"דארק אייטיז" הוא מושג יחסית חדש שאמור לתאר סצינה מסויימת של מוסיקה ותת-תרבות שהיתה קיימת בתל-אביב בשנות השמונים (ואולי גם באירופה). כל מי שיצא למועדונים הנכונים (הפינגווין והליקוויד וכו'..) התלבש בשחור, והקשיב למוסיקת פוסט-פאנק ניו-וייב לכיוון הגוטי .דוגמאות נבחרות הן הלהקות: טוקסידו מון מסן פרנסיסקו, ובאוהאוס שמאנגליה. כל זה התנהל כמובן במקביל להיפ-הופ ההארד-רוק, האינדי הנאו-רומנטיקה, הניו-וייב האלקטרוני , היורופופ ומייקל ג'קסון. מה שאופייני ללהקות הניו-וייב הגוטי האלה שהם נשמעו כמו איזה אבולוציה של דיוויד בואי בתקופה שהוא ובריאן אינו עשו אלבומים בברלין, באמצע שנות השיבעים, בהשפעת הקראוט רוק. לפיטר מרפי גם היה קול שהזכיר את דיוויד בואי. מי שאהב את המוסיקה הזו אז יכל לאורך השנים ועד היום למצוא להקות שמתאימות לצביון הזה. הדוגמא האחרונה והמעולה שהגיעה לאוזניי היא Moonface. שהוציאו אלבום השנה בשם הארוך Heartbreaking Bravery . אלבום די קומנקטיבי וכייפי מאד. למעשה Moonface הוא שם להקה שהיא פרוייקט שצד של Spencer Krug מלהקת Wolf Parade הקנדית. לא הייתי מנחש זאת לבד, למרות שבדיעבד ברורה ההשפעה.
כל שיר שווה באלבום. אבל על זה נדלקתי היום:
Moonface with Siinai - Yesterday's Fire
Moonface with Siinai - Yesterday's Fire
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה