יצירת אומנות !

דיויד בואי הזכיר פעם (בשלהיי שנות השמונים) לכולם, שמוסיקה פופולרית (רוק מיוזיק) היא האומנות הנפוצה, המוכרת והמצליחה ביותר במאה ה-20. והאמת היא שאנחנו לא חושבים על מוסיקה כעל אומנות אלא כעל הכיף שלנו, כלומר כעל בידור.
על האלבום החדש של אוף מונטריאול, Skeletal Lamping , אפשר לומר בוודאות שזו יצירת אומנות. אני חושב שככזה הוא גם הרבה יותר מובן. צריך להיות עם ראש מאד פתוח, שלא לומר משוגע עם עבר פסיכי, או לפחות משועמם מאד בכדי לאהוב את האלבום הזה וגם את האלבום הקודם שלהם. Skeletal Lamping ממצה בתוכו את כל מה שיש לשנת 2008 להציע לנו מבחינת מוסיקה ותרבות. גם הכיוון המוסיקלי שננקט הוא יותר דיסקו מהאלבום הקודם, ומתאים יותר לשנה הזאת. המוסיקה מזפזפת כמו שאנחנו רגילים באינטרנט, בטלוויזיה, בטלפון הנייד, ואפילו בחיים. זה כמו להיות בתוך משחק מחשב. גם אם רוצים אי-אפשר לשמוע רק חלק מאיזה שיר, ולהבין מה יהיה בסופו. באמצע יש תפניות ושינויי קצב ואוירה.
כל מה שהיה חסר באלבום של דיויד ביירון ובראיין אינו נמצא ב- Skeletal Lamping. ככה אני מצפה שישמע צליל העתיד היום. כי ברור שזה הצליל של 2008 אולי הצליל של העשור, ומחר יהיה כבר צליל אחר ושונה. אפשר בוודאי לשים את הדיסק הזה באותו מדף של MGMT, Late of Pier ו-Foals.
אבל בסופו של דבר אני שואל את עצמי האם אני נהנה או שלא. כי זה מה שקובע. ובכן, אני נהנה יותר מהמוסיקה ופחות מהשירה. מבחינה אומנתית אינטלקטואלית יכול להיות שהשירה יותר הולמת את המוסיקה אבל מבחינת הכיף זה ברוב השירים כבר יותר מידי ניסוי כלים ופחות מידי מוסיקה בשבילי. ולמרות כל התפניות בתוך השירים עצמם, אפשר לשמוע את שיר הפתיחה ואת שיר הסיום ולהבין את הפרנציפ. מצד שני למי שנהנה אז יש 15 שירים והלוואי ש-MGMT היו נותנים לנו כל-כך הרבה.

בשורה תחתונה למי שעוד מתלבט חובה לשמוע ולהחליט בעצמכם. הנה שיר הפתיחה לשיפוטכם. אם תאהבו אותו אז זה אלבום בשבילכם. אם לא, אז לא נורא יש מספיק מה לשמוע. שנה ברוכה כמו השנה הזאת אני לא יודע אם היתה אי-פעם .

Of Montreal - Nonpareil Of Favor