הופעה משלשום של ג'וני ליידן, סולן הסקס פיסטולס, עם להקתו PIL
מלקולם מקלרן נפטר שלשום ממחלת הסרטן בגיל 64. קצת קשה לי להאמין שהוא יותר מבוגר מאבא שלי, כי בשבילי הוא צעיר נצחי. בלי מלקולם מקלרן לא היה פאנק, ולא היה פוסט-פאנק, וניו-וייב, ואינדי, וכל מה שאנחנו אוהבים היום במוזיקה. הפאנק היה במידה רבה ההפיכה האחרונה שהיתה במוזיקה, מאז לא זכורה לי בעיטה כל-כך חזקה בביצים של הממסד. המהפכות שהיו לפני כן היו: מהפיכת שנות השישים של ילדי הפרחים באמריקה, ומהפיכת הרונקרול של אלביס. הגדולה של הפאנק היא שכל אחד שאפילו לא חשב שיש לו מה להגיד, או איך לנגן יכל להקים להקה. האנרכיה הזו היתה באמת בסיס למהפיכת חופש אמיתית, וגם הפאנק (כמו הרוק הכבד, החיפושיות, הסטונס וצ'רציל) נולד באנגליה. מכל מהפכות הרוק שהיו, זו כנראה השפיעה עלי הכי הרבה. זה לא שיש לי נזם באף, וזה לא שאני אוהב שמקיאים לידי, אבל אני מעדיף אפורמליות ככל שניתן, וכמה שזה נשמע מוזר זה אפילו מתקשר לי ליום השואה, מהבחינה הזו שאדם לא צריך להיות עבד של החברה, או של האליטות שלה, אלא לפתח חשיבה עצמאית ככל שניתן.
למעלה סרט בן שעה המתאר את סיפור הפאנק, ומתחתיו ג'וני ליידן, סולן הסקס פיסטולס, מופיע בטוקשאו של ג'ימי לידל בתאריך 8.4.10 עם להקתו, PIL, להקת פוסט-פאנק שהוא הקים בשנות השמונים - יש אנשים שזועמים גם בגיל 60. וכאן פוסט שחברתי אורית@ פרסמה בנושא, כולל השיר באפלו גירלס, שהוא אחד משירי ההיפ-הופ הראשונים שהיו במיינסטרים, ושאני באופן אישי לא הפסקתי להקשיב לו כמה ימים ברציפות כשהוא יצא. וגם השיר הזה..שמראה כמה מלקולם מקלרן מגוון, או שרצה לעשות כסף בכל מחיר, ועל הדרך יצאה לו מוזיקה הטובה. ואם כבר אנחנו בחבורה, אז גם הפרומו של הסרט "סיד וננסי", על חייו של סיד וישז, בסיסט הסקס פיסטולז. סרט שראיתי כשיצא לקולנוע, ושדי השפיע עלי, למרות שהוא היה מגעיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה