יש שאלות שיותר חשובות מהתשובות עליהן. להקשיב לאלבום החדש של ניל יאנג, זה לא מחליק בגרון וזה אחד מהמקרים האלה שצריך להבין למה האומנות שמולנו שואפת. דניאל לנואה המפיק ניסה להוציא מניל יאנג " גיטרה שהיא אקוסטיקה, אלקטרוניקה, בס - וליצור סאונד חדש, גם אחרי 50 שנים של רוקנרול", הוא טוען שזה הצליח לו, אני חושב שזה עודף של אנינות טעם, וזה בעיקרון אלבום של דיסטורשנים ועשו את זה בהצלחה רבה יותר המגנטיק פילדס לפני כשנתיים. אם עושים אלבום שהוא בעיקר גיטרה זמזמנית אז זה מה שמקבלים. אבל לנואה הוא לא רק כזה אומנותי, אלא תמיד גם תיקשורתי. החותם שלו על האלבומים של U2 מעיד על כך. יש לי אלבום תקליט סולו ישן של לנואה שבו הוא מערבב אנגלית עם צרפתית, שאני מאד אוהב, וגם במקרה של ניל יאנג הוא מצליח לשמור על האיכות המיוחדת של יאנג ולתת לה עידכון נוסף, רובד נוסף, שלא היה קודם. זה גם לא מזכיר את נברסקה של ברוס ספרינגסטין שאני ממליץ עליו שוב, ובערך בפעם האלף. מה יש בניל יאנג שמחייב משמעת האזנה מכל היפסטר, ולמה הוא הכרחי? קשה לומר. יש אפשרות שיש לנו פשוט טעם טוב, והערכה למי שמגיעה לו הערכה על יחודיות ומקוריות, ועל המשך של יצירה ועשייה. קצת קשה לי להאמין שהאלבום הזה יהפוך לקלאסי, למרות שכל השירים מקורים וטובים, בניגוד לאלבום של ג'וני קאש מתחילת השנה שכמעט ואינו מכיל שירים מקורים, אבל אפשר להאזין לו לנצח, או לפחות עד שמתים. ראוי עוד לציין שהאלבום של יאנג הוקלט רק בירח מלא. יש בזה משהו...
כדאי עוד לשמוע: ניל יאנג ופול מקרטני
4 תגובות:
אני דווקא מתחבר מאוד לאלבום הזה של ניל יאנג, לה נוייז, ואוהב אותו
לא ידעתי על דניאל לנואה והסאונד החדש אבל זה מתחבר לי כי באמת יש אווירה מיוחדת בסאונד שם, משהו אחר
נברסקה תקליט גדול
קראתי שהתחברת אליו, וזו אחת הסיבות שאני מתעמק. אלבום טוב, אבל אי-אפשר להקשיב לו בכל מקום
הקשבתי לאלבום היום בפעם הראשונה ואהבתי מאוד. יש לי מאחורי למעלה מארבעים שנות האזנה לניל יאנג ולה נוייז מעניק לי שוב את ניל יאנג שאני אוהב. הויתור על תופים באלבום הוא הברקה.
לפעמים פחות זה יותר
הוסף רשומת תגובה