ימים נוראטובים: תחשבו שאתם לוויתנים שבעים

ימים נוראים קוראים לימים האלה, וגם ימי תשובה. אני רואה בהם יותר ימי שאלה, בגלל חשבון הנפש, וימים טובים, בגלל האפשרות להשתנות. חכמי הדת היהודים ניווטו את הימים האלה לכיוון של פחד שמתוכו אפשר יהיה ליצור את דמותנו החדשה. נכון שזה נשמע טיפשי? ובאמת זה טיפשי, כי ההפחדה לא בדיוק עובדת, היא מסרסת והורסת - מפחד ואימה אי אפשר ליצור פריחה מחודשת של האישיות לכיוונים חיוביים. אז איך בכל זאת לעשות את זה? אחרי שצמתי 27 פעמים אני יכול לומר שרק לפני שנה הבנתי את הפרנציפ. הדבר החשוב ביותר ביום הכיפורים הוא לחשוב אילו מעשים טובים היינו יכולים לעשות השנה ושלא עשינו אותם. הדבר השני שהייתי ממליץ לכם, הוא לסדר מחדש את סדריי העדיפויות שלכם, ואני לא מתכוון לדברים עמוקים כמו האם לאכול את המלפפון החמוץ מחוץ לפיתה או דווקא בפנים. אני מתכוון למשל, לכך שתמיד חשבתי שהכי חשוב לי שאישתי תכיר אותי בצורה הכי ישירה שלי, כי כך הרגשתי שאני הכי כן איתה. השנה החלטתי שהכי חשוב לי הוא לשכב איתה בסופו של יום, ובשביל זה אני מוכן להתפשר עם כמה אמירות ציניות, ושלא בדיוק מצחיקות אותה. מה המסקנה מהדוגמא החשובה הזו? במקום לחשוב על "ואהבת לרעך כמוך" כעל מעשה טוב שאנחנו עושים בשביל העולם, אנחנו פשוט צריכים לחשוב איך הטוב שנעשה לאחרים יעשה לנו טוב. זה נורא פשוט, כל איש שיווק מתחיל יודע את זה, ורק אנחנו לא. ובאותה רוח, כיוון שכמעט בדיוק לפני שנה הגעתי לגיל 40, ונחתו עליי כמה תובנות לגביי כל ימי חיי, הרשו לי לשתף אתכם בכמה מהם, כי לא רק נערים הומואים צריכים הכוונה בחיים (אני יודע שהרבה יותר חשוב לקרוא בעיתונים שוב ושוב (!) את לקחי מלחמת יום הכיפורים, אבל אתם רואים שזה לא עזר בכלום. ובשביל מה יש אינטרנט? אם לא בשביל לדבר על אנשים ומה שהם):

1. עד גיל 13 אני לא חושב שהיתה לי כמעט שליטה על החיים, אבל אני יכול לומר שנהגתי נכון כשהחלטתי אסטרטגית שאני רוצה להיות תלמיד טוב.
2. אחרי גיל 13, אני חושב שכדאי שכל ילד יקבל הכוונה מקצועית מפסיכולוגים/יועצות פדגוגיות או איך שלא תקראו לזה (אבחנה פסיכודידקטית). הילדים שלי מקבלים, אני לא קבלתי ואני רואה את ההבדל.
3. לכל נער מתבגר הייתי ממליץ להגיע בכל יום לבית הספר, ולהיות חבר של כמה שיותר בנים, וגם של כמה שיותר בנות עד שהוא ימצא אחת חמודה שהוא רוצה אותה, ואז שנורא ישתדל לכבוש את ליבה. ואם אתה לא מצליח, נסה אחת אחרת.
4. לכל נער שגודל קצת הייתי ממליץ לעשות בגרויות, אם הוא מסוגל, ולשכב עם כמה שיותר בנות, אלא אם-כן יש לך כבר חברה.
5. לכל בחור בצבא הייתי ממליץ להשקיע בחבר'ה יותר מאשר במקצועיות.
6. לכל בחור לאחר צבא הייתי ממליץ על טיול במזרח רק בלי סמים, ואם אתה חושב שאתה לא יכול לסיים את החיים בלעדיהם, אני ממליץ לך להמתין לפחות עד אחרי הלימודים באוניברסיטה.
7. לכל בחור הייתי ממליץ ללמוד לימודים על תיכונים.
8. לכל בחור הייתי ממליץ להתחתן לפני גיל 30, כי אחרי זה הלב מתקשח יותר ויותר. ושידע כל גבר שלא מתאהבים בגדול יותר מפעם אחת או פעמיים בחיים.
9. לכל מי שמתחיל לעבוד, אני ממליץ להתחיל לעבוד בארגון כמה שיותר גדול..אח"כ הוא יכול להתקדם באותו מקום או במקום אחר יותר קטן.
10. לכל גבר שיש לו ילדים ואשה, אני מציע לסדר את סדרי העדיפויות כך שיהיה לו מספיק זמן בשבילם.

אני לא יודע את ההמשך. אם למישהו יש עצה לגיל 40 והלאה, אני מוכן להקשיב. העצות הם דעתי האישית ואין לנסות אותם בבית ו/או על בעלי חיים. מובן מאליו שכל אחד חי את החיים שלו, ויש לא מעט שויתרו על לימודיי התיכון וחייהם מאושרים. יש אחרים שהתחתנו אחרי גיל 40 וגם חייהם באושר. העצות הן עצות לטווח ארוך, לטווח הקצר אני מציע להנות מכל רגע, גם אם הוא משעמם, או מרגיז ואם לא מכל רגע אז מכל יום, ואם לא מכל יום אז מכל שבוע או חודש, ולנסות לחיות את העכשיו כמה שיותר, כי הכל זמני והכל עובר נורא מהר, או כמו שאמא של שילה פרבר אמרה:"כסף בא וכסף הולך, זמן שעבר לא חוזר". זהו ! יום כיפורים ..מותר לי להיות קצת..מה המילה? רוחני.

למעלה השיר Flètta שהוא דואט של ביורק יחד עם אנטוני הגרטי מתוך האלבום החדש של אנטוני והג'ונסונס- חייזרי לגמריי, שלא לומר לוייתני לגמריי. באיזה עולם נפלא אנחנו חיים !
אני לא בטוח מי אמר את המשפט הזה (כנראה ההוא מאומן (עוד לא הבנתי איך הוא מברסלב אם הוא מאומן)), אבל זה הולך ככה: "המחשבות שלך הם המקום שבו אתה נמצא, דאג שהמחשבות שלך יהיו המקום שבו אתה רוצה להיות", תחשבו שאתם לוויתנים שבעים. צום קל.