בחול המועד שלנו המון פסטיבלים, למשל פסטיבל הקולנוע בחיפה שאני כנראה אפקוד רק בגיל 50, וגם פסטיבלי מוסיקה שונים. זה באמת נעים לגלות שאנחנו כאלה פעלתנים ותרבותים, הרבה יותר מתדמית הכרסתנית של המנופף במנגל שמישהו מנסה לטפול בנו. לצערי, למרות שכל שנה אני לא מפסיק לתור את הארץ, אני "מצליח" גם לדלג בין הטיפות (ולו מן הסיבה הפשוטה שהביל כל-כך) ולא להשתתף באף פסטיבל. אבל השמח שמסביב, התיאורטי עבורי, עושה לי טוב. בזמן שהאוירה כל-כך תרבותית לא יקרה שום דבר אם מישהו (אני) יפתח איזה מנגל, ינפנף בנונשלנטיות ויעשה על האש. הגויים לא ישימו לב.
הפעם בנבדק ונמצא פרימיום, קליפים על כלבים ואופנים:
1. Mark Ronson & The Business Intl - The Bike Song: זה סרטון עם עלילת גונבי אופנים מדליקה שמתכתבת עם כמה סרטי קולנוע, הטריק ישן, אבל הקסם עוד עובד.
2. OK Go - White Knuckles: יש לי רק דברים טובים לומר על האלבום של OK GO שיצא השנה. החבר'ה האלה עושים מוסיקה טובה, אבל אנשים מקשיבים לה בדרך-כלל דרך הקליפים, ויש גבול שבו העניין מאבד עניין. בכל-זאת הנה זה פה, כי אנחנו סאקרים של גימיקים, ואנחנו לא מתביישים בכך (אני דרך-אגב טרם צפיתי בקליפ - סוג של התביישות? לא ממש..יותר שיעמון).
3. Cloud Cult - Running with the Wolves :מוצא האדם מהקוף, מוצא הכלב מהזאב. מתוך האלבום Light Chaser המומלץ, זה כנראה השיר הכי יפה באלבום:
4. Delorean - Real Love: זו לא הפעם הראשונה שדלורן מופיעים כאן בבלוג, למרות שהם מידי אלקטרונים, אבל אם זה טוב, אז למה לא, והקליפ עם הכלבים, נושך.
5. We Are Scientists - I Dont Bite : אחרי כמה צפיות הרגשתי חובה מוסרית להביא את השיר הקאצ'י הזה לפה. למרות שזה ממש לא עובר את סף הפרימיום המינימלי הנדרש. מהנה כמו מסטיק בזוקה. אין כאן כלבים, אבל יש נשיכות.
6. החיים שלי יותר מעניינים ממני: הגיע הזמן להחזיר את הפינה והשימחה לבלוג. השבוע היתה לי יום-הולדת ולבתי חגגנו בת-מצווה במסעדה, אבל האירוע המעניין ביותר הוא המפגש עם האח האבוד האנגלי של הבן-דוד שלי. למרות שאני כמעט דוקטור, אני בא ממשפחה מאד עממית, ובצד של אימי הגברים עסקו בעיקר בקצבות. לחלק גדול מהם אין בעיה להגיש אוכל עם הידיים, בעצם אפשר לומר שיש להם בעיה להגיש אוכל מקערות ההגשה לצלחות עם כפות הגשה, ולכן הם נאלצים להעביר לפעמים את האוכל בדחיפה קטנה של היד (מאז שהייתי ילד מאד קטן (גיל5) זה שיגע אותי, היום אני פשוט שותק). אין מה לדבר שכמעט אף-אחד מהם לא מבין אנגלית, למרות שמספרים שסבא שלי דיבר 7 שפות. הסיפור התחיל כשדודה שלי התפרחחה לפני כשלושים וחמש שנה באילת עם מלצר, נכנסה להריון, והתחתנה איתו. יצרו של המלצר להתהולל גבר עליו והוא חזר לאילת. אחרי כמה שנים של חיים נשואים נפרדים, הוא חזר לדודה שלי לכמה ימים, והיא שוב נכנסה להריון עם בן דודי שנקרא לו לצורך הסיפור: יקי. מה שיקי לא ידע שאבא שלו היה נשוי לאשה אנגליה עוד לפני שהוא נישא לאמא שלו, ושנולד לו אח באנגליה. יום אחד ישב יקי (שאינו מבין מילה באנגלי) על המחשב עם בן-דוד מהצד של אבא שלו, שצ'טט להנאתו עם "חבר" אנגלי בפייסבוק, ליד החבר אנגלי ישב במקרה אחיו האנגלי של יקי, שנקרא לו ג'יי. ג'יי שם לב ששם המשפחה של החבר בפיייסבוק דומה לשם המשפחה של אבא שלו. הסוף היה שנפגשנו בערב החג כולנו בסוכה. אמא של ג'יי ואמא של יקי, וגם הנשים והילדים שלהם. דרך-אגב, אמא של ג'יי התחתנה בשנית כשג'יי היה בערך בן שנה ונולד לו אח נוסף ועד גיל 18 הוא היה בטוח שאביו החורג הוא אביו האמיתי. ג'יי יועץ כלכלי שעובד בחברה גדולה שעוסקת בייעול של חברות ענק באנגליה, אשתו עובדת במעון. בן-דודי יקי מנהל מסעדה מזרחית בישראל. כיוון שג'יי ובני משפחתו שומרים כשרות, וכיוון שמחיר הבשר הכשר באנגליה יקר מאד, הוא לא מפסיק לאכול בשר בארץ, מהבחינה הזו הוא מצא את המשפחה האידיאלית (רק על שולחן החג שבו השתתפו כשלושים אנשים היו כחמישה סגים של תבשילי בשר ו/או עוף).
שתהיה לכם פרימיום של שבת וחג שמח !
ותזכרו: אני אוכל = משמע אני קיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה