבתי את השיר הזה. שירה של רוי אובירסון, מפוחית של אריק סיני וחליל של שם טוב לוי. מדבק.
Foals - My Number
פאולס עושים עוד צעד ועוד צעד לעבר המיינסטרים. כמעט ולא נשאר דבר מהרוק המתטתי שלהם. אני שומע בהם כעט הרבה יותר Fאנק. מה שעושה חשק לרקוד. וכך באמת נראה קליפ החדש שלהם, כמו הופעה בבארבי. ~אח~ (בנט הוא אח) מתי עלינו ? מה שיפה בקליפ הזה הוא גם כל המסביב של ההופעה. בחוץ, בשירותים, וגם בתוך הקהל. Foals - My Number
Prince - Screw Driver
לא רק אריה דרעי עושה לנו רטרו לניינטיז גם פרינס חוזר לבמה עם אלבום חדש ומתוכו שיר חדש. אני מעריץ ותיק ואני סולח לו על שהוא עושה שירים חביבים אך לא מופלאים באמת. הפעם חביב יותר מהרגיל
King Krule - Octopus
בילי בראג מוציא בקרוב אלבום חדש. אבל בינתיים קינג קרול הצעיר הלונדוני המבטיח, שמזכיר בקולו את בארג, מוציא שיר חדש וענוג. אם תקשיבו לשיר הזה טוב טוב תבינו שיש בעולם יותר אהבה משהעולם הזה יכול להכיל, ובגלל זה בעצם יש מלחמות. גם כאן, כמו בקליפ של הפאולס, השירותים מככבים.
Shuggie Otis - Inspiration Information (1974) Full Album מוזיקאי הסול Fפאנק שוגי אוטיס מגיע להופעה בבארבי באחד במאי. פעם זה היה חג הפועלים. עדכנו אותי מתי זה חג הבורגניות. אוטיס הוא אחד מגאוני המוזיקה השחורה. בגיל 13 הוא כבר ניגן על הגיטרה והופיע יחד עם אביו ג'וני אוטיס בהופעות. בשנת 1969 שכהוא בגיל 16 בלבד הוא כבר ניגן על תופים, בס, קלידים וויברופון והוציא אל אלבום הבכורה שלו. סיבוב ההופעות הנוכחי שלו יקדם את אלבום המופת שלו Inspiration Information שיצא בהוצאה מחודשת וכן אלבום ישן-חדש שנגנז בעבר ויצא באפריל השנה. ההופעה בבארבי תכלול 7 נגנים ואם לא יפרוץ שלום (אני מדבר בלשון סגי נאור כאן) עד אז אני אהיה בה.
The Joy Formidable - This Ladder Is Ours
הרבה אלבומים חדשים וטובים יצאו השבוע. את אלה שאני חורש אני יותר אני מפרסם באמצע השבוע. גם לג'וי פורמידאייבל יש אלבום חדש. בינתיים אני מסתפק בקליפ הזה. אני חושב שהבת שלי אמורה לאהוב את זה יותר ממני The Joy Formidable - This Ladder Is Ours
Dutch Uncles - Flexxin
זה נשמע כמו הוט צ'יפ עם כינורות. וזה קליפ חביב ופיזי מאד.
David Byrne & St. Vincent - בהופעה !
נתתי עוד צ'אנס לצמד המיוחד והלא מובן מאליו הזה. להקשיב להם בהופעה הרבה יותר מעניין אותי מאשר באלבום. כלי הנשיפה נשמעים הרבה יותר תלת מימדים ככה [קישור]
Grouper - Cover The Long Way
היפוך גמור לחמימות הטרופיקנית של דיוויד ביירן היא הקרירות השילגית של גרופר. גם להם אלבום חדש. לי כל השירים נשמעים אותו הדבר. אבל בכל זאת את זה העדפתי. אז כנראה שיש הבדל Grouper - Cover The Long Way
החיים של יאיר לפיד הרבה יותר מעניינים ממנו השבוע מצאתי את עצמי נשאב לתוך מערבולת הבחירות. היתה שאננות מסויימת לפני ההליכה לקלפי, אבל עם היוודע תוצאות המדגם, התחיל להיות הרבה יותר מעניין. יש משהו מעורר תקווה בתוצאות הבחירות האלה. יאיר לפיד הוא כנראה הדמות הכי מיינסטרימית שיש בנוף מולדתנו, האב טיפוס לישראלי הסחי החדש (אנטיתיזה לדפני ליף למשל), ודווקא הוא נטל על עצמו את ההובלה לעשות כאן מה-פ-כ-ה ! אם הוא יצליח לגרום לכך שיהודים חרדים יעשו שירות-לאומי (אפילו קצר) ולאחר מכן יוכלו לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ולתרום את חלקם לתל"ג. אז זה שווה את הכל.
