לעקוב אחר הפרימיום

יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

אלבום לחיים: Blur

 
כמעט סוף שנה, וכבר לא יוצאים יותר מידי אלבומים חדשים טובים. אני בטוח שפיספתי כמה לאורך השנה הזו, אבל בגדול הקשבתי לכל מה שרציתי להקשיב והיה יופי. אז יוצא שהתקופה הזו היא תקופה מצויינת להקשיב לאלבומים קלאסים, ובכל מקרה אני מקשיב כל הזמן לאלבומים מעולים מתקופות שונות והגיע הזמן לתת לזה מקום כאן בבלוג (ואל תדאגו המוטו של הבלוג הזה נשאר תמיד: המוסיקה הכי טובה והכי חדשה שיש היום בעולם).
יש אנשים שיש להם חשבונות עם אלוהים. איתי ברוך השם הוא יצא בסדר, עד עכשיו לא נעלמו מחיי אנשים יקרים ואהובים (טפו טפו טפו) שיחיו כולם עד 120. וגם בסך הכל הוא היה הוגן איתי בכל השאר... אבל יש לי חשבון גדול עם הזמן. זה לא רק מאז חוויתי את משבר גיל ה-40, זה מימים ימימה. אני כל הזמן מרגיש שהייתי יכול לעשות עוד דברים בחיי ופספסתי. ויש גם המון אלבומים שפספסתי. בעיקר משנות התישעים, אבל לא רק. אז עכשיו אני מקשיב להם בהנאה מרובה. היתרון בלא לשמוע אלבומים בזמן אמת הוא שבפרספקטיבה של זמן הרבה יותר ברור מה טוב ומה לא, ולמה כדאי מאד להקשיב, ומה לא חייבים. הסכנה היא כמובן בהתיישנות החומר, העולם מתקדם, הקונטסט משתנה ולא כל מה שהיה חדשני ומלהיב בזמנו, נשמע עדין מלהיב. אפשר אפילו להגיד שכל אלמנט של חדשנות שהיה נכון בעבר מאבד מערכו אם לא הקשבת לאלבום בתקופה הרלוונטית לחדשנות שהוא יצר. מה שנשאר זו המוסיקה בהקשר האל-זמני שלה. לטוב או לרע.
אז בזמן האחרון התחלתי להקשיב לבלר יותר ויותר מבלי לחקור יותר מידי מדוע זה קורה לי. ואז שמתי לב שבעצם יצאה להם קופסה לרגל 21 שנות פעילות. הקופסא מכילה בנוסף לכל האלבומים  שלהם גם 3.5 שעות של בונוסים וקטעים נדירים, וגם די.וי.די עם תמונות והופעות. בעיקר למעריצי הלהקה השרופים. אני ראיתי בכך הזדמנות להקשיב להם ביסודיות. בזמן אמת לא התלהבתי מהם יותר מידי, קניתי את אלבום הבכורה שלהם Leisure (והיום אני אוהב אותו אף יותר), אבל אהבתי יותר את אואזיס, המתחנפים לאוזן. 
אני חושב שמעריצי הלהקה מתחלקים בין אלה שאוהבים הכי הרבה את  Modern Life is Rubbish לבין אלה שמעדיפים את Parklife. באופן אישי אני נהנה מאד להקשיב האחרון שהם הוציאו Think Tank . זה היה בשנת 2003, כנראה שבכל זאת אני מתחבר יותר לסחורה הכי טריה שיש.
 

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !