נבדק ונמצא פרימיום- שנה טובה!

שנה טובה לכולכם שנת בריאות ואושר, ומימוש עצמי. שתמלאו אושר את כל סביבותיכם. שתתחשבו באחרים ותאהבו יותר. כי רק אהבה מביאה אהבה. ואני חושב שזה במידה רבה גם העיקרון של עשרת ימי תשובה הבאים עלינו לטובה. למי שלא הבין עד עכשיו מה הקטע.
באופן אישי אני חושב שעשיתי עם עצמי משהו השנה, כלומר הבלוג הזה. באותה הזדמנות נכנסו כמה אנשים נחמדים לחיי, רובם בלוגרים כמוני. אבל אני אשמח להיות בקשר עם כל אחד מכם במייל.
היום בנבדק ונמצא פרימיום, תהיה מנה גדושה של שירים שפשוט לא הספקתי להביא לפה. אבל לפני-כן, עוד שני דברים קטנים:
1. אתם יודעים שאני לא כל-כך בקטע של מוסיקה ישראלית, ובכל זאת את התפוחים אהבתי. ומה יותר מתאים מהם כמתנה לראש השנה, ועוד יש על העטיפה של האלבום שלהם דבורה שמסמלת את הדבש. הנה הם במייספייס. הם גם מקבלים תגמולים ע"פ השמעה אז תהנו.

2. אני מפציר בכם לקרוא את הפוסט משבוע שעבר על האלבום של הקיור Kiss me, Kiss me, Kiss me. שבוע שעבר היה כל-כך הרבה פול מקרטני שנראה לי שזה נבלע. ואני אשמח אם מישהו יכתוב תגובה לאיזה פוסט בנושא מקרטני משבוע שעבר- היו 4 פוסטים ואף-תגובה, ואני יודע שהיו הרבה קוראים. וחוץ מזה היה פוסט על The Dears, ונבדק נמצא פרימיום מיום שישי האחרון. בקיצור מלא מה לשמוע ולקרוא בחג, תגלגלו למטה.

3. והנה הפלייליסט לחג. לא הכל קשור לראש השנה, אבל הכל יפה ובד"כ מאד חדש. היו לי עוד איזה 15 שירים אבל קיצצתי והבאתי את הכי טובים. השיר הראשון מתאים במיוחד לחג גם בגלל שיש בו תפוחים, וגם בגלל שהוא מתוק כמו דבש. אתמול הרמתי כוסית לחג עם שיכר דבש. שזה כמו יין, אבל עשוי מדבש במקום ענבים, וזה מאד מזכיר את השיר הזה. זה גם שיר שמתאים לדימדומים שבין קיץ לסתיו וזה גם שיר השבוע. אחרי שמיעה שניה , תתמכרו.

Trash_Can_Sinatras-Oranges Apples
Koufax- Roll The Dise

Darker My Love- Two Ways Out

Rachael Pollars- Crazy For You

Lanterns on the Lake - This Year

Dreamend- Are You Waking

Birdmonster - Born to Be Your Man

The Bellfuries- Give_it_get_it

Golden Silvers - Arrows of Eros

Gotye - Learnalilgivinanlovin, Styrafoamkid Remix

Van She - Changes

Dent May-Meet Me In The Garden

Oasis - The Shock Of The Lightning

The Pains of Pure At Heart- Everything With You

Wedding Present -_The Thing I Like Best

שנה טובה ומבורכת!

יקיריי

תמיד היה ידוע לי שאני אוהב רוק אנגלי. עם רוק אמריקאי יש לי יותר בעיה, כי הרבה פעמים הוא נשמע עבש, או סתם משעמם. אבל בזמן האחרון הסתבר לי יותר ויותר שרוק קנדי הוא ממש לטעמי. די אם אזכיר את Plajia, Tegan & Sara, Land of talk. כפי שכבר כתבתי "בנבדק ונמצא פרימיום - אוברדוזססס" יש הרבה מוזיקה שם. אני לא מתלונן זה ממש גן-עדן אבל צריך לדעת למה להקדיש זמן, את מה לשמוע, ומה חבל על הזמן (במובן המקורי או העדכני של הביטוי).
כל ההקדמה הזאת היא לאלבום נחמד של The Dears מקנדה שנקרא Missiles. לא גאונות גדולה, לא אלבום גדול. הייתי נותן לו בקושי 4 כוכבים, אבל בכל זאת אלבום עם 10 שירי רוק עשויים היטב, עם צליל כמו שאני אוהב. לא כבד מידי, לא מיושן.. כיף. שמעתי כמה פעמים. נהנתי. מה רע?
אני גם שומע את Bloc Party, Kings of Leon ועוד כהנה וכהנה אלבומים, שום דבר לא מלהיב אותי. נחמד, מעניין, מישהו כבר כתב עליהם דברים טובים. יותר ממה שאני יכול לומר. את היקירים אתם יכולים לשמוע בלי מאמץ, זה האלבום הרביעי שלהם כך שיש עוד מה לחפור. חוץ מזה שהלהקה היא כיום צמד וכבר 12 חברים שהיו בה בתקופות שונות פרשו. מעניין...

הנה שיר שמתאים לראש השנה:
The Dears -Dream Job

ושיר שמתאים למצב הבורסות בעולם:
The Dears - Money Babies

פול מקרטני - צעיר לנצח!

תשכחו מהפרשה המסתורית "פול מקרטני מת", מאתמול מטריד אותי איך זה ש "פול מקרטני צעיר לנצח". האכזבה היחידה שלי מההופעה אתמול שהיא היתה קצרה מידי, וזאת למרות שהיא נמשכה שעתיים.
כל ההופעה של פול מקרטני היתה בעצם מעין מתנת יומהולדת שלי, בכל זאת זוג כרטיסים בכמעט 1000 שקל צריך להכניס לאיזה תקציב. לפני כמה ימים "חגגתי" (מגיל 30 לא חוגגים) יומהולדת 39. אתם יודעים, לא ממש בקבר אבל כבר מריחים אדמה. ולכל בני ה-20 שבינכם, זו לא חוכמה בגילכם- אני עד גיל 35 לא ידעתי שיש לי גב, עד שהוא התחיל לכאוב. ומי חשב על חדר כושר בכלל, ועוד שאני אהנה מהסבל הזה. ואני לא אספר לכם כמה מידידיי בעבודה בני 55 פלוס מתלוננים שהם הגיעו לגיל הרך (והמבין יבין). אבל אתמול פול מקרטני הוכיח שלגיל אין שום חשיבות. אני לא יודע אם זה הכסף, או המוזיקה ששומרים אותו צעיר, או אהבת הקהל. אני מהמר שזו המוזיקה והאהבה. רק בשביל התובנה הזו היתה שווה כל שקל ההופעה.
ולגבי המוזיקה, פול מקרטני לא אכזב. אני לא יודע אם מישהו שם-לב, אבל הוא שר בלי להקת ליווי. קצת חששתי שהקול שלו ירעד, לאור ההופעות בקוויבק ובליברפול שראיתי באינטרנט, אבל הוא שר ממש יפה. בכלל כמי שהיה בהופעה הכי גרועה אי-פעם של בוב דילן בעולם, בשנת 87 בישראל, לא יכולתי להתאכזב.
לפני שהתחילה ההופעה מישהו שעמד לידי בקהל אמר לחברו: "אתה קולט שאתה הולך לראות הופעה של אחד האומנים הכי גדולים בהיסטוריה". וזה נכון: פול מקרטני הוא אחד האומנים הגדולים ביותר בהיסטוריה, ולא רק אחד המוזיקאים הגדולים ביותר בהיסטוריה. לא רק בהיסטוריה של ימינו, אלא בכלל של האנושות כולה מקדמת דנא ועד סוף הדורות. לאונרדו דוינצ'י.
פול מקרטני ביצע את השירים בצורה רהוטה ומצויינת. גם מבחינת שירה וגם מבחינת עיבוד וביצוע נגינה. השירים בד"כ נשארו נאמנים למקור ולמרות זאת לא נשמעו סחוטים ומשומשים וזה באמת מדהים. גם כשבוצעו עיבודים מיוחדים, כמו ל-Something, זה נעשה בחן ויצא יפה.
האוירה בהופעה היתה מבודחת. הקהל צחק כל פעם שפול אמר "אהלן". גם כשהוא אמר "Make Peace & Love" אחרי Give Peace a Chance, הוא מיד אמר ""but not Now", וצחקנו. היתה שם אהבה גדולה של הקהל לפול מקרטני, הוא מקצוען וממש משתדל, ומחייך כל הזמן ומנסה לעשות כמיטב יכולתו כאמן, ונראה שהוא גם נהנה. אני מאמין שהוא גם התרגש. קצת כמו זוג אוהבים שחוגגים את יום כלולתיהם ה-25 או ה-40, ועדין אוהבים. ובכל זאת למרות כל הרגש וכל מה שהם עברו ביחד, אתם יודעים, אי-אפשר להיות יותר מידי רציניים.

