The Heavy אוהבים להוציא אלבומים בסוף שנה. לא מבין מה בדיוק ההיגיון, אבל ככה זה. הם עושים מיקס של מוזיקת גיטרות פריכה בסביבת עבודה Fאנקית. יש במוזיקה שלהם רמזים לכל: לד זפלין, ג'יימס בראון, פרינס, לני קרביץ. ייפי! גלידה כל הטעמים עם קצפת !
אהבתי יותר את אלבום הבכורה שלהם משנת 2007, שבו היתה יותר מקוריות בשירים, אבל גם האלבום החדש מעולה, למרות שהוא מתבסס על רפליקות מהעבר. לדוגמא החיקוי של חטיבת הקצב של הקלאסיקה I Put A Spell On You של Creedence Clearwater Revival, בשיר Short Change Hero, כאילו שזה היה שיר המשך שלו, או המקצבים של סקס מאשין בשיר Sixteen.
בכל האלבום יש הרגשה של סגנוניות מוקפדת, קצת כמו בסרט של טרנטינו, ואפילו יש כאן כמה גיטרות המזכירות מוזיקה ממערבוני ספגטי. אני לא הייתי מגדיר את The Heavy בגדר חקיינים, הם אמנם לא ממציאים שום דבר חדש, אבל החיבור שהם עושים בין סגנונות עובד יפה, ולכן האלבום The House That Dirt Built - מומלץ !
השיר הזה, ברמיקס הזה מטריף אותי: The Heavy - How You Like Me Now//Joker Radio Edit
וכאן תשמעו איך בד"כ נשמע האלבום הזה: The Heavy - Short Change Hero
כאמור אני כבר שבוע מרחף באויר, בעיקר בגלל מוזיקה טובה (הייתי גם באירוע מאד טוב, ופגשתי שם הרבה אנשים טובים, וזה עשה לי טוב על הנשמה). בזמן האחרון אלכוהול וסקס לא משפיעים עלי כמו פעם, אז נשאר רק מוזיקה וספורט - ממש נהייתי רוחני.
אז נתחיל ב-Atlas Sound. זה פרוייקט של Bradford James Cox, סולן הלהקה האמריקאית הפסיכדלית Deerhunter. משום מה באתר מייספייס של Atlas Sound הוא מסווג את המוזיקה כגארג', פאנק ומוזיקה דתית. אז יש בזה משהו מיסטי, בעיקר אמביינטי, גיטרות אקוסטיות לצד אלקטרוניקה רכה. אני מניח שכל מי שאוהב דאנס, וכל מי שהוא די-ג'יי יאהב את זה. ועכשיו יצא ל-Atlas אלבום חדש שנקרא Logos. בסה"כ לא מושלם, אבל שני השירים שהבאתי לכאן ממש טובים. למעלה וידאו של הקטע החלומי Quick canal. ולמטה שיר שהוא יותר פופי ומאד יפה כמו חלום. נו.. זה חלום זה לא אמיתי.
החיים האלה הם וואחד חגיגה שלא נגמרת. כבר שבוע שאני מרחף בגובה של מטר מעל פני הארץ. אני מרגיש בעולם אחר, במציאות ... בעצם זו לא מציאות, זה חלום! יש המון מוזיקת אינדי צעירה וחדשה שאני מקשיב לה עכשיו, אני מתלבט איך להעביר לכם את הכל, כמה פוסטים? אולי במיקסטייפ, בקרוב. אז תתכוננו להמון מוזיקה חדשה וגם לסיכומי עשור, בינתיים קבלו מקדמה קטנה קצת יותר פופית והרבה יותר מושפעת משנות השמונים, אבל שווה:
1. למעלה הצמד השבדי The Sound of Arrows בשיר חדש. לפני כחצי שנה השמעתי כאן את MAGIC הקסום שלהם, ועכשיו הם לקראת אלבום חדש בחסות הלייבל שהוציא את פאשיין-פיט. זה לא ממש דומה אבל... 2. אלי גולדינג היא זמרת פופ בסגנון של קייט נאש אבל אפילו יותר מתקתק, באותו לייבל ממש.
3. מרינה והיהלומים עושה מוזיקה שמזכירה לי את קייט בוש, קצת יותר תיאטרלי. גם כן כיכבה כאן בתחילת השנה, עדין מאותו הלייבל.
4. פטריק וולף הוציא אלבום השנה, פופ אייטזי משהו מלודרמטי, אבל זה יפה. אפשר לצחוק על זה, אפשר להנות מזה. אני דווקא אוהב את השיר והוידאו הזה. Patrick Wolf - Damaris.
5. ומהי מוזיקת אינדי אם לא אנשים צעירים שמנגנים מוזיקה שמחה מהלב, מבלי לדעת לנגן יותר מידי.
סוף זה תמיד חגיגה! אנחנו בסוף של 2009 וגם בסוף של העשור הזה, ויש עוד הרבה מאד דברים, ובעיקר הרבה מאד מוזיקה שאפשר לחגוג עליה. אני בעיקר מתכוון לכמה וכמה מקורות שיש לי, ושדי זנחתי, וגיליתי שיש בהם יבול בכלל לא רע (כמו שהיה פה אתמול). אבל בינתיים קרה אירוע ממש מוזר. סופרבק חזר ! אני לא יודע אם זה אוונטגארד, או ארט רוק, או פרוג רוק, לפרקים זה מזכיר לי את הביטלס, קינג קרימזון, ואת.. איך קוראים להם? ..אה! פינק פלוייד. בעל הבית השתגע ! כל הרעיון הוא הומאז' למוזיקאי אמריקאי מופרע בשם הארי פארץ' שחי בין 1901-1974 ופיתח סולם מוזיקלי בן 43 מיקרוטונים. רוב המוזיקה שהוא יצר נוגנה על כלים שהוא פיתח. ביצירה של בק (ואין דרך אחרת לקרוא לדבר הזה), אין לדעתי זכר למיקרו טונים, זה בעיקר קולאז' מוזיקלי בן 10 וחצי דקות, שמשום מה למרות כל הבלגן שבו נשמע מאד קליט, ולא מתיש. עושה חשק לשמוע שוב ושוב. לאור אלבומי הקאוורים הדי משעממים (אותי) שעושה בק בזמן האחרון (ושיהיה ברור- אם הוא נהנה מזה אז שיהיה לו לבריאות), לא התכוונתי כלל להאזין לקטע הזה, אבל לאחר שהקשבתי לו דווקא אהבתי. אזהרה: בהאזנה השניים-עשר זה נמאס! מה שאומר שבזבזתי על זה למעלה מ-120 דקות.
האירוניה היא שדווקא סרטון הוידאו המעניין של השיר הזה גרם לי להתעלם ממנו. זה יותר מידי אייטיזי, אבל זה שיר יפה. השבוע הקשבתי לו בלי לזכור את הוידאו והוא כבש אותי.
"המוזיקה השחורה המושמעת ברדיו האינטרנטי NPR מחולקת ע"פ ראשי התיבות DORF, שזה אומר : Dead כמו מייקל ג'קסון, Old כמו כל כוכבי מוטאון, Retro כמו לני קרביץ ו- Foreign כמו הילדים של בוב מארלי".
זה לא בדיוק ציטוט, אלא יותר סיכום הדברים של מאמר שנכתב במגזין Slate לפני כחודש. המגזין מציין שמגמה זו הפוכה לכך שבראש המצעד הבילבורד האמריקאי עמדו כמעט בכל שנת 2009 (חוץ מפעם אחת) שירים של מבצעים שחורים או נשים או להקות מעורבות של שחורים ולבנים. זה לא היה הטריגר לשבוע "עולם שחור" שאנחנו חוגגים פה, סתם גיליתי את זה על הדרך.
1. למעלה רפאל סאדיק בוידאו חדש של Staying in Love מתוך האלבום הגדול שיצא שנה שעברה.
2. ריאהנה באלבום חדש וטוב. אין בו משהו יוצא מן הכלל, רק R&B הכי טוב שיש היום בעולם. וכאן היא שרה יחד עם Jay Z מתוך הופעה.
3. גם Jay- Z הוציא אלבום חדש השנה, Blueprint שכבר הוכתר ע"י המגזין NME כאחד מאלבומי העשור! Jay-Z הוא כנראה הראפר הכי מקובל על ילדי האינדי, ובלי לספור יותר מידי, אפשר לומר שהוא המוזיקאי ששיתף פעולה עם הכי הרבה מוזיקאים, והיה אורח בהכי הרבה הופעות ואלבומים. הוא משדר רוח חדשה של היפ-הופ אבל דווקא ב-Blueprint הוא מנסה להראות שהוא ראפר הארדקור כמו כולם. אי-אפשר לספור את כמות הפעמים שהוא אומר "שיט" ו/או "ניגר" באלבום הזה, ואני לא חושב שמישהו שאינו חובב מוזיקת היפ-הופ יכול לחגוג עליו, אבל השיר הבא נקי יחסית והוא אפילו בפלייליסט המושמץ (שדווקא התשפר לאחרונה).
4. מוזקאים כושים ובעיקר מוזיקאיות כושיות וגם סתם זמרות כושיות (בעצם אין סתם זמרות כושיות) רומזים לנו, ובעיקר רומזות לנו, שיש סקס אחר. אי-אפשר שלא להתרשם מביונסה, שקירה ושות'. הן כולן נוטפות סקס ומעוררות טסטסטרונים (הוסיפו או הורידו ט' או ס' כאוות נפשכם). בקיצור אין תלונות.
5. חוץ מטום וייטס שהיה פה השבוע, אפשר להזכיר את ג'אמי T ודה סטריטס שהם לבנים שעושים מוזיקה שחורה, אבל לא בדיוק, אך גם וומפייר ויקאנד עושים בעצם מוזיקה שחורה, ועכשיו יש להם שיר חדש לקראת אלבום חדש.
6. The Very Best הם הרכב שעושה מוזיקה שמזכירה את המוזיקה של ומפייר ויקנד, וגם להם יש אלבום חדש. כאן למטה זה רקע מוזיקלי, למה שנראה קטע מתיחות של סטרפטיז עם בגדים ביפן - אכן סקס אחר.
.
7. קייפ מאלון הגיטריסט של TV on The Radio (שזה כמו רדיו באינטרנט) הוציא אלבום סולו תחת השם Rain Machine, אהבתי מאד ובעקבותיו חזרתי להאזין לאלבום של להקת האם שיצא שנה שעברה. פתאום זה נשמע הרבה יותר טוב. כנראה שהיו יותר מידי דברים טובים בשנה שעברה ולא הספקתי לעכל את כולם.
ועוד הזכיר לי קייפ מאלון את Grampall Jookabox שהוציא אלבום וודו עם אפרוביט מגניב. גם את Bon Iver שמעתי כמה פעמים השבוע, אבל זה בלי שום קשר.
Kyp Malone הוא הגיטריסט של TV on The Radio, וגם הוא כמו קזבלנקס עשה פרוייקט צד, במקרה שלו תחת השם Rain Machine. כמו במקרה של קזבלנקס שנשמע כמו וריציה של הסטרוקס עם שידרוג מתקדם של קלידים ומכונות תופים, גם Kyp Malone נשמע כמו ורציה של TV on The Radio, אבל בניגוד לקזבלנקס שמוסיף איפור ומסכה למוזיקה של הסטרוקס ועושה משהו יותר מתקדם מלהקת האם, קייפ מאלון עושה אלבום שחופר בנשמה העמוקה ומוציא את כל שדי הוודו של להקת האם החוצה. עם תספורת אפרו הכי שנות השישים וזקן של היפי מזדקן (או של ש"סניק) הוא מדגים לנו איך TV on The Radio היו נשמעים אם הם היו עושים מוזיקה במערה בערבות אוסטרליה או אפריקה ע"י אוברג'ינים לפני 5,000 שנים. אני מוכרח להודות שאני לא משתגע על כל מה שעשו TV on The Radio, אבל דווקא באלבום כזה שמנגן את אותה המוזיקה אבל באופן יותר גולמי זה יוצא מאד מעניין וגם יפה. זה לא שווה יותר מכמה האזנות, אבל זה שווה.
למעלה הוידאו של הסינגל הראשון ולמטה השיר הכי מעניין באלבום, בביצוע בהופעה חיה. דווקא את שני השירים האלה שמעתי ברצף, כמה וכמה פעמים.
טום וייטס באלבום הופעה חדש. המוזקאי הלבן הכי שחור שיש. אני מכיר את טום וייטס מאז ימי Swordfishtrombones, ואני מתכוון שהייתי מספיק חי בשביל להרגיש אותו כשהוא יצא. מאז אותו אלבום טום וייטס עטה על עצמו את התחפושת הבלוזית הכבדה אבל עם קריצה. הוא עושה קול עמוק ועבה, מחוספס משהו, שאמור להיות מאד נמוך וכבד, אבל בגלל שזה כאילו (כמו שאסף אבידן עושה עם הגבוהים), אז זה כאילו הופך ליותר קליל ועם קריצה. מה שעוד מקל על הקונסטרוקציה של המוזיקה שלו בהפוך על הפוך, זה הכלים המשונים שבהם היא מנוגנת. לכאורה, כלי נגינה לא שיגרתיים שיוצרים חיבור בין משהו פריזאי לבין משהו ניו-יורקי, ומצד שני ניו-אורלינסי, וכמובן שהבלוז העמוק שלו מושפע קשות מהדרום השחור של ארה"ב. אבל ברובד הראשון, בהאזנה בלתי מיודעת להיסטוריה ולזרמי המוזיקה השונים, מדובר במשהו ציבעוני, כמעט קירקסי - הצלילים האקוסטים די אוורירים ואין עומס . גם הלחנים והשירים בסך הכל די פשוטים. לפעמים הפשטות יתר יוצאת מעיקה, ולפעמים הוא משחק אותה בדברים ממש מתוקים שעושים טוב לנשמה. וכך יוצא שבמוזיקה של טום וויטס יש ניגודים של עומק עם הומור ומשחק, שזו נוסחה שמנצחת את המוני חובבי המוזיקה המקצוענים. רק שבסוף זה נמאס עלי. מאד אהבתי את Swordfishtrombones, וגם הקשבתי לכמה אלבומים שאחריו כמו Rain Dog, ואז חזרתי לאלבומים התקופה המוקדמת של טום וייטס, והכל היה סבבה, עד שבתחילת שנות התישעים דרכינו נפרדו. דרך-אגב אהבתי מאד את דמותו בסרטים: ראסטי ג'יימס ובנרדפי החוק. שני סרטים בשחור לבן. אז עכשיו הוא יוצא עם אלבום הופעה חדש. אני כבר לא זוכר אם אני מכיר או לא מכיר את השירים, אבל אני די נהנה מכל מה שלא מנדנד יותר מידי מחשיבות עצמית, או עמוס מידי במילים - אני בעניין של מוזיקה- לא באתי להקשיב לסיפורים.
כידוע "הדשא של השכן ירוק יותר". מה שפחות ידוע הוא שחשוב מאד לבחור את השכנים. אם כולם ביישוב שלך בקטע של סנדלים תנכיות, בגדים של אתא וכל אחד מנסה להראות כמה הוא יותר חסכן מהשני, אז אתה בתחרות הזאת. ריאהנה מוציאה אלבום חדש. בקרוב על מסכינו. אני לא חייב לשנוא, וגם אתם לא. והשיר החדש מתוכו ממש יפה. למעלה ביקורת על הוידאו, ולמטה אפשר לשמוע אותו נקי: Rihanna - Wait Your Turn
וזה גם הפוסט הראשון מתוך סדרה של פוסטים שיקראו "עולם שחור".
מותר להגיד לא ! רק שלא לכל דבר ... ג'וליאן קזבלנקס, סולן הסטרוקס הוציא אלבום חדש, וגם דבנדרה בנהרט הוציא אלבום חדש. ניסתי.. בחיי ! הקשבתי: באוזניות, ברמקולים של המחשב וכמובן ברכב. קראתי ביקורות מלומדות אשר נתנו לי בכל אלבום סימנים: האלבום של ג'וליאן קזבלנקס = ניו-אורדר, מכונות תופים, ניו-יורק שיק. האלבום של דבנדרה = פולק פסיכי, היפי, שאנטי באנטי. מבחינת מקצבים האלבום של קזבלנקס מהיר וקולי ומתכתב עם הקלידים של שנות שמונים, מכונות תופים וכדומה. האלבום של דבנדרה, לעומת זאת, איטי וקולי, וגם מכיל קטעים שמתכתבים עם רוקסי מיוזיק, לד זפלין ואפילו הדלתות. בשורה התחתונה אלה אלבומים די נחמדים, אבל משעממים די מהר. כאילו אומרים לך: מה לא באת עם החומרים הנכונים? ושלא תקחו את העשב עם קזבלנקס, כי לא נראה לי שזה הכיוון המתאים. ואם כבר אני כותב דברים כאלה, אז אני רק אומר שאני בעניין הזה בתולה, ואפשר להבין את זה לבד מהרוח הפוריטנית השורה על כל הבלוג הזה.
ביום שבת אחרי טיול די מתיש, ארוחה טובה, ויסקי (פשוט נגמר היין היבש) ויין קינוח (לקינוח) האלבום של דבנדרה נשמע הרבה יותר טוב. במיוחד החצי הראשון והיותר קליט שלו. בקיצור האלבום של דבנדרה מתיישב טוב על לאות נעימה, של ערב שישי או מוצאי שבת. האלבום של קזבלנקס קצת מהיר מידי, נראה לי מתאים בלילה לפני או אחרי בילוי.
מכל מה שכתבתי את יכולים להבין שיש כמה דברים נחמדים בשני האלבומים האלה, אז הנה כמה מהם להנהתכם (איך כותבים שיהוק בשפת הסימנים):
אם מישהו צריך קריאת כיוון כללית אז שנת 2003 היא כנראה הכי שנת 2000 שהיתה בעולם. היא מסכמת הרבה דברים שהיו בעשור הזה, וזה קצת מפתיע בהתחשב בכך שהיא היתה די בהתחלה. בשנת 2003 קולדפליי עוד זכו בפרס הגראמי לאלבום האלטנרנטיבי של שנה. נורה ג'ונס פרצה בגדול, וסללה לאיימי וינהאוס את הדרך לגראמי שלה ולמכון הגמילה. The White Stripes הפגיזו עם Seven Nation Army, וה-OutKast שיחקו אותה באלבום מופתי. דיידו הוציאה את Life for rent, ג'יי זי הוציא את האלבום השחור שלו, Black Eyed Peas הוציאו את Elephunk עם Where is The Love ו- Shut Up. רדיוהאד יצאו עם Hail to the Thief. גם קאט-פאוור, אנימל קולקטיב, TV on the Radio ,M. Wardוהדצמבררים הוציאו אלבומים. ואם עוד חסר לכם משהו, אז פול מקרטני הוציא את Back to the World. מדונה עשתה את American Life שהוכיח שבינוניות אי-אפשר אף פעם להספיד. רוברט וואייט עשה קאמבק עם קוקולנד. בלייר יצאו עם שירת הברבורThink Tank , וגם להם עוד קראו מוזיקה אלטרנטיבית. Simply Red הוציאו את Home עם השיר Sunrise שיש לו וידאו מאד חושני על גבול הפורנוגרפי (למעלה), ואפילו רינגו סטאר הוציא אלבום. אפשר להבין לבד ש-2003 היתה שנה יפה למוזיקת המיינסטרים ואני מצדיע לכך, כי היום אין מיינסטרים מעולה וזה ממש חסר לי. טימברלייק כיכב, ו- Christina Aguilera שרה את Beautiful, אבל אנחנו רוצים לא רק להציג את כל מה שכולם מכירים, אלא להאיר את מה שאנחנו חושבים שהכי שווה להתייחס אליו. הפעם אני שותף אורח בכתיבה, את רוב האלבומים בחרו אורית@ ושוגייזר (גלי גונן), וזה בעיקר הפוסט שלהן, והכל אישי.
האלבומים שלי: cursive -the ugly organ ללא ספק אחד מאלבומי העשור, והוא גם האלבום המועדף עלי. יצירה מושלמת של רוק גיטרות בתוספת צ'לו המתארת את חייו של אורגניסט. המילים מתארות תחושת ריקנות, תשוקה ואהבה, אבל מי בכלל הקשיב להם. לפעמים זה נשמע כמו שילוב מושלם של קיור ופיקסז, ולפעמים כמו של ELO ולד זפלין. כמה פעמים פוצצתי את האזניים שלי עם השיר הזה: Cursive - Art is Hard Cursive - The Recluse
R. Kelly - Chocolate Factory R. Kelly הוא כנראה חרא של בנאדם, הוא ראפר סופרסטאר שחושב שמגיע לו הכל ומנצל בחורות בצורה גועלית (ככה שמעתי, מה אני מסתובב איתו בהאמר-לימוזין), אבל כמו כל ראפר הוא משחק אותה בשירים מאוהב. האלבום הזה הוא באמת בונבוניירה, הוא בא לו אחרי תקופה לא משהו, ואפילו מצורף אליו אלבום כבונוס אלבום שלם שנגנז. במהדורה המפוארת של האלבום יש חוברת שבה הוא משתפך ומודה לכל המעריצים שאוהבים אותו. הבונבוניירה הוא אחד מאלבומי הסול הטובים של העשור. ואהבתי את כל הביטים שהזכירו לי את אלבום המים של סטיבי וונדר. R. Kelly - Ignition R. Kelly - Step In The Name Of Love
Josh Rouse -1972
לא יודע למה האלבום הזה נקרא 1972 (חוץ מכך שזו שנת לידתו של ג'וש ראוס), לי זה נשמע אלבום משנת 2003. ג'וש ראוס, סינגר-סונג-רייטר הוציא אלובמים אישים נחמדים עד לפריצה באלבום הזה בזכות המפיק Brad Jones, שבטוויסט נחמד הפך את באלבום לחגיגה של אמריקנה משולבת בפאנק, פיוז'ן, ומקצבים לטיניים א-לה סטילי דן. עדין יש כאן שירי לילה אישיים, למשל Under Your Charms, ומבחינתי זה אחד מהאלבומים הכי אהובים עלי בעולם. Josh Rouse : Love Vibration
evanescence -fallen
משמעות המילה "אוונסנס" היא המצב הנתון בו נמצא חומר או גורם כלשהו כאשר הוא נעלם, מתפוגג, מתכלה או מתמוסס בצורה פתאומית, מתאים מאד לשם הלהקה, שהפתיעה בגדול והתפוגגה במהירות. אלבום הבכורה של להקת הרוק הגוטית נמכר בלמעלה מ- 7 מיליון עותקים ברחבי העולם. האם מדובר בתחליף גראנג' או בתחליף מטאליקה לא ברור. זה היה הדבר הקרוב ביותר לרוק כבד שהצליח בעשור הזה, ומצידי היה מספיק רחוק מהז'אנר כדי שאני אתחבר ללהיטים הספקטקולרים, והמאד קליטים שיש בו. אלבום שהעיר אותי בהרבה מאד נסיעות ארוכות בחשכה.
