לעקוב אחר הפרימיום

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - ההווה הוא הנוסטלגיה הכי קרובה שיש


The Fuzztones
[צולם ע"י ערן מנשרי]
הופעות פרימיום
ביום חמישי הייתי בהופעה של הפאזטונס שהגיעו במיוחד לכבוד חגיגות 4 שנים לאוזןבר. הפאזטונס, בהנהגתו של רודי פרוטרודי הכריזמטי, הוקמה בשנת 1980 בניו-יורק, והיא נחשבת ללהקת הגרארג' ריבייבל "הטובה ביותר שפעלה אי-פעם".  שילוב בלתי אפשרי של ראמונס והדורז, בגירסה הלא מתחייבת על כלום.  הם דינוזארי רוקנרול שעדין פעילים ושנה שעברה אפילו יצא להם אלבום חדש. ככל הידוע לי, היוזמה להבאתם לארץ היתה של מוטי כהן מנהל חנות האוזן השלישית בחיפה. היתה הופעה באמת מעולה. אבל עליי עברה תחושת כבדות בלתי צפויה. הבירה במקום להרים את הראש לשמים, דווקא הוסיפה משקל ברגליים. ופתאום עברה לי מחשבה שאני בכלל לא איש של הופעות -  שקשה לי לחוות ולהנות מהופעות בזמן שהן מתקיימות, ואולי אני בכלל לא איש של הווה. אני קולט מהר מאד דברים, אבל אני חווה אותם בדיעבד. המצב האידאלי מבחינתי הוא לראות הופעה בלייב, ואז לראות את הקליפים ביוטיוב. בפעם השניה אני נהנה לא פחות מאשר בראשונה, למשל בהופעה של סטיבן מלקמוס והג'יקס שהגיעה ליוטיוב בשלמותה. אני הרבה יותר איש של אלבומים. להקשיב שוב ושוב לאותם השירים להכיר את הדקויות, ורק אז להגיע להופעה, ולשמוע איך מנגנים את זה בלייב. בזמן האחרון אני חווה את הדברים ההיפך, וקצת התמלאתי בזה.
לכבוד ההופעה האוזןבר התקשט בשלדים וקורי עכביש שנתנו אוירה סקסית ואפלה. לכמה מופעי בורלסק שחיממו את הקהל. כל ההופעה לוותה ברקדניות גו-גו, אמרו לי שהמושג הנכון במקרה זה הוא 'פינאפס גירלז' ושהם גם היו רזות ממה שנהוג בדרך-כלל בז'אנר. לי זה לא הפריע.
זה היה מופע נוסטלגיה. כאילו שמופיע לפנינו פול אנקה. וגם הקהל בא בפוזה אינטלקטואלית של וואוו איזו מוזיקה טובה ומשפריצה במידה, אבל איזה מזל שלא באמת נרטבנו.  ואני לא אוהב נוסטלגיה, ואפילו לא בטוח אם יש לרשום ב-ט' או ב-ת' . ואם אני במופע גאראג' והקהל לא משתולל  ואין סטייג' דייוינג- לדוגמא כמו בהופעה של אסיד-בייבי ג'יזס- אז בכל זאת משהו חסר. לפני 20 שנה הם הופיעו ברוקסן...אני מבין למה לא הלכתי להופעה הזו אז. גרארג' הוא הסגנון המוסיקלי האחרון שהיה מעניין אותי בסוף שנות השמונים תחילת שנות התישעים.
בדרך מעמק השלום הקשבתי לאלבום החדש של פטי סמית' איזה קאמבק נפלא ומענג היא עושה. במקביל אני קורא את האוטוביוגרפיה שלה, ומבין אותה הרבה יותר. הטריפ להופעה היה כל-כך טוב.
Fuzztones "She's Wicked" - Tel Aviv (Ozen Bar) 8/30/12

עוד תמונות מעולות שצילם  Eran Menashri מההופעה [קישור]




כמה קליפים למצב רוח טוב

Bloc Party - Truth אקוסטי
האלבום החדש של הבלוק פארטי הוא מסיבת הפתעה שלא ציפיתי לה, ואני מקשיב לו הרבה. אלבום שנותן כבוד לגיטרות חשמליות. הנה אחד השירים היפים מתוכו מנוגן בגיטרה אקוסטית.

Block Party - Truth



Bob Dylan - Duquesne Whistle
גם בוב דילן לא נראה לי שמת על נוסטלגיה, ועל כל פנים ממשיך ליצור. בקרוב עוד אלבום חדש ומתוכו קליפ וסינגל חדש. קאנטרי משו. חמוד

Bob Dylan - Duquesne Whistle

John Cale - Face To The Sky
עוד אחד שמסרב להתפגר על זרי הדפנה הוא ג'ון קייל. רבגוני. סינגל שני לקראת אלבום חדש. קצת פחות מעניין מהראשון
John Cale - Face To The Sky


Bill Fay - This World
ביל פיי הוא אחד התגליות המשמחות אותי בחודש האחרון. אלבום חדש לאחר 40 שנה. הוא היה סוג של ניק דרייק. ועכשיו האלבום הזה עם עזרה של ג'ף טוויידי ,שגם שר איתו בשיר הזה מה יכול להיות יותר נפלא

Bill Fay - This World



Big Boi - She Said Ok - אזהרת צפייה
אתמול ראיתי את הסרט 360. המבנה של סיפורים קטנים שמתקשרים אחד לשני הזכירו לי את הסרט סיפורי LA של רוברט אלטמן. היתה שם סצינה שבו בחורה ברזילאית, שעזבה את החבר שלה שבגד בה, משתכרת ומנסה לפתות עבריין מין שבדיוק השתחרר מהכלא ומנסה להשתקם (היא כמובן לא ידעה שהוא עבריין מין). אם היא אומרת כן וגם מתכוונת לכן אז זה מה שזה אומר. בסרט זה היה יותר מורכב, במקרה של ביג בוי זה הרבה יותר פשוט. קליפ החפצה. ראו הוזהרתם !




Art Yard - Something in Your Eye
ולסיום, שיר לא חדש שהוקלט בשנת 1981 ויצא לפני שנה כבי סייד של 7" שנקרא Law. ארט יארד הם חלק (או היו חלק) מקולקטיב של חברת התקליטים פרופלור מבוסטון.  אז "כבר אמרו לך פעם שיש לך משהו נורא עצוב בעיניים ?" ותודה לרונילי הנשומע על ההמלצה.

Art Yard - Something in Your Eye


עד כאן שידורי הפרימיום להיום. שיהיה לכם שבוע פרימיום וכאלה.

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !