שלושה מי יודע: Depeche Mode, Billy Bragg, Talk Talk

תקראו לזה צירוף מקרים, תקראו לזה חג האביב, אבל השבוע אני מקשיב לשלושה אלבומים חדשים (ושונים כל-כך) של להקות ומוסיקאי שאני מאד אוהב מאז שאני (פחות או יותר) זוכר את עצמי. אולי הם קצת פחות קדושים מבואי, וניק קייב  אבל זה לא עושה אותם לפחות משמעותים. אז בלי יותר מידי הקדמות בוא נדבר על זה:

 

שיפוט מהיר: Depeche Mode - חדש !

בשיר החמישי באלבום Delta Machine  אתה מבין ש..פאק ! יש אלבום חדש לדפש מוד, והוא נשמע בכלל לא רע. זה קורה רק בהאזנה רביעית או חמישית לאלבום, אבל זה קורה ! בהאזנות הראשונות עדין נותר הרושם של הסינגל שיצא. Angel הוא ללא ספק השיר הטוב ביותר באלבום, שישאר לדעתי גם בהמשך. בשאר הרגעים אתה מרגיש את הרא-קונסטרוקציה של הצליל שלהם. שההפקה והסינטסייזרים גוברים על הטקסטים והשיר.

לא שיש לך שליטה על זה, אבל ההתלבטות בהאזנה לאלבום חדש של דפש מוד היא בין הרצון לשמוע עוד מאותו צליל מוכר וטוב, לבין זה שיחדשו במשהו. דפש מוד בלי (או עם) כוונות מיוחדות מצליחים לעשות גם את זה וגם את זה. הם די במודע ממשיכים את הקו של אלבום הקודם שלהם Sounds of The Universe של סינטיסייזרים מהאייטיז. אבל בסופו של דבר זה לא נשמע אייטיז - גם כי עולם המוזיקה השתנה כל-כך, וגם כי הם השתנו. יש נגיעות רבות של דאנס במוזיקה שלהם, אם כי דפש מוד נמנעים להגיע למשהו שהוא דאנס ממש. את השיר My Little Universe, למשל, היה ראוי לסיים ברייב טכנו, אבל את זה הם משאירים לרמיקסים. זה גם לא נשמע אייטיז, כי דפש מוד באייטיז היו אז פחות קודרים ויותר פופים. מאז הניינטיז הם הצליחו להפוך את אווירת האופל סביב הצליל שלהם לסמיכה יותר ויותר, ולמרות הניסיונות לפזר קצת את השחור, הוא עדין כאן.
אז גיטרות אין כאן, כמעט, יש ב-Slow פתיחה בגיטרה שנשמעת בלוזיסטית, אבל אני הייתי שמח אם הם היו חוזרים קצת למה שנקרא "צליל תעשייתי" שתיבל את האלבומים שלהם פעם. יותר מכל נראה שדפש מוד מנסים בכל הכוח לייצר הימנונים - חצי משמות השירים מכילים מילה אחת: Goodbye ,Broken, Heaven, Alone ועוד.. והם נשמעים קצת יותר טוב מ- Peace ו- Wrong שנוסו ללא הצלחה בהופעה האחרונה והבלתי נשכחת שלהם באיצטדיון רמת-גן.
הסוד השני של דפש מוד חוץ מהאווירה, הוא הטקסטים. אנחנו אוהבים את המוסיקאים שלנו מיוסרים, מתחבטים נפשית בבעיות של נער ונערה בגילאי 15 או גבר ואישה בגיל עמידה. ג'ון לנון ואחריו מוריסי עשו מזה אחלה קריירה. עכשיו אני אווהב במיוחד את השירים Should Be Higher וגם Soothe My Soul  שיש לו קליפ חדש (אבל זה משתנה כל הזמן, ואם זה משתנה זה סימן שאני מכיר את השירים טוב יותר ויותר, וזה סימן טוב).  שורה תחתונה: שאפו ללהקה שמנסה ומצליחה להיות הרולינג-סטונס של הדור שלנו. לא רק ממלאים איצטדיונים, גם ממשיך ליצור ולהקליט אלבומים.

 

Depeche Mode - Soothe My Soul

שיפוט מהיר: Talk Talk - (כמו) חדש !

אם תקשיבו לאלבום האוסף Natural Order תתקשו להאמין שטוק-טוק בתחילת דרכה הושוותה ללהקת דוראן-דוראן. שימו-לב לכפל המילים בשמות של שתי הלהקות האלה. שתיהן התחילו את דרכן ב-EMI, ושתיהן חלקו את אותו המפיק Colin Thurston.  אבל בעוד דוראן דוראן תישאר לנצח כלהקת ניאו-רומנטיקה קצת קיטשית , Talk Talk כבר די בהתחלה סימנה את דרכה כלהקת ניו-וייב אלקטרוני איכותית. שיודעת גם להוציא סינגלים מוצלחים וגם לעשות אלבומים מרתקים שהשפיעו על להקות רבות כמו Sigur Ros, Portishead, Catherine Wheel, Slowdive, Radiohead, Elbow ו- Death Cab For Cutie.  מעניין גם להשוות את טוק-טוק לדפש מוד. בעוד דפש מוד הלכה ושיכללה את הצליל האלקטרוני שלה, הוסיפה גיטרות, צליל תעשייתי ונגיעות של דאנס, אצל Talk Talk הפאזה האלקטרונית היתה רק שלב, שאחריו היה עולם מורכב ואומנותי הרבה יותר. השינוי החל כבר באלבום השלישי The Colour Of Spring in , אלבום הפרפרים משנת 86,  שהיה אקוסטי ברובו. אלבום שמאד אהבתי בזמן אמת. את  Spirit Of Eden רכשתי כשהוא יצא בויניל. נחשב עד היום לאחד האלבומים הדיכאונים אי-פעם.  אמביינטי, רוקי ובפרוגי במידה. אלבום שלא הצליח ובגללו נאלצה הלהקה לעבור לחברת Polydor.  בשנת 91 הם הוציאו את האלבום האחרון שלהם-  Laughing Stock , שהוקלט מאחורי וילונות מוגפים ובניתוק מוחלט מהסביבה. וזה עוד הבדל מהותי בין טוק-טוק לדפש מוד. יש משהו כייפי בלהקה כמו דפש מוד שיוצרת עוד ועוד ממה שאתה אוהב, ויש משהו נפלא במסת יצירה מוגדרת וסגורה כמו של Talk Talk שיש לה התחלה אמצע וסוף.  כמו שיש לחיפושיות.
אתם יכולים להבין לבד שאני מכיר את טוק-טוק די טוב, ובכל זאת התרגשתי מאד מהאלבום Natural Order הוא נשמע לי לא כמו אלבום אוסף אלא כאלבום ממש, כנראה גם בגלל שהיו בו קטעים נדירים שלא הכרתי. זה אלבום שנערך באופן אישי על-ידי Mark Hollis הסולן בעל הקול הייחודי והכותב העיקרי של הלהקה. זהו אינו אוסף להיטים, אלא להיפך, זהו אוסף שבו הוליס מלקט שירים מכל האלבומים שמשרטטים יחד תוואי שונה מהתוואי המוכר והצפוי של הלהקה. הוליס כאילו אומר: לזה התכוונתי. זה מה שרציתי להגיד. איך שמע לכם ? לי זה נשמע נהדר !

 

Talk Talk - John Cope

בילי בראג - חדש !

אם יש מודל אידאלי לסינגר-סונגרייטר זה יכול להיות בילי בראג. מחאתי, מרגש, חברתי, במשך שנים הוא היה מופיע רק הוא והגיטרה שלו. לא יודע אם אפשר לקרוא לזה פוסט-פאנק או גאראג', אבל ככה זה יצא גולמי ומהבטן. אותנטי וכן. בשנים של מרגרט תאצ'ר הוא היה בוב דילן של האנגלים. עברו השנים, הוא התבגר, גם אנחנו. מאד התפלאתי לגלות שהוא עדין פעיל ואף מוציא אלבום חדש שנקרא Tooth and Nails. הקשבתי לו כבר איזה 10 פעמים. הוא היה יכול להתפתח אחרת, לכיוונים אחרים, פחות אמריקאנה. אהבתי מאד מאד את יצירת המופת Mermaide Avanue שהוא קליט לפני כעשר שנים עם וילקו, אבל האמת שלא ציפיתי ליותר מידי מהאלבום החדש של בראג, ואמנם הוא סנטימנטלי יתר על המידה. מצד שני השירים יפים וטובים. שלא מביישים. הגיטרה העצבנית כבר איננה, זה יותר קאנטרי פולק סול כזה. יותר נורה ג'ונס. היו רגעים שזה גם שיעמם אותי נורא. אבל בכל זאת חזרתי להקשיב ולא בשביל לכתוב עליו, אלא כי רציתי. הנה שיר מאד ראוי: 

 

Billy Bragg - No One Knows Nothing Anymore

 

 

 

נבדק ונמצא פרימיום - חאג' שמח

Yeah Yeah Yeah's

פתיחה
אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל. שבוע עמוס כל טוב עבר עליי. גם כאופן אישי וגם באפן מוזיקלי.  אני עורך סידורים אחרונים למעבר בית. הרבה דאגות על הראש ועצבים ! חוץ מזה חג ויוצאים תוך כדי לתערוכות (למשל של דאלי בחיפה) ומייצגים (למשל של חיות בית) וגם עבודה. והמון המון המון מוזיקה חדשה טובה. יצאו גם כמה וכמה אלבומים חדשים שאפרט עליהם בפוסט נפרד. הפוסט הזה יוקדש כולו לסינגלים וקליפים חדשים. ויש המון. חלקם הגדול הכרתי השבוע בזכות מייק בוגן ששידרג לי את השבוע עוד. מקווה שישדרג גם לכם.
 

Yeah Yeah Yeahs -חדש ! אזהרת צפייה

הקליפ החדש של יה-יה-יאז הולך צעד פורנוגרפי אחד קדימה. לא פלא שאחרי שלושה ימים כבר יש לו כמעט מיליון צפיות. הסרט הולך מהסוף להתחלה במה שנראה כמו העלאת מכשפה למוקד. יש כאן גם מוסר השכל ? לא בטוח.  לפני כמה שנים הם היו להקת החימום של דפש מוד כאן בהופעה בישראל. ודי נעלמו באיצטדיון הגדול כשהופיעו בשעות היום. בלי או עם קשר השיר הזה שווה !

Yeah Yeah Yeahs - Sacrilege

 

Sigur Rós - חדש !
סיגור רוס בדרך לאלבום שביעי. וזה השיר וקליפ החדש. אין שום דבר מיוחד במה שהם עושים. אי-אפשר באמת לומר משפט כזה. כי כמה שהתרגלנו לכך הם עדין הכי חייזרים שיש בעולם
Sigur Rós - Brennisteinn


Foxygen - חדש !
אלבום השני של ההרכב מקליפורניה יצא בסוף ינואר בהפקתו של ריצ'רד סוויפט
Foxygen - No Destruction

SAVAGES -חדש !
להקת בנות מלונדון שעושה מוזיקה שמזכירה כל הרבה דברים אחרים. בכל זאת נהדר. פוסט-פאנק אייטיז כזה. אלבום הבכורה שלהם Silence Yourself יצא בקרוב. מתוכו סינגל שיצא לפני כשבוע. שימו לב לבס. שימו לב לשירה.
SAVAGES - SHE WILL

IO Echo - חדש !
הרכב חדש שנשמע כמו קוקטו טווינס בשנים המוקדמות רק יותר פופי
IO Echo | Ministry Of Love

Charlie Boyer and The Voyeurs - חדש !
להקה חדש מלונדון עם סינגל חדש בהפקתו של אדווין קולינס
Charlie Boyer and The Voyeurs - Things We Be


Harper Simon - חדש !
אתם בטח חושבים שהוא הבן של פול סיימון...ובכן, הוא אכן הבן של פול סיימון. לא ידעתי שיש לו בן. לא ידעתי שהוא גם מוזיקאי. בקרוב יצא לו אלבום חדש זה שיר מתוכו
Harper Simon - Division Street

White Fence - חדש !
אלבום חדש ל White Fence בתחילת חודש הבא שיקרא Cyclops Reap. בשנה שעברה הוא הקליט אלבום עם טיי סגל וגם הוציא אלבום סולו (כפול) שלישי. הוא לא פחות חרוץ מחברו, Ty Segall. אם לא אורי דביר לא הייתי יודע. דברים שאנשים אחרים עוזרים לך להתחבר אליהם. לבחור את המיטב באזור לא ידוע. זה גאראג' וזה מעולה !
White Fence - Pink Gorilla

דבי הארי - מדגימה מה זה פוגו
דבי הארי מדגימה מה זה ריקוד פוגו האמת שלא ידעתי שכך זה נראה במקור. גם חינני וגם משכיל. וגם עושה חשק להשתולל.

Debbie Harry explains The Pogo to the Americans

הבילויים - חדש !
לא נראה לי שהבילויים צריכים שאני אפרסם שיר חדש שלהם. למרות שהם ביקשו. שיר יפה. בקרוב ברדיו הקרוב לאוזניכם
הבילויים - הורה הסלמה!

ג'ימי הנדרקיס -  חדש מהארכיון !
ראובן בדרך כותב  על אלבום "חדש" של ג'ימי הנדריקס. ובעיקר על תופעת הקטעים הנדירים והדמואים, והקופסאות של הנדריקס, ובכלל מאז המצאת הדפוס של ה-CD. מעניין מאד. יכול להיות שיש כאן ניצול ציני, אבל על הדרך תמיד נעים להיתקל בקטעים של הנדריקס שאתה לא מכיר. למשל זה:
Jimi Hendrix 1968 lost song found in 2013

יום הולדת לטרי הול !
השבוע טרי הול חגג יומהולדת. הוא עדין מופיע עם ה- Specials שלו. קיבלתי דיווח ממישהו שראה אותו השבוע בלוס אנג'לס. כאן הם אם איימי וויינהאוס שהיתה עדין בריאה. פחות או יותר

The Specials with Amy Winehouse


וזה שיר של טרי הול עם דמון אלברן
Terry Hall and Damon Albarn - chasing Rainbows

Milt Jackson - For Someone I Love
לסיום קטע אינסטרומנטלי יפהפה ששמעתי לפחות 5 פעמים באותו היום, בזכות איתן טובי. תקדישו אותו למישהו שאתם באמת אוהבים
Milt Jackson - For Someone I Love


וזה עוד לא הכל. כאמור אלבום חדשים יהיו בהמשך. בינתיים..
החיים יפים ומוסיקה פרימיום
 

נבדק ונמצא פרימיום - עולם חופשי

JIM JAMES - 2013

 פתיחה

אני רוצה עולם שחופשי מבר רפאלי. עולם שחופשי מתקשורת שלא מפסיקה לפמפם כמו כלב מאולף (של הדמוקרטיה) ביקור של נשיא חשוב. חופשי מתוכניות ריאלטי, אפילו של מוזיקה. משגע אותי איך באותו עיתון, באותו מוסף,  מופיעה ביקורת נוקבת על "כוכב נולד", ובועז מאודה שמספר שהוא חוזר בתשובה בגלל שהוא איבד את עצמו בתוכנית הזו, ודף או שניים אחר-כך מופיעה כתבת קידום מכירות, חסרת בושה, לתוכנית "דה וויס". מפריע לי שאני לא יכול לחיות את חיי בלי לבחור להיתקל בכל אלה. הנה היה פה רונלדו והנבחרת שלנו שיחקה משחק גדול. והיתה לי האפשרות לא לצפות בזה, לא לדעת על זה יותר ממה שאני צריך. חוץ מזה, שזה רק משחק חד פעמי. מחר כבר יהיה משחק אחר. אפילו אובמה היה כאן רק לשלושה ימים. אפילו "דה ווייס" יום אחד תיגמר. אבל בחייאת - קחו ממני את בר רפאלי. היא יפה וחמודה, אבל יש עוד נשים בעולם !  קצת יותר תלת ממדיות, קצת פחות ילדותיות גם במראה וגם בסגנון חיים. היא לא נראיית לי כזו טיפשה, לא בגלל זה אני מבקש שהיא תצא לי מהחיים. אני פשוט רוצה משהו אחר ! זה לא את, זה אני. אבל די, באמת מיצינו. אני רוצה לבחור את מי לראות ואת מי לא. אפשר ? אפשר ?! אז זהו, שלא !

 

פתיחה 2

בסך הכל החיים שלי די טובים אלי. בשבוע האחרון הייתי בנופש באילת. היה לי זמן להנות. היה לי זמן לנוח על זרי הדפנה לכמה רגעים. אני לא יודע לעשות את זה, בדרך-כלל. להנות מהרגע. "סתלבט" זו מילה שלא דיברה אליי מעולם, גם בגלל שהיא כזו סחית, אבל גם בגלל שיש לי תמיד צורך להיות פעיל. בעיקרון אני מעדיף טיולים על נופשים.  אבל הפעם הצלחתי להנות. הצלחתי באמת לנפוש, ויותר מכך הצלחתי להיות מרוצה לכמה ימים. חג הפסח הוא לא חג של הודיה, אלא חג של חירות, אבל החירות הזו היא קודם כל פנימית. היכולת לבחור להיות מאושר.  איזהו העשיר השמח בחלקו. זה לא אימרה על כסף, ידידיי, זה על שמחה.

ובנימה אופטימית זו נפרץ במחולות ובריקודים ובכל המוסיקה החדשה והפרימיומית שאהבתי השבוע:

Jim James - חדש !

השבוע נזכרתי ככה סתם ב- My Morning Jacket כנראה שלא סתם. לג'ים ג'יימס הסולן וכותב השירים העיקרי של הלהקה יוצא עכשיו אלבום סולו שנקרא Regions of Light and Sound of God. ואם אתם משוטטים בין בלוגי המוזיקה הישראלים לא תוכלו להתעלם ממנו (ארז סובל כותב עליו יפה).  לא ברור למה הוא צריך להוציא אלבום סולו כאשר הוא שולט ביד רמה בתכנים של הלהקה. אולי בגלל שהוא רצה להוריד ממנו את הכבדות של להקת רוק. אולי בגלל איזה חיפוש אישי שהוא עושה. האלבום מכיל 9 שירים הנושאים הם רוחניים יותר. בחלקם דתים. מזכיר במשהו את החיפושים של ג'ורג' האריסון בשנות השיבעים. המוזיקה לעומת זאת היא לא רק אלטרנטיב-קאנטרי היא גם צלילים אלקטרונים והמקצבים קצת יותר פאנקים היפ-הופ (נגיד). זה השיר שאני הכי אהבתי. אבל יש עוד כמה וכמה טובים.

 JIM JAMES - Dear One

בובי וואמאק - חדש !
ג'סטין טימברלייק מוציא אלבום חדש. מברוק. אני חושב שמה שחסר לטימברלייק בעיקר, הוא עור שחור. אין לו הרבה מה לעשות בנידון. גם לבובי וומאק שיר חדש. שהיה יכול בקלות להיכנס לאלבום של טימברלייק. ההבדל הוא כמובן בקול של וומאק שנשמע כל-כך שחור, בוגר ומחוספס. השיר הוא בונוס להוצאה מחודשת של האלבום שלו משנה שעברה. בקליפ אפשר לראות אותו מקליט באולפן יחד עם דמון אלברן שגם הפיק לו את האלבום ו- Jaleel Bunton מ- TV On The Radio. 

Bobby Womack - It's Been A Long Night

 

פרימל סקרים - חדש !
הלהקה שהמציאה את הדאנס רוק. נשמעים כאן כמו בתחילת דרכם בשיר שנשמע כמו רולינג סטונס. שיר כייפי לחלוטין
 

Django Django - WOR
להקה שבעיקרון אני פחות מלהב ממנה. אבל אני מכיר רבים וטובים שמעריכים ואוהבים. נחשבים בעיקרון יותר פופים. במקרה הזה השיר הוא פסקול מושלם לקליפ השבוע. כשאני הייתי קטן היה דבר כזה בלונה-פארק אצלנו. קראו לזה "קיר המוות"
Django Django - WOR

וומפייר וויקאנד - חדש !
וומפייר וויקאנד לקראת אלבום שלישי. אהבתי את הראשון שהזכיר לי את פול סיימון וגם את פיטר גבריאל ואפילו את טוקינג האדס. באלבום השני הם כבר גיבשו סיגנון יותר יחודי משלהם, ושנראה שממשיך גם באלבום החדש שלהם. מתוכו יצאו כבר שלושה שירים. את זה אהבתי
Vampire Weekend - Diane Young

The Black Angels - חדש !
לא בטוח שאתם לא מכירים את להקת הבלוז-פיסכדליה הזו. בקרוב יצא להם אלבום חדש בשם Indigo Meadow.  הם מאוסטין טקסס. ובסך הכל קיימים פחות מעשור. אבל נשמעים ככה, משנות השיבעים. עוד לא השתכנעתם? הם נקראים על שם שיר של הוולווט אנדרגראונד The Black Angel's Death Song. עכשיו תקשיבו כבר ודי :

The Black Angels - Don't Play With Guns

Father John Misty - Fear Fun
אלבום שדילגתי עליו שנה שעברה ואני נהנה ממנו השבוע. אף-פעם לא מאוחר לעשות השלמות. Father John Misty הוא יהושוע טילמן או אם תרצו J TILMAN מהפליט פוקסס. זהו אלבומו התשיעי. גם אני שואל איך ? אבל זה הראשון בסאב-פופ. קאנטרי מפחיד וכייפי.



RIP
בזמן האחרון אנשים מתים. לא יפה לעשות מזה צחוק, באמת. אבל נדמה שבתקופה האחרונה הרבה מוזיקאים טובים עוברים לעולם שכולו טוב. אני בעיקרון מעדיף את העולם הזה, ולא אוהב כל-כך לפאר את אלה שהלכו. בעיקר אלה שהלכו בעקבות הרס עצמי. אבל גם לזה יש יוצאים מן הכלל.

ג'ייסון מולינה נפטר השבוע כתוצאה מתהמכרות לאלכוהול. אני לא נגד אלכוהול. אני נגד התמכרות, ונגד הפרזה באלכוהול. בקיצור, אל תשתו וודקה. זה זול מידי ודופק את הראש מהר מידי. אבל הנושא פה הוא לא אלכוהול אלא ג'ייסון מולינה או בשמו האחר Magnolia Electric Co. על-שם האלבום המופתי ששמתי כאן למטה. גיאחה מכיר אותו יותר טוב ממני, וגם כתב עליו דברים מרגשים. בעקבות מותו נפתח גם כל האתר שלו בבאנדקמפ להאזנה חופשית. כך שאם תרצו

אם ג'ייסון שייך בעיקר לדור הצעיר, קווין איירס שייך כבר לדור הקודם. וגם הוא נפטר בזמן האחרון. יואב קוטנר הקדיש לו שעה שלמה ובה גם שירים שהוא עשה יחד עם רוברט וואייט, בראין אינו וג'ון קייל [קישור].

פרינס -Third Eye Girl - חדש !

Third Eye Girl

פרינס הוא אחד מאבות המזון שלי (יחד עם פול סיימון, דיוויד בואי, מוריסי, החיפושיות, הפיקסס וברוס ספריגסטין). כבר שני עשורים שפרינס יוצר אלבומים שפחות מעניינים אותי. הוא נשאר נגן מעולה, פרפורמר אדיר ויש לו איזה 7 אלבומי מופת גאונים. אבל מאז Diamonds and pearls שרכשתי בזמנו. הוא כבר לא עושה מוזיקה שמשנה לי במשהו. בשבוע האחרון הוא יצא עם כמה שירים חדשים לקראת אלבום חדש, וגם שמעתי שירים יפים בערב מחווה שעשו לכבודו. דברים יפים. אז החלטתי לרכז את הכל בפוסט אחד.

נתחיל מהשיר החדש שהכי עשה לי את זה. מזכיר קצת את התקופה של 1999 Screwdriver




קבלו אותו בקטע אימפרוביזציה שבו הוא מדגים וירטואוזיות. על-הדרך תפגשו את הנגניות שלו. מעניין איך נראה האודישן שלהן, וממה נובעת הנטייה שלו לנשים בלהקה שלו. סוג של העדפה מתקנת, אני מניח.
 

Plectrum Electrum - 3rd Eye Girl from Madison Dube on Vimeo.

בערב מחווה שנערך לכבודו ניגנו נערי המים הנפלאים את גשם סגול
The Waterboys - Purple Rain



אני לא מכיר את הנסיכות האלה, אבל הקטע הזה לא פחות טוב מהקודם. אולי אפילו יותר.
Let's Go Crazy/Darling Nikki - Princess


ועוד שני שירים מתוך האלבום החדש:
 

Prince - Breakfast Can Wait




קשה להגיד שאני מצפה בקוצר רוח לאלבום חדש. אבל מה שכן זה מאד חביב. ותודה לחברי איתן טובי שאוהב את פרינס אפילו יותר ממני

קליפ השבוע - Stop and Look



William Hart & Adrian Younnge

בין השנים 1968-1974 היו ל -The Delfonics 20 להיטים במצעד הפזמונים. הם מפילדפיה והם גם זכו לגראמי עם השיר Didn't I -blow your mind this time  אבל אתם בטח מכירים את השיר Ready or Not Here I Come . בשנת 1975 הם כבר התפרקו, ועכשיו, 40 שנה אחרי, הדלפוניקס יוצאים לדרך חדשה עם המפיק אדריאן יאנג מלוס אנג'לס.  וויליאם הארט שכתב גם את רוב הלהיטים ממשיך להיות הזמר המוביל עם קול הפלצט מיוחד שלו. ומצטרפים אליו זמרים  צעירים נוספים כמו Loren Oden , Saudia Mills וגם Om’Mas Keith. זה הסינגל הראשון והשילוב שלו יחד עם הקליפ הוא מושלם. נראה כמו מפעם, נשמע כמו מפעם, אבל ממש מעכשיו.

Adrian Younge Presents the Delfonics - Stop and Look

נבדק ונמצא פרימיום - חיים שונים. דגשים שונים

 

פתיחה

אני מאד אוהב את "עונג שבת" וגם מכיר ומוקיר את גיאחה כבר הרבה מאד שנים. שבוע שאין "עונג שבת" הוא שבוע שחסר בו משהו עבורי. אבל בכל שבוע אני מתפלא איך אזורי החפיפה בין המדור הזה נבדק ונמצא פרימיום לבין עונג שבת הולכים ומצטמצמים. ולמרות ששני הבלוגים עוסקים בעיקר במוזיקה חדשה, התוצאה שונה לגמריי. אני מניח שזה קשור בעיקר לטעם האישי של שנינו. ובכל זאת זה מפליא אותי. אולי זה אומר שיש כל-כך הרבה מוזיקה חדשה, שאף אחד לא יכול (או צריך לאהוב) את כולה. אז גם הפעם בנבדק ונמצא פרימיום בעיקר מוזיקה חדשה. ואיזו !

המוזיקה החדשה

הסטרוקס בדרך לאלבום חדש ויצאו כבר שני סינגלים די מאכזבים. אני אשים כאן את מה שאני חושב ששווה את זמנכם:
 

 Christopher Owens  - חדש !

כריטסטופר אווון מצליח להיות גם סיקסטיז עולץ וגם נוגה. אפילו עצוב, לפעמים. פעם היו אומרים את זה על הסמיתס. אבל  כבר לא.  קליפ חדש מתוך אלבומו הסולו הראשון שלו מאז עזב את גירלז.
 

 Christopher Owens - "Here We Go Again

ג'ואנה ניוסום - חדש !

החום הבלתי נסבל של הימים האחרונים, הארבה, והטרגדיות הרבות שקרו השבוע קצת השכיחו מאיתנו את האביב. אני אוהב מאד את האביב. הפריחה קצת גורמת לי להתעטש אבל ההרגשה הזו של התחדשות והירוק מעלים בי רגשות רומנטים. השיר החדש עם קליפ השופע של תמונות של טבע של ג'ואנה ניוסום עושה לי ממש טוב. אני מעדיף אותה כך, כלומר בשירים קצרים. השיר הזה הוקלט לכבוד קו אופנה של חברה מלוס אנג'לס שנקראיית WREN. והוא בכלל קאבר. המקור, אגב, לא פחות יפה. אבל מי היה מקשיב לו אילולא...

Wren / FW13 / Joanna Newsom from CONNECT THE DOTS INC on Vimeo.

ארט ברוט - חדש !

אני הייתי בטוח שארט ברוט קיימים כבר משנות השמונים. הם נשמעים לי כמו שנות השמונים באזור חיוג פר אובו. להקה בריטית עם מוזיקה שהיא אומנות. לא במובן הפרוגרסיבי של המילה. אלא במובן החושב של המילה. אבל מסתבר שרק עכשיו הם חוגגים עשור. עם אלבום אוסף. לא בטוח שאלבום אוסף ללהקות מהסוג הזה הם משהו שהייתי קונה. כלומר, נראה לי שעדיף להשקיע באלבומים מלאים. אבל בתור מי שהרבה פעמים מצא אוספים כפתרון כלכלי להכרת להקה כלשהי. אני לא יכול ממש לפסול את זה. אוסף זה כיף, ויהיה שם גם שיר חדש ששווה. שיר שמתחיל ב.."אני הייתי ברעידת אדמה ! וכמעט מתתי ! ". מתאים לי בדרך לנענע את האונות

Art Brut - Arizona Bay

Chance The Rapper - Good Ass Intro
משהו אחר לגמריי. הרבה יותר סול. אר אנד בי. ראפר חדש משיקגו ושמו צ'אנס הראפר. אלבום חדש בשם #10Day הפתיחה נשמעת ונראיית טוב, עם הרבה טיזינג בישבן. גם הקליפ נראה כמו חגיגה

Chance The Rapper - Good Ass Intro


 

The Besnard Lakes -  חדש !
אורית @ חברתי מהפייסבוק הכירה לי את השיר הזה של The Besnard Lakes שעומדת להוציא אלבום ב- JAGJAGUWAR בתחילת אפריל. האלבום יקרא: 'Until In Excess, Imperceptible UFO'. אחרי שאהבתי גיליתי שהם מונראול קנדה (למי שלא יודע, אז יש לי חולשה בלתי מודעת לכל מה שיוצא משם)

The Besnard Lakes - People of the Sticks

Wolf People - All Returns

עוד להקה בעומד להוציר אלבום ב- JAGJAGUWAR ממש בקרוב. היא להקת "אנשי הזאב". הם נשמעים כמו השם שלהם. את האלבום החדש שבדרך Fain הם הקליטו בבית מבודד באזור גשום של יורקשייר, אולי בגלל זה המוסיקה שלהם נשמעת כמו מוזיקת יערות מעט קודרת. את זה הכרתי בזכות סטיבי.

Wolf People - All Returns

Belgianfog- Wait for Help

מכיוון שרדיו פרימיום להמונים מופץ גם בהייפמאשין, מגיעים אליי למייל המון להקות חדשות עם חרא של מוזיקה, או סתם כזו שאני לא אוהב. מידי פעם מגיע משהו שאני מקשיב לו לפחות 5 פעמים. למשל השיר זה:

Belgianfog- Wait for Help

אלבומים בהזרמה

Devendra Banhart - באלבום חדש !

דבנדרה באנהרט, עם האסיד פולק שלו, לא תמיד מצליח לפגוע לי בטעם האישי. אבל עכשיו הוא מוציא את אלבומו השמיני שנקרא MALA שהופק בלוס אנג'לס על-ידו ביחד עם חבר הלהקה שלו נוח גרגסון, והוא נשמע לטעמי הרבה יותר טוב ממה ששמעתי ממנו עד כה. באנהרט מספר שההשארה שלו לאלבום הזה היתה מוזיקת היפ-הופ מוקדמת . למרות שבסופו של דבר, גם באנהרט מודה שהשירים לא יצאו היפ-אופ בכלל. הנה  שיר אחד מתוכו:

Devendra Banhart - Für Hildegard von Bingen

וכל האלבום בהזרמה

Suede - באלבום חדש !

האם חזרה לקידמת הבמה של להקות ניינטיז כמו סוויד הן ההוכחה לכך שהמוזיקה של היום לא משהו. או שבעצם זו הדרך לעשות רטרו בימינו. במקום לדוש במוזיקה שהיתה פעם ושבלאו הכי זמינה כה שמינה לנו ביוטיוב,  להקות ותיקות מקליטות לנו אלבומים בטעם של פעם, כדי להגביר את החוויה. כך או כך, אלבום חדש של סוויד !  איך עושים דבר כזה, אחרי כל-כך הרבה שנים. והם לא היחידים בזמן האחרון וגם לא בפוסט הזה

וכל האלבום בהזרמה

 הפסקת פרסומות

לאמן מחדש את המוח

השבוע הייתי בקורס שבו לימדו אותי ששבירת הרגלים מועדדת מחשבה יצירתית. אם אתם רוצים לשמור את גמישות מחשבתית, הורידו את השעון שלכם מיד שמאל והעבירו אותו ליד ימין. כשהמוח שלכם יתרגל שוב החזירו ליד שמאל. ואם אין לכם שעון ? אולי סלולרי חדש יעזור לכם? אולי של חברת וירג'ין. אני לא מביא לפה בדרך-כלל פרסומות, אבל בזו מופיע Wayne Coyne מהפליימניג ליפס, ובכלל זו פרסומת מגניבה.

 

 

הופעות פרימיום

דפש מוד - בהופעה חדשה !
בקרוב הם שוב בארץ. דפש מוד לא מפסיקים ליצור ולא מפסיקים להופיע כבר עשור רביעי. השבוע הם הופיעו הופעה מלאה באולפן של לטרמן. הופעה שאפשר לראות רק באינטרנט. ואשר כוללת שירים מתוך האלבום החדש שבדרך. אני מאמין שזה יהיה דומה גם למה שנראה אצלנו



Digital Primitives

דיגיטל פרימיטיבז, מההרכבים המרתקים בספקטרום הרחב של הג'אז כיום, הגיעו להופעות בירושלים ות"א. הפרימיטיבז הם שלושה: נגן כלי הנשיפה הישראלי (והגאווה הישראלית) אסיף צחר, המתופף האגדי צ'ד טיילור, והיוצר הייחודי קופר מור, שמשלב מוזיקת עולם, פולק, בלוז ומוזיקה מודרנית, ובונה את כלי הנגינה שלו בעצמו בהשפעת שורשיו האפריקאיים. .
» 14 במרץ ב־19:00 בבצלאל, ירושלים, 20–50 שקל. 15 ו־17 במרץ בלבונטין 7 ת"א, 60 שקל
דוגמית:
Digital Primitives - Turn It Up

קיצור תולדות הראפ
לסיום משהו כייפי במיוחד. גם ג'סטין טימברלייק עושה קאמבק. והוא הופיע אצל פאלון. ביחד עם ג'ימי הם שרים רצף של שירים שמדגים את קיצור תולדות הראפ. כמה אנרגיות ואיזה אחלה זה יוצא. בכל זאת בסוף אני מרגיש שחסר פה קצת קסם שחור.




החיים יפים והמוסיקה פרימיום
 

שיפוט מהיר: היום שאחרי - דיוויד בואי

תתארו לכם שהיו מגלים שיר חדש לחיפושיות, האם זה לא היה פשוט נפלא ? עכשיו תחלקו בשתיים – זה בערך האפקט של אלבום חדש של דיוויד בואי אחרי עשר שנות הפסקה (של אלבומים). היינו כבר בטוחים שזהו - שהוא לא ייצור עוד. במיוחד אחרי שעבר התקף לב. המחשבה שהזדחלה לראש היא, שבסופו של דבר, כל ההתעללות שהוא העביר את הגוף שלו נתן את אותותיו בריבית, לקראת סוף חייו. אבל בואי הפתיע, באמת הפתיע, בעידן שאחרי מהפכת המידע והאינטרנט, הוא הצליח להנחית עלינו ככה פתאום אלבום, בלי שאף אחד היה מוכן. ועוד אלבום כזה טוב, עם 14 (לא פחות!) שירים וטובים - זו באמת הפתעה. ההודעה על צאת האלבום יצאה ביום ההולדת ה-66 של בואי, והיא היתה מתנה נהדרת לאוהדים. שגעת בואי מיד אחזה בכולם. ברדיו הקצה האינטרנט הכינו תוכנית ספיישל של שלוש שעות, וגם בקול הקמפוס, ובעצם מי לא ? בידיעות אחרונות כל מדור המוזיקה ב-7 לילות הוקדש השבוע להוצאת האלבום The Next Day. ועוד באותו עיתון ובאותו השבוע כתבה נוספת בת שלושה עמודים על פועלו של האיש.

וכמעט כולם אומרים במקהלה: "כולו שלי" ! "כולו שלי" ! דיוויד בואי מצליח מתוך המבוך האומנותי שהוא יצר, כאמן אשליות, שלא לומר חוצן, ליצור בכולנו תחושה חזקה מאד של מעצב זהות. לא את זהותו האנדרוגניסטית, המתחזה, המורבידית, הקברטית אלא את אישיותנו אנו. לכל אחד יש את הבואי שלו. את דיוויד המלך, נעים זמירות הרוק, שאותו הוא כה מבין וכה אוהב. נראה שיותר מכל אומן אחר הוא הצליח לפצח את הקוד האולטימטיבי של אומן במה. הנוסחא מאד פשוטה: הייה גדול מהחיים (אם צריך תגלם דמות כלשהי) ואל תפסיק אף פעם להשתנות.

היכולת המופלאה שלו להמציא את עצמו ולנכס לעצמו תופעות מוזיקליות הוא בלתי יאמן. עכשיו שיש כבר יוטיוב אפשר לראות את האמביציה שלו באמצע שנות השישים כשהוא נראה יותר כמו נער פרחים, זמר פולק יוצר. העסק התחיל כבר לזוז כשהוא שר לראשונה את מייג'ור טום, אבל רק כשהוא נכנס לתפקיד זיגי סטארדסט וניכס לעצמו את הגלאם רוק הוא הפך באמת לכוכב רוק.

הייתי מטרחן לכם את כל הרקע הזה בכל מקרה - כי פשוט אי-אפשר להתעסק בהוצאת אלבום של אדם אניגמטי כמו בואי בלי להבין את המסביב. במקרה The Next Day זה נדרש במיוחד. נדמה שהאלבום הזה הוא אלבום מסכם קריירה, אלבום שהוא שירת ברבור. או כמו שאמר שמוליק קראוס על אלבומו האחרון: "זה הקדיש שלי". העטיפה של האלבום היא העטיפה של Heroes שהוא הקליט בברלין עם בריאן אינו, וכשעליה מתנוססת כרזה לבנה פשוטה על הכיתוב The Next Day. רוצה לומר– אני כבר אחרי כל זה. אני מעל זה. מעל התדמיות ,מעל החיפוש העצמי, מעל הצורך להמציא, לשנות, להפוך עולמות, אני כבר לא צריך לעשות פוזות אומנתיות לצורך העטיפה. אני כבר יכול להרשות לעצמי לנוח על זרי הדפנה ולהיות אני. אבל מי אני ? בשיר Heat הסוגר את האלבום הוא שר "ואז אני אומר לעצמי: אני לא יודע מי אני". אולי זאת התשובה הכי טובה שיש בגיל 66.

אז איך המוזיקה אתם שואלים ? הסינגל הראשון שיצא Where are we Now היה יציאה בוגרת ושקטה. שיר מאד יפה אבל ישנוני משהו. שהנמיך קצת את הציפיות (אבל כחלק מהאלבום הוא התגלה כיפהפה). הפזמון הפותח את האלבום היה כבר רוק חי ובועט שבו בואי שר Here I am Not Quite Dying. בקליפ של הסינגל השני (are Out Tonight) The Stars אפשר לראות את דמותו הצעירה של בואי רודפת אחר דמותו הבוגרת של בואי ומעפילה ומטרידה. בשיר Love is Lost הוא שר על אהבות בגיל עשרים ושתיים וחיים במקומות חדשים.. I'd Rathe Be Hi נשמע כאילו היה תמיד איתנו.  אני הייתי מוכן להסתפק בשיר אחד או שניים טובים. אבל זה לא נגמר: Valentine's Day הוא שיר פופ כייפי. גם השיר האחד עשרה. גם השתיים עשרה Set The World on Fire ובעצם הכל.

זה אמור להיות אלבום קאמבק. אבל הוא לא מרגיש לי ככזה.  אולי כי בכל שבוע יוצא שאני מקשיב לשיר אחד לפחות של בואי או לאיזה אלבום, מבלי ממש להתכוון.  אבל בסופו של דבר עם כל האושר והתענוג הצרוף, בהאזנה ל- The Next Day ולמרות ההפקה המצויינת של טוני ויסקטוני (שהפיק גם כמה מאלבומיו הגדולים של בואי בשנות השיבעים) פיסגות היצירה של בואי כה גבוהות שככל שמדובר כאן באלבום כייפי ומלא תוכן. הוא לא יהפוך לעוד קלאסיקה על זמנית. לא נורא. לא חייבים עוד אחת. אנחנו כבר אחרי זה - אנחנו ב- The Next Day.

 

וזה שיר שאתם יכולים לשמוע רק בגרסה להורדה של איי טיונס. עוד פנינה (אם כי, אני לא בטוח שזו לא הונאה)
David Bowie - Obstacle

נבדק ונמצא פרימיום - לא רוצים למות רוצים להשתגע !



Alvin Lee -RIP

 

פתיחה

הוגו צ'אבס נפטר השבוע. לדעתי אנחנו לא שמחים מספיק כשדברים כאלה נעימים קורים. בקושי שמתי לב שהוא נעלם כך סתם מחיי. עמוד חמישי בישראל היום. בידיעות אחרונות אני מנחש שזה הופיע עמוק עוד יותר בין דפי העיתון. צריך לדעת להעריך את המוות כשהוא מגיע לאנשים הנכונים. היו עוד כמה מיתות וימי הולדת ותחיות השבוע, ולכן, הפעם נבדק ונמצא פרימיום בסימן לא רוצים למות רוצים להשתגע. עם כל השירים הטובים שהתרגשתי מהם השבוע. ותלחצו PLAY !

Iggy and the Stooges - חדש !
עם כל שגעת בואי שמתחוללת השבוע קצת נבלע הסינגל החדש של איגי פופ והסטוג'ס. לא הברקה כמו החדש של בואי. אבל היית חייב להקשיב לזה. שבוע שעבר שמתי כאן ראיון קצר עם איגי שאמר שהוא מקליט עם הסטוג'ס כי להקה חיה צריכה להמשיך להקליט אלבומים. לא חשוב איך הם יוצאים. ואתם חייבים לקרוא היום ב-7 לילות את מה שכתב יהודה נוריאל על החדש של בואי.