רגע השיא
Blackbird- התרגשות אדירה. זה היה הרגע שבו בפעם הראשונה הקהל לא הפסיק למחוא כפיים... וזה כולה פול מקרטני וגיטרה. יש לי הרגשה שבעשרים שנה האחרונות פיתחנו (הישראלים) יחס מיוחד לשיר הזה יותר מעמים אחרים. לפני 20 שנה אני ביקשתי מהמורה לגיטרה שלי (לא יצא ממני כלום) לנגן את השיר הזה, והוא בכלל לא הכיר אותו. דרך אגב, האלבום הלבן הוא האלבום הביטלס המעודף עליי (בזכות קוטנר). ושמעתי אותו איזה 10,000 פעם. ב-5,000 פעם הראשונות גם לא התייחסתי למילים.
רגעי רגש נוספים (לפי סדר הופעתם)
My Love- תסלחו לי שזו הטלנובלה שלי בחיים: פול ולינדה מקרטני. תקראו את הפוסט הקודם ותבינו למה. בלי השיר הזה הייתי מבקש כסף חזרה.
Something- הוקדש לג'ורג' האריסון. חצי ביצוע עם גיטרה יוקללי (שגם עליה צחק פול), וחצי בביצוע גרנדיוזי.
Yesterday-אני מכיר את השיר הזה מילדות, ועד לפני כמה שנים לא הבנתי כמה השיר הזה גדול. השיר הכי טוב של הביטלס, מייצג יותר מכל את כל הגילגולים של הביטלס. שיר שהיה לאבן דרך כבר בזמן אמת ובישר את המהפכה של הביטלס, ושל העולם המערבי כולו. אולי השיר הכי טוב שנכתב אי-פעם. דרך אגב, באלבום הכי מחורבן של הביטלס.
רגע גרנדיוזי שאהבתי
Band on the Run
רגע אושר
השיר The End, שהופיע בסוף המופע. והיה מתאים במיוחד "And in the End the love you take is equal to the love you make" , אני מקדיש אותו לשכיננו הערבים.
לא עשה לי כלום
Live and Late Die, הגרנדיוזי עם ההזיקוקים, וגם Let it Be, אולי בגלל שאכלתי סנדביץ' באמצע תפילה.
נחמד
Hey Jude
רגע מצחיק (אותי)
מישהו הרים שלט "So Kind of You". מה זה פה מסיבת תה בארמון בקינגהם. ואני לא מוכן לקרוא לו סר, זה לא מתאים לי ולא לו. למרות שמגיע לו התואר.
רגע מרגש/ מצחיק/ מביך
רואים בוידאו נערה משורה ראשונה בוכה לביצוע של something בשלב הגיטרה והיוקללי. כולם צחקו.

היו הרבה שירים מיותרים לגמריי. היו שירים שחסרים לי. בדרך חזרה (10 ק"מ נסיעה בשעה וחצי) הספקתי לשמוע אוסף של 20 שירים מפורסמים מקריירת הסולו של פול מקרטני, בהופעה היו בקושי 4-5 מהאוסף הזה. אבל הוא נתן את כל מה שהוא היה חייב מבחינת שירים של הביטלס, ועשה את זה טוב, וזה היה מאד מתגמל ומספק. פתאום לא הבנתי למה Day in a life נשמע לי פעם השיר הכי טוב שנכתב אי-פעם ביקום, למרות שהביצוע בהופעה היה מצויין. אבל באמת זה בקטנה. שרתי את השיר שאחריו Give Peace a Chance, בקולי קולות..אבל מי מקשיב לנו שם מעבר לגבול. בסך הכל יצאתי מרוצה. אפילו נרגש מספר פעמים, גם בלי אלכוהול. מה אפשר לצפות יותר מזה.
רבות דובר אודות הקהל. אז היו אפילו תינוקות בני כמה חודשים (אני ראיתי אחד). בגדול החלוקה היתה שהצעירים קרוב לבמה, הזקנים למעלה מאחור, באמצע אנשים בגילי, וביציע עשירים. היו אפילו כמה מאות אנשים מחוץ לגדר וגם להם פול אמר שלום. How Kind of Him. למד מג'ון לנון שאמר פעם בהופעה אצל המלכה: "אלה מהשורות האחרונות מוזמנים להצטרף במחיאות הכפיים, השאר יכולים לרשרש בתכשיטים שלהם".

נבדק ונמצא פרימיום- אוברדוזססס

מרוב פסטיבל פול מקרטני, אני עכשיו באוברדוזסס טוטאלי של מוזיקה חדשה. יא-אללה כמה מוזיקה יש בעולם הזה. ישתבח שמו. ובגלל האוברדוזסס נכנסתי להלם וחשבתי כבר לא לפרסם כלום, אבל בסוף החלטתי בכל זאת כמה תופינים. אני מקווה שבסופ"ש יהיה לי זמן לכתוב לכם על ההופעה של מקרטני. ולפני ראש השנה אני אשתדל להפגיז בלקט של שירים חדשים שפשוט לא היה זמן ומקום להביא לפה. ובינתיים:

1. Against Me, הוציא וידאו חדש למעלה לשי Born of the FM signle of the Heart, איזה שם יפה לשיר, יחד עם Tegan Quin מהלהקה Sera &Tegan שרק לפני שבוע לא ידעתי מי הם.

2. סרטון וידאו יפה, מגעיל/ מצחיק. נו חיייבים לראות:
Max Tundra - Will Get Fooled Again

3. Micachu, עוד להקה עם צליל 2008 בהופעה חיה

Micachu & the Shapes LIVE

השורד האחרון- פול מקרטני

הפוסט הזה נכתב במקור לפני חצי שנה, הוא מופיע כל הזמן בעמודה הצידית תחת "מאמרים פרימיום". ועכשיו הגיע הזמן לפרסם אותו שוב:

פול מקרטני הוא השורד האחרון. פעם היתה תוכנית ברדיו שקראה "מסע הקסם המיסתורי" שהכין יואב קוטנר על החיפושיות. והיה שם פרק שלם שנקרא "פול מקרטני חי". בשנת 67 בערך נפוצה שמועה כי פול מקרטני מת מתאונת דרכים וכי בתפקיד פול מקרטני משמש כפיל. זה נבע בגלל שינוי המוסיקלי והשפמים שעיטרו פתאום את פניהם. בתוכנית "פול מקרטני חי" הסבירו מהן הרמזים לכך שהביאו את "המעריצים" לחשוב שהוא מת, ולמה זה בעצם שטויות. הדוגמא הכי נפוצה היא, שאם משמיעים אחורה את הסוף של השיר "שדות תות לנצח" שומעים את ג'ון לנון אומר "Paul is Dead Now, Miss Him", ניתן לעשות את זה עם תקליטון או תקליט, זה עובד.

בכל מקרה האירוניה היא שג'ון לנון מת, ג'ורג האריסון מת, רינגו סטאר חשוב מאד לבני משפחתו אבל לא לנו, ופול מקרטני חי ובועט. נזכרתי בו כי שבוע שעבר הוא הגיע להסכם ממונות עם גרושתו, ממנה יש לו ילדה. 30 מיליון פאונד, לא הולכים ברגל, מצד שני הונו מוערך ב- 835 מיליון פאונד.

אני לא יכול להפסיק להעריך את פול מקרטני, בלי קשר למוזיקה, רואים שהוא בן אדם טוב, עם לב מאד גדול. אני מזכיר את זה שהוא חי באהבה גדולה עם אשתו לינדה עד שהיא נפטרה ממחלת הסרטן, ובעצם הקלפטה הזאת לא הגיע לו. כאב לי הלב גם על שהוא הפסיד את זכויות היוצרים של השירים של הביטלס, לאחר משפט של 14 שנה לחברת התקליטים, ולאחר מכן הוא גם לא הצליח לקנות את זכויות היוצרים כי מישהו אחר קנה אותם (נחשו מי - תשובה 1. בסוף המאמר). סתם בשביל השכלה כללית סטינג ניצח במשפט דומה של על הזכויות של השירים של "פוליס", אני גם זוכר למה (תשובה 2 בסוף המאמר).

אני חייב להתעכב מעט על האהבה שלו עם לינדה. לפחות מהסיבה שאני חושב שראוי יותר לתת לה תשומת לב, מאשר לכשלון האחרון שלו בתחום. מה שיפה בסיפור האהבה שלהם שהוא גם מאד רומנטי, ומצד שני הוא אמיתי ולא אגדתי. הם הכירו כשהיתה גרושה ועם ילדה, היא נצר של משפחה ניו-יורקית עשירה, הגיעה ללונדון לצלם את האנימלס (מי???) לעיתון, הם נפגשים במועדון לילה לרקע השיר "בהיר מחיוורון" (מהפרסומת של המלאך לאל-על), ומאז 30 שנה של שותפות אישית כולל מוזיקלית.

אחרי שירדתי על אלביס פרסלי שבוע שעבר (לפני חצי שנה) אני חייב לציין שבלי המוסיקה של אלביס פרסלי הביטלס לא היו קיימים, אבל מה שהביטלס עשו למוזיקה זה ביה"ס הכי גדול שהיה יכול להיות, ולפחות רבע מהזכויות, אם לא חצי, שייכים לפול מקרטני. נכון שיש שאומרים שאחרי פירוק החיפושיות פתאם ראו את הבדל הכישרון בינו לבין ג'ון לנון, אבל אני לא מסכים עם זאת, למרות שאני מאד אוהב את ג'ון לנון.

השבוע היה ברדיו פרימיום שבוע הצדעה צנוע לפול מקרטני. אולי הוא לא מקבל כסף מזה שקונים חיפושיות אבל אנחנו חושבים עליו כשאנחנו שומעים את המוסיקה. כי מי זוכר עורכי דין, בנקאים, מנהלי חשבונות, אנשי מכירות ..אנשים שמתעסקים בכסף. וחוץ מזה לפול מקרטני יש הרבה כסף, ומה הוא מבקש בסך הכל, אהבה.

בשנים האחרונות פול מקרטני הוציא לפחות שני אלבומים, שמעתי אחד מהם, היה בו כמה שירים נחמדים, הנה אחד מהם:


והנה אחד הסרטונים הקלאסיים של כל הזמנים. פול ולינדה מקרטני מגלמים תזמורת שלמה באחד השירים המרנינים ביותר בחיי. אתם יודעים, כאלה שמזמזמים אותם כל היום




והנה השיר שמוקדש ללינדה מקרטני, שהוא כתב כשהוא התחתן עם זאתי, (ממש לא חשוב מה שמה), ובגלל שהוא אהב עדין את לינדה, הוא היה צריך לעשות משהו עם הזיכרון שלה. תראו מה זאת אהבה גדולה..שיר יפהפה




ועוד שיר יפה מפעם



ולמי שהגיע עד כאן, הנה דברים של לינדה על ג'ים מוריסון מהדלתות, על דמותו כמשורר. היא היתה שם ויודעת מה היה נכון, ויש לה הערות על הסרט הדלתות



ויש גם סרטון של החתונה שלהם ביוטיוב .
והנה קישור לאתר שנותן עוד הוכחות לכך שפול מקרני מת. ויש גם בויקיפדיה.
תשובה 1: מייקל ג'קסון.
תשובה 2: בגלל שסטינג הצליח להוכיח שההסכם של חברות התקליטים עימו היה לא הוגן, וניצל את מצוקתו הכלכלית באותה תקופה. לצורך הוכחה הוא הציג את היומן האישי שלו.

פול מקרטני - חי!

ההתרגשות להופעה הולכת וגוברת, וכדאי לדעת לקראת מה אנחנו הולכים. אז הנה סרטון מהופעה בליברפול השנה. יחד עם Dave Grohl סולן Foo Fighters, פול מקרטני מראה שכוחו עוד במותניו. יש למה לצפות.
ועוד מלא סרטונים של פול מקרטני של הופעות משנת 2008. ככה בשביל להתאמן בבית.

פול מקרטני- הכנות להופעה

אני הולך להופעה של מקרטני. מחר יופיע פוסט מיוחד לכבוד זאת. התלבטתי מאד האם לשמוע שירים שלו לפני ההופעה, או דווקא לא כדי שלא יימאס. בינתיים אני לא יכולתי להתאפק. אז הנה לקט קצר של שירים שכדאי לשמוע בכל יום ובפרט לפני הופעה של פול מקרטני. ממחר הוא יופיע גם בעמודת הצד.

לא על הסמיתס לבדה- נשקיני חזק

הקיור עומדים להוציא אלבום חדש, או שאולי כבר הוציאו. אני כבר לא עוקב. בניגוד למוריסי שממשיך לעשות דברים רלוונטיים, הקיור מודל 2008 לא מעניינים אותי. בכל זאת ללא שום קשר חזרתי לפני כמה שבועות לשמוע את האלבום המופתי של הקיור "Kiss Me, Kiss Me, Kiss Me". אלבום שיצא בשנת 87 אבל נשמע 2008 לגמריי. אם הקלידים היו מכוונים לצליל הקלידים של מטרונומי, לייט עוף פיר, פאשיין פיט, זה היה יכול לצאת מחר בבוקר כאילו חדש. אבל גם כך זה נשמע אלבום רלוונטי. כשתקשיבו לאלבום הזה תבינו גם למה אנשים אומרים סמיתס וקיור באותה נשימה. כשהסמיתס היו פעילים רוברט סמית' אפילו היה נעלב שמשווים אותם אליהם, ואמר שמוריסי הוא אמן של שיר אחד.