אני מודע לכך שיש הרבה אנשים שלא אוהבים אותו. גם אני קצת מאסתי בו בשנים האחרונות. לפני הבחירות הלכתי לראות אותו בחוג בית ודי התאכזבתי מכך שהוא חזר שוב ושוב על אותם מנטרות, ועירפל דברים אחרים. יחד-עם-זאת אני חייב לומר שהוא וודי אלן הם הדמויות הציבוריות שהכי השפיעו על חיי (לא דומים). את יאיר לפיד אני קורא מאז שהוא התחיל לכתוב במעריב לפני כמעט עשרים שנה, אז אני מכיר אותו על כל גילגוליו, עוד מאז שהוא היה איש צעיר.. וכשהוא כתב אז את הטור שלו זה היה דומה הרבה יותר לבלוגים של ימינו. השבוע ראיתי שוב ראיון שהוא ערך לשלמה ארצי. - ראיון שנכנס לנימי נפשו שלו וגם של שלמה ארצי. אמנם סחיאדת העולם אבל על הדרך הם מזכירים את איב מונטאן ואת פרנק זאפה. וכאן אפשר לראות אותו בגיל 32 ואת שלמה ארצי בגיל שיאיר לפיד עכשיו שימו לב ללחיים ולדוק הקול. לא פחות מעניין לראות אותו מראיין את שלי יחימובייץ' כשהיא נכנסה לפוליטיקה בשנת 2005. או כשהוא מראיין את ביבי ועל הדרך מודה שהוא לא מבין כלום בכלכלה. זה בסדר, גם שלי יחימוביץ' לא מבינה כלום בכלכלה. אבל הכי עניין אותי זה לראות אותו מראיין את אריק איינשטיין - זו גם תוכנית הפתיחה שלו בערוץ 2 והוא בוחר לפתוח אותה דווקא במשפט של ג'ון לנון: "החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן משהו אחר". היה צריך להתחיל במשפט: "החיים הם מה שאתה עושה מהם". אבל אני חושד שהוא לא מכיר את טוק טוק.
ונסיים בסיסמת הבחירות שלנו החיים יפים והמוזיקה פרימיום !
השבוע פורסם מחקר אנגלי על מוזיקה בטוחה לנהיגה. מסתבר שיש שירים שאם מקשיבים להם בעת נהיגה, אז עושים פחות תאונות. למשל של קולדפליי. לא בטוח שזה יעבוד על רוב החברים שלי. סביר יותר להניח שהם ירצו להתנגש במשהו, אפילו במכונית חונה. אבל בכללי הטענה היא ששירים עם קצב נמוך ורגוע מרגיעים את הדופק ואת הרצון לתפוס מהירות בנהיגה.
Low הם הלהקה שעושה את המוזיקה הכי איטית שאני מקשיב לה. זה מזכיר לי קצת את איך שהעורך הראשי, בני הקט בן השש, שרק התחיל לנהוג..אהה.. סליחה.. לנגן על פסנתר, מנגן. זה מרתק אותי לראות אותו מנגן, אבל אני צריך לעורר את עצמי שלא להירדם. כך בשבילי Low הם גם סוג של אתגר. מה ששיחק לטובתם, או בעצם לטובתי, הוא החורף הקר והגשום שהתאים להורדת הווליום והאנדרלין. יש משהו מחמם לב במוזיקה אקוסטית איטית.
לפני שנתיים הם הוציאו את האלבום C'mon שדי התלהבתי ממנו [קישור]. האלבום החדש הוא פחות רוקי ויותר פולקי. למרות ש- Slowcore הוא סגנון בפני עצמו ולהאשים אותו בפולקיות קצת מחטיא למטרה. מה שמעניין, לדעתי, הוא שהתצורה הזאת נטולה כל תסמונת של קיטש. אפשר היה לצפות שמנגינות איטיות שכאלה שמנוגנות במלודיות נעימות תשמענה הרבה יותר נגועה בשמאלץ (כמה זמן לא אמרתי את המילה הזו). אבל זה לא קורה.
בהאזנות ראשונות התקשתי שלא להשוות את The Invisible Way לאלבום הקודם. אבל מהאזנה להאזנה אהבתי יותר ויותר, וגם התרגלתי, לאט אבל בטוח, למהירות האיטית שלו. כמעט כל השירים טובים וזה אלבום מעולה. אם כי אני לא בטוח כמה אחזור אליו בעתיד. סדרו לי עוד איזה סופה שתעלה את מפלס הכנרת במטר, ואני חוזר אליו בטיל !
קצת לא מאמין שהחבריה הזו עוד פעילה. ולא רק שפעילה עוד יוצרת. ולא רק יוצרת אלא מוציאה EP (שזה אופייני ללהקות צעירות בתחילת דרכם) ולא סתם EP אלא כזה שהוא אסופה של קטעים שבגדול לא נכנסו לאלבום הקודם שלהם משנת 2005 Waiting for the Sirens' Call .
New Order היא להקת המשך של להקת Joy Division המיתולוגית. הלהקה נוצרה לאחר שאיאן קרטיס , מנהיג הלהקה והיוצר העיקרי של ג'וי דיויז'ן התאבד. איזה סיכויים בכלל אפשר לתת ללהקה כזו, באמת ? אבל דברים קורים, גם דייב גרוהל (שחוגג היום יומהולדת) לא היה מקים את הפו פייטרס אילולא קורט קוביין היה מתאבד. ההבדל העיקרי בין שתי הדוגמאות האלה שממחישות בעיקר שהחיים נמשכים בכל מקרה...הוא שהשינוי העיקרי בין ג'וי דיויז'ן לניו-אורדר היה סביבת העבודה. ג'וי דיויז'ן פעלה בסוף שנות השיבעים בתקופה של הפאנק ואיאן קרטיס הכניס בה הרבה מאד קודרות. ניו-אורדר נוצרה בשנת 1980 בדיוק כשהניו-וייב האלקטרוני התחיל, ובעצם היה לה צליל הרבה יותר אייטיזי ואפשר לומר שגם יותר פופי. ניו-אורדר היא אחת הלהקות הראשונות ששילבו רוק ואלקטרוניקה והיוו השראה ללהקות כמו Hot Chip ו- LCD Sound System.
יצאו להם שישה אלבומים עד לפירוק בשנת 1993. יש להם הרבה שירים טובים לצד שירים קצת סתמיים (לטעמי), אבל מה שהופך אותם לניצחיים הוא השיר המהפכני Blue Monday שיצא בשנת 1983 והפך לסינגל ה-12" הנמכר ביותר של כל הזמנים. זהו שיר שבישר את בוא הדאנס בעשור שלאחריו והיה המיזוג הכי מובהק של רוק ואלקטרוניקה. אני זוכר אותו כשהוא רק יצא, איך הוא העיף אותי. ועד היום מבחינתי הוא אחד השירים משלושת השירים הכי אוהבים עלי בעולם.
בשנת 1998 הלהקה התאחדה ומאז הם הוציאו שני אלבומים. Lost Sirens הוא האי.פי החדש והוא מכיל שני שירים מהאלבום הקודם במיקס שונה. במושגים של פעם זה יכל להיות אלבום. יש בו 8 שירים עם קו מוזיקלי אחיד ומספיק דקות. אני מאד אהבתי. בניגוד להרבה מאד יוצרים ותיקים (ראה דיוויד בואי) שבבגרותם מתחילים להתעייף, ניו-אורדר הביאו שירים מאד שמחים וטובים אחד אחד.
בסופהשבוע נסענו כל המשפחה לראות את השלג בגולן וכל הדרך הקשבנו ללוסט סיירנס איזה 5 פעמים. הילדים שלי אהבו מאד את השיר I've Got a Feeling שהוא גם שיר השבוע. השיר הזה הזכיר להם מנגינה מדובני איכפת-לי. אני אהבתי אותו גם וגם מאד את I Told You So. חוץ מזה העטיפה אדירה. הצבעים האלה עושים אפקט..
השנה התחילה בתרועה אין ספק, אז אחרי ששבוע שעבר עוד התרפקנו על השנה שעברה, השבוע הזה לא נותן לנו רגע אחד משעמם. בהמשך השבוע תהיה פה גם סקירה של לפחות שני אלבומים חדשים. אבל הפעם בנבדק ונמצא פרימיום..בעיקר סינגלים חדשים..אבל לא רק..
Changes One Bowie
"אובי וון קנובי" הוא המשפט שאני הכי אוהב להגיד לילדים שלי בזמן האחרון. זה מאד חינוכי. הם מבינים אותי. אני מבין אותם. בשביל זה יש לך ילדים - שיהיו בצלמך ובדמותך ויבינו את כל השטויות שלך ואת השפה המיוחדת לך ולהם. Changes One Bowie הוא החלק הראשון של אלבום אוסף של דיוויד בואי שפעם היה לי. דיוויד בואי חגג השבוע יום הולדת 6(6)6 ולכבוד כך הוא הוציא גם סינגל חדש שהציף את הרשת ובעיקר את הלב. ניסיתי לחשוב למה בעצם דיוויד בואי לא רק מלא חשיבות עצמית, אלא גם כל העולם ממלא אותו בחשיבותו העצמית. אז התשובה נעוצה כנראה במילה "שינויים". דיוויד בואי היה הראשון להבין (הרבה לפני מדונה) שהדרך הטובה ביותר לנהל קריירה מוזיקלית ארוכת שנים היא באמצעות שינויים. ואם תשימו לב הקריירה שלו גם השתנתה כשהוא הפסיק להשתנות. וכשאני אומר להתשנות אני לא מתכוון רק לשינויים בתדמיות, אלא בעיקר בשינויים המוזיקלים. דיוויד בואי אחראי לשתיים ממהפכות הרוק (לא לבד היו איתו עוד אנשים, אבל הוא היה מהמובילים) והם: הגלאם והאמביינט. הגלאם-רוק לצד הפרוטו-פאנק היו האלטרנטיבה הטובה ביותר לרוק הפרוגרסיבי של הפינק פלוייד בתחילת שנות השיבעים (שגם הם דרך-אגב עברו שינוי מהפסיכדליה). והאמביינט שהוא יצר יחד עם בראיין אינו, על ברכי הקראוט רוק, היו מיסודות המוזיקה האלקטרונית והמודרנית של ימינו. הכישרון הגדול ביותר של דיוויד בואי היה לחבור למוזיקאים אחרים שיפרו אותו (כמו מיק ג'אגר שאומרים שהפרה אותו פיזית ממש), והאומץ לרכוב על אופנה/סגנון מוזיקלי רגע לפני שהיא מתפרצת ולנכס אותה לעצמו. עד כאן תיאור של הטכניקה. אבל המנועים הגדולים ביותר שלו, לדעתי, הם אישיותו השאפתנית והנקרסיסטית, לצד המון המון שירים טובים.
ההתחלה של בואי דרך-אגב היתה די צולעת. כפי שהוא מביע בעצמו במכתב שהוא מכתב בתחילת דרכו. הוא היה היפי ואפילו הקים בגיל 17 את "המועדון למניעת הטרדה של מגדלי שיער ארוך". ואף התראיין על כך לטלוויזיה. הבחור אהב פרובוקציות ותשומת לב, אבל המוזיקה בהחלט לא היתה משהו, ספייס אודיטי בגירסה היפית משהו - היה קריאת כיוון נכונה. אבל אז בא הגלאם, והשאר היסטוריה...
הפסטיבל הגותי הראשון באוזןבר - 31.1.13
אחת ההשפעות העצומות שהיו לדיוויד בואי הוא על מה שנקרא היום דארק אייטיז. הסרט "רעב" שיצא באותה תקופה ביסס את מעמדו כערפד, ושירים כמו "בלה לגוסי איז דד" של להקת באוהאוס - שהסולן שלה מזכיר בקולו את דיוויד בואי - מיד שוייכו אליו (למרות שאין קשר). פיטר מרפי לא היה היחיד שהיה לו קול שהזכיר את בואי באותה התקופה, וזכור לי היטב ציור פרסקו (אם תרצו גרפיטי) של דיוויד בואי על מקדש קירות הפינגווין.