Iggy and the Stooges - Burn


Mudhoney - חדש !
שיר חדש שאהבתי למדהוני. Some Like I Hot Some Like It Small. להקת הרוק פוסט-פאנק מסאב-פופ עם שיר חדש שהמסר שלו הוא שעדיף דברים קטנים ולא הכי פופולרים ומיינסטרים.
Mudhoney - I Like It Small

Alvin Lee - נפטר
אלבין לי אחד מהגיטריסטים הנחשבים אי-פעם בעולם, מלהקת "עשר שנים אחרי" נפטר השבוע בגיל 68 -RIP
Ten Years After. - 50,000 miles beneath my brain


Sweet Baboo - חדש !
ואם אמות. האם תזכרי שאהבת אותי ?
סוויט בבו הוא שם הבמה של סטפן בלאק מצפון ווילס. וזה שיר חדש שלו.

Sweet Baboo - If I Died...



Daniel Johnston - מגיע לישראל!
דניאל ג'ונסטון מגיע להופעה בבארבי בסוף חודש מאי [כרטיסים].

לכל ראיון שלו היה קורט קוביין מגיע עם חולצה של דניאל ג'ונסטון. הוא אולי המודל הכי קיצוני של סינגר- סונגרייטר. הכי לואו פיי שיש. הכי רחוק מהשבדים הרגישים. ג'ונסטון התחיל להקליט שירים בסוף שנות ה-70 על טייפ ביתי ישן כשהוא מלווה עצמו בפסנתר, גיטרה או מפוחית. הוא רקח תרכובות של פולק פסיכדלי, גאראז' וקאנטרי ויצר שירים מרגשים עם מנגינות הרמוניות, פשוטות וכובשות, משולבות בטקסטים כנים וחריפים ששר בקולו המוזר, הילדותי והסדוק. ג'ונסטון עבד כמנקה שולחנות במקדונלד'ס ובמקביל לעבודתו נהג לחלק ללקוחות ולעוברים והשבים קלטות עם המוסיקה שלו. כשלא הצליח לשכפל קלטות, הקליט את כל השירים מההתחלה, כך שרבות מהקלטות שחילק הן בעצם תיעוד אחד, יחיד ומיוחד. ג'ונסטון הינו חולה מאניה-דיפרסיה שאושפז פעמים רבות בבתי חולים לחולי נפש. בניגוד לקורט קוביין הוא לא רוצה למות. לא בטוח שהוא רוצה כל-כך להשתגע

Daniel Johnston - I Live My Broken Dreams



Melody's Echo Chamber - חדש !
אם כבר הפוסט הזה סוחב כל-כך חזק לסבנטיז. אז שווה להתעכב גם על הקליפ החדש של מלודיז אקו צ'יימבר שנראה כמו מותחן אירופאי מתחילת שנות השיבעים. האלבום כזכור הופק ע"י קווין פרקר מטיים אימפלה.
Melody's Echo Chamber - Crystallized

Beach House - חדש !
עוד קצת דרים פופ קצת פחות פסיכדלי בקליפ החדש של ביץ' האוס, לשיר נפלא מתוך אלבומים האחרון
BEACH HOUSE - WISHES

דייב גרוהל וג'ון פוגרטי מנגנים ביחד !
אני כבר קצת שכחתי ש -Dave Grohl היה פעם בלהקת נירוונה. אחרי שהיה שותף פעיל או סמוי בלהקה שהמציאה מחדש את רוק הגיטרות. הוא הקים את הפו פייטרז שתמיד נשמעו לי הרבה יותר הארד-רוק אבל מעודכן. בשנים האחרונות האלבומים שלנו נשמעים אפילו יותר רוק קלאסים. וכאן הוא בפרוייקט שנקרא Sound City עם כל המוסיקאים שהוא תמיד הכי העריץ. החיים טובים עם החיים על פני האדמה.

Dave Grohl, John Fogerty and Sound City Players Perform -Fortunate Son


רובין היצ'קוק - חדש !
גם רובין היצ'קוק לא רוצה למות ומעדיף "להשתגע". שנה שעברה ראיתי אותו בארץ בהופעה בברבי. אחת הטובות שאהבתי. השנה הוא הוציא עוד אלבום חדש. השיר הבא הוא מתוך אלבום מחווה לניק דרייק שבו משתתפים עוד מוסיקאים רבים אחרים. כשרובין היצקוק עושה קאבר לניק דרייק זה לא יכול לצאת פחות ממשובח
Robyn Hitchcock - "Parasite" //Nick Drake cover

החיים שלי יותר מעניינים ממני: אתמול הייתי בתערוכת הצילומים: "היכלות נטושים" של שרון רז, בגלריה של בית האדריכל ברחוב המגדלור 15 אשר ביפו. שרון רז הוא אדריכל אחד מחובבי המוזיקה הידענים ביותר שאני מכיר, הוא היה המנהל של פורום המוזיקה האלטנרטיבית ב-YNET . ומזה כמה וכמה שנים הוא מצלם ברחבי הארץ בניינים נטושים. עד היום הוא צילם 46,000 (!!!) תמונות של מאות מבנים. מתוכם כרבע מהם הם צילומים של בתי קולנוע ובתי עם. הצילומים מופיעים באתר האינטרנט נטוש ועכשיו אפשר לראות אותם וגם לרכוש אותם בהדפסים. יש כל-כך הרבה רבדים בצילומים האלה. ויש אג'נדה. וסנטימנט, ומשמעות, ואסתטיקה של מבנים, ואסתטיקה של דקדנט, ואסתטיקה של צילום, ותיעוד היסטורי, וגם משהו אישי שכל אחד יכול להתחבר אליו. אני חושב שזו רק ההתחלה. זה ממש אוצר, שמכיל בעצם משהו ששייך גם לכולנו. בניינים מנוף מולדתנו. התערוכה פתוחה עד 18.4.2013 וגם בחול המועד פסח. טל' לתיאומים: 03-5188234. לתיאום ביקורים בימי ו' ובערבי חג ניתן לפנות לדוא"ל bddaba@gmail.com בואו המוניכם !

מירית בן ישראל מהבלוג עיר-האושר כתבה על זה פוסט יפה שנקרא "אנתולוגיה קטנה של עזובה" . הכי מתאים זה לשים את השיר הזה של רובין היצ'קוק שגם חגג השבוע יום הולדת, יחד עם עוד כמה מחבריי בני מזל דגים.
Robyn Hitchcock - My favourite buildings

מיני -מיקסטייפ סבנטיז מתקדם לאייטיז
בתקופה האחרונה אני מגלה סוף סוף את הסבנטיז, הרבה בזכות אורי דביר. אני מגלה את שנות השיבעים, האמיתיות והיפות, שלא הכרתי .למרות שאני זוכר את הסבנטיז, ואולי בגלל זה אני פחות מעריך אותם. כי הסבנטיז היו קצת יותר מידי רוקיות בשביל ילד בן עשר. באייטיז הם כבר היו מיושנות מידי. בניינטיז רטרו מידי. ועכשיו הם נשמעות לי ממש כאילו חיכיתי להן כל החיים. אז לכבוד זאת, ובהקשר כללי לכל הפוסט הזה. הנה מיני מקסטייפ קטן של שירי סבנטיז משנת 1973 בואך שנות שמונים:

 כיוון ששרון רז אוהב כל-כך את ג'נסיס אז אני מקדיש לו את השיר הזה, משנת 1973. שבעצם הכרתי בזכותו השבוע
Genesis - I Know What I Like

מתוך אלבום  של דמואים משנת 1975 שהוקלטו ע"י להקת ראשים מדברים. אהבתי גם את העטיפה של האלבום בו רואים אותם עם ראשים שותקים דווקא.
TALKING HEADS - sugar on my tongue

השני משנת 1978 של להקת מאגזין המיתולוגית
Magazine - The Light Pours Out of Me by

ולסיום שיר מתוך אלבום דמואים של להקת סושיאל דיסטורשיין. מהשנים 1980-1982. שוגייז כזה לפני שהיה שוגייז
Social Distortion-   Mainliner


יום הולדת שמח לכל מי שחגג השבוע. מי שבחר דווקא למות - שכב על משכבתך לשלום. מבחינתי עד שאתפגר...
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

נבדק ונמצא פרימיום - הנצח הוא מקום שלא מודע לעצמו

בוא בואי בוא

פתיחה
אני מרגיש זרמים תת קרקעים, תת ימיים, משהו קורה. איזו תנועת מטוטלת כנגד כל השטף האינסופי של המוזיקה והאינפומציה. כולם מתחילים להתכנס. לברור את העיקר מהתפל. להפריד את התבן מן המוץ. אבל כיוון שהאינטרנט ובמיוחד הרשתות החברתיות הוא למעשה תנועת המונים, אז ההתכנסות היא לקונצנזוסים. לפחות ניצלנו מהמכנה המשותף הנמוך. וכך יוצא שמה שאנחנו חשופים אליו יותר ויותר מתהווה והופך לקלאסיקה. זה נותן יתרון לדברים ישנים עכשיו. הרבה יותר מאי-פעם. אני עוד לא החלטתי אם זה טוב או רע להיפסטרים. מה שבטוח: אמריקנה שוב IN ! סינגר סונגרייטרז נורבגים רגישים - OUT !


David Bowie - חדש !
האלבום החדש של בואי כבר דלף. אני עוד לא הקשבתי לו. אבל אני מתפעל כבר כמה וכמה ימים מהשיר החדש הזה והקליפ שמלווה אותו, שהוא מיני סרט. שיר טוב סוף-סוף ! הקליפ אומר באיזה אופן: אני בואי המבוגר רדוף על-ידי בואי הצעיר, האנדרגוניסט, הפרוע וגם המצליחן. יש פה כל-כך הרבה מסרים שמתגלים מצפיה אחת לשניה. הקשיבו למילות השיר. בהתחלה הוא אומר משהו לבת זוגו בקליפ, והיא עונה לו: "היו לנו חיים נחמדים". ומשם הכל מתפתח.
David Bowie - The Stars

Rockfour - Too Many Organs
אני קצת חולה. ויש מוזיקה שעושה לי יותר טוב כשאני חולה. כאילו מרפא אותי. למשל השיר החדש של רוקפור. ויש לזה עכשיו קליפ חדש שבו הם נראים מהמרים על מוזיקה. אליפות !

Rockfour - Too Many Organs


ניק קייב - בהופעה !
בשבוע שעבר שמתי את לינק להופעה הזו. אני אוהב הרבה יותר את החצי השני שלה. שבו ניק קייב מופיע עם שירים ישנים שלו. בחצי הראשון הוא מנגן את האלבום האחרון שלו שיצא ממש עכשיו. אני פחות אוהב אותו בפוזה של המפוכח והבוגר, אבל נראה לי שעצם העובדה שהוא ממשיך ליצור מאפשר לו להופיע בכאלה אנרגיות גבוהות. כך שאנחנו יוצאים נשכרים מכל הכיוונים. גם חומרים חדשים וגם כשהוא מופיע עם החומרים הישנים יש לו אנרגיות של אמן שממשיך ליצור ולא של מאובן מזדקן.
 

איגי פופ והסטוג'ס באלבום חדש

עוד אייטים שמתקשר לי ישירות להופעה של ניק קייב - זה שאיגי פופ והסטוג'ס עושים אלבום חדש. זה מעניין יותר בגלל מהות העניין ולא כל-כך בגלל המוזיקה. איגי פופ התראיין לצורך הנושא וכבש אותי לגמריי כשהוא אמר. אנחנו מקליטים כי אנחנו לא רוצים להיות להקה של הופעות שסוחטת כספים. אנחנו מקליטים אלבום כי הסטוג'ס היא להקה חיה. ולהקות חיות (בניגוד למונשמות מלאכותית לצורך הריבית בבנק) מקליטות אלבומים [קישור]. 

ג'ון קייל ברמיקס
בשנות השמונים המציאו את הרמיקס. מיקסים היו כל הזמן. צריך לערוך תקליט אחרי שמקליטים אותו. אבל רמיקסים שמטרתם לעשות מהשיר יותר ממה שהוא הומצאו אז ויצאו בעיקר כגרסאות ארוכות לריקודים ולכן נקראו גם גירסאות ארוכות ו-12" Version. מאז הנושא שוכלל ואנחנו אפילו לא מרימים גבה כשיש רמיקס לשיר של ג'ון קייל מתוך האלבום האחרון שלו. זה לא רקיד בכלל, אם אתם תוהים. יותר אמביינט כזה.
 

John Cale - Living With You // Laurel Halo Remix

Ten To Butter Blood Voodoo
חברים שלי הם ההשראה שלי בכל מה שקשור להאזנה למוזיקה. אחד מהם הוא אורי דביר שפתח בלוג שככל נשקרא טן טו בטר בלאד וודוו. בהתחלה גם לי היה קשה לבטא, אבל ככל שתגלגלו את השם הזה על הלשון תרגישו שאתם מתמכרים למשפט הזה. מה שאני מאד אוהב אצלו זה את הקו המוזיקלי המנומק. אני מאד אוהב לטעום אצל אחרים. מאד. כמה שאני אוהב את התבשילים שלי ואף יותר. בתוכנית רדיו שבה הוא מתארח הוא קושר את ניל יאנג, ג'ון פרושיאנטה הסמיתס וניקי סאדן. מאד אהבתי  [קישור].

Dirty Projectors - חדש !
לא תמיד אוהב אותם אבל לבי-סייד הזה הקשבתי לפחות חמש פעמים



החיים שלי יותר מעניינים ממני
בקצרה: לא הייתי בקלקסיקו, מכל מיני נסיבות אישיות.  גם לא התלהבתי מאלבומם האחרון ובקיצור במקום הייתי בהופעה של "העכבישים מפלוטו"  עם עידן אלתרמן שעושים מופע מחווה לדיוויד בואי. היה כיף. כי אם כבר להקת קאברים אז עדיף קאברים של בואי על קאברים של ארקייד פייר .(המשך יבוא)

וגם השבוע נברך ב..
החיים יפים והמוסיקה פרימיום