 |
| אפגאן ויגז בבארבי - 16.7.12 |
יש כל-כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לכם על ההופעה של גרג דולי והאפגאן ויגז אמש בבארבי בתל-אביב, אבל אני אתחיל בכך שזו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהבנתי למה חתכו בשידור את ניענועי האגן של אלביס פרסלי, בתוכנית המפורסמת ההיא של אד סאליבן, ולמה לא נתנו לג'ים מוריסון לשיר את Light My Fire בטלוויזיה, ולמה מנעו את הופעת החיפושיות בארץ, ולמה צרחו כל הנערות כשהן שמעו את פרנק סינטרה שר, ולמה בסרט "פוטלוס" בעיירה שכוחת-אל בארה"ב, החליטו מטעמי דת (שימו לב לאבסורד – שכוחת-אל אבל "שליחי האלוהים" שולטים בה) לא לאפשר לנוער לרקוד רוקנ'רול.
גרג דולי מחזיר במוסיקה שלו את מה שקצת שכחנו שיש בה, וזה תשוקה בין המינים. כבר כמה עשורים שאנחנו מטפחים דמויות אנטי גיבורים במוזיקה האלטרנטיבית ובמוזיקת האינדי, חיים או מתים. כמו איאן קרטיס הדכאוני, או מוריסי המסוכסך מינית עם עצמו, או פרנק בלאק המשוגע, והנה בא גרג דולי ומזכיר לנו שזמרים שרים בשביל שבחורות יאהבו אותם. ואם היה לנו ספק את בסוף ההופעה הוא גם הזמין אותן טו באק סטייג'. כמעט כל הנושאים של השירים שלו עוסקים באהבה לנשים, לאכזבות, לתשוקות, לגעגועים, לבגידות, ולכל מצבי האנוש האפשרים בן גברים ונשים. זו מוסיקה שהיא מלודרמה רומנטית, ולא פלא שכל-כך הרבה נשים נופלות שדודות לרגליי הכוכב הראשי, שבמקרה כותב גם את התסריט. יש שישה חברים באפגאן ויגז אבל אני לא ראיתי אף אחד מהם אתמול בהופעה, חוץ מאת גרג דולי. ואני גבר, אני יכול רק לתאר לעצמי איך הרגישו כל המעריצות שהגיעו לשם.
 |
| גרג דולי הנדריקס - צולם ע"י: גיא רסקין |
בהתחלה קצת הסתירו לנו כמה אוסטרלים שלא יודעים להתנהג בהופעות. ואז שני צעירים התחילו לרקוד ריקוד פוגו שיצא מכלל שליטה. באיזה שלב היו שם מכות, גרג דולי שם-לב לכך, ומשום-מה החליט שהדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות בשביל להרגיע את העניינים זה לרדת מהבמה אל הקהל ולשיר לנו. האוסטרלית, שדחפה כל הזמן את המצלמות בפנים שלנו, קפצה אליו ונישקה אותו. דולי אמנם הזיע כמו אלביס פרסלי (בתקופה השמנה שלו) אבל היא אפילו הזיעה יותר ממנו. והיו עוד המון הפתעות שנועדו להגביר את הריגוש, פתאום הוא מתחיל שיר עם She Loves You של החיפושיות, ושיר אחר מסתיים כמו פרפל ריין של פרינס, ומאלתר את Can't Find My Way Home ו-Where Did Our Love Go של הסופרימס. והוואי 5 – 0 טה ננה ננה ננה. למה לא ? העיקר שיהיה כיף.
אנשים שהיו בשתי ההופעות טוענים שההופעה השניה במוצ"ש היתה הרבה יותר טובה. זה כבר הפך לדפוס התנהגות שמפרסמים הופעה אחת, ואז אחרי שכל האוהדים השרופים קונים כרטיסים, מוסיפים הופעה נוספת לאחריה, ושאליה מגיעים כל השאר. ואז יוצא שההופעה השניה יותר טובה, ולו בגלל הסיבה שבהופעה הראשונה הלהקות שומרות את האנרגיות שלהן, ובאחרונה הן נותנות את כל מה שיש להם. וזה לא הוגן, ואין צדק בעולם..
בזמן האחרון עוברות בי מחשבות להביא את הבת שלי יחד איתי להופעות (מישהו גם עשה את זה אתמול) אבל אחרי ההופעה אמש יש לי מחשבות שניות, לא בגלל שגרג דולי כל-כך סקסי, אלא בעיקר בגלל העוצמה של המוסיקה... עד עכשיו כואבות לי האוזניים מהצפצופים.
והקלטה של כל ההופעה:
The Afghan Whigs live in Tel Aviv (entire show), 06/16/2012 by jay meydad