אני אוהב את האלבום הזה, אני אוהב את הלהיטים של הקיור. לא הקשבתי לכל האלבומים האחרים של הקיור, אבל למה שהקשבתי לא התחברתי עד כדי כך. בקיצור אני לא משוחד, ואומר לכם שזה אלבום חובה, וכייפי במיוחד. אלבום שבצליל שלו יכול להגדיר יותר מכל דבר אחר מה זה אינדי. במיוחד היום כאשר אבדה המשמעות של אינדי כהוצאה עצמאית ("אינדיפנדנט" ) של מוסיקה, והשוליים כל-כך רחבים, שהם מכילים כמעט את כל המוסיקה שיש בעולם חוץ מכמה שירים שמשמיעים בגלגל"צ.

יכול להיות שאני אפילו עושה פה עוול לאלבום הזה עם הניתוח המיותר הזה. כי זה אלבום שמלא בכל-כך הרבה אהבה, בצורה הכי יפה שלה. השם שלו, וכל שיר שלו מכוון לאהבה עליאית. שירים עם שמות כמו How Beautiful You are, Just Like Heaven. שיר הפתיחה המהמם The Kiss, שפשוט מתאר נשיקה חושנית וסוערת במיוחד, ונשמע הכי טבעי שיש ועדיין כיייפי מבחינה מוזיקלית. אומנות מושלמת, גאונות. את השיר Catch אני כל-כך אוהב שאם הייתי כותב אותו הייתי מרגיש שאת התיקון שלי כבר עשיתי. הלהיט Why Can't I be You, מישהו היה חייב לכתוב פעם, זה גם שיר עם נושא אינדי קלאסי, ומצד שני להיט פופי . היה מעניין לקחת את הקלידים שנשמעים כמו חצוצרות (או שמא אלה חצוצרות) ולהחליף בקלידים של Passion Pit. אלבום של 18 שירים, שיצא במקור בשני תקליטים ועלה הרבה כסף, וכל שיר מחזיק. יצירה כמעט מושלמת, של פעם בחיים. מה לא תקשיבו?

The Cure - The Kiss

The Cure -Catch

The Cure -How Beautiful You Are

Tegan and Sara

Tegan and Sara היא להקה המבוססת על תאומות קנדיות שנקראות טגאן ושרה. זו כמעט פנטזיה לחשוב על זה.. שתי סינגר-סונגרייטריות תאומות יחד. הם כבר לא מעט זמן מנגנות וכותבות, והאלבום החמישי שלהם שנקרא The Con יצא שנה שעברה. עוד פרט מעניין הוא שכל אחת מהם שרה את השיר שהיא כתבה, אבל כולם עובדים ומנגנים את השירים יחד. עוד לא חקרתי מספיק. אבל מה ששמעתי אהבתי. למעלה סרטון וידאו חדש ובמייספייס אפשר לשמוע עוד שירים אפילו יותר טובים:

http://www.myspace.com/teganandsara

נבדק ונמצא פרימיום - בלוג, בלוג

Artist on Artist: Brian Wilson & Zooey Deschanel

נבדק ונמצא פרימיום- מדור ההדרן של הבלוג. למי שלא ביקר כאן השבוע יש לפחות שני פוסטים שהיו פה ושאתם חייבים לבדוק. תגלגלו למטה. והפעם בנבדק ונמצא פרימיום:

1. בראין וילסון מהביץ' בוייס שהוציא אלבום לאחרונה, וזואי דשאנל מהצמד She & Him, מראיינים אחד את השני, הקישור פה. אם עוד לא שמעתם את She & Him, אז אתם חייבים. הסוד הוא בפשטות ובדיוק. הנה במייספייס כמה שירים.

2. ידידיי שחר ורועי במונוקרייב, יחד עם רנן מסיטימיול הקימו חברת הפקות חדשה אשר מביאה הופעות בינלאומיות של אמנים מחו"ל בארץ. אין צורך לציין שזה לפי הטעם שלנו, רק שזה אפילו יותר משוכלל כי אפשר פשוט ללכת ולהצביע ולקבוע את מי אתם רוצים לראות ולשמוע בהופעות. זה חלומי. וזה קורה באמת. אז עכשיו זה תלוי רק בנו. ומעכשיו זה קבוע בעמודה הצידית. אתם יכולים להצביע בכל עת. ויש שם גם רשימה מתעדכנת של כל ההופעות הבינלאומיות שכבר מתוכננות בארץ, לא רק של מונוקרייב.
ההופעה הראשונה שמונוקרייב מביאים היא של חוזה גונזלס משבדיה, המכונה "ניק דרייק הארגנטינאי" (איך ארגנטינאיי אמרת משבדיה. ובכן, החלונות משבדיה, הזכוכית מנירוסטה..והמבין יבין). ההופעה תתקיים בתאריך 11.10.08, במועדון הבארבי בתל-אביב. ומי שרוצה קמת לקרוא וקצת לשמוע את חוזה גונזלס אפשר פה. והנה דוגמית נפלאה:


Pub Sony bravia - balles rebondissantes

מילה קטנה על שחר ממונוקרייב, למי שלא יודע הוא חי בלונדון ורואה המון הופעות, וכל הכבוד שהוא חושב עלינו. חוץ מזה, הבלוג מונוקרייב הוא כבר עכשיו מונומנטלי, וזה דבר שקצת קשה לכתוב על בלוג, כי זה אפילו לא העיתון של אתמול שאפשר לעטוף בו דגים, אבל הוא כזה. אני קורא בו כל מילה והמוזיקה בו פרימיום.

3. מיסטרי ג'טס אחת הלהקות המגניבות של השנה. גם עליהם אומרים שהם מושפעים משנות השמונים ובצדק. אבל אני אומר לכם שלא היו להקות כאלה מגניבות מבחינה מוזיקלית בשנות השמונים, ואם היו זה היה על סף הגרוטסקה, כמו מאדנס הנפלאים. יכול להיות שנת 2008 מושפעת משנות השמונים בגלל הסיפרה 8. מן נומרולוגיה שכזאת? בכל מקרה הנה רמיקס של Delorean, שעושים רמיקסים יפים נוספים כאן במייספייס.

Mystery Jets_- Half in Love with Elizabeth - Delorean Remix

4. אני גאה להשמיע רמיקס חדש של "פח התשוקה" בשיר שהוא אחד טובים ביותר השנה Sleepyhead. ואני מזכיר גם שהיינו הראשונים להשמיע אותו (אני והתולעים). הסיפור של השיר הזה קשור לבלוג Good day for Airstrike, הכותב בבלוג שמע את השיר, נדלק והחליט להקים לייבל והוציא EP ל- Passion Pit. גירסת המקור היא הכי 2008 שיש. אבל נחמד לשמוע גירסה חדשה ומרעננת.

Passion Pit -Sleepyhead_Landau mix.

5. ואם כבר אז אני מזכיר שגם לגיאחה מהבלוג "עונג שבת" יש לייבל יחד עם מורפלקסיס. וגם במקרה הזה היה תקליט של שני קידר שהם החליטו להפיץ. ועונג שבת הוא לא בדיוק בלוג יותר "כיכר העיר". וגם לליבל יש בלוג הנה הקישור: http://hissrecords.com/blog/

מי יודע אולי גם ממני יצא בסוף משהו.

6. ולבסוף, כל-כך הרבה אני מזכיר את MGMT. האמת שאפילו לא מגיע להם. נכון שהם הכי 2008 שיש. הם גם הוציאו את השיר של 2008 כבר בתחילת השנה, שגם מסכם במידה רבה את הצליל שהתגבש בעשור הזה (וזה לא Electric Feel). אבל באלבום שלהם יש 5 שירים מבריקים והשאר סתם. הביצועים שלהם בהופעות חיות לא מלהיבים אותי. אבל כל זה לא משנה , גם אני לא מכיר יותר משניי שירים של הליגה האנושית, והם הכי שנות השמונים שיש. אז הנה רמיקס חדש לשיר Electric Feel, שמאפשר לנו לשמוע אותו שוב שוב:

וגם MGMT בהופעה:

איך נראה סירטון וידאו בשנת 2008

למעלה סרטון חדש של Zach Hill -Stoic Logic, למטה סרטון חדש של Natalie Portman's Shaved Head - Sophisticated Side Ponytail. לא מזכיר לכם את Electric Feel? בכלל כולם התחפשו השנה, והצטלמו בחצי עירום. וזה כולל את Of Montreal ו- Amazing Baby, וגם אלה שאני מנסה כל הפוסט הזה לא להזכיר את שמם, כי פשוט נמאס לי. אתם בטח כבר מנחשים.

Josh Rouse

Josh Rouse, הוציא אלבום אוסף לפני כמה ימים שנקרא: The Best of the Rykodisc Years. וזו הזדמנות מצויינת לכתוב קצת עליו ולעשות לו יחסיי ציבור. נתחיל מזה שאני מת על ג'וש ראוס. המוסיקה שלו נוגעת לי בנימים הכי דקים של הנשמה, בדומה לוילקו. בשנת 2003 הוא הוציא את אחד הדיסקים המשובחים ביותר של השנה. דיסק שהיה לקלאסיקה מיידית, ולא בגלל שמו '1972'. רצתי לחנות לדגום אותו, אבל כיוון שלא היה במלאי אז שמעתי את Under Cold Blue Stars של ג'וש ראוס אשר יצא ב-2002. בשיר הראשון בדיסק, אחרי נעימה קצרה, היה השיר שלהלן. נדלקתי מיד. אפילו לא שמעתי חצי שיר ובוודאי שלא המשכתי לשמוע את הדיסק בחנות, מיד ידעתי שזה בשבילי.

Josh Rouse -Nothing Gives Me Pleasure

אני לא יודע מה גורם לי לאהוב את זה כל-כך או כל מוסיקה שאני אוהב. אני לא מבקר מוסיקה מקצועי, וזו שאלה שאני שואל את עצמי כל הזמן. למה דווקא זה עובד עליי כל-כך, ומשהו אחר לא. כפי שהבנתם מהשם של הבלוג אני חושב שהמוסיקה הזו וכל מוסיקה שאני מביא לפה היא נשגבת, או לפחות מלהיבה ומגניבה מאד. אחר-כך רכשתי גם את 1972, ואז גיליתי את אחד השירים שאני הכי אוהב בחיים. שימו לב למה שקורא בדקה 2:14:

Josh Rouse -Come Back

ועוד שיר אחד מתוך 1972 ששורף אותי. תראו.. זו מוסיקה נורא פשוטה, ואפילו מאד רומנטית, אבל זה יפה ולא מתוק מידי. פשוט יפהפה. אני מקדיש אותו לכל הזוגות האוהבים, ובמיוחד לחבר שלי אודי שרק עכשיו התחתן עם בחירת ליבו:

Josh Rouse - Under Your Charms

David Vandervelde

דיוויד ונדרוולד (מה זה וונדרוולד בגרמנית?) הוא סינגר-סונגרייטר מארה"ב. ועכשיו הוא הוציא אלבום חדש, שני במספר. לא שמעתי אותו אלא רק שני שירים, אחד טוב ממש ואחד פחות. אז הנה הוא השיר היפה שכדאי לכם לשמוע. האורגן שלו הורס אותי.
David Vandervelde - Someone Like You

קשה קשה

Pink - So What

כנראה שלא קל להיות כוכב רוק. למרות שזה נראה שהם עושים מה שבא להם. זו עבודה קשה. זה לא מספיק לשבת בבית ולכתוב שיר יפה. צריך מרפקים, ומנוע גדול וחזרות ולהקליט והופעות חיות. זה לא פיקניק. תראו את Janelle Monae בסרטון למטה שרק התחילה וכבר רוצה להיות חופשיה. מצד שני פינק בסרטון למעלה דווקא נראיית ממש מבסוטית מהמעמד. ועושה מה שבא לה. סרטון ושיר מגניב! מי שלא נהנה אני מחזיר כסף. אני אראה בכך תרומה להצלת האנושות מעודף רצינות.

והנה אחת שקוראים לה Coco, ויש לה שיר חדש ומגניב. ובמקרה היא הבת של Sting (לבנאדם 6 ילדים אז ברור שמישהו יכנס לעסק- קוקו היא החמישית ילידת 1990). אחרי שתשמעו את השיר תחליטו בעצמכם אם זה עוזר או מקשה עליה. אני לא גיבשתי דעה.
I Blame Coco -coco

שבוע סבבה- רק עוד שבועיים לפסטיבל החגים הגדול, החזיקו מעמד.

נבדק ונמצא פרימיום -העורך הראשי והמפץ הגדול

להזכירכם "נבדק ונמצא פרימיום" הוא מדור "ההדרן" של הבלוג. ואני ממליץ לקרוא גם את הפוסטים השוטפים שפורסמו השבוע.

1. בעקבות השיר של Empire of the Sun, להתהלך החלום, הקשבתי בשבוע האחרון ל-Sleepy Jacksons. האלבום שלהם Lovers משנת 2003 מומלץ. השני משנת 2006 נשמע על פניו פלקטי ומיותר.

2. מטרונומי הוציאו אלבום חדש השבוע. יכול להיות שלא הייתי מספיק ברור שבוע שעבר כשכתבתי עליהם. אז עוד פעם אני אומר: אני אוהב אותם. אבל לא את כל מה שהם עושים. כנראה אחת הלהקות החשובות של השנה. ויש לי הרגשה שהם לא יעלמו כל-כך מהר. אם למישהו מעניין הרקע שלהם אפשר לקרוא בויקיפדיה. מסתבר שמטרונומי זו בעצם להקה של איש אחד Joseph Mount, שהיה מתופף בכל מיני הרכבים שהתפרקו, לטענתו בגלל מריבות בין החברות של חברי הלהקה. ואז הוא התחיל ללמוד לנגן קלידים וצירף אליו כמה חבר'ה. מסתבר שההופעות היו אחלה וכך הגענו לאלבומם השני, כשבדרך הוא עשה הרבה רמיקסים. אז הנה רמיקס שהם עשו שממש מחייה את השיר הטחון של קייט נאש.