Dido - Life for rent כן, יש לי ביצים גדולות. לכתוב שמלכת גלגל"צ, זמרת המרגרינה של העשור הזה, אהובה עלי. יש אנשים שחושבים ש"נורא" ג'ונס (אין כאן טעות כתיב, זה ציטוט של גון בן ארי) היא נוראית מספיק, ושלא צריך להוסיף חטא על פשע. אז אני אוהב את נורה ג'ונס וגם את דיידו. Dido - Life for rent
רק בשביל הפרוטוקול אני אוסיף ואומר שמאד אהבתי מאד השנה גם את OutKast , Black Eyed Peas. ועכשיו (אני גם בתפקיד המנחה), האלבומים של אורית@:
Beth gibbons- out of season
אלבום הסולו הראשון והיחיד עד כה של סולנית פורטיסהד בשיתוף פעולה עם פול ווב בסייסט טוק טוק שידוע גם בכינויו רסטין מן, הוא אחראי גם על ההפקה, מיקסים ואפקטים. הקול המהפנט שלה וההשפעות שליוו אותה הן של נינה סימון ,בילי הולידיי וניק דרייק בהחלט מורגשים באלבום הזה. זהו אלבום שיצא בארה"ב ב-2003 אך בבריטניה יצא כבר בשלהי 2002 . השירה של בת' גיבונס מרגשת אותי ומרגיעה בו בזמן, וכולי תקווה שתוציא סוף סוף אלבום סולו נוסף, בלי שתיפסק פעילותה של פורטיסהד שהאלבום האחרון שלהם ת'רד שיצא בשנה שעברה, הוא אלבום השנה של 2008 בהרבה מאוד מגזינים, אתרים ובלוגים. youtube.com/watch?v=Dh6KiuCMmzE&feature=related
nina nastasia- run to ruin
זהו האלבום השלישי של הזמרת כותבת האמריקאית מי שעומד מאחורי ההפקה והפצת האלבומים שלה הוא סטיב אלביני ,איש רב אשכולות וחבר בלהקות נויז ,כיום בלהקת שילאק. נידלקתי על האלבום הזה במקום ממש לא צפוי כשהתיישבתי לקפה וספר בחנות סטימצקי בגן העיר .יש שם חנות דיסקים קטנטונת ,ופתאום המוזיקה הזו היתה ברקע, כבר לא יכולתי להתרכז בכלום, קמתי ורכשתי את הדיסק הזה. youtube.com/watch?v=VvlVCktqJ8I
animal collective- Campfire Songs
האלבום השלישי של אנימל קולקטיב. ובו חמישה שירים .האלבום הוקלט בטייק אחד. שלושת החברים המשתתפים באלבום הזה הם אבי טייר,פנדה בר, ודיקין שזוהי הפעם הראשונה שהוא משתתף בהרכב הזה. עם האלבום הזה אני מרגישה בטבע, בפיקניק בלי לצאת מהביתJ youtube.com/watch?v=z4xG5kFHrC0&feature=related m. ward - Transfiguration of Vincent אלבומו השלישי של מ. וורד , שמו נלקח מאלבום בעל שם דומה של ג'ון פאהי, שמתייחס לחייו ומותו של וינסנט אובריין, חבר טוב של וורד. השיר ה-14 באלבום הוא לטס דאנס בביצועו של דיוויד בואי. מ. וורד הוא מסוג האומנים שאתה מתאמץ לשמוע כל מילה, הוא איש של מילים שמדברות וחודרות אליך לא רק באלבום המתאבל הזה אלא גם באלבומיו האחרים. youtube.com/watch?v=PSQzGdDdflw
massive attack 100th windows אלבומם הרביעי של מאסיב אטאק, הרכב טריפ הופ משובח ששותפים בו רוברט דל נאג'ה, וניל דיוידג', כולל קולותיהם של הוראס אנדי ושינייד אוקונור, ודיימון אלברן. חברים אחרים בהרכב, אנדרו ואוולס עזב זמן קצר אחרי האלבום הקודם מזאנין וגראנט מרשל לקח שנת שבתון לגדל את ביתו הקטנה. האלבום הזה עורר חילוקי דעות בגלל שינוי הסיגנון לעומת שלושת האלבומים הקודמים , אבל אני אוהבת גם שינויים והיתה תקופה ששמעתי את כל האלבומים ברוטציה. .youtube.com/watch?v=tVoH6ZTDrD0&feature=fvst youtube.com/watch?v=XFuTEtBGEtk&feature=related
האלבומים של שוגייזר (גלי גונן):
four tet rounds Four tet ,הלוא הוא קירן הבדן, בעבר חבר בהרכב פרידג' . התואר "אלקטרוני" עושה עוול למוזיקה הזו. היא מתכתבת עם פולק ורוק וגם היפ הופ וג'אז. 2003 היא כנראה כבר שלהי תור הזהב של האלקטרוניקה. עידן שבו אמנים כמו אפקסט טווין ,אורביטל, פיוצ'ר סאונד אוף לונדון ומאוס און מארס כיכבו בפלייליסט שלי. למוזיקה הזו של הבדן יש מקום גם היום. גם תמיד, ובכל מקום. youtube.com/watch?v=M2dPYRhSb4c
my morning jacket -it stil moves
אם אני צריכה לסכם את רגעי השיא בהיכרות שלי עם My Morning Jacket בסדר עולה-
1. מפלצות הפולק -אלבום בו ג'יימס מצליח לקחת צעד אחורה עם שירת התהודה שלו ולתת גם למרכיבים האחרים של הסופרגרופ הזה (M Ward וחברי ברייט אייז) להתבטא. צריך גם לדעת להיות שחקן קבוצתי ולמוזיקאי עם נוכחות כמו של ג'יימס זה לא מובן מאליו.
2.הביצוע של ג'ים ג'יימס הסולן וקלקסיקו לשירו של דילן Going to Acapolco ב"אני לא שם". 3. האלבום המעולה הזה. הרכב הקאנטרי -רוק מלואיסוויל קנטאקי , נחשב בעיני רבים למוביל ולמרכזי בז'אנר. האלבום הזה היה אלבומם השלישי והראשון בחברת תקליטים גדולה. אם תשאלו אותי,יש לי הרגשה שהם עוד יגיעו לארץ. youtube.com/watch?v=Zz8qn1_iQ5w
outkast - speakerboxx/the love below
הסרט "היט" של מייקל מאן מפגיש שני שחקני על על גבי מסך אחד: פאצ'ינו ודה נירו. לגבי הסרט (שאגב סצנת המרדף בו היא מסצנות המרדף הטובות שראיתי) נטען ששני השחקנים לא נפגשו כלל, פרט לסצנה אחת של קתרזיס. יש בזה משהו מבאס. כמעט כמו לראות את הפיקסיז בסרט quietloudquie ,יושבים דומם וממתינים לתחילת ההופעה מבלי לדבר בינהם. כמעט כמו לראות את חברי סיינפלד יוצאים ממתחם מנהטן בסאבוויי ומוציאם עצמם מחוסרי מילים. ברגע שעזבו את הזירה הטבעית שלהם הם לא מסוגלים לתקשר אלו עם אלו.
בכל מקרה ,כל ההקדמה הזו היא כדי לומר Speakerbooxx וThe love below הם שני אלבומים נפרדים .כל אחד מהם הוא אלבום סולו של זרוע אחת מהצמד שנקרא אאוטקסט. ולמרות הניתוק הזה, היצירה הזו מצליחה להיות מרתקת , מגובשת וזורמת לאורכה ולרוחבה. האלבום היחיד עד כה בסיכומי העשור שנמצא אצלי ברשימת 50 האלבומים של אי פעם.
עוד אלבומים שכולם ממליצים עליהם בשנת 2003: Calexico - Feast of Wire Yo La Tengo – summer sun Sufjan Stevens – greetings from Michigan the great lake state Lost in Translation - original soundtrack Broken Social Scene - You Forgot It in People The Shines - Chunts Too Narrow New Pornographers - Electric Version Belle & Sabastian - Dear Catastophe Waitress
The Postal Service - Give Up
Magnolia Electric Co. - Songs: Ohia The Linetines - Up The Braucket
סוף העשור הזה מלא באופן מטריד בכמות בלתי סבירה של פולק, מדבנדרה ועד קונור אוברסט, מ-M.Ward ועד מורנינג ג'אקט, ויש עוד ועוד. בשנות השמונים נראה חזון שנות האלפיים אחרת לגמריי: חלמנו על חלליות וחייזרים. לא פלא שכל סדרות המדע הבדיוני וסרטי המדע הבידיוני פרחו: אודיסאה בחלל, סטאר-טרק, סטאר-וור, וגם אטארי עם פולשים מהחלל. אבל מאז הפיאסקו של באג 2000 התרחקנו מהחזון העתידני הזה, ואפילו התחלנו באופן מוזר להתעסק במזון אורגני, איכות סביבה וסוודרים מכותנה. הכל נוטף בריאות, חזרה אל הטבע וריח חציר.
על רקע זה קצת קשה להיזכר שאלבום הבכורה של ריקי לי ג'ונס יצא בשנת 1979 (שנות הדיסקו והפאנק), ושבעצם בתחילת שנות השמונים דרך כוכבה. ממש לא שמתי לב, אבל היא הוציאה כמה אלבומים בעשור הנוכחי והשנה היא מוציאה את האלבום ה-12 שלה. לא שהיא שינתה משהו במוזיקה שלה, אבל כנראה שלא היה צריך: מחזור חיים של דור שלם עבר וחזרנו לנקודת ההתחלה. מוזיקת פולק היא שוב אחלה, כאילו בוב דילן וג'ון באאז גילו את הגיטרה רק אתמול.
אני אוהב את מיסס ג'ונס, זה מעבר להסבר רציונלי, אני יותר נכון מאוהב בה (וזה ממש לא בגלל שהיא בלונדינית). אז זה לא משנה לי שהאלבום שלה לא ממש מחדש משהו באופן מיוחד, אני התרגשתי, וגם נראה לי אובייקטיבית שהוא טוב ומקסים. מסתבר שהיא גם מאד עסוקה, ראו את לוח ההופעות המתוכננות שלה, באתר המשובח שלה. וכאן אפשר להקשיב לכל האלבום החדש שלה.
את השיר The Moon Is Made of Gold כתב אביה ולמטה אתם יכולים לראות כמה שהיא חמודה בהופעה חיה. באלבום נעשה לשיר הזה עיבוד שמזכיר יותר סטנדרטים של בילי הולידיי. ה"גוספל של קרלוס, נורמן וסמית'" הוא גוספל, ויש קטעי בלוז וקאנטרי, בן הרפר מתארח באחד השירים והכל ממש קטן ויפה ובדיוק כמו שצריך להיות- תענוג.
Rickie Lee Jones - The Moon Is Made of Gold
Rickie Lee Jones - The Gospel of Carlos Norman and Smith
היכל התהילה של הרוק הוא מוסד שמינה את עצמו להעניק חברות למי שהוא חושב שמגיע לו להכנס להיכל התהילה של הרוק. קצת הפוך ממשפטו שלגראוצ'ו מרקס שאמר פעם "אני לא מוכן להיות חבר במועדון המוכן לקבל אנשים כמוני." הוא גם אמר: "אם תיפול מחלון ותשבור את שתי רגליך, אל תרוץ לבכות לי." ועוד מלא דברים מצחיקים שכתובים: פה. על-כל פנים, בהיכל התהילה של הרוק חברים כל המי ומי שאתם רק יכולים לדמיין לעצמכם, אבל אנחנו מה איכפת לנו? אז האמת שלא איכפת לנו, במיוחד לאחר שמדונה נכנסה להיכל הזה. רק שהשנה הם חגגו את יובל ה25 ועשו הופעה גדולה ! בונו ו-U2 הופיעו בו עד שסילקו אותם מהבמה (לא באמת- כי פשוט אי אפשר לסלק את בונו), וגם ארתה פרנקלין, סיימון וגרנפנקל, סטיבי וונדר, סטינג, מטאליקה עם לו ריד, פטי סמית' עם ברוס ספרינגסטין ממש מסיבה טובה. אז שני הקטעים הכי מהנים למעלה בוידאו: פטי סמית' רומזת לבונו שיעוף, ומיק ג'אגר שמנענע את התחת כאילו אין אתמול- ומראה לפרגי מי באמת יותר צעיר, וגם מי צריך דיאטה. אין עליו ! אני החלטתי שגם אני הולך להזיז את התחת ככה, ולהתפטר מלהיות מבוגר, שמישהו אחר יעשה את העבודה הזו במקומי. ואם כבר התפטרתי אז אני שואל: למה פרגי צריכה את החצאית הקצרצרה הזו: אפשר גם בלעדיה. בכל זאת יש משהו יפה בזה שבונו מתעקש להיות רלוונטי, הרי הוא יכל להתרפד על ערימות הכסף שיש לו גם ככה, ויש אפילו סיכוי שאם הוא יפסיק לנסות לעשות את האלבום הכי טוב שיצא אי-פעם, יצא לו גם אלבום טוב. רק מצחיק שמיק ג'אגר מוצא צורך להחמיא להם, כאילו U2 זו איזו להקה מתחילה, ולא הלהקה הכי גדולה בעולם.
מישהו שנמצא בטיול בדרום אמריקה כתב באינטרנט: "תקליטו לי את החורף", כי כידוע עונות השנה הפוכות בחצי כדור הארץ הדרומי. הוא כבר הפסיד את מעט החורף שהיה פה, אבל גם אנחנו צריכים להקליט את החורף כי הנה הוא כבר נגמר. שבוע שעבר ניסיתי להקליט לכם את החורף עם תזמורת אנושית שעושה קולות של גשם ועם המון אלבומי חורף, והשבוע יהיו פה שירים לחורף סקסי במיוחד. אפרופו חורף, אני חושב שכל ההתנגדות למס בצורת היא חזירית. מי שצרך מים עד כה על גינות מפוארות ורחצה בג'קוזי אז שישלם, לכל שאר עמך ישראל מס הבצורת לא ישפיע, כי אם אתה צורך מים בצורה נורמלית אתה לא מקבל קנס. 8 מ"ק לאדם לחודשיים זה מעל ומעבר: זה 133 ליטר מים ביום לאדם, שזה 90 !!! בקבוקים של ליטר וחצי ! ליום לאדם ! מתחילת ינואר הכמות תוגדל ל-166 ליטרלאדם ליום ! שזה 111 בקבוקים של ליטר וחצי ליום ! לאדם ! אז הרשויות המקומיות לא אוהבות לגבות מס עבור המדינה וגם לא לראות ממנו שקל, ומי מאיתנו באמת אוהב מיסים? אבל אין ברירה, וזה מס מוצדק ונכון, ורק מי שצורך יותר מידי מים ישלם עליו. כבר כתבתי כאן פעם כמה מתקני התפלה הם לא פתרון קסם, כי אין פתרונות קסם, ואתם אנשים מבוגרים..אז באמת שלא יעבדו עליכם. ואחרי שהפעלתי לכם את קרום המוח, העבירו הילוך למוח האחורי והפעילו את אזורי הרגש במלוא התפוקה. זה פוסט שמיועד להאזנה בעיקר בלילה, כי זה הזמן שבו עושים חיים:
1. נתחיל עם פיבר ריי שתכניס אותנו לאוירת המועדונים המתאימה. נראה לי שעכשיו זה הזמן המתאים להקשיב לאלבום הקודר משהו של פיבר ריי. בוידאו למעלה היא מחדשת שיר של ניק קייב וזה ממש הולך.