בסוף חודש ינואר מתקיים הפסטיבל הגותי הראשון באוזןבר. וכמה סימלי שלהקת Opioids של חברתי האהובה רוני-לי מופיעים שם וגם עושים קאבר לבואי, פה.
Michael Chapman - Stranger in the room
גם השיר הזה נשמע כמו בואי. לא קשור לכלום, חוץ מזה שהכרתי אותו השבוע ואהבתי מאד Michael Chapman - Stranger in the room
Suede - Barriers - חדש !
עוד אחד שיש לו קול שמזכיר במשהו את בואי. לא בצד הבריטוני אלא הפלצטי שלו (ויש לו צד כזה). הוא סולן להקת סוויד ברט אנדרסון. ואין לי ספק שהלהקה הזו מושפעת גם היא מבואי. התדמית הבי-סקסואלית/ הומואית גם לא היתה מתאפשרת אילולא האנדרגוניות של בואי לפני .מממ...ארבעים שנה.. ? וואוו זה ממש מזמן. אז איך זה שש"ס עדין בקואלציה ? (חומר למחשבה). בכל מקרה עכשיו יש גם שיר חדש ומעולה לסוויד בנצחונות ! Suede - Barriers
רוצה לעלות אלי לשמוע תקליטים
בנות אף-פעם לא רצו לעלות עליי לשמוע תקליטים. הם רצו אותי את גופי ונישמתי. אבל הקונספט מובן. הבלוג סיפור כיסוי נותן כבוד לעטיפות התקליטים והאלבומים ואני אוהב לבקר בו מידי פעם.
השבוע נפתחה באוניברסיטת חיפה נפתחה תערוכה בשם " התקליט הישראלי - היסטוריה של עיצוב" אם אתם באזור אז קיפצו לחנות האוזןבר בחיפה. אומרים שזו החנות היחידה בארץ שיש בה ניחוח של חו"ל. חברים שלי עולים עליה לרגל במיוחד מחולון ומתל-אביב.
איך להוריד מוסיקה מהאינטרנט ולהישאר צדיקים !
הורדתי לאחרונה את הפוסט "איך להוריד מוסיקה מהאינטרנט ולהישאר צדיקים". הוא כבר מיושן, ופחות רלוונטי עם כל השינויים שקרו בשנים האחרונות. אם אתם רוצים לשמוע במחשב באופן חוקי עברו ל-Spotify וקנו ב- iTunes. אם אתם רוצים לקנות אלבומים קנו במוסיקהנטו או כנסו לחנות המוסיקה הקרובה לביתכם (יש לי הרגשה שזה הולך לתפוס תנופה המדיום הזה). סטרימנג ישראלי אפשר לקנות במיוזיקס, ווליום, ן-וואלה מיוזיק (קראו עוד במאמר "סטרימינג זה כיף" בלוג של יאיר יונה). אבל אם במקרה קניתם בספקית הענק וברירת המחדל "אמאזון", CD אחרי שנת 1998, אז הם מפרגנים לכם אותו גם בענן הסאונדקלאוד שלהם. כלומר, בסטרימניג. העולם משתנה ..אין מה לומר [קישור].
D.R. Hooker
אורי דביר חזר טיול גדול במזרח להפגיז את הבלוג שלו בפוסטים. איזה יופי של בלוג ! אהבתי במיוחד את הפוסט על D.R. Hooker. וגם על להקת The Frost . הנה שיר לדוגמא שאהבתי (ויש עוד) D.R. Hooker - The Sea
Adam Ant - Cool Zombie
אם אתם תוהים מי נתן השראה לג'וני דפ ? אז אולי כאן תמצאו חלק מהתשובה. אדם אנט עשה לנו גלאם באמצע שנות השמונים באוירה פיראטית המשלבת את דמותו של "זורו" יחד עם...קפטן הוק ? לא יודע. עכשיו יש לו סינגל חדש. אני חבבתי. Adam Ant - Cool Zombie
עוד חוזר הניגון - פינת השיר העברי הנשכח
אז החלטתי לייסד פינה. אני מאד אוהב מוזיקה עברית. יש לי בעיה עם המוזיקה הישראלית בימינו. כל הכבוד לאסף אבידן. באמת, אני מפרגן אבל לא אוהב. אין לי בעיה עם זה שיש מוזיקה ישראלית באנגלית ושגם יצליחו, אבל אני מעדיף רוצה גם יצירה ישראלית עברית. השבוע חגגנו גם 140 שנה להולדת ישו..סליחה להולדת חיים נחמן ביאליק. כשהייתי בתיכון שמעתי במו אוזני את סבתא של חבר שלי מספרת איך הוא התהולל עם נשים אי-אז בתל-אביב הקטנה (שלא תחשבו שדיוויד בואי המציא את זה). בתיכון לא סבלתי את המקצוע ספרות, בעיקר בגלל הפרעת קשב וחוסר יכולת לקרוא יותר מידי טקסט. מה שאילץ אותי אחרי הצבא לשפר את הבגרות בנושא הזה. קיבלתי בסופו של דבר ציון גבוה אחרי שלמדתי איזה 20 שירים בע"פ. אבל זה לא העיקר : קראתי את החטא ועונשו ונהנתי נורא.. היתה לי מורה מצויינת ואני לעולם לא אשכח לה את "לשון המראות" שבפואמת הבריכה. לפעמים אתה צריך את המורה הנכון, לפעמים זה הרצון שלך...בכל מקרה אי-אפשר להבין את ביאליק בלי מישהו שממש בקיא בו. לקרוא את השירים שלו כפשוטם זה יפה, אבל מעט הסברים יוצרים עומק עצום.
אבל מאז ביאליק היתה פה עוד המון יצירה ישראלית גדולה. ובגלל זה הפינה הזו. רציתי להתחיל עם שיר אחר, אבל אז שרון רז גילה לי שבתאריך 17.1 תתקיים בצימר הופעה של "אפור גשום". קאמבק של מיכל ספיר והלהקה שלה ? כנראה. אינדי ישראלי שנשמע כאילו רק עכשיו נוצר: אפור גשום - תנשמת
Pere Ubu - 414 Seconds
ולסיום, כן אני יודע לניק קייב יש שיר חדש. אוהב אותו אבל בואו קצת נרחיב אופקים. על Per Ubu שמעתם ? אם לא אז הגיע הזמן. הנה שיר חדש. לא פחות קודר מקייב שאתם מכירים. Pere Ubu - 414 Seconds
גם בשלג אל תשכחו את הסיסמה החיים יפים והמוסיקה פרימיום
תקופת בחירות עכשיו . ויש הרבה קמפיינים נגטיבים באויר. כמעט כל המפלגות (חוץ מאחת.. נחשו איזו..) משדרות שהמצב כאן בכי רע, ורק אם תבחרו בם הם יכולים בהוקוס פוקוס לשנות את המצב שיהיה פה הכי אחלה ושלום שבעולם. לגיטימי. זו מערכת בחירות. מה שפחות לגיטימי בעייני הוא הכותרת השחורה והמשחירה של ידיעות אחרונות היום. זו לא עיתונות זו תעמולה מטעמים כלכלים. כמה טוב שבצד כל זה היתה אתמול יום הולדת לאריק איינשטיין. זה מזכיר לי שבכל זאת יש כאן בארץ הזאת משהו מיוחד. אם היה צריך להקים פה מדינה רק בשביל המוזיקה שנעשתה פה. בשביל השירים. זה כבר היה שווה. ולמה אין כבר אריקים כאלה ? למה ? למה אין נעמי שמר חדשה ? ויוסי בנאי ואהוד מנור...למה ? אולי בכל זאת צריך להחליף את הממשלה.