Kate Nash - Foundations _Metronomy Remix


3. The Last Shadow Puppets הוציאו סרטון וידאו חדש. עד עכשיו לא לגמריי התמסרתי לפרוייקט הזה, למרות שאהבתי מאד חלק מהשירים. זה פשוט נשמע משחק מזוייף, שיותר מידי מתחנף לאוזן עם צליל של סרטיי ג'יימס בונד, גיטרות של "הצלליות", כינורות וכלי נשיפה. אבל זהו, אחרי עשרות האזנות שלי לאלבום "בלי כוונה", אני נכנע. האלבום מומלץ. יפה. אחד הטובים של 2008. רוצו לקנות!

4. Elbow, הוציאו וידאו חדש לשיר The Bone of You. גם עם האלבום שלהם הייתי קשה בהתחלה. התעלמתי ממנו. אבל בהמשך כאשר חיפשתי קצת רוק טוב חזרתי אליו וגיליתי שהוא מצויין.

5. השבוע הבן שלי, "העורך הראשי". היה חולה. והייתי איתו בבית. אחרי שהוא ראה טלאטביס בפעם ה-1000 הוא התפנה לראות את הקליפים האחרונים שהיו פה בשבועות האחרונים. כבר סיפרתי לכם שהוא אוהב את Elbow, אז הוא אוהב וגם את Plajia, בהופעה חיה כאן למטה. בהתחלה לא ממש האמנתי, בכל זאת הופעה חיה, אבל הוא התעקש לראות את זה כמה פעמים. ואם תקשיבו תשמעו שזה באמת שיר לילדים, אפילו מתאים לקרקס. אבל אחרי שהוא אהב מאד הופעה חיה של White Denim, שאפילו אני קצת הסתייגתי מהסאונד הכבד שלהם, הבנתי שהילד הזה ממש "מקולקל". ולמי שתוהה אם זה מזיק לאינטלגנציה, ובכן למרות שזה לא מוצרט הוא יודע כבר את כל האלף בית בע"פ, והוא רק בן שנתיים וחצי הפעוט.

6. המפץ הגדול: אני אוהב להרתיח מים לקפה נמס בקומקום אלומיניום על הגז - זה יוצא פרימיום. הבעיה שהוא לא כבה מאליו, וביום רביעי הוא נשרף. לא שמתי לב כי הייתי בחדר עם המחשב, וקצת כעסתי על הילדים היותר גדולים שלי שהיו ליד, ולא אמרו לי כלום. לבן האמצעי שלי, בן השבע, היה תירוץ משכנע: חשבתי שזה הפופקורן שנשרף (שהרגע הם סיימו לאכול), או המפץ הגדול (הניסויי שעשו בשוויץ).

7. ואפרופו המפץ הגדול: אתמול היה 11 בספטמבר. סתם, פשוט נזכרתי שאף אחד לא למד שום לקח מזה. פעם ראיתי סרט תיעודי שהכינו שני סטודנטים צרפתיים לקולנוע על תחנת כיבוי בניו-יורק, ואז במקרה התרחש הפיגוע על מגדליי התאומים. הסוף המפתיע הוא שכל אנשי התחנה היו בתוך התופת הזו, היו אפילו צילומים מתוך הבניינים, ובסופו של דבר כולם יצאו חיים. וכמו שאמר המורה להיסטוריה סטינג: "ההיסטוריה לא תלמד אותנו דבר".

Late of the Pier

כבר הזכרתי את Late of the Pier פעמיים או יותר בזמן האחרון, וזה הזמן להמליץ עליהם. התכחשתי אליהם כאשר השמעתי את הרמיקס שעשו להם HAUNTS. התעלמתי גם כאשר השמיעו אותם באייפוד רעב, כי הביקורת היתה ככה-ככה, ותמיד יש לי בתור משהו לשמוע. ואז נמרוד מטאפאס טאפאס כתב עליהם, והציג אותם כך שכבר לא יכולתי שלא לצלול עמוק לאלבום שלהם Fantasy Black Channel. והוא ממש טוב.
כל מה שכתב עליהם נמרוד מקובל עליי. כל ההיגיון שהיה חסר לי באלבום של Of Montreal, נמצא ב- Fantasy Black Channel. אלבום שהוא מסימני התקופה, אם מישהו ירצה בעתיד לשמוע איך נשמעה 2008 נגיד בעוד 20 שנה, יש להפנות אותו לאלבום הזה, ונמאס לי להזכיר את MGMT ו - Vampire Weekend. דרך אגב, אם דיויד ביירן ובראיין אינו היו עושים אלבום כמו של Vampire Weekend, היה עדיף, אבל גם כך האלבום שלהם מומלץ.
אז Late of the Pier מעולים. עם צליל שהוא כאילו קליל אך בפועל מעניין ומורכב. אני אוהב לשמוע אותם לפני השינה, ובבוקר זה עושה לי סחרחורת משום-מה. השיר הראשון גם כן מושפע ממה שדיויד ביירן ובראיין אינו עשו לפני 27 שנה, והייתי שמח לשמוע רצועה כזאת בחדש של אינו וביירן, אבל אין. The Bears are Coming זכה להרבה רימיקסים. הבאתי כאן את המקור ואת הרמיקס של HAUNTS, שתבינו כמה חומר גלם יש במוסיקה שלהם. ועוד נעימה נחמדה שאני אפילו לא בטוח שהיא מקורית ומה הסיפור שלה. אולי זה בכלל נעימה של פרסומת של VW.

Late of the Pier-The Bears are Coming

HAUNTS Remix

Late of the Pier-V W

The Walkman

The Walkman הוציאו אלבום חדש לאחרונה ומתוכו יצא ממש בימים אלה וידאו חדש לשיר הכי יפה מתוכו In the New Year. הסיבה שלא הוצאתי על-כך פוסט עד כה, היא שלא גיבשתי דעה על האלבום. את השיר הזה אני אוהב מאד. שאר האלבום נשמע יותר חד-גוני, והשירים פחות טובים. זה לא מלהיב ולא סוחף, ובכל זאת יש להם צליל מיוחד וזה מושך אותי. בסופו של דבר האזנתי לזה איזה 10 פעמים ולא סבלתי. למי שזה הכיוון המוסיקלי שלו האלבום הזה יכול להיות מאד מעניין.

יהיה דיסקו !

מי אמר שרק שבדים עושים פופ-ודיסקו גרובי. הנה Love Greandes מ-L.A. מביאות אותה בפופ-דיסקו פרימיום להמונים. הן דווקא מגדירות את המוסיקה שלהם כPאנק ודיסקו איטלקי. אני לא יודע למה הכוונה: לגלידה שחורה עם סיכות ביטחון? לי זה נשמע Ladytron למתקדמים, מעודכן לשנת 2008 עם רמיזות לשנות השמונים, אבל לא תקוע בשנות התישעים, גוד פורביד. למעלה יש סרטון סקסי עם רמיזות צרפתיות, שזכה כאחד הסרטונים הטובים של 2007 באנגליה, לשיר Young Lovers . והנה עוד שיר חדש ויותר יפה:

Love Grenades - Tigers in the Fire
וכנסו למייספייס ותתענגו.

לפעמים אני חושב לעצמי למה הלכתי ללמוד, ולא הפכתי ל-D.J כמו Sam Sparro ? הא..הבנתי.. כי אני לא הומו.

