אולימפייאדת הרוק

שתיתי בבקבוק כזה בארצות הברית... יופי של בקבוק, פיכסה של בירה

אני משתדל מאד לצפות באולימפיאדה. בתנאים בלתי אפשריים ממש (הפירוט בפוסט הקודם) כאלה רגעי התעלות יש שם. אנשים מתאמנים 4 שנים בשביל 10.37 שניות. זה מדהים בעייני. אהבתי מאד לראות את גמר מאתים מטרים לנשים, איך שאליסון פליקס שהגיעה גם לגמר המאה מטרים, ניצחה במרוץ המאתיים בהפרש מדהים.  גם בריצות היותר ארוכות, כמו הגמר 10,000 מטר, הייתי במתח שלא הייתי בו מזמן באף משחק כדורגל או משחק כדורגל בשנים האחרונות. המועמדים הטבעים לזכיה היו האצנים מאתיופיה (חומר למחשבה: למה בעצם אין לנו אצנים אתיופים משלנו באולמפיאדה ?) אבל בסופו של דבר ניצח בריטי ממוצא ניגרי, ובמקום השני  אצן אמריקאי, דווקא לבן. ואני אומר דווקא כי זה כביכול סותר את כל התיאוריות האבולציוניות בנושא ריצה. הוא גם שונה מאד במבנה שלו משאר האצנים, רובם נמוכים ורזים, והוא גבוה ומעט יותר חסון. מאד התפאלתי מזה, ובכלל זה לא דבר טבעי שהאמריקאים עדין ממשיכים להיות המובילים במקצועות האתלטיקה. מה שמוכיח שלמרות שהם העם הכי צרכני בעולם, הם נשארו עדין העם הכי חרוץ והכי עובד קשה בעולם. ולמרות כל התפנוקייה שהם נמצאים בה כל הזמן, יש להם כוחות ומוסר עבודה וזה מה שבאמת הופך אותם למעצמה.  

אבל כשזה מגיע למוסיקה האמריקאים ממשיכים לחיות בעבודה הקשה שלהם, ולפעמים מפספסים את כל היצירתיות. לא פלא שהם אימצו כל--כך הרבה להקות אנגליות, הרולינג סטונס, למשל, נחשבים כבר לגמריי אמריקאים. דרך-אגב, טקס הסיום אתמול באוליפיאדה היה מלא במוסיקה בריטית אבל הגרנדיוזיות היתה אמריקאית. בעצם לא בדיוק, הם הצליחו לעשות את זה גדול מהחיים אבל לא פומפוזי וגרנדיוזי יתר על מידה. לא יודע למה דיויד בואי הופיע בהולוגרמה ? צריך לדאוג לבריאותו ? אבל כשג'ון לנון הופיע פתאום במסך עם המשקפיים שלו, אז הבן שלי אמר: 'אבא תראה ! הביאו את הארי פוטר לאולימפיאדה !'
אי-אפשר לקחת מהאמריקאים את פיתוח שני היסודות העיקרים של המוסיקה המודרנית שהם הבלוז והג'אז, ובכלל כל המוסיק ה השחורה התפתחה שם, אבל באייטיז כשכולם היו עסוקים בניו-וייב, מוסיקה גוטית קודרת, אינדי, סמיתס, ודפש מוד, באמריקה המשיכו בהארד-רוק. בזמנו חשבתי שזה מאד פרימיטיבי מצידם, אבל לאחרונה התחלתי להקשיב למוסיקה הזו. אם היתה אלומפיאדה להארד-רוק, אז ללא ספק ששלושת הלהקות הבאות היו מגיעות לגמר..מי היתה מנצחת זה כבר תלוי בטעם אישי

AC/DC - High voltage
אייסי די סי הגיעו דווקא מאוסטרליה אבל כך התחיל המסע שלי וזה אלבום מצויין שלהם. זה אלבום הבינלאומי הראשון שלהם שיצא בשנת 1976. בשביל 1976 זה יצירת מופת


Motorhead-Ace Of Spades
ולסיום מוטראהד הבריטית, נחשבת ללהקת ניו-וייב של הרוק הכבד הבריטי, היא התחילה בשנות השבעים אבל רוב פעילותה היה באייטיז וזה אלבום משנת 1981


Motley Crue - Too Fast For Love
כבר מהעטיפה אפשר להבין את הכיוון הטראשי שמוטלי קרו האמריקאים מלוס אנג'לס לוקחים אותנו. אחרי שהייתי באמריקה הבנתי מה בעצם מהות ה-"חלום האמריקאי", והוא : אתה עובד כל-כך קשה ובשביל מה בעצם? בשביל קצת לחם שעשועים, בשביל חיים הוגנים, ואם כבר אתה הולך לראות הופעה, אז שזה יהיה מעבר ומעל לכל דימיון, שזאת תהיה פנטזיה, שיתנו עבודה ! כי עבדנו קשה כל השבוע ועכשיו אנחנו רוצים לבלות!
וזה האלבום הכי טוב שלהם (שיר אחד לא מייצג, צריך להקשיב לאבלום כולו)