וידוי קטן: אני מתעלף בסרטים שיש שבהם דם. תמיד נדמה לי שאני היחיד שזה קורה לו, אבל אז מסתבר שהמוכרות במזנון כבר מכירות את התרגיל, והן מציעות לך מיד שקית סוכר ולהרים את הרגלים למעלה, תוך כדי זה שהן מספרות לך שאתה החמישי שזה קורה לו השבוע עם הסרט הזה. זה קרה לי כמה פעמים בחיי, הדוגמא הכי מייצגת היא סצינת הפתיחה הרווויה בדם של "ראיון עם הערפד" בכיכובם של הכוסונים טום קרוז ובראד פיט. אבל, את הסרטים של טרנטינו עם כל השפריצים של הדם, אני עובר כאילו כלום. בפעם הראשונה זה היה בהקרנת טרום הבכורה של "ספרות זולה". לא ידענו למה אנחנו נכנסים, כי אף-אחד לא ידע מה זה הסרט הזה, שאמור היה להיות "הצדעה לתסריטים של שנות ה-40". המסך בקולנוע "גת" בחיפה היה ענק ואנחנו בשורה שלוש- הקלוזאפ של המזרק ישר לפנים, ובכל זאת יצאתי חי. באותה שנה יצא גם הסרט Natural Born Killers, של אוליבר סטון וראיתי אותם ברצף. ההבדל הוא שמהסרט של טרנטינו יצאתי בהרגשה שראיתי יצירת אומנות, למרות כל האלימות המצולמת באופן במפורש, ומהסרט של אוליבר סטון יצאתי בהרגשה שעברתי שטיפת מוח - דווקא בגלל שברגע שהוא מגיע לרגע האלימות עצמו, הוא עשה מניפולציות עם סרטוני אנימציה וכדומה. בעיקרון אני נגד קדחת האלימות, שלא לומר הפורנוגרפיה של האלימות, שפשתה בקולנוע ובאומנות בכלל. אני חושב שזהו קיצור דרך מכוער, שלא לומר ברוטלי, אל נפש האדם, ויש בכך השחתה במידה כזו שאני חושב שאולי באמת יותר עדיף לחרדים, שמשמרים את נשמתם הרכה (דרך-אגב מי שלא הכיר בימיו מוסלמי הדוק ותמים- לא פגש נפש טהורה וזכה בימיו). טרנטינו עושה את זה כל-כך טוב, אינטלגינטי ומודע לעצמו, שאתה מיד סולח לו על הכל, במיוחד אחרי הסרט "ממזרים חסרי כבוד". יכול להיות שהוא מייצג את קצה תנועת המטוטלת של התקשורת בימינו, עם כל טיפוח הסטריאוטיפים, עם כל ההקצנה בהצגה החזותית של הדברים, עם כל ההשטחה של הרגשות, והוא- הוא זה שמביא את המשיח במו קציניותו.
האמת שלא היה לי חשק לשמוע את השיר החדש של ליקה לי. אחרי שהתלהבתי והתאהבתי נרגע לי הכל. בכל זאת עברו שנתיים וחצי, ומה שהיה סוד שמור ליודעי דבר, הפך לסוד גלוי לשאינם יודעים לשאול. הקול הקטן והחמוד שלה, כבר לא כזה מקסים כשהיה, ההופעות שלה על כל במה והדואטים איתה בכל אלבום שמישהו מוציא - הוציאו קצת את החשק. אתה הרי לא באמת רוצה להיות חבר של נערת הסטרפטיז (זו היא שקוראת לעצמה יצאנית בשיר החדש). אז לא מיהרתי להקשיב לסינגל החדש שלה (שיצא לפני שלושה ימים בסה"כ), אלא המתנתי יומיים. יש לו גם קליפ פורמלי ומשעמם, אבל על הרקע של הסצינה מקיל ביל הוא הכי אקשן שיש.
אמרתי לכם שאני מתחיל להבדיל בין בלונדיניות.
תגובה 1:
טרנטינו הוא פשוט מדהים. החדשנות שלו גאונית. מבין כל הסרטים לצפייה שלו, אני ממליצה לראות את החדש ג'אנגו ללא מעצורים. חזק במיוחד ופסקול מעולה.
הוסף רשומת תגובה