רוק מיוזיק סטוץ

המצב הוא שאני ממש לא מצליח להעביר לכם מה שאני רוצה, יש רק 5 ימים באמצע השבוע. ובזמן האחרון זה יום להיט קליל, יום שיר השבוע, יום אלבום חדש, ויום מאמר (פתאם יש לי מה להגיד). וככה מצטברים לי הרבה דברים ביחד, אז הרווח כולו שלכם, וגם שלי.
אז הנה, כמה סרטוני וידאו חדשים של להקות רוק מדליקות שהוציאו אלבומים לאחרונה. השירים והסרטונים האלה פרימיום, אבל זה לא בהכרח עושה לי תיאבון לשמוע את כל מה שיש למבצעים שלהם להציע. קבלו את זה כסטוץ. אם יצא מזה משהו רציני נראה בהמשך.

The Birdmonster- Iditarod


Kings Of Leon - Sex On Fire
Sex On Fire



Dandy Warhols - Mission Contol

סקסי צרפתי

Spoon, Harris & Obernik -Baditude

משהו קטן להתחיל בו את השבוע כאילו עוד סופשבוע : החיים טובים בערוצי האופנה ו-MTV, אז למה לא לשלב עם קצת צרפתית וקצת אנגלית. וורי סקסי. בהמשך לשיר של Yelle. חיפשתי עוד משהו כזה והנה זה בא. אבל בלי השוואות זה שונה. שיר חדש! וכייפי בדרכו. מחר יהיה פה "רוק מיוזיק".

נבדק ונמצא פרימיום - שדש חלק ב'

עוד תוספת קטנה לנבדק ונמצא פרימיום השבוע. למעלה סרטון מצחיק על ראש עיריית ירושלים וגשר המיתרים. זה מתחבר למאמר שכתבתי השבוע "הסיפור שלנו - חלק ב'". מסתבר שכשסיימתי את הטיול שלי בירושלים בדיוק הופיעו "המג'יקל מיסטרי טור" עם עידן אלתרמן חינם בכיכר ספרא, ופיספסתי את זה. חבל:-( גיליתי את זה רק היום, בבלוג שלו שהוא חזר לכתוב בו, אחרי הפסקה ארוכה :-) יש בו פוסט על פול מקרטני שכדאי לקרוא.

נבדק ונמצא פרימיום - שדש

"שדש", ככה העורך הראשי אומר "חדש". ודרך אגב הוא עוד פעיל ומשתתף מידי פעם והוא לא אוהב רק דיסקו אלא גם אתElbow למשל.לא הספקתי השבוע להעביר לכם חצי ממה שרציתי להעביר אליכם. אבל בכל זאת אני דבק, לפחות בינתיים, בעקרון שנבדק ונמצא פרימיום זה מדור "הדרן" ובמילים אחרות מדור "עודפים" וזאת ולמרות איכותו הנשגבת. כך שבשבוע הבא צפוי פיצוץ של דברים. והפעם בנבדק ונמצא פרימיום:

1. לא רק אני אוהב את Foals (בעברית סייחים), ולדעתי המוסיקה שלהם יותר מכל מייצגת משהו אותנטי בעשור הזה, לעומת כל הרטרו שמייצגים לדוגמא Late of the Pier ואפילו Metronomy , אז הנה למעלה סרטון חדש לשיר Olympic Airways מתוך האלבום המופתי שלהם שיצא השנה.

2. עוד וילקו בהופעה חיה, אבל הפעם גם עם Fleet Foxes. שלא עושים לי אתה זה, אבל מצד שני בחידוש שלהם יחד עם וילקו לשיר של בוב דילן "זה פשוט הורס". בד"כ אני נגד נקרופיליה מהסוג הזה אבל כשזה פרימיום אני לא יכול להימנע.

3.Hot Chip הוציאו וידאו חדש כאן. אני חייב להודות שלמרות שהם מאד חשובים השנה, ולמרות שהאלבום שלהם הוא אחד המצליחים, וגם אחד מאלה שמגדירים את 2008, אני לא כל-כך שומע אותם. ואין לי מושג אם הם מצליחים בקרב הקהל הרחב יותר בארץ, אבל אני חושב שלגלגל"צ הם אידיאליים, ואין כאן כוונה להעליב אותם אלא לשדרג את גלגל"צ.

4. ולבסוף, אני זוכר את היום שבו קורט קוביין התאבד. באותו לילה היה בגל"צ ציפורי לילה בהנחיית אחת הזמרות המצליחות של אותה תקופה. ואז היא אמרה משפטים טיפשיים כמו: "איך כל הטובים מתים צעירים וכו'.. ". נזכרתי בזה לאור כל המקרים המזעזעים שארעו השבוע, ולאחר שקראתי מאמרים שבהם פסיכיאטרים מסבירים שעניין פרסום הנושא מגביר את התופעה. אז אני מזכיר לכל מי שמוכן לשמוע שאנשים טובים לאו דווקא מתים צעירים. קחו למשל את פול מקרטני או פול סיימון ואם הם מתוקים מידי בשבילכם אז איגי פופ, דיויד בואי, מיק ג'אגר, לו ריד, בראיין אינו ועוד המון מוזיקאים טובים חיים ובועטים. אפילו מוריסי שמתבאס מהתחת מהחיים האלה, הבין שאין אופציה אחרת ומזדקן לו בנחת...החיים האלה מגניבים, למי שבוחר בכך. ואני דווקא נזכר במשה מונטיפיורי שהבאתי את השיר עליו כאן השבוע, של יהורם גאון שבמקרה יוצא לסיבוב הופעות חדש. אני לא בעניין, אבל בטח שאוהב אותו כבנאדם.

להתהלך בחלום

למי שאוהב קאמפ ואוהב את בלאק קידס יאהב גם את הסרטון שלמעלה. לשיר Walking on a Dream של Empire of the Sun . בדיעבד הסתבר לי שזהו פרוייקט צד של The Sleepy Jackson שאני לא מכיר אבל איזה שירים יפים יש להם לדוגמא פה. ושל PNAU שאני מאד אוהב וכאן יש קישור למשחק מחשב און-ליין שלהם. ממש להתהלך בחלום.

הסיפור שלנו - חלק ב'

שנת הלימודים התחדשה השבוע. אני לא יודע אם זה כזה באסה. במיוחד כי יש לי כבר ילדים. אבל האמת היא שחוץ מההוצאה הכספית זה היה די כיף להיות איתם. וכך יצא שבשבוע האחרון של החופש הגדול היינו יחד בטיול בירושלים. זה לא כמו שזה נשמע היינו בבית מלון חצי פנסיון ולא באיזה אוהל (ואנחנו דווקא אוהבים גם אוהל לפעמים), אבל בכל זאת בעיקר טיילנו וזה לא כמו קלאב בטורקיה.

מבעד לחלון המלון ראינו את גשר המיתרים. דרך-אגב, חוץ מאדריכלים גדולים כמו קאלטרווה שיוצרים ארכיטקטורה גרנדיוזית, כל אדריכלות הנוף הנוכחית של כבישים וגשרים היא מנימליסטית מאד. כזאת שלא רוצה שירגישו את המבנה בכלל, ושהכל ישתלב בנוף. אני מכיר את החלופה התכנונית של גשר הזה, והיא גשר דק ואלגנטי ללא כל מסה כמעט.

כבר יצא לי להכיר את ירושלים ביום-יום, עבדתי בה איזה חצי שנה, ולנתי במלון אימק"א פעמיים בשבוע. ירושלים של מטה - ובכל זאת היה הזוי. עבדתי מול דיפלומטים אמריקאים ואטרא קדישא וארכיאולוגים מרשות העתיקות. בבוקר גילינו קברים וסרקופגים וכדי חרס, ובערב ביקרתי אנשים כמעט חולי נפש, ובלילה הייתי בחדר כושר עם בני דודינו הנוצרים.

אך לטייל בירושלים זה בכל זאת שונה. וכהמשך ישיר למאמר הקודם שלי הסיפור שלנו כנראה שמישהו שמע אותי שם למעלה ונתן לי את החוויה הזאת. למדריך שלנו בטיול בירושלים קוראים צביקה מינה. השורשיות הארץ ישראלית ניבטת בכל קמט שלו. קיבוצניק לשעבר מקיבוץ סהר בצפון והיום ירושלמי. יותר מכל הוא הזכיר לי את מאיר אריאל. עם עור שזוף, סנדלים תנכיות, חיוך שובה לב ומכנסי חאקי הוא לקח אותנו לראות את ירושלים שלנו. התחלנו בהר הזייתים, ביקרנו גם בשכונת גילה ובהר חומה, בארמון הנציב ובפארק הזייתים שברמת רחל.

כשהיינו באוניברסיטה בהר הצופים הוא סיפר לנו כי בצעירתו הוא שמר על האוניברסיטה בהר הצופים, כאשר היא היתה מובלעת לפני 67. הוא גם לקח אותנו לבית הכנסת שבאוניברסיטה. בבית כנסת זה, במקום ארון קודש יש חלון ענק בגודל חמישה מטרים שמביט לעבר הר הבית. ושם הוא סיפר לנו איך הוא השתתף כצנחן בשחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. כמה אנשים אתה מכירים שהיו במעמד הזה. נער הייתי וגם זקנתי וצביקה מינה הוא הראשון, ובינתיים גם היחיד. ואיזה זכות זו היתה לי. ואיזו זכות זו היתה לו להיות שם בשחרור הכותל, וזכות גדולה גם לספר על-כך כמדריך לישראלים ולאורחים מחו"ל. לספר את הסיפור שלנו. הוא סיפר לנו על הדרך מוואדי ג'וז למוזיאון רוקפלר אל שער האריות ולכותל. ועל החברים שנפלו. הוא קרא לנו את השיר של חיים גורי על הצנחנים הבוכים. עוד אנחנו עומדים בבית הכנסת מול החלון הענק ומשקיפים אל הר הבית, ואז הצטרפנו אליו לשיר ביחד את שיר המעלות (מי שהכיר בע"פ- אני לא). צמרמורת.

בדרך לקבר רחל הוא השמיע את ירושלים של זהב ושירים של יהורם גאון. כשהשיר על השר מונטיפיורי התנגן ממש התרגשתי, אני יודע שזה לא מוריסי, אבל זה אחד השירים שאהבתי כילד ואני אוהב עד היום. השיר הזה עובר דרך הפרעות ברוסיה, שנגע גם לשכן לספסל שלי באוטובוס שעלה מרוסיה, ועל המרכבה, ועל ירושלים, ועל ארץ ישראל ועל הקשיים שהיו פעם ליהודים ואינם עוד, ועל עזרה הדדית של יהודים, ועל יהודי אחד גדול נפש, שחי עד גיל מאה שנה ויותר, שהגיע לגדולה ולא שכח בשביל מי ובשביל מה (בשונה מכמה פוליטקאים אצלנו). היופי של השיר הזה שהוא לא פוליטי ואפילו לא על המדינה שלנו, אלא עלינו כעם. ואותי זה מרגש. והנה הוא בהקלטה קצת יותר מאוחרת ופחות מרגשת, אבל בכל זאת. זה אמנם ארכאי אבל כשתתחילו לנגן את זה, זה יצבוט אתכם בלחי וילטף בלב (ולמי שהתבאס מחר יהיה פה דיסקו!):

יהורם גאון- משה מונטיפיורי

ארץ הדיבורים

והפעם בפינת " זה פשוט הורס אותי": Land of Talk, אני חושב שמי שיקשיב כבר יקלוט מה עושה לי את זה, ולמה אני כל-כך אוהב את She & Him. מהאקורד הראשון, מהמילה הראשונה שנפתח השיר הזה, Some Are Lakes, נכבשתי. וזה גם השם של EP חדש שלהם שאמור לצאת בחודש נובמבר. ובינתיים יצא שיר הנושא, להתמוסס:

Land Of Talk - Some Are Lakes

יצירת אומנות !

דיויד בואי הזכיר פעם (בשלהיי שנות השמונים) לכולם, שמוסיקה פופולרית (רוק מיוזיק) היא האומנות הנפוצה, המוכרת והמצליחה ביותר במאה ה-20. והאמת היא שאנחנו לא חושבים על מוסיקה כעל אומנות אלא כעל הכיף שלנו, כלומר כעל בידור.
על האלבום החדש של אוף מונטריאול, Skeletal Lamping , אפשר לומר בוודאות שזו יצירת אומנות. אני חושב שככזה הוא גם הרבה יותר מובן. צריך להיות עם ראש מאד פתוח, שלא לומר משוגע עם עבר פסיכי, או לפחות משועמם מאד בכדי לאהוב את האלבום הזה וגם את האלבום הקודם שלהם. Skeletal Lamping ממצה בתוכו את כל מה שיש לשנת 2008 להציע לנו מבחינת מוסיקה ותרבות. גם הכיוון המוסיקלי שננקט הוא יותר דיסקו מהאלבום הקודם, ומתאים יותר לשנה הזאת. המוסיקה מזפזפת כמו שאנחנו רגילים באינטרנט, בטלוויזיה, בטלפון הנייד, ואפילו בחיים. זה כמו להיות בתוך משחק מחשב. גם אם רוצים אי-אפשר לשמוע רק חלק מאיזה שיר, ולהבין מה יהיה בסופו. באמצע יש תפניות ושינויי קצב ואוירה.
כל מה שהיה חסר באלבום של דיויד ביירון ובראיין אינו נמצא ב- Skeletal Lamping. ככה אני מצפה שישמע צליל העתיד היום. כי ברור שזה הצליל של 2008 אולי הצליל של העשור, ומחר יהיה כבר צליל אחר ושונה. אפשר בוודאי לשים את הדיסק הזה באותו מדף של MGMT, Late of Pier ו-Foals.
אבל בסופו של דבר אני שואל את עצמי האם אני נהנה או שלא. כי זה מה שקובע. ובכן, אני נהנה יותר מהמוסיקה ופחות מהשירה. מבחינה אומנתית אינטלקטואלית יכול להיות שהשירה יותר הולמת את המוסיקה אבל מבחינת הכיף זה ברוב השירים כבר יותר מידי ניסוי כלים ופחות מידי מוסיקה בשבילי. ולמרות כל התפניות בתוך השירים עצמם, אפשר לשמוע את שיר הפתיחה ואת שיר הסיום ולהבין את הפרנציפ. מצד שני למי שנהנה אז יש 15 שירים והלוואי ש-MGMT היו נותנים לנו כל-כך הרבה.

בשורה תחתונה למי שעוד מתלבט חובה לשמוע ולהחליט בעצמכם. הנה שיר הפתיחה לשיפוטכם. אם תאהבו אותו אז זה אלבום בשבילכם. אם לא, אז לא נורא יש מספיק מה לשמוע. שנה ברוכה כמו השנה הזאת אני לא יודע אם היתה אי-פעם .

Of Montreal - Nonpareil Of Favor