איזה פאר!

שחר פאר עושה חיל ומנצחת בווימבלדון. איזה כיף!!!

כמה שאנחנו מאושרים שספורטאים שלנו או סתם דנה אינטרנשונל, לא חשוב מי או מה, מצליחים בתחרויות בעולם. עכשיו שיש יורו-2008 נדמה שכולם כמונו, לפחות הטורקים. אבל אני חושב שלנו זה חשוב קצת יותר. בגלל שמדברים עלינו כל-כך הרבה בהקשרים שליליים. בגלל שבו נודה על האמת יש מספיק אנשים ועמים שלא מתים עלינו.

ושחר פאר היא כזאת ארץ ישראל היפה והטובה. אפילו השם שלה מצלצל ישראליות. והטניס, הספורט הלבן הזה, סמל האצולה והאלגנטיות. מי שמצליח במועדון הזה, חייב להיות מקובל.

וזה שונה ממכבי תל-אביב. עם כל השמחה שלי על נצחונותיהם, בכל זאת יש שם רק ישראלי אחד על כל חמישה זרים. שכמה שהם נחמדים, הם לא ישראלים.

שחר פאר מזכירה לי גם את החלופה המקומית שלנו לטניס, הרי היא: המטקות. פעם תהיתם איך זה שרק בארץ משחקים במטקות? ולמה בעצם לא משחקים את זה באולימפידה. מה יש פינג-פונג ושחמט כן, ומטקות לא? התשובה היא שבמטקות אין ניקוד. ושבמטקות בניגוד לטניס אתה רוצה שהעמית (בניגוד ליריב בטניס) יגיע לכדור ויחזיר לך מסירה. וכך יוצא שהישראלים שבכל מקום מתחרים כמו ילדים קטנוניים על כל דבר, כשהם מגיעים לספורט הם "חברים", ולא מתחרים.

ושחר פאר מזכירה לי את ציפי לבני. גם כן אישה מצליחה, סמל של ישראליות נקייה וטובה. אני לא בטוח לגביי היכולות שלה, וזה בלשון המעטה, אך מצד שני אולי כשתהיה לנו אישה ראש ממשלה, נראה קצת יותר צודקים. יכול להיות שזה מה שהכי חשוב לנו. מצד שני מה יקרה אם תהיה פה עוד מלחמה.

בפתיחת ספר החינוך שכתב הרמב"ם כתוב, "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". אולי במקרה שלנו אם תהיה לנו ראש ממשלה אישה, אחרי הלבבות יימשכו המעשים. ותהיה לנו מהפכה. סתם משאלת לב תמימה. ברגע שנרגיש צודקים, כולם יחשבו שאנחנו צודקים.

וכל זה נכתב כהקדמה לשיר הנפלא הזה:

Ed Hercurt- Revolution in my Heart