2. פלורנס, מפלורנס והמשין, היא מסוג הבחורות שאף פעם לא יהיו סקסיות עם שמלת סאטן מלאה נצנצים. אני לא יודע מה היא חשבה לעצמה (בתור רוחניקית היא דווקא חמודה), אבל הרמיקס שעשו The XX הפך את שיר הסול היפה הזה לשיר לילה נוצץ.
3. קאמרה אובסקורה מביאים אווירה יותר של נשף מסכות סקסי מונציה. האמת שזה שיר אביבי אבל נצמד לקונספט.
4. כל דבר אפשר להיפך. למשל השיר My Girls של אנימל קולקטיב בביצוע פשוט של Taken By Trees, ובשינוי מינים ל- My Boys - עדין סקסי.
5. ונסיים במיטה עם דאפי כי בחורף היא נשמעת אחרת לגמריי. אחרי שקטלתי אותה בשנה שעברה, השנה אני ממש מתענג על מה שהיא עושה.
כמו מרק מינסטרונה או סתם מרק ירקות (או מרק רגל..פתאם נהיה לי תאבון למרקים), רוד סטיוארט ואלבום החידושים שלו לשירי סול..מחמם לי את הלב. למעלה הוא בחזרות, מה שעושה את העסק ליותר חי. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על פרוייקטים כאלה, לדוגמא: שמן, זקן, מסריח מכסף, ומשעמם. אבל אני רואה רק יופי: הקול היחודי של רוד סטיוארט, השירים הנפלאים, ואיזה יופי שהגבר המבוגר הזה (שנראה כמו אישה) מצליח להישאר כל-כך חיוני וגם כל-כך מאצ'ו. לכאורה זה אלבום לנערות מתבגרות בנות 55 ומעלה, אבל גם כל מי שיש לו רשיון להיות סנטימנטלי יכול להנות ממנו (ניתן להשיג את הרשיון במועדון הלבבות השבורים הקרוב לביתכם). ספר הסול של סטיוארט מכיל קלאסיקות סול מוטאון, סטייל ריי צ'ארלס, סמוקי רובינסון והסופרימז. ההפקה כל-כך פרימיום (משתדלת, ובדרך-כלל מצליחה, לא להיות שמנונית מידי) ובחירת השירים כל-כך פרימיום שרק האנטי שלכם ימנע מכם הנאה צרופה. סטיבי וונדר מצטרף ב- Cherir Amour, ויש את What Become of a Broken Hearted, ו"את נותנת לי להרגיש חדש", וגם "עקבות הדמעות שלי" ו-"זה אותו שיר ישן (אבל עכשיו כשהלכת הוא נשמע אחרת)" - בקיצור ממש Love Train. כמובן שאפשר להשמיע ברקע כשאתם מארחים חברים, ואז הרהיטים שלכם יראו לא פחות מתוחכמים מאיך שהם נראים בזמן שאתם משמיעים את נורה ג'ונס, למשל.
Rod Stewart - Your Love Keeps Lifting Me Higher and Higher
JJ היא להקה שבדית שפועלת בצורה אנונימית (לא שהיינו מזהים). הסינגל הראשון שלהם נקרא מס' 1, ואלבום הבכורה שלהם שיצא לא מזמן נקרא מס' 2. הם עושים מוזיקת דרים-פופ-דאנסית, למעלה וידאו שמרכז כמה שירים שלהם. הלהקה חתומה בחברת התקליטים שחתומה בה גם להקת The Tough Alliance, שממש במקרה הופיעו פה שבוע שעבר. ואם כבר אנחנו באותו אזור חיוג קבלו את Air France שעושים גם רימקסים טובים. משהו אורירי שגם מתנגן טוב בחורף.
טיגאן ושרה באלבום חדש, עברתי כבר את נקודת האל-חזור איתן. אני מוכן לשמוע כל דבר שעושות התאומות הקנדיות האלה, ללא תנאי, אם כי אני לא מבטיח תמיד לאהוב. עכשיו יצא להם אלבום חדש, קצת יותר רוקי מהאלבום הקודם שלהם, עוד לא גיבשתי דעה, שיפטו בעצמכם. למעלה וידאו חדש, וכאן כל האלבום להאזנה חינמית. מאד אהבתי אותן עם טייסטו !
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
The Heavy אוהבים להוציא אלבומים בסוף שנה. לא מבין מה בדיוק ההיגיון, אבל ככה זה. הם עושים מיקס של מוזיקת גיטרות פריכה בסביבת עבודה Fאנקית. יש במוזיקה שלהם רמזים לכל: לד זפלין, ג'יימס בראון, פרינס, לני קרביץ. ייפי! גלידה כל הטעמים עם קצפת !
