נבדק ונמצא פרימיום: ראיון מיוחד לערן צור !

בעקבות האלבום החדש "כל מה שאנושי" ובעקבות ההופעה "לגמריי לבד" ראיון מיוחד עם ערן צור. 

האתר של ערן צור
האלבום "כל מה שאנושי"
להורדה באינטרנט של אלבומים נוספים

שלום לערן צור
ערב טוב

אנחנו עורכים ראיון ברדיו פרימיום להמונים בעקבות האלבום החדש שיצא לאחרונה בשם "כל מה שאנושי" והופעה שראיתי לאחרונה בתרבותא ורציתי לשאול על ההבדל בין סגנון ההגשה בין האלבום לבין ההופעה: בהופעה אתה מנגן חלק גדול מהשירים רק בגיטרה בס וחלק בגיטרה אקוסטית וזאת בניגוד לאלבום שמופק בצורה יותר פופית, רציתי לשאול אם יש פה איזו הסקת מסקנות מהאלבום להופעה?ההופעה בתרבותא זאת הופעת סולו ההופעה נקראת "לגמריי לבד", וכשאני בא לבד אני בא עם הכלי שאני דומננטי בו שזו גיטרה בס, שגם מלווה אותי מאז הנעורים, אז נוח לי להגיש את זה משם. זה לאו דווקא מתוך איזה הסקת מסקנות כמו שמתוך המציאות הזאת של לבוא לבד. לבוא לבד זה מאד מאתגר גם אותי וגם את הקהל, מפני שצריך לדמיין הרבה.. גם את הצלילים. המילים והכוונה מוגשים לך בהופעה בלי שום ליווי ובלי שום רקע, ישר הדבר עצמו. רק המילה עצמה, ומשם צריך לצאת למסע שלו. כשאני בא עם ההרכב את זה באמת יותר דומה לתזמור של האלבום.

אני שואל את זה גם כי לאחרונה יצא אלבום חדש של ניל יאנג שנקרא Le Noise שהפיק לו דניאל לנואה, לי זה נשמע כמו המשך ישיר של זה. באלבום של ניל יאנג יש בעיקר גיטרה חשמלית ודיסטורשן ואצלך זה כמו צעד אחד קדימה, כי אצל ניל יאנג זה בכל זאת גיטרה חשמלית, ואצלך זה בס וזה עוד יותר גולמי.כשמנגנים לבד על הבס אפשר לנגן בו הרמוניה. התפקיד שלו בהרכב הוא לנגן צליל אחד - לנגן את הטוניקה. אבל אפשר בבס הגבוה לתת הרמוניה ואני אוהב לעשות את זה, אל תשכח שאני גם מלחין של חלק גדול מהשירים ולכן אני יודע מה יכול להחזיק ומה לא יכול להחזיק ואיך יכול להחזיק.

אני יכול להגיד שאני באתי להופעה עם אישתי בהרגשה שבאנו להופעת בידור של מיטב השירים של ערן צור, ומהר מאד הבנתי שבאתי להופעה של אומן. וחלק מהשירים.. למשל עין הסערה, הסינגל מהאלבום החדש, כשניגנת אותו רק עם גיטרה בס, פתאום לא נשמע כזה פשוט, פתאום הוא נשמע הרבה יותר עמוק, מבחינת הגוונים שלו והצורה שלו, והשאלה בעצם למה לא בהקלטות של האלבומים חלק מהשירים הם כאלה?כשאני בא להפיק שיר באלבום אני לעשות אותו מתוזמר, אני אוהב לעבוד עם המוזיקאים ולעשות את זה עשיר. זה משהו אחר להפיק באולפן שיר, מלנגן אותו לבד בהופעה. נכון שהרבה פעמים שירים שהם מצליחים תופסים הרבה פעמים כיוון שנקודת המוצא שלהם, מאיך שאני מגיש את זה בפעם הראשונה לאנשים שעובדים איתי, ואחרי זה הוא תופס צורה אחרת: לפעמים משקל שונה, אוירה שונה, וכשאני בא להופעת סולו, אז אני כמובן רוצה לחזור לנקודת המוצא. וזה מה שעשיתי עם השיר בעין הסערה שבהתחלה הוא היה בלדה אישית יותר, מעין צלילה כזאת, והפקנו אותו קל יותר לפופי יותר, כמו שאתה אומר, ואני מרוצה מאיך שהוא יצא מהאלבום.

גם אני אהבתי. אני חייב לומר בהזדמנות זו על ההופעה שהיתה הופעה מעולה ומומלצת אני עדין חווה את ההופעה כמה ימים אחרי. ואני מאד מאד אוהב את השיר בעין הסערה, וכיוון שאני קרוב לגילך, אני גם מאד מזדהה, ורציתי לשאול כיוון שאתה שר "נכון שאני גבר, אבל אני רגיש" למה דווקא עכשיו? הרי יכולת לכתוב שיר כזה גם לפני עשר שנים. זה מתחבר לי גם לסידרה מחוברים ולכל הגברים הרגישים שהרגישות שלהם יוצאת פתאום.אני לא יכולתי לכתוב את השיר הזה לפני 10 שנים. לפני 10 שנים כתבתי את "הוא והיא" ואת "ירח מלא" ושירי אהבה, שהאהבה בהם היא בעצם כמיהה. במהלך העשר שנים האלה אני פתאום הפכתי לאבא ובעל, ואני לוקח את החיים מנקודת מבט אחרת, התחלה אחרת.

אבל רגיש תמיד היית?
כן, הרגישות תמיד הייתה אבל בשירים היא לבשה צורה תוקפנית , לבשה צורה אלימה ולבשה צורה ארוטית. להגיד את המילים האלה לפני 10 שנים לא הייתי מסוגל. כנראה שהייתי צריך את כל הזמן הזה.

צריך יותר אומץ לשיר שיר כזה, מאשר לשיר שיר כמו "בחצרות בחושך" (של להקת טאטו)?תשמע, אומץ זה בכלל לא סיג מהבחינה הזאת. מה שיש להגיד זה מה שיש. אני לא צריך אומץ מרגע שעליתי על הבמה. גם האומץ לעלות לבמה אינו כרוך מבחינתי בכאבים או התרגשויות שמפתלות אותי, זה משהו שאני עושה אותו. אני עושה אותו כבר הרבה פעמים. יש תמיד את הריגוש של האנשים שיושבים מולך בקהל ואתה עומד מולם, זה לא עניין של אומץ, אבל זה עניין של גיל. אני גם תמיד חיפשתי דימויים.. חיפשתי ללכת למקומות רחוקים והנה המילים האלה "אבל יש לי רגשות" שהן מאד מאד בסיסיות, הם לא דימוי אלא הדבר עצמו, זה כנראה היה לי קשה.

שזה פשוט על השולחן?
הרגע של החדירה הוא בכתיבה וההלחנה אח"כ זה כמו שז'אק ברל אמר: "כשאני כותב אני אדם, כשאני מבצע שאני קוף". כי הקוף חוזר אחריי בן-אדם. אתה חוזר על מה שכבר החלטת. אני זוכר את מה שהחלטתי, אני זוכר את המילים שבחרתי, אני זוכר את האוירה, המקום של היצירה הוא המקום שבו אתה צריך, אולי לא אומץ, אבל מאמץ אנרגטי נפשי חזק ומשמעותי בשביל שזה יקרה. בשביל שהמילים יצופו ויעלו, ולכתוב ולשיר אותם ושיהפכו לשיר.

רציתי לשאול על תחילת דרכך עם להקת טאטו בשנות השמונים, הייתם חבורה של בוגרי רימון שהופיעה בפינגווין, שם גם הקלטתם אלבום בהופעה, אלבום מחתרתי, אינדי, השמיעו ממנו גם שירים ברדיו פה ושם, אתה יכול לספר קצת מה הם שנות השמונים בשבילך, לצעירים שחושבים שזה רק דוראן דוראן? על האווירה הגותית שהיתה. נראה לי שזה השפיע עליך עד היום.כן. נכון. דארק-אייטיז זה מוזיקה שאני עד היום אוהב. חצי מגיל העשרה ועד גיל עשרים וחמש הייתי בשנות השמונים, ולמוזיקאי אלה שנים קריטיות. אני התחלתי אז לנגן ולכתוב. אני גדלתי בעצם על פינק פלוייד וג'נסיס בשנות השבעים ואז באו באנגליה ואמרו שזה כבר דינוזאורים, ובא הפאנק שחרב את זה, ואז החלו הניצנים של להקות ששואבות גם מפה וגם משם, להקות של הניאו רומנטיקה כמו דפש-מוד ובאוהאוס, וקיור. בדארק אייטיז יש את האווירה האפלולית הזו עם איזה כובד מסויים. כשהייתי בגיל ההוא זה דיבר אליי בדיוק. הייתי די מיוסר ומתלבט והפוך, ואיך שלא תקרא לזה. בפנים בנפש, מבחוץ חייתי מאד פשוט איך שאני חי היום, אבל בפנים היו סערות שהיו, הדארק אייטיז מאד דיבר אליי, לקחתי משם הרבה.
בלהקת טאטו (שניגנה אז) אני ככותב מחשיב את האלבום כאלבום שלי..

כתבת שם חמישה שירים ושרת שנייםארבעה. הרבה דברים שכתבתי בגיל העשרה מצאו את עצמם ללהקת טאטו, למשל חתוך תוכן הוא שיר שאני כתבתי. זו היתה ההתחלה: דברים שהיו לי במחברות מגיל 18-19, מצאו את המקום שלהם בלהקת טאטו בגיל 23.

רציתי לשאול על הנושאים של השירים, אפשר לראות את זה גם בשירים של להקת טאטו: "בדידותי", מדבר על הנפש הגברית הפנימית שבו יש את מוטיב המיטה שחוזר בהרבה שירים, אפילו בשיר קיץ אתה מתחת לשמיכה, ומהצד השני "בחצרות בחושך" שגם צונזר ברדיו בזמנו, שזה כל ההתעסקות במיניות ובפרברטיות. את החלק הראשון אני מבין, את החלק השני אני לא מבין מעין הוא בא?הפרברטיות?

כן, למה ההתעסקות הרבה שלך בנושא זה בשירים?באותו תקופה, זו היתה תקופה הכי אנרגטית בחיים מהבחינה הזו. ועד היום אני חושב שמין זה מרכז של כל בנאדם, גם אם זה מדוכא באיזשהו מקום, כי "גם אם אתה שותק זה פוליטי". לדבר לשם משם ולשם זה לדבר לסוג של מרכז. לסוג שהוא אנרגטי מאד, ומגוון וגם החלק הפראי החייתי ,החלק הבלתי נשלט, החיה שבאדם, המקום האימפולסיבי והמקום המסוכן.

והמיטה?כן, זה מפתיע אותי שאתה אומר. אבל עכשיו שאתה אומר..יש עוד שירים שאני במיטה.

אתה הרבה במיטה (אני צוחק)אני? כמו הרבה אנשים. אני והחברים שלי מבלים שליש מהחיים שלנו במיטה (צוחק).

אני מתכוון עריםיש כתיבה במיטה שמתנהלת. אם יש לי רעיון ואני לבד אז אני הרבה פעמים, סוגר את הראש.. או עושה אמבטיה מנסה לשים את הגוף במצב נייח ושהמוח יעבוד. נייטרלי לגמריי. לכבות את החושים, את החוש של הראייה ושל השמיעה ולהתרכז בקול הפנימי.

איך אתה כותב שירים? קודם מילים או קודם מנגינה? כי אתה, יש לומר, גם כותב סיפורים קצרים, וגם סיפרת אחד מהסיפורים בהופעה שלך.אני גם פרסמתי רומן בשם "בית אשמן", ובקרוב אני אפרסם תרגומים שלי מצרפתית לעברית, אני מתעסק הרבה בספרות אני קורא המון אני גם עוסק כמוזיקאי עם סופרים ומשוררים היום, ויש לי גם באלבומים שירים שכתבו אותם משוררים, כמו אתגר קרת, כמו יונה וולך אני גם מלחין שירים שאני לא תמיד מקליט. למה? כי קודם כל אבא שלי היה מורה לספרות.

אתה למדת בבי"ס טכנולוגי?לא. אני למדתי באורט בקריות, היו לי מורות לספרות טובות אבל אני התחלתי לקרוא בשנים אחריי בי"ס. וגם השתדלתי שלא יפריע לי מה שלמדתי בבי"ס, כי זה בד"כ מפריע. אני לא חייב לדבר ולנתח ספרים שאני קורא. אני גם לא אוהב לעשות את זה. אני אוהב לחוות את החוויה. ספר הוא בן הדף לבין מי שקורא אותו. בעייני זה פלא, זה גם כמו מוזיקה.

אז כשאתה כותב שיר זה קודם מילים או קודם מנגינה?במקרים הכי טובים (אני מתכוון בהרגשה שלי) יש לי שורה או שתיים או לפעמים אפילו 4 שורות ובתוכם גלום איזה רעיון במקרים הטובים אני יכול לקחת אותו הלאה לחלק השני לקומה השניה או למרפסת. הרבה פעמים קורה שיש לי רק חלק אחד. עם השנים אני הבנתי שזה קריטי הרגע של ההפריה שאני אבוא אחריי כמה ימים. אם זה שוכב וזה חתיכה משמעותי אז זה בד"כ נשכח.

אתה היום גם מורה בבי"ס רימון שבו למדת, ורציתי לשאול על ההבדל בין טאטו שיצאו מרימון לעומת המוזיקאים שיוצאים היום מרימון כמו קרן פלס ומירי מסיקהאני למדתי כשפתחו את בי"ס. יש גם אחרים כמו איה פייגלין (כל החתיכים אצלי) ויש כל מיני אנשים. רימון זה בי"ס גדול ויש בו 600 סטודנטים אז יש ויש. יש אנשים שגם מבצעים מוזיקה קלאסית מודרנית. התקופה היתה שונה, מי שמחזיק מעמד במקצוע הזה וממשיך להקליט אלבומים וממשיך ליצור זה המבחן לדעתי

בהופעה אתה הזכרת שבשיר "כרמלה גרוס ווגנר" שוואגנר הוא בעצם אמן מתוסכל ורמזת גם ואמרת "בסוף ידעתי שזה יגיע", וזה מאד הפליא אותי כי אני בדקתי בגוגל ויש 181,000 תוצאות למילים "ערן צור", שזה מחצית מהתוצאות בגוגל ל"שלמה ארצי". וגם נזכרתי שמכל הלהקות שהיו בשנות השמונים (כגון: דורלקס סאדלקס, ג'ובנייל דליקוונסי, נושאי המגבעת, פופלקס, פלסטיק ונוס) פתאום הבנתי שמכולם רק אתה שרדת פחות או יותר. והיום יש סצינה של מוזיקת אינדי ולהקות אינדי צעירות, ואינדינגב ומה אתה יכול להגיד שסוד ההצלחה, שממשיכים כל הרבה שנים עם יצירתיות ועם נוכחות ותודעה והכרה והצלחהאני חושב שאתה צריך לעשות מה אתה עושה טוב. אין בזה קסמים. זה המון סבלנות והמון רצון. הצורך הזה לכתוב ומה שאני רוצה להגיד לבוא לשיר את זה לפני אנשים ולהקליט שירים, זה צורך מאד בסיסי אצלי, אם אני לא עושה את זה אני חולה. זה גם העבודה של החיים שלי. אני לא יודע איך אחרים. יש אנשים שהתחילו יחד איתי והם עובדים. כל אחד מוצא את הנישה שלו. יש גם כאלה שמתו למשל ענבל מלהקת המכשפות.

שמתי לב שמאד גיוונתי לאורך השנים בהרכבים ובאלבומים: טאטו, כרמל גרוס ווגנר, רביעיית מסנר ואלבום עם שירי יונה וולך, שינוי המסגרות והאנשים שאיתם אתה עובד את זה גם כן חלק מהדרך להמשיך לחדש ולשרוד וליצורהרבה פעמים עשיתי אלבום ומיד אחרי זה "הסאונד סיסטם", האנשים שעבדתי איתם נפוצו לכל עבר, זה גם קרה עכשיו עם מה שאנושי

אני שואל אם גם זה מה שמפרה ?אני חושב שכן. לאנשים שכותבים בכל אלבום חדש צריך להתחיל מאפס כל פעם מחדש, צריך "לעלות את ההר הזה", ואם יש מישהו שאומר בו תנגן איתי, ואז מצאתי בית ומצאתי בן אדם, וזה קצת גודל והופך להיות אלבום. אני חושב שלפגוש כל פעם מישהו חדש זה נחוץ. זה טוב. אני חושב שזה הכרחי. כשאני מסתכל אחורה לנקודות שלא עשיתי את זה אני מצטער. תמיד טוב להתחיל עם אנשים חדשים, כל עוד זה לא להקה.

אם אתה שואל "מה מחזיק?" אז יש כל מיני נקודות של שירים באלבומים שהוצאתי, שאני יכול לחבר קו שמוביל מאחד לאחד למרות שהם שונים לגמריי.נגיד "הוא והיא" לא יכול להיות בכרמלה גרוס ווגנר- שם היה הנער הצעיר עם האנרגיה החזקה והאפלה, אחרי זה היה המבט האורבני הרומנטי יותר

בעצם אתה עצמך משתנה?כן, אם מצליחים להגיד בכל תקופה של חיים כמה מילים נכונות עליה אז זה מה שבעצם משנה. אני צריך לפחות שיר אחד או שנים חזקים מספיק ואז אני מתחיל את העבודה הסזיפית על אלבום

ואילו שירים היו באלבום האחרון "כל מה שאנושי"?"עין הסערה" ו"מישהו מביט בי מלמעלה", שכתבתי בשלהי האלבום הקודם בעקבות מלחמת לבנון השניה. ואז הגיע השיר של אתגר קרת "בחוץ"

איך הוא הגיע?במופע מחווה לאתר, הסתבר שאתגר יש כמה טקסטים של שירים שנפל לי לידיים, ואיכשהו קלטתי את זה כמלחין וזה היה מאד קל, ומיד בהופעה בנתניה ביצעתי את השיר וראיתי כמה שזה טוב לי וטוב לקהל ומאז זה הפך לשיר מרכזי באלבום.

אני שמתי לב שיש לך המון שירים שפורצים למיינסטרים, לרדיו ולתודעה הכללית, ואחרי זה יושבים בהופעה כזאת אינטימית וזה כאילו שניי ערן צור. זה פתאום ערן צור המוזקאי אינדי, האומן, ולא המוזקאי הבידורי, ואתה כאילו חי בשני רבדים בהצלחה. ואני שואל: אם יש לך עצה מניסיון החיים שלך למוזיקאים צעירים שרוצים לפרוץ לרדיו. יש היום הרבה להקות צעירות ואתה לא רואה שאף-אחד מהן מגיע לתודעה הכללית. אמנם באינדינגב היתה הצלחה רבה והגיעו 3500 אנשים אבל בסופו של דבר הקהל הרחב בכלל לא מכיר אותם. אז איך בעצם עושים את זה? הרי גם טאטו היתה להקת שוליים כזאת והיא הצליחה להגיע לרדיו? הזמנים השתנו?

