נבדק ונמצא פרימיום - אלבומי חורף

Rain Sound - Celebrity bloopers here

אני מכיר כמה אנשים מוזרים שמעדיפים את החורף. רובנו, אם נודה על האמת, מעדיפים בדרך-כלל את הקיץ או את האביב, אבל לא היום ולא השנה. סוף-סוף יורד גשם. חוץ מהמים שאנו מייחלים להם, הגשם מביא עימו הרגשה של ניקיון וטהרה.
השבוע היה לי שבוע עצוב, אשה מופלאה מהיישוב שלנו, נירית קופרלי, נפטרה בגיל 38 מותירה אחריה בעל ושלושה יתומים, הקטן בן שנתיים והגדול בן 11. היה בה משהו מיוחד, היא היתה אישה מלאת שמחת חיים, ופירגון. לכל מקום שאליו היא באה הרגשת את האור והאהבה שהיא הקרינה. ממש שמש קורנת. היא חיה כל רגע בחיים בצורה מלאה, וכל אחד שאפילו שדיבר איתה רק פעם בחיים הרגיש את החסד שיש בה.

השבוע גם פרצו לי את האוטו פעמיים באותו היום. גנבו לי מחשב ופנקס צ'קים. כולם אומרים לי שרק אני אשם, אבל אני כבר רגיל.
השבוע היה ברדיו פרימיום להמונים המון מוזיקה לחורף:
נורה ג'ונס בשיר חדש ווידאו חדש- איזו קלאסה, אני נמס לגמריי. היא משחקת אותה בוידאו מפרשים א-לה קייט בוש או מונטי פייתון (יש כאן שני קטעים טובים שלהם).
Barzin- באלבום חורפי שנקרא "האהבה החסרה שלי" - אני מתרסק על זה.
אליסון דוט - שעושה אלבום חורפי גם היא בעזרתו של פיטר דוהרטי - יוהו!
מי שעוד לא קרא את שיר הנשיקה שלי - אז עכשיו כשיורד גשם זה מתאים :-)

וגם אני מזכיר לכם את:
מלכי הנוחיות ו- ZERO-7 - עכשיו הזמן המתאים לשמוע אותם
MEW- יעשו לכם טוב
Girls - עושים משהו כמו ביץ' בוייז אישי ועצוב
בראיין בונץ - הולך טוב
God Help The Girl- יחמם לכם את הלב
Bill Callahan - ימוסס אתכם סופית -אחד המעמדים העיקריים לאלבום השנה.

שיהיה לכם חורף חם ורטוב- זה הזמן להתכרבל מתחת לשמיכה עם הזוג שלכם..

ואם לא... אז מהשבוע יש בעמודת הצד משחק מזל שבו אתם מגרילים את "פוסט מזל" שלכם- בידקו איזה סוג מוזיקה שולחים לכם האלים.

אליסון דוט.קום - הדפוק הזה עושה לה טוב

אח הניינטיז.. הניינטיז... הנה כמעט נסגר העשור והניינטיז מתעוררים לתחייה. אליסון דוט בגילי, היא מוזיקאית סקוטית שבשנות התישעים היתה בלהקת טריפ-פופ, שנקראה One Dove, שכמו שאני מבין זה מציין את בדידותה של יונה ללא בן זוגה. כאן אפשר לשמוע את להיטם Breakdown מהזמנים ההם, שהודבק לו סרטון וידאו סקסי במיוחד מתוך הסרט המרדף, יצא גוטה.
כל השנים האלה אליסון נשארה פעילה ושיתפה פעולה עם מלא מוזיקאים ועכשיו היא משתפת פעולה עם פיטר דוהרטי, ואם הבנתם את הרמז, אז זה אומר הכל. הדפוק הזה עושה לה טוב. אם יש איזה חידוש השנה, אז זהו האלבום של פיטר-דוהרטי והשפעותיו על ארקטיק מאנקיז, ועכשיו גם על דוט אליסון. זה מצטרף לאוירת הסתיו של ברזין ונורה ג'ונס, שהיו פה השבוע. השירה של אליסון מזכירה במשהו את בת' גיבסון, אבל יותר יפה. שירי גיטרות שקטים ועמוקים, קול מלטף וזהו-זה. כן צריך קצת להתעמק אבל גם על-פניו זה נשמע נפלא. במילים בוטות הבחורה הפכה מכוסית-על לאישה מעניינת.

בהזדמנות זו אני מקשיב מחדש לאלבום של פיטר דוהרטי שיצא השנה, ונהנה ממנו. עד לא מזמן לא קלטתי מה יש בו, אבל אחרי שחרשתי את הארקטיק מאנקיז ואחרי האלבום הזה נפל לי האסימון. על כל האלבומים האלה המליץ בפניי גל אוחובסקי ומגיע לו תודה.

שימעו איך הדואט (כמה זמן לא השתמשו במילה הזאת) עם פיטר דוהרטי נשמע (ודרך אגב זה שיר קצת יותר שמח שרק תחילתו מייצג ממש את האלבום).

Dot Alison ft. Peter Doherty - I Wanna Break Your Heart

 

Barzin

יש דברים שאין אחריהם איזה הייפ, ובכל זאת הרבה אנשים אוהבים. אחד כזה הוא Barzin הקנדי (יש לי פאטיש לקנדה, אתם יודעים). נתקלתי בו לראשונה בבלוג של אורית@ ועכשיו גם בבלוג Soundman "ידידי היקר" (זו בדיחה פנימית בינינו), שיש לו טעם מעולה למוזיקה בגוונים חומים-חמים, עם עומק ורוגע- ולא כמו מוזיקת הניצחונות שאני מביא לפה בד"כ (כי ככה אני אוהב את זה !!!!! תה-לללה !!! תההה!!! לללללהההה!!!!).
ולגבי ברזין - הוא סינגר-סונגרייטר והטקסטים שלו הכי אישיים שיש בעולם..כאלה שנוגעים לכולנו, אתם יודעים: בדידות, אהבה, מדד המעוף. אם הייתי בן 15 הייתי מתרסק על זה. הייתי מקשיב לשירים המלנכולים האומללים שלו בהזדהות מלאה (גם אם היתה לי חברה הכי יפה בעולם). גם עכשיו אני מרשה לברזין להוריד מעליי את חומות הציניות ולהסחף לגמריי עם הטקסטים של האלבום החדש שלו שנקרא: Notes for Absence Love- שזה: רשומות לאהבה חסרה.
המוזיקה באלבום הראשון שלו היתה מאד מינמליסטית, אבל אח"כ הוא צירף אליו עוד נגנים חברים וזה קצת מזכיר את המוזיקה של נורה ג'ונס, ויותר מכך את Clem Snide.
למעלה וידאו של שיר הורס מתוך האלבום הקודם והנפלא שלו משנת 2006. ולמטה שיר מתוך החדש. שקט מקשיבים:

Barzin_- Stayed Too Long in This Place

אישתי מלכת אנגליה !

באנגליה יש עוד מעמדות, בדיוק כמו שבהודו יש קאסטות. גם בארה"ב יש מעמדות, אבל שם לאף אחד אין ממש דם כחול, וכל אחד יכול עוד בדור שלו להפוך את הקערה על פיה. אני מזכיר את זה לעצמי כי אצלנו זה לא כך. קחו למשל אנשים מהפוליטיקה אצלנו ותבינו את ההבדל: ליברמן עולה חדש, ברק היה קיבוצניק (אין שם כסף) ודרעי חרדי, וגם אם שיחקת אותה באקזיט מטורף אין לך אחוזה, סטייל פול מקרטני, מקסימום דירה במגדלי אקירוב, או וילה על דונם וחצי (ותגיד תודה) בקיסריה.
אבל באנגליה זה לא כך, לצורך המחשה נאמר ש- 80% מהקרקעות שייכות לאנשים פרטיים (!!) לבעלי אחוזות, וזכותם לא לאפשר לך לטייל בהם. זה לא מסתדר עם הפנים של אנגליה כפי שהן משתקפות במוזיקה. כי אם נקשיב למוזיקה, ולכמות להקות הפופ המיתולוגיות שצמחו באנגליה: ביטלס, רולינגסטונס, קווין, דוראן-דוראן, אואזיס, בלייר, סמיתס, מאדנס (יש אין-סוף) ולתרבות הפופ שישנה באנגליה, אז אפשר לחשוב באמת שעדין אין שם בית לורדים, ואין שם פאות נוכריות בבתי המשפט ושהם הרבה יותר קלילים.
לא מסתדר לי למשל: אלטון ג'ון, פרדי מרקורי ומיקה וכל האנגליות הכבדה הזאת, של בית המלוכה, המלך צ'ארלס, ולצפות במירוצי סוסים, שלא לדבר על הכובעים של מלכת אנגליה. וזו הסיבה היחידה שצריך את בית המלוכה - רק כדי שיהיה לי למה להשוות את אישתי (היא גם מרגישה הרבה יותר עשירה ממני - ואני מתכוון בכסף).
אני לא מתכוון להקשיב לאלבום החדש של מיקה. אהבתי את הסינגל הראשון, קראתי בכמה מקומות שזה אלבום מנופח. באלבום הקודם היתה בכל זאת איזו נימה אישית שמשכה אותי אליו. אם יהיה עוד סינגל נחמד אקשיב לו, אבל זהו - יש גבול How Low I Can Go. הסינגל השני היה כבר די מעצבן. אני בטוח שאם הייתי בן 15 לא הייתי סובל את זה.
למעלה המונטי פייתון עושים צחוק מעשירי יורקשייר המספרים כמה ילדותם היתה אומללה, וגם המשרד להליכה מצחיקה. וכאן ג'ון קליז מספר מה הוא יודע על מוזיקה- מצחיק וגם קצת עצוב.

פשעים טיפשיים וצרות גדולות

התחלתי את יום ראשון של השבוע בהרגשה שהנה עוד יום שיגרתי לפני. אני בד"כ גם לא מרגיש איזו דחיפות לעשות משהו, ורק כשאני מגיע לעבודה כל הדברים הבוערים מתעוררים. אבל אתמול היה בסופו של דבר אחד הימים הכי משוגעים שהיו לי בחיים:
פרצו לי פעמיים לאוטו לשתי מכוניות שונות בשני מקומות שונים. פעם אחת גנבו את המחשב הנייד ופעם שניה פנקס צ'קים (אני תמים אני יודע - לא משאירים דברים כאלה ברכב).
חבר שלי בן 41 התחתן (כן בפעם הראשונה - יש אנשים שמתלבטים)
הודיעו לי שאישה צעירה ואהובה מהישוב שלנו, שהבן שלה לומד עם ביתי בכיתה והיינו שכנים, על ערש דווי ממחלת הסרטן, ואלה ימיה האחרונים.
לחברה של אישתי נולד בן זקונים, יש לה ילדה גדולה, ועוד אחד קטן ועכשיו היא התחרדה ובגיל 40 היא מתחילה פס ייצור.
אני ממוטט נפשית. מוכן לקבל שגרה אפורה ומשעממת.

.. וכל הדרך הקשבתי לשיר הזה, ממש במקרה כי את הדיסקים האחרים גנבו לי.. אז קבלו אותו.