סופיאן סטיבנס - כי חולת אהבה הנני

אלבום שמסתיים בקטע באורך של 25 דקות, אינו יכול להיתחמק מלהיקרא 'אלבום קונספט'. קטעים כאלה, של 25 דקות, מראש דוחים אותי, כי הם נועדו לכישלון, וגם ה-EP החלש, שיצא רק לפני חודש, עיכב אותי ביציאה אל האלבום החדש והמצויין של סופיאן סטיבנס, Age of Adz, שיש לבטא: Age of Odds. אם הייתי יכול ליצור אלבום אחד בחיי הייתי רוצה שהוא ישמע ויראה כך. לא בגלל שהוא מושלם (לעיתים הוא אפילו מתיש), אלא בגלל שהוא יצירתי על גבול המשוגע, ומצליח לערבב מוסיקה אלקטרונית, עיבודים תזמורתים ופולק (גם את האלבום הזה הייתי מת להוציא, ובעצם עוד הרבה אלבומים).

שם האלבום הוא על שם יצירה של רויאל רוברטסון, אמן עם סכיזופרניה-פרנואודית (אמיתית, ולא כמו שלכם יש מהמורה למתמתיקה/בוס/חמה). הוא יוצר פוסטרים בדוגמת העטיפה של האלבום, שמוצגת למעלה. כיאה לסכיזופרן ביצירות שלו יש חייזרים, מפלצות וסצינות מיום הדין. Age of Odds מתעסק באהבה ובפירדות ובאישה: ומה לעזאזל את רוצה אישה?

מה שמוזר, כשם האלבום, שדווקא כאשר סטיבנס עשה פולק הוא התעסק בנושאים פוליטים, בתיאור מדינות, כמו באילינויס ועכשיו עם הסאונד המומצא ההזוי הזה הוא עוסק באישי ובנבכי הנשמה הטרופה. וכמה רגש יש בתוך כל האקספרמנטליות הזו.

Sufjan Stevens - Age of Adz