הילדים השחורים

עכשיו יש יורו 2008 לפני שנתיים היה מונדיאל ומיד אח"כ היתה מלחמת לבנון השניה. ליבי יצא השבוע אל קרנית גולדווסר, שסיימה תואר שני בהנדסה אזרחית השבוע. בגלל שהמדינה הזאת מנוהלת ע"י מאכרים הייתי מצפה שאם הם לא יודעים לעשות מלחמה שידעו לפחות לעשות משא ומתן. כל-הכבוד לקרנית על שאר-הרוח, על המאבק, על הכוחות. צריך לחזק את ידייה.

בד"כ אני לא אוהב להכניס לפה את צרות היום-יום, ובוודאי שלא פוליטיקה, אבל יש דברים שפשוט דורשים הזדהות. הביזיון במקרה הזה משווע לשמיים, וזה יכול להיות כל אחד מאיתנו...הנה גם לי יש תואר שני בהנדסה אזרחית.

Black Kids עושים מוסיקה שאני אוהב. הם להקה אמריקאית מפלורידה, ואני הייתי בטוח שהם בכלל אנגליים. השיר שלהם "אני לא הולך ללמד את החבר שלך לרקוד" להיט. והנה עוד אחד חדש וכרגיל כייפי Hurricane Jane, שאיך שהוא המילים שלו מצמררות אותי כשאני חושב על קרנית גולדווסר. אבל צריך שפיות, והשיר הזה הוא בסה"כ תמים.

מוזר שדווקא "האסקפיזם" הוא השפיות שלנו והממשלה הזאת היא השיגעון, והמציאות ש-40 טילים ביום אחד נופלים על ישוביי עוטף עזה היא הזויה. הירשזון, רוני בר-און, אולמרט, חיים רמון, רוחמה אברהם בלילה, עמיר פרץ- אל תבכו לנו על הקריירה שלכם, פשוט תתביישו. אתם לא ראויים לנו, אנחנו לא ילדים "שחורים" של אלוהים. (ושלא תחשבו שאני בעד בחירות כל שנתיים, דווקא לא. גם צריך לעשות קצת סדר בחוק מימון מפלגות, כי כנראה שהישראבלוף הזה לא עובד).

דבר אחד טוב: אנחנו כנראה בקרקעית ויותר נמוך מזה אי-אפשר לרדת. או אולי לא.

מסקנה אישית לכל אחד מאיתנו: "במקום שאין אנשים הייה בן-אדם". ותשתדלו להנות כל עוד אתם יכולים.