בכללי אריק איינשטיין לא מופיע וגם באינטרנט נוכחותו דלה. השבוע הוא נתן ראיון מצוין בידיעות אחרונות (ורק בשביל זה היה שווה לקנות את העיתון המביש הזה היום). הוא ענה שם על שאלות כמו מה ההבדל בין פזמונאות לשירה, ועוד..בכל זאת מצאתי שיש לו ערוץ יוטיוב שבו אפשר להקשיב לכמה מאלבומי המופת שלו [קישור]
פתיחה 2
בדרך-כלל בתחילת שנה אני מסתער על כל שלל חדש, כבר יצאו שני אלבומים מעניינים ב-2013 למרות שעברו רק יומיים בערך, אבל הפעם החלטתי (האמת לא החלטתי ככה יצא) שאני מתעסק עדין בשנה שעברה, ואפילו זו שלפניה קצת..מה יש למהר..ניסע לאט..לא יתחילו בלעדינו
הלהקות שהתפרקו ב-2012
טרם הסתיימה 2012 וכבר הרשת היתה מלאה בציפיות לאלבומים וללהקות חדשות שיפרצו בשנת 2013. אותי הרבה יותר מעניין היה לדעת אילו להקות התפרקו בשנה שעברה. ומצר אותי מאד לגלות שגירלז וגם הנדסום פר מתפיידים
מה מחפש מוסיקאי בדרום
אורי זר אביב כותב על להקת Farthest South. שעושה מוזיקה ש...קשה לתאר [קישור]
את האלבום החדש של בק תצטרכו לנגן בעצמכם
זה בקטע אירוני או פלצני תחליטו בעצמכם. בק הכין אלבום ובמקום לנגן לכם אותו הוא מוכר לכם את התווים. בן שלו כתב על זה יפה [קישור] הוא כאילו אומר: אם אתם מורידים את האלבומים בלאו הכי, אז נגנו אותם בעצמכם ! נראה אם אתם מסוגלים ? (לא. הוא לא אומר את זה. ..כדי להבין מה הוא רוצה עברו לקישור)
הקסטות של 2012
[הקישור תודות גלי גונן] קצת קשה להאמין אבל עוד מוציאים קלטות של מוזיקה חדשה ! המוצר הזה נמצא במגמת עליה. לא כמו תקליטי הויניל אבל בכל זאת תופס תאוצה. הצידוק במקרה הזה הוא לא הסאונד, אלא העלויות הנמוכות. בדיוק כמו שהיו כאן הקסטות של המוזיקה המזרחית בתחילת שנות השמונים ששימשו אמצעי זול להפיץ מוזיקה להמונים. אז זה הקטע. והקשבתי קצת למוזיקה בקישור הזה. אה כן בוודאי שאפשר להקשיב להם גם דרך המחשב בסטרימינג. השאלה היחידה שנשארת פתוחה היא: למי לעזאזל יש עוד טייפ ? (התשובה: לי ! אבל הוא לא עובד..)
קטעים מ-2011
אין לי מושג איפה הייתי כשהם יצאו אבל השבוע נדלקתי עליהם אלקטרוניקה במיטבה
סטינג וסטיבי
בסוף 2011 חגג סטינג יום הולדת 60. אדם ברוך כשרונות שקצת מאסנו בו. הוא הרוויח זאת ביושר, אבל מה שמעניין פה בביצוע של סטיבי וונדר זה איך הוא לקח את השיר והפך אותו לגמריי שלו
100 שירי הראפ הגדולים של כל הזמנים
הרולינג סטון עורך כל הזמן רשימות של 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים, ו-100 הגיטריסטים הגדולים בכל זמנים. זה מעניין אבל לא מחדש יותר מידי. בהיפ-הופ לעומת זאת יש לי הרבה מאד מה ללמוד, ולכן שמחתי מאד לקרוא את רשימת 50 שירי ההיפ-הופ הגדולים ביותר. התחלתי להקשיב..חלק אני כן מכיר אבל הרשימה ענקית. ויש גם את הדבר המצחיק הזה (צריך ללחוץ על הראשים כדי להבין).
ברוסס אנד ברוסס
הסיפור עם פטי סמית' באמת מרגש. אבל המציאה הגדולה של הוידאו הקצר הזה מתגלה אחרי 2 דקות. לגמריי מדוייק. מסביר בדיוק למה אני מעדיף שירים יותר מאלבומים ומקטעים באורך 20 דקות. הזדמנות מצויינת לראות יצירה בהתהוותה.
Retribution Gospel Choir / Nels Cline
ואחרי שאמרתי שאני אוהב שירים קצרים. קבלו את הקטע הארוך והמדהים הבא.
John Zorn - Prelude 1: the Middle Pillar
ולסיום מנגינה שלא שמתי לב אליה כל השנה שעבר. משהו שיכל לשמש כרקע לכל סיפור טוב John Zorn - Prelude 1: the Middle Pillar
ותזכרו ! בכל יום ובכל שעה: החיים יפים והמוסיקה פרימיום
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