הזמנים השתנו, עכשיו נהיה הרבה יותר קשה. לתקשורת המרכזית מאד מאד קשה לחדור עם תכנים שהם לא פשטנים ולא מכוונים לקונזנזוס

אבל מצד שני בשנות השמונים היו מעט מאד ערוצי תקשורת, היה ערוץ אחד בטלוויזיה, היתה רשת גימל ולא היה ערוצי רדיו מקומים, ולא היה אינטרנט. להיכנס לרדיו זה היה לעבור חומת ברזל, אבל ברגע שאתה ברדיו - הצלחת.כשאני יושב מול סטודנטים ועולה השאלה הזו, אני פתאום קולט שאני בן 45 ואני את ההתחלה שלי עשיתי לפני הרבה זמן ואני לא בדיוק יודע איך זה לעשות את זה היום. חלק הולכים בקיצורי דרך כאלה ואחרים, וחלק הולכים בדרך הקשה. כל אחד צריך למצוא לעצמו... זה הכל עניין של נחישות ושל להמשיך לעשות את זה. ולעבוד על זה, ולהמשיך ולנסות. לי גם אמרו הרבה פעמים "לא !". עד שאני הצלחתי להשיג חוזה הקלטת ל"כרמלה גרוס ואגנר" בנענע דיסק אכלתי חצץ. אין מה לעשות אתה חייב להאמין בזה, לתמוך בזה וללכת עם זה עד הסוף. לפי התקופה שלך . אתה צריך לדעת איך הדברים קורים, ולהשתמש באיך שהדברים קורים. ולכוון לזה, לא ביצירה אלא בביצוע שלה - לא להתייאש, ובסוף זה קורה. ואז דלת אחת שאפילו לא חשבת שהיא הנכונה פתאום נפתחת. זה מה שקרה לי עם השיר נשל הנחש שהזמינו אותי לבצע בסרט שורו (הסרט שהביא לנו את איבגי).

וסיפרת בהופעה שהגשר בין יקנעם לבין רמת ישי (ליד פארק הדיג) הוא הגשר שאתה חושב עליו כשאתה שר את נשל הנחש.נכון, בכל הופעה אני מספר סיפורים אחרים. וזה מה שיפה בהופעת יחיד, ואחרי זה אני גם נהנה מזה, ליצור את הדיאלוג עם הקהל.

מרגישים את זה בהופעה שאתה נהנהחיפשתי להנות. להיכנס לתוך התכנים ומאיפה הדברים באים. זה מעניין.

שאלה אחרת לגמרי: אילו מוזיקאים השפיעו עליך?המון מוזיקאים: רוג'ר ווטרס, פיטר גבריאל, מיילס דיוויס צארלי מינגוס ג'וני מיטשל, פיטר מרפי, רוברט סמית', סוזי והבאנשיז, בוב מארלי, לו ריד, דיויד בואי, דיויד סלביאן גם בספרות ובשירה יש וזה מכאן עד לשירת המאה 17

ולאיזו מוזיקה את מקשיב בשנה האחרונהאני מאד אוהב את להקת אינטרפול ואני נוסע לאמסטרדם להופעה בעוד כמה שבועות. הם הזכירו לי את דארק-אייטיז אבל הם לוקחים את זה משם למקום הרבה יותר עדכני. הכתיבה של הטקסטים מאד מעניינת. אהבת את שרלוט גינסבורג שעבדה עם בק. וגם גיל סקוט הורן, גם קצת ארקייד פייר שלא בדיוק הטעם שלי, שהם עושים עבודה מאד יפה, האלבום הקודם של קינקס לאון. אני אוהב רוק.

באיזה הופעות היית השנה? היית בג'ואנה ניוסום?לא והצטערתי. אבל לא יכולתי להגיע גם כי הופעתי באותו ערב. הייתי את ההופעה של אל.סי.ד. סאונדסיסטם ומאד נהניתי. אני גם ידעתי איזה לחץ היה עליהם לא לבוא לפה ולכןהיה לזה עוד ערך.

אז אני רוצה לסיים את הראיון, כשהתכוננתי לראיון הבנתי הרבה יותר את ההישגים שלך את היצירה שכבר מאחוריך ועוד לפניך. אם התרגשתי כשהתחלתי להתכונן לראיון אחרי ההכנה הבנתי בגלל מה. ואני מאד מודה לך על הראיוןתודה רבה לך.