לעקוב אחר הפרימיום

יום שבת, 13 ביולי 2013

שיפוט אלקטרוני: Fuck Buttons, Dan Deacon, CFCF, והקלטות מחדר השינה

 
מוזיקה היא לא רק רצף של תווים ושל צלילים המנוגנים בהפסקות מדודות, מוזיקה היא בעיקר נתיב אל עצמנו, אל העונג החסר בחיינו, אל שאר הרוח של החיים האלה. מוזיקה מסמנת את פרקי חיינו, מכתימה אותם בסימנים שמאפשרים לנו להיזכר בתקופות,  באיך שהיינו ועם מי שהיינו. היא הופכת את המציאות לחלום, ואת הזכרונות שלנו למציאותיים. אני, כמו כל אחד מכם, זוכר שירים שליוו אותי בתקופות שונות של חיי, זוכר טיולים לפי שירים, ושירים לפי חוויות. כבר די הרבה זמן שקשה לי לצבור מוזיקה בתודעה שלי. איכשהו הכל נכנס ויוצא, ואני לא יודע מה נשאר בי. נדמה לי שיותר מכל למוזיקה אלקטרונית קשה מאד להצטבר בתודעתנו. זה קצת מצחיק לומר זאת, כי בכל זאת אנחנו לא בניינטיז, וטראנסים אינם נשמעים יותר רק במסיבות פול מון ביערות נידחים, אפשר לשמוע אותם בכל חדר כושר ובכל שיעור ספינינג. אבל מה נשאר מכל זה בראש ? מי מדמיין או מזמזם לעצמו מוזיקה אלקטרונית ?
באחד הפרקים של זהו-זה המיתולוגית ניסו לנחש את העתיד. מוני לבש שמלה (כרגיל), והילדים של העתיד ישבו מול מסכים והקשיבו למוזיקה שנשמעה כמו אמביינט. העתיד כבר כאן ומוזיקה אלקטרונית היא כבר לא חידוש, בעצם קשה אפילו להבין מה יש פה עוד לחדש. במידה רבה מוזיקה אלקטרונית היא חזרה אל הישן, אל מוזיקה אינסטרומנטלית  אל המוזיקה הקלאסית, אל קטעים בני 10 דקות ויותר, אל סוויטות וסימפוניות ו-"יצירות".
השבוע, באופן בלתי מתוכנן, הקשבתי לארבעה אלבומים שנתנו לי פרספקטיבה רחבה על מוזיקה אלקטרונית. לא עשיתי זאת לצורך מחקרי או לימודי כלשהו. זה פשוט קרה שהקשבתי לאלבומים מעולים, והתלהבתי מכך כל פעם מחדש. אז בואו נתחיל:
 
Fuck Buttons - Slow Focus
אחרי 40 שנות צלילים מסונתזים אני יכול לומר שסוף סוף נמצאה הלהקה שעונה במדוייק לטעם האלקטרוני שלי. Slow Focus הוא האלבום השלישי של הצמד מבריסטול. בניגוד להרכבים אחרים של מוזיקה אלקטרונית שאני מכיר הם לגמריי לא מערבים שירה. תמיד מדברים על זה שהצליל שלהם "מלוכלך" אבל מה שעוד מאפיין את הצליל שלהם הוא העושר הרב שיש בו, ואיזה משהו חי ולא אלקטרוני בכלל, ואולי זה בכלל הרוק החדש. האלבום החדש מצויין והקשבתי לו הרבה מאד בשבוע האחרון. למטה קליפ  וכאן כל האלבום בהזרמה.

Fuck Buttons - The Red Wing


Dan Deacon - USA
מבריטניה נעבור לאמריקה. מדהים לשמוע איך דן דיקון נשמע מאד דומה לפאק באטנז. הילד המופרע של האלקטרוניקה (אתם באמת צריכים לראות אותו משתולל) בשיתוף פעולה עם הבמאי והמפיק Dave Hughes שיצרו ביחד משהו שהוא בהשראת ה-"נבואה" של פיליפ גלאס משנת 1982. זהו מסע בן 22 דקות  במרחבי ארצות הברית. המוזיקה מתוך America אלבומו האחרון של  דיקון. מרהיב !





מוזיקה אלקטרונית מחדר המיטות
לאט לאט מתגבשת אצלי הדיעה (המשוחדת) ששום דבר חדש לא הומצא במוזיקה מאז 1984. עוד הוכחה לכך היא האוסף המשולש של הקלטות לוואו פיי של מוזיקה אלקטרונית משנת 1980-1989. אלה הקלטות ביתיות ולכן האוסף נקרא:  "קסטה מחדר השינה". אל תצפו לגניחות או משהו כזה, אלא למוזיקה אלקטרונית מדהימה, וגם קליטה. בסך הכל יש כאן לפחות 90 קטעים, קצרים יחסית. אני עדין בחלק השלישי, ואין לי מושג איך ומתי אספיק להקשיב להכל. הבאתי לכם רק קטע אחד להדגמה, אבל אני חושב שהמכלול מנצח..אז קבלו גם את כל אלבום המדהים הזה להזרמה.




CFCF - Music For Objects
כיוון שמוזיקה אלקטרונית היא מופשטת, ואין בה מילים, אז מה היא בעצם באה לתאר ? כמעט תמיד יש שמות לקטעים. שמות שלא הייתם נחשים. אולי אתם כן (מתחנף אליכם בלי שתשימו לב)...מיכאל סילבר המכונה גם CFCF מנסה לעשות את ההיפך, לתאר באמצעות מוזיקה עצמים. מכל מה שציינתי עד כה, מבחינתי זה האלבום הכי פחות מבריק לטעמי. אבל הקטע הבא מאד יפה:
 

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !