כמו רופוס ויינרייט

Quasi - Laissez Les Bon Temps Rouler

יכול להיות שהוידאו כאן ימצא חן בעינכם אבל הוא ממש לא העיקר. שיר הכמעט סיום של האלבום של קוואזי, מזכיר לי את מה שרציתי מהאלבום החדש והעלוב של רופוס ויינרייט ולא קיבלתי. תענוג של שיר. וכך העברתי את היום הזה.. בהאזנה לשיר הזה ובכתיבת תגובות ב"עונג שבת" על ביטול ההופעה של גיל-סקוט-הורן בישראל. הנה מה שכתבתי שם:
"אני מסכים לגמריי עם רוח הדברים שנושבת פה, בנושא גיל סקוט הורן. הגיע הזמן שהעולם יבין שאם למישהו קשה כשלפלשתינאים קשה, זה לנו. אם העולם חפץ בטובתם של הפלשתינאים הגיע הזמן שיוריד קצת לחץ מישראל ויפעיל קצת לחץ על הפלשתינאים: הסרבנות, ההתנגדות, הקנאות, הבערות היא משם ולא מהצד שלנו.
זה כבר מזמן לא סכסוך על גבולות (כבר לחצנו את ידו של ערפאת וכבר פנינו את עזה). זה סכסוך שנובע מחוסר היכולת של הפלשתינאים לבסס שלטון, מוסדות בריאות, מוסדות חינוך, מסחר כלכלה ודווקא בנושאים האלה לקהילה הבינלאומית, לאירופה, לאו"ם ולמדינות הערביות יש הרבה מה לעשות, גם עכשיו ! בלי שום קשר לשום משא ומתן ! אבל הרבה יותר קל להם להגיד שהכל באשמת ישראל. זה ששלום עכשיו לא מבינים זאת, זה נובע מכל התפיסה האוטופית והילדותית שלהם.
את הבעיות של הפלשתינאים ושלנו אי-אפשר לפתור בזבנג וגמרנו של מדינה פלשתינאית. אחרי מלחמות העולם הראשונה השניה התפישה הזו אולי התאימה: קודם לפתור את הבעיות המדיניות ואח"כ את שאר הבעיות, אבל בימינו כשיש אינטרנט פס רחב ומצד שני אנשים רעבים ללחם, כשיש גלובליזציה ומצד שני קאסמים, והכל במרחק של שני קילומטר זה מזה - הבעיות לא יפתרו בקו גבול ברור ונוקשה ככל שיהיה."