לעקוב אחר הפרימיום

יום חמישי, 29 בינואר 2009

נבדק ונמצא פרימיום - גן עדן קליני




גן-עדן! ממש גן עדן . רק התחילה השנה הזאת וכבר יש 5 אלבומים שאני לא יכול להפסיק לשמוע ולהנות מהם: Antony & The Johnsons, M. Ward, Animal Collective, Dark Was the Nigh, Bon Iver.

נבדק ונמצא פרימיום הוא מדור ההדרן של הבלוג, הוא מכיל דברים שפשוט לא הספקתי להעביר במהלך השבוע, אני משתדל שהוא יהיה איכותי לא פחות מהפוסטים השוטפים אבל הפעם הוא פשוט הורס! והפעם בנבדק ונמצא פרימיום:

1. למעלה אתם יכולים לשמוע 3 שירים הורסים מתוך האלבום Dark Was The Night. ואני ממליץ לכם להקשיב בכל יום לשיר חדש מתוך האלבום שמתפרסם במייספייס. ממה שניתן היה לשמוע עד עכשיו זה היה פשוט מופלא. לא רק השמות של המבצעים גדולים אלא השירים עצמם מעולים. לאלבום הזה גם חשיבות היסטורית (דלגו אם לא בא לכם על טרחנות): 4AD הלייבל שהמציא את האינדי ואת אלבום האוסף This Mortal Coil שפתח במידה רבה בשנת 1984 את עידן האינדי, הוציאו את Dark Was The Night האוסף שכנראה סוגר את עידן האינדי. כבר התפלמסתי כאן לא פעם וכתבתי שלדעתי העשור הזה הוא העשור האחרון שישתמשו במושג אינדי כיוון שיש כל -כך הרבה סגנונות מוזיקליים שנופלים בתוך ההגדרה של "אינדי", שלא לדבר על-כך שאינדי התחיל מהמילה Independent (עצמאי) וגם זה כבר לא רלוונטי. למעשה כיום אינדי זה כל מה שהוא לא מיינסטרים וזה כמעט ה-כ-ל. אבל עזבו.. מה איכפת לנו מהגדרות באלבום הזה 31 שירים שבינתיים אין לי מילים לתאר את האושר שלי מהם, אולי ... גן-עדן קליני.

2. למטה אנטוני הגארטי בהופעה מופלאה באולפן טלוויזיה בתוכנית בבריטניה, עם Epilepsy Is Dancing, וגם Another World:



3. ומה עם הופעות של אנימל קולקטיב, יש! אם כי פחות מהמם.
Animal Collective -What Would I Want Sky -Live

4. ואסיים שלא כהרגלי בשיר מפרי עטי שהיה זרוק אצלי במגירה למעלה משני עשורים (פשוט נראה לי מתאים):

שלחתי לך פרחים

שלחתי לך פרחים...
רק אתמול נודע לי
בגן עדן לא מזיינים הרבה.
בעצם, לא מזיינים בכלל .
שמה לא אוכלים, לא יושנים,
לא רוצים, לא צריכים - לא מזיינים.
שמה סקיצות, תערוכות, קומבינציות, הדגמות.
שם בונים ומפרקים,
חוקרים עד שיודעים.
שם אוהבים כמו שאוהבים אדמה.
שם עצים, גפן ותאנה
ושולחים פרחים...
שאין בשביל מי
ואין בשביל מה.

כל הזכויות שמורות לאייל מהבלוג רדיו פרימיום להמונים

יום רביעי, 28 בינואר 2009

אנימל קולקטיב- חיות רעות!


הנה אלבום שהוא מועמד ודאי להיות אלבום השנה של שנת 2009. אנימל קולקטיב עושים מוזיקה פסיכדלית ופרוגרסיב-רוק בסאונד של שנות ה-2000. מה שאוף מוטראול עשו ב-2007, ומה ש-MGMT עשו בשנה שעברה Animal Collective עושים השנה. אלבום מורכב ופופי גם יחד, עם צליל מעודכן ומכוון לסוף העשור הראשון של האלף השלישי. דורש מחשבה אבל מתנגן בלב. אלבום בסאונד אלקטרוני שנשמע שהגיע היישר מלב הג'ונגל.
ולמרות שהם מצליחים לשמור על הסגנון הייחוד שלהם, אי-אפשר שלא לשמוע את המקצבים באלבום Merriweather Post Pavilion מתכתבים עם TV on The Radio, ואת הקלידים שלהם מתכתבים עם Hot Chip (ונראה לי שעברתי על כל הלהקות החשובות שמציינות את הצליל של התקופה שלנו, וזו היתה בדיוק הכוונה).
הסגנון של אנימל קולקטיב מסווג בכל מיני קטגוריות: אוונט-גארד, פסיכו-פולק וגם נויז-רוק. כמובן שמוזיקה אקספרמנטלית גם כן עונה על ההגדרה. אבל כל זה לא חשוב.. אנימל קולקטיב עשו אלבום כייפי במיוחד ואפילו שמח, ובכל זאת אלבום לחובבי מוזיקה בלבד. הסאונד של האלבום מושפע מכך שבעצם אין בו גיטרות, ולכן כל הקלידים והסאונד הדאנסי שלו. הגיטריסט שלהם פשוט לקח חופשה בגלל נסיבות אישיות. אני לא רואה אף שיר שלהם מתנגן לו ברצף השירים ברדיו. זה לא U2 ואין סיכוי ש-Summertime Clothes יהיה להיט בגלגל"צ, ויהרוס לנו את כל הכיף.

אם כבר הצצתם על עטיפת האלבום אז בוודאי כבר שמתם לב שזה זז. אני חושב שזה גם הולם את תוכן האלבום שיוצר מן תנועתיות גלית ואנדרלמוסיה אבל יש בכל זאת איזה נופך טבעי בו ואפילו ביט. האלבום הוא על שם Merriweather Post Pavilion, מקום של הופעות פתוחות ביער הסימפוניות שבקלומביה (יש מקום כזה!) והוא נועד להישמע בהופעה במקום פתוח, הנה תמונה (אפשר ללחוץ בכדי להגדיל אותה בשקל ותישעים):

המילים של השירים עוסקים בנושאים אישיים שמעניינים את נפש כולנו, הקיום האנושי הפשוט, שירי געגוע, שירי התבוננות והסתפקות במועט. משהו שכל בלוגר כותב מתישהו. אני לא מזלזל חלילה אני גם כן בלוגר, רק שאני לא לוקח את עצמי יותר מידי ברצינות. דרך-אגב, לא התכוונתי לכתוב כל-כך הרבה אבל מישהו כתב שהוא מחכה לביקורת שלי, והכניס אותי לפינה, אז הייתי חייב להשקיע :-)

Animal Collective - Summertime Clothe

והקליפ ל- My Girls למי שפספס.

יום שלישי, 27 בינואר 2009

Dark Was The Night- הדבר הכי חם עכשיו!


Dark Was the Night הוא פרוייקט של סופר-אלבום-אינדי שכל הכנסותיו מוקדשים לעמותת Red Hot Organization, הנלחמת באיידס. באלבום משתתפים Andrew Bird, Arcade Fire, Bon Iver, Feist, the National, Sufjan Stevens, The Decemberists, Iron & Wine, My Morning Jacket, Cat Power, Blonde Redhead ועוד רשימה ארוכה של מוסיקאים אהובים על כולנו, שכמו שאומר ידיד גיאחה "גורמת לכל היפסטר ונער קולג' עם בלוג בארה"ב להרטיב במכנסיים".

פעולות התנדבותיות מסוג זה תמיד מחממות את הלב, וצריך לפעמים להיזכר גם בצרות של העולם הגדול ולא רק שלנו. למרות שאם כבר אני מזכיר את הנושא, אז נראה שוב שצרפת מפספסת ולא מבינה שלא צריך פה עוד גורם שייזום הסכמי שלום, אלא צריך גורם שייצור פה שלום. ואין יותר מתאימה לכך מאירופה שיכולה לפתוח בעזה עשרות בתי-ספר ועשרות בתי-חולים מערביים, ובכך לקדם את השלום הלכה ולמעשה.

ממה שהספקתי לשמוע מהאלבום Dark WasThe Night אהבתי. האלבום עומד לצאת ב-16 בפברואר, והוא כולל 31 שירים, אבל עד שהוא יוצא:
אפשר בכל יום לשמוע שיר אחד מהאלבום באתר מייספייס.

והנה עוד שיר להנאתכם:

יום שני, 26 בינואר 2009

מי אמר ג'אסטיס ולא קיבל ?

שתי להקות שעוד לא הוציאו אלבום, עד כמה שאני יודע. אבל הם ממש עושות דאנס טוב.

הראשונה נקראיית Chik Budo שמזכירה את ג'אסטיס וטוענת שהיא מושפעת מכל אלה:House, Disco, Electro, No Wave, Garage Rock, Post Rock, Free Jazz, 70s Punk, 80s Hardcore.Distortion, Dissonance, Amplifiers, Oscillators, Multiphonics, Tritones, Late nights, Energy, Sweat, Fireworks, Good times, Tinnitus, the cymbal Aki likes to hit that hurts Fins ears in soundchecks, and the inevitable shredding of Saxophone soloists.Ramones, Death from above 1979, Beck, Yeah Yeah Yeahs, LCD Soundsystem, TV on the Radio, Battles, Arcade Fire, Daft Punk, Justice, Fugazi, The Nation of Ullysses, Holy Fuck, The Pixies, The Rapture, Beastie Boys, Basement Jaxx, Prodigy, Polysics, N*E*R*D, Fuck Buttons, MSTRKRFT, Sonic Youth, Lightning Bolt.Steve Albini, George Clinton, Rick James, Mike Patton, Albert Ayler, Miles Davis, John Zorn, John Coltrane, that bloke off Baker St.
קבלו דוגמא לא הכי מרשימה, אם כי מעניינת (זה מה שהצלחתי להשיג), וכנסו למייספייס ותיגנבו לגמריי

Chik Budo - Disappear



ועוד להקה בשם Teengirl Fantasy, שעושים מוזיקת דאנס מגניבה באותו כיוון כללי בערך. למטה דוגמא טובה וכאן ספייס

Teengirl Fantasy-Now Thats What I Cal lVolume2

יום ראשון, 25 בינואר 2009

Hold Time- כל הזמן "הזמן" הזה..


אחחח.. כל הזמן ה"זמן" הזה, איך שהוא בורח לנו בין הידיים, כל השנים אלה, כל הימים, השבועות, השניות. הכל מתחיל מזה שאנחנו מחכים לסופשבוע כבר מיום ראשון, ואז עבר עוד שבוע, וזה אומר שבוע אחד פחות. הגעתי לגיל שבו הגיל נהיה פתאום נושא, אני מרגיש את זה בגוף וקשה לי להתעלם (למי שדואג אני נראה בן 29 והכל עוד עובד, אבל בכל זאת... הגוף מזכיר שהוא פה כל יום בבוקר), וגם אני רוצה כבר לחיות כמו שצריך, ואני לא מתכוון מבחינה כלכלית, אני מתכוון מבחינה נפשית, ומבחינת מה ממלא לי את היום ואיך אני תופס את זה, אילו חוויות זה ממלא אותי. M.Ward גרם לי לחשוב שוב על כל זה עם השיר Hold Time היפהפה, ומאז שהוא וזואי דשנל הוציאו את She & Him, אני כבר שבוי שלו לעולמים.
כל ההקדמה הזאת מצטרפת לי עם הסרט בנג'מין בוטן שראיתי בשישי (ההקדמה נכתבה לפני כן וללא קשר). ובכן בנג'מין בוטן הוא סרט בז'אנר חדש שנוצר והוא סרטי פורסט-גאמפ. האמת שהדימיון למקור גדול מידי, כאן אפשר לראות השוואה מהממת (ותודה לגיאחה), וזה גם סרט ארוך מידי ויש בו לפחות תפנית אחת בעלילה שהופכת אותו לטלנובלה מהסוג הירוד ביותר. אבל בכל זאת יש בו תובנות שפוגעות בלב: יש את ההתבוננות בחיים, את הזמן שחולף, זה שמנוצל וזה שלא, יש את מערכות היחסים בין בני-אדם, ויש כמובן את חוויות הילדות המתוקות של כולנו.
האלבום החדש של M. Ward שעומד לצאת בקרוב הוא אלבום קאנטרי רית'ם-אנד-בלוז, אבל שלא כמו אלביס פרסלי הצ'ח'צח שהתיך אותם לפני יותר מחמישים שנה לכדי הרוקנרול היצרי, M. ward החנון יוצר שירים נו..של חנונים. השיר הראשון נשמע כמו אחד השירים הקצביים של סיימון וגרנפקל, השיר השני הוא רית'ם-אנד-בלוז כמו שעשו ההוני -דריפרס, השלישי נשמע קאנטרי והרביעי שיר אוירה, יש השפעה גדולה של רוי אורביסון באלבום וגם של הטרבלינג וילבוריז. לא אלבום מופתי, אבל בכל זאת יפה. יש בו עוד משהו מטעה, למרות שזה קאנטרי ולמרות רוי אורביסון זה אלבום של לילה, ביום הוא נשמע הרבה פחות טוב.
ובקשר לזמן M. Ward הוא מוסיקאי ששייך לדור הזה ולצעירים בני העשרים יש "בעלות" עליו, אבל המוזיקה שהוא עושה היא בעצם מזמן אחר וכל אחד בכל עשור יכול למצוא את M. Ward שלו.


M. Ward - For Beginners


M. Ward - Never Had Nobody Like You

כמו רוי אורביסון
M. Ward- To Save Me

יום שישי, 23 בינואר 2009

נבדק ונמצא פרימיום- הכל פה שיגעון

אחד השבועות הכי משוגעים שהיו לי אי-פעם. כל-כך הרבה דברים קרו כאן בבלוג שמשקפים את מה שקורה בעולם, וכל-כך הרבה מוזיקה. זה היה יכול להיות שבוע של אובמה (מוסיקה שחורה, מוריסי שאמר שאף-פעם לא יהיה נשיא שחור, וגם לאנטוני הגארטי בכל זאת יש קול שחור) שבוע הומואים (מוריסי והגארטי), שבוע חורף (בון-איור, אנטוני הגארטי) , או שבוע לסיום המלחמה בעזה.
אנחנו בעיצומו של בליץ של מוזיקה שנחנת עלינו, ואנחנו נתמודד בכבוד עם כל הכיף שיגעון של הימים האלה. אז הנה נבדק ונמצא פרימיום לשבוע, מדור ההדרן של הבלוג:

1. למעלה אנטוני הגארטי עם קליפ בכורה מתוך האלבום החדש. אין לו קול של שחור? האין זה אלבום חורפי? אז למה חם פה! מתי ירד פה גשם?

2. האלבומים של תחילת 2009 הם בלי ספק האלבום של אנטוני והג'ונסונס והאלבום של אנימל קולקטיב, ששבוע הבא אני ארחיב כאן עליו. בינתיים קבלו קליפ חדש פירמיום-חם-אש מתוך האלבום החדש של אנימל קולקטיב:

My Girls


3. Empire of the Sun- We are the peopple

הלהקה האוסטרלית, שהיא פרוייקט צד של PNAU ו-Sleepy Jackson בקליפ מאפיין לתקופה שאנחנו חיים בה. נודיזם, הנה אני בא.














4. שיר מתוך אלבום חדש של ניקו קס- כל פרסום שלו בבלוג מביא תרומה לאגודת זכויות לבעלי חיים באמריקה. וזה גם שיר יפה. אז גם עשינו מצווה וגם נהננו.

Neko Case - People Got A Lot Of Nerve







5. לויטבר כבר אלבום רביעי, מהלייבל סאב-פופ הלייבל שהביא את אחת התופעות של שנה שעברה: פליט-פוקסס. אני לא סגור עדין אם האלבום הזה יותר מרגיע או יותר מרדים. בינתיים קבלו שיר יפה:

Vetiver - Everyday








היה שבוע עמוס וכייפי. היו חזקים וגלו כושר עמידה, אנחנו בעיצומו של הבליץ של המוזיקה ואני עדין לא יודע מתי זה יגמר. עוד נכונו לנו כמה ימים מרגשים ולא פשוטים לפנינו.

יום חמישי, 22 בינואר 2009

Bon Iver - חדש !



אני כל הזמן ממליץ לכל מי שאני יכול על Bon Iver ועכשיו יצא להם EP חדש ומצויין, אם כי לא מופתי כמו האלבום For Emma. מתוך ה-EP החדש השיר הכי יפה לטעמי:

Bon Iver - Babies

ואת כל שאר השירים אפשר לשמוע כאן: http://www.myspace.com/boniver

למעלה אפשר לשמוע את שיר Skinny Love בהופעה אצל לטרמן, מתוך האלבום המופתי For Emma, Forever Ago שיצא שנה שעברה.

יום רביעי, 21 בינואר 2009

כושים זה טוב !


מרציאנו שנמצא במילואים ציטט כאן השבוע את ארקדי דוכין שאמר: "כושים זה טוב", ואני ממשיך אותו..
אתמול הוכתר אובמה למלך העולם. יש הרבה חששות לגביו כאן בישראל. אני גם חושש אבל לא בגלל שאני חושב שהוא יהיה אנטי ישראלי, אלא בגלל שאני לא בטוח שהוא ידע לתעל את ההגיון הבריא שלו, כושר הנאום וסחיפת ההמונים לכדי תכלית חיובית.
אבל אתמול היה זה רגע היסטורי, חגיגי ומרגש שמוכיח בעיקר שתרבות טובה וערכית מגדלת דברים טובים, ועל זה אמר אובמה אתמול: " אני יודע שאנחנו ננצח..לא כי אנחנו יותר טובים אלא כי אנחנו יותר צודקים". אני חושב שזה נכון גם עבורינו, ואני חושב שצריך לנצח לא רק בכוח הנשק את אוייבנו אלא גם בכוח הספר. כבר כתבתי זאת כאן השבוע שצריך לעודד את אירופה להקים בתי-ספר ובתי-חולים מערביים בעזה.
בעיתוי מושלם התגלגל לידי אלבום 50 שנה למוטאון. אומרים שיש צליל למוטאון, יש בזה משהו, אבל באלבום הזה אפשר לשמוע מרוקנרול של שנות השישים של הסופרינס וארבע הפסגות, דרך דיסקו לשמאלץ' של לינול ריצ'י. מתוך האלבום שמלא בשירי אהבה הנה שני שירים שלדעתי מתאימים לאירוע של אתמול.

Stivie Wonder- Signed Sealed Delivered



Diana Ross -Ain't No Mountain High Enough

יום שלישי, 20 בינואר 2009

אנטוני הורג אותי ברכות


אנטוני הגרטי הוא שילוב של קול גדול, עם נשמה גדולה וכואבת שמלקקת את הפצעים שלה ברכות בלתי נגמרת. הקול המלאכי שלו הוא כלי נגינה ייחודי וחד פעמי. ונדמה שלא רק הקול מלאכי, אלא שהוא כולו מלאך צחור גדול ממדים אך עדין. את אנטוני הגרטי גילה לו ריד, שהוא גם בעלה של לורי אנדרסון, במועדוני ניו-יורק. לי הוא מזכיר את אליסון מוייאט והייתי אומר שהוא גלגול של הנשמה שלה, אילו לא ידעתי שהיא חיה ואפילו עשתה שנה שעברה קאמבק פאטתי במיוחד לצמד יאזו יחד עם וינס לקארק, אם אתם חייבים לראות אז הנה: פה.

לאנטוני והג'ונסונס אלבום חדש ומצויין בשם The Crying Light. אם יש עוד הצדקה למילה סול זה אלבומים כמו שהוא עושה. למרות שזה שילוב של מוסיקה קאברטית-פופ-סול-בלוז מעודכן מודל 2009 שנשמע מהעיר ולא מהדרום הכפרי, ונעשה ע"י טרנוונסטייל. כן הוא כזה, ואם דנה אינטרנשיונל וכל תנועת העליזות נתנה לכם הרגשה שזה מה זה קל, ומה זה סבבה ומגניב, אז בא אנטוני הגרטי ומסביר כמה שזה קשה. הייתי מרחיק לכת ואומר שמעולם לא שמעתי עצב גדול כזה, אבל זה לא עד כדי כך, אלא רק כמעט.

זהו בלי ספק אחד מאלבומי השנה 2009, ובכלל קלאסיקה. אני ממליץ לכם לשמוע גם את ה-EP שיצא בסוף שנה שעברה שנקרא: Another World. ניתן לקרוא ולשמוע אותו שר יחד עם לו ריד את השיר "קרולייין סייד", כאן.
אל תתנו לעטיפת האלבום המבהילה להפחיד אתכם, הוא בחור נחמד, והאלבום מלא רכות אם כי לא ממש מתגלץ' באוזן, אלא דורש הקשבה וטיפת מאמץ (אבל ככה אנחנו מעדיפים את זה, לא?). הנה שני שירים להנהתכם:

Antony & The Johnsons - Her eyes are underneath the ground










Antony & The Johnsons - Epilepsy is dancing








יום שני, 19 בינואר 2009

מוריסי- מסרב לנוח

למוריסי (איזה שם זה? חשבתם על זה פעעם?) אלבום חדש שנקרא Years of Refusal, מה שמיד מזכיר לי את חאלד משאל וההתנגדות של החמאס. לאלבום של מוריסי אנחנו מתייחסים כמו ליצירה של פיקאסו: גם אם מדובר באותו השטיק, גם אם הוא מלא באגו של עצמו, גם אם הוא לא נחמד, בכל זאת פיקאסו. לא הייתם מדלגים על תמונה של פיקאסו בסלון של החברים שלכם גם אם לא הכי מוצלחת, כך גם עם אלבומים של מוריסי, לא מדלגים.
למען האמת מאז האלבום You are The Quarry המופתי, מוריסי עושה את מה שהוא יודע לעשות אבל לא בצורה גאונית. בכל זאת כבר בהאזנה שניה ושלישית האלבום נשמע יותר משכנע. אין בו אף להיט היסטרי, יותר מכך אין בו אף שיר שאני יכול להתגעגע אליו, אז הקשבתי, הפנמתי, בפעם החמישית כבר מיציתי. בשיר All You Need is Me מוריסי מבטיח לי בזעם שאני עוד אתגעגע אליו (לא במטאפורה, ולא באופן מרומז - אלא ישר בפרצוף), מה שמזכיר ל את ההבטחות של עמיר פרץ לחיזבאללה. אבל אני אוהב אותו יש לו כבר 9 אלבומי סולו, אני מתחיל לקבל אותו כמו את הרולינגסטונס, דיויד בואי (הלוואי שיוציא כבר איזה אלבום חדש) ובוב דילן, לכן גם לכאלה אלבומים אני אומר- כן ירבו !

מצד שני יצא לי ששמעתי את האלבום בנסיעה וכשנגמר לי הסוס מהגיטרות המנסרות, עברתי בטעות לגלגל"צ שהודיעו לי שאני בפקק (כאילו שלא ידעתי?!) ואפילו השיר הכי מעפאן של דיידו מהאלבום שברשימת האלבומים הגרועים של 2008 עשה לי יותר טוב. לא היה מזיק למוריסי איזה טוויסט בהפקה, משהו שלא שמענו עד כה. אני רוצה לשמוע את גרייסלנד של מוריסי, שיעשה משהו כמו שבק עשה, שיעשה דיסקו, שיעשה רביעיית מייתרים, שיעשה משהו אחר. שלא יהיה ספק לא בגלל זה האלבום הזה לא טוב, אלא בגלל השירים, אבל אם לא התוכן אז לפחות הצורה יכלה לעשות את העבודה.
עוד דבר קטן שאני חייב לציין, אני חושב שהחיבור של כל-כך הרבה אנשים למוריסי נובע לא רק מהמוזיקה המעולה, ואפילו לא מהמילים, אלא מנשמתו הפצועה והדואבת ללא הרף. אז אפשר לשאול בצחוק (ואולי בעצב) האם הפסיכולוגיה מוצדקת במקרה שלו? אבל בכל זאת בגילו ליילל כמו התינוק המוזר שהוא מחזיק על העטיפה? איך אומרים: Grow Up, Get A Life, או בימנו: תפתח בלוג :-)
הנה כמה שירים שאני בכל זאת מחבב (שמעתי אותם 3 פעמים ברצף):
מוריסי זועם ברצועה החמישית
Morissey - All You Need Is Me


מוריסי נגן החתונות במועדון קליפסו
Morissey - When Last I Spoke To Carol


מוריסי בדיסקו (ברקע יש כזה תוף במקצב דיסקו)
Morrissey - That's How People Grow Up

יום ראשון, 18 בינואר 2009

The Pains Of Being Pure At Heart

אלבום חדש לסמיתס הוא חלום. מאז שהלהקה הזאת התפרקה היו עשרות אם לא מאות להקות שנשמעו כמוה. ועכשיו יש אחת חדשה.The Pains Of Being Pure At Heart - זהו שמה של להקה ניו-יורקית. ובאמת כואב להיות בעל לב טהור, אבל זה עובר. כלומר הלב הטהור :-). ויש להם אלבום בכורה, שלי זה נשמע ממש כמו אחד האלבומים של הסמיתס בתחילת דרכם, ואז גם שם הלהקה מסתדר עם כל זה.

למעלה וידאו לשיר "Everything With You" שבו ניתן לראות את Peggy מנגנת הקלידים של הלהקה וחברתה הטובה. אין חברות כאלה. אין! ואולי יש..מה אני יודע.

לשמיעה חינמית וחוקית של האלבום שלהם

האתר שלהם במייספייס, וראיון עימם

יום שבת, 17 בינואר 2009

מלחמת בחירות (ואיך יוצאים מעזה)

יותר משהמלחמה הזאת החזירה את כושר הרתעה לצה"ל, היא החזירה את כושר ההרתעה של המנהיגים שלנו. הם לא הפסיקו להיות אגונצנטרים, מגלומנים וחלקלקים, כי בוא נודה בכך צריך להיות כזה בשביל לרצות להיות ראש ממשלה. אבל באמת שבא לחבק את כולם: את ברק, את ליבני ואפילו את אולמרט ונתניהו. סוף-סוף קצת נחת מכם. סוף-סוף אתם מוכיחים לנו שאתם ראויים להנהיג את המדינה ולא משנה באיזה פוזיציה אתם בדיוק, ראש אופוזיציה או ראש ממשלה שקיבל בעיטה הביתה, אתם עכשיו סוף-סוף בסדר.
זה נראה כל-כך טוב שאתה מתחיל לחשוב, אולי נארגן לנו לפני כל בחירות איזו מלחמה קטנה. בתור מבחן לקמוס. זה נראה לי אפילו יותר זול מהקמפיינים של הפרסומאים בטלוויזיה. ולפני שיתנפלו עלי 100 עורכים, 1000 פרסומאים ו-10,000 אנשי תקשרות ואחרים שאני פוגע בפרנסתם. אני אומר שמלחמה זה לא צחוק וממש כואב הלב, והנשמה זועקת לנוכח ההרס והזוועות מעזה. וזאת למרות שאני חושב שהמלחמה הזאת סופר מוצדקת, ושאנחנו עם מוסרי, עם צבא מוסרי שעושים ככל שביכולתנו כדי שלא יפגעו אזרחים, וכדי שלא יישנו מלחמות.
אבל איך יוצאים מכל זה? איך באמת מונעים עוד מלחמה כזאת? איך מסיימים את הסכסוך הזה? נראה לי שכולנו כבר מיואשים. כבר החזרנו את עזה, ואנחנו מוכנים "לויתורים כואבים ומרחקי לכת". הייתי אומר שהגענו לרגע שבו אנחנו מוכנים לעשות הכל אבל הכל בשביל שלום, וכבר לא מאמינים שהוא בכלל יבוא. ומה יואילו הבחירות האלה בכלל ? מה זה משנה בכלל למי נצביע? אנחנו כל הזמן מתעסקים ביחסים ביננו לבין הפלשתינאים, ומרוב רגשות אשם (או נקיפות מצפון) אנחנו שוכחים מה הפתרונות.
ובכן הפתרון הוא כמובן שגשוג בעזה (עד כאן גם השבדים וגם הטורקים מסכימים), ולשם כך הגיע הזמן לחזור לבייסיק, לעקרונות הכי בסיסיים שהם מעבר לימין ושמאל (שאינם רלוונטיים יותר לא בישראל ולא בעולם). אל "חירות, שיוויון ואחווה" אל "תורה, עבודה וגמילות חסדים".
העזאתיים צריכים חירות, חופש תנועה של סחורות וחופש תנועה של אנשים וידע (ולא ידע מבית היוצר של אימפריית הרשע איראן), וזה אומר שאירופה ומדינות ערב צריכות לפתוח חלון ולפתוח דלת, ולאפשר לפלשיתנאים להשתתף במשחק שלהם, של מסחר חופשי, ומעבר חופשי של פלשתינאים בתוכם וכו'..
אותי ממש קומם שבוע שעבר בראיין אינו . במקום לחשוב מה אירופה צריכה לעשות (לייצר אפשרויות תעסוקה של פלשתינאים בעזה ובאירופה) ומה מדינות ערב צריכות לעשות (שוק ערבי משותף) הם מתפלאים כל הזמן. בשבוע הראשון של המלחמה מובראק קבע שלא יתן לפלשתינאים לברוח אל תחום מצרים. גם את זה כולם כבר שכחו.
אני חושב שזו צריכה להיות המטרה האסטרטגית של מדינת ישראל, ואפילו של העולם, לשתף את העזאתיים בשוק הערבי ובשוק האירופאי. אין אפשרות לסגור מיליון או מיליון וחצי אנשים בכלוב ולקוות שיצא מזה טוב. וזה מעבר לימין ושמאל. האפשרות האחרת היא להתראות בסיבוב הבא. גם אם יסגרו את כל המעברים בפלומבה, גם יהיה נשק לייזר ליירוט גראדים. גם אם לא יהיה שלטון חמאסי.
כל זה מתקשר לי עם שיר של זמרת R&B נוספת Anjulie מתוך אלבום שיצא בקרוב, שבהקשר שלנו מעלה קונטציות לא הכי נעימות. דרך אגב גם היא מתחפשת לאיימי וינהאוס, האחת והיחידה (!!!), אפשר לראות זאת במייספייס של Anjulie המגדיר את המוזיקה שלה כמוזיקת אינדי אלטרנטיבית. איזה אינדי ואיזה אלטרנטיבית. זה R&B, ומאייתים את זה ב-R וב-B.

Anjulie -Boom

יום שישי, 16 בינואר 2009

נבדק ונמצא פרימיום - 2009 התחלה


2009 התחילה באמת רק השבוע, וכבר צפוף, צפוף, צפוף. יש כל-כך הרבה דברים חדשים. ובשביל זה יש נבדק ונמצא פרימיום. למי שלא יודע נבדק ונמצא פרימיום הוא ההדרן השבועי ובמילים אחרות מדור השלמות של השבוע - העיקר נמצא בפוסטים היומיים, להנהתכם. והיום בנבדק ונמצא פרימיום:

1. וידאו חדש למעלה לשיר Furr של להקת Blitzen Trapper- נחמד.

2. Esau Mwamwaya & Radioclit - Kamphopo

וידאו חדש, שנראה ונשמע כמו השם: מוסיקת עולם בטוויסט דאנסי מערבי. כל מי שאהב את וומפייר וייקאנד יכול להנות.

3. Hold Steady בהופעה בטלוויזיה. אחת מלהקות הרוק הטובות משנה שעברה.

The Hold Staedy - Stay Positive

4. Paul Mccarteny- 222 - לפול מקרטני עוד יש מה לומר, ובעייני במקרים כאלה, לא משנה לי כל-כך מה, כל הכבוד! אני מאזין לו ומעריך את החיוניות הבלתי נדלת שלו, גם אם זה לא מושלם. יש ריספקט.

יום רביעי, 14 בינואר 2009

פרימיום חם - איימי וינהאוס החדשה !


איימי וינהאוס אנחנו מתגעגעים אליך!!! איפה את? תהיי בריאה. וההוכחה הכי טובה שאנחנו כל-כך מתגעגעים אליה היא כל הטוענות לכתר. אז הנה אחת חדשה ומוצלחת במיוחד - Melanie Fiona . בד"כ אני מציין את מייספייס כבדרך אגב בסוף, אבל אתם חייבים לבקר שם ולהבין אילו גדולות ונצורות מתכננים עליה, אז הנה קישור למייספייס.

אין לי כוונה להיות כאן ציני, ואין כוונה לצנן כרגע את ההתלהבות. את השיר הזה שמעתי כמה וכמה פעמים ללא הפסקה ובכל פעם התענגתי מחדש. אז נכון שהביט מוכר לכם, והעתיד עוד לא ברור אבל זה כזה דבר כייפי וחם אש פרימיום (!!!) ששווה התרגשות. בינתיים יש לה רק שיר אחד שהוא כולו התמכרות. קצת סליזי אבל רק ברמיזות.

Melanie Fiona - Give It To Me Right



והנה סרטון שבו היא מספרת כמה שהיא אוהבת מוזיקה וכמה היא כבר מתה שתשתמעו את האלבום החדש שלה (שעוד לא יצא בכלל).

למה לא לשלוח ילדים ללמוד אורגנית


אני לפעמים קצת מקנא באנשים כמו Dan Deacon, מקשקשים מחרבשים, עושים מה שבא להם וזה יוצא גם משוגע גם משגע וגם בסה"כ נגיש ונפלא. זה לא ממש קולדפליי אבל בכל זאת מי ששומע מספיק דברים לא יוכל שלא לאהוב.

ולהורים שבינכם, תזהרו כשאתם שולחים את הילדים שלכם ללמוד אורגנית אתם חושבים שייצא לכם בטהובן אבל יכול לצאת לכם דן דאקון. ועכשיו יש לו גם שיר חדש שנקרא Get Older, אותי זה מפתיע שהוא בכלל חושב על זה. הוא נראה ילד ניצחי.


ולמי שבכל שרוצה עוד הנה יש פה.

יום שלישי, 13 בינואר 2009

גופים של מים

Bodies of Water, זה כל מה שחסר לנו בארץ מים..וגם שלום. בכל מקרה ללהקה בשם הזה יש וידאו חדש קצת סהרורי חולמני, אפשר לומר פסיכודלי? אולי בעצם אימה.וידאו קצת מזעזע, עם סוף פחות או יותר טוב, לשיר היפה Under the Pine. למי שיש לב חלש כמוני, אני ממליץ רק להאזין. בכל מקרה לא לראות לפני השינה.

יום שני, 12 בינואר 2009

קולנוע שתי דלתות



Two Door Cinema Club, "Undercover Martyn"

Two Door Cinema Club -יש להם הרבה תמונות שהם נראים כמו האבלים שחסכתי מכם, אבל אתם יכולים למצוא אותם כאן. מתוך ה-EP בכורה שלהם Four Words To Stand On. יש עתיד לאינדי בריטי, והוא מצפון אירלנד, ויש תקוות לשנת 2009 . ועוד שניי שירים במייספייס .

יום שישי, 9 בינואר 2009

נבדק ונמצא פרימיום - אפטר פארטי

יורים עלינו בדרום, יורים עלינו בצפון. כאן המסיבה אף פעם לא נגמרת, כי תמיד יש אפטר פארטי. אחרי מסיבת הסיכומים שהיתה ברדיו פרימיום, הגיע הזמן לעוד מסיבה. דרך אגב, לידעתכם, בקרוב השירים של הסיכומים יוסרו, אז תהנו כל עוד אתם יכולים. ובזמן שנהנתם מהסיכומים של רדיו פרימיום להמונים אני החלטתי לנוח, אבל בפועל בלי ששמתי לב הקשבתי לפחות לשלושה אלבומים חדשים עבורי משנת 2008 שכדאי גם לכם לשמוע.
אבל לפני-כן השבוע היה פה שבוע ניק קייב, אז תדפדפו למטה או קיפצו ישר לכאן: הו דיאנה ! , אוהבת, לא אוהבת..., לבעוט לכל השמוקים בביצים, ניק החופר- המחזמר !
ועכשיו לאלבומים החדשים:














1. Glasvegas
אלבום שכל אוהב אינדי של שנות השמונים צריך לאהוב. יש בו אקו לא מוצדק כמו בשנות השמונים, אבל חוץ מזה זה אלבום כייפי של שירי אינדי מלודיים בגוונים רוקים ובמבטא סקוטי חינני.
Glasvegas - Geraldine


Glasvegas - It's My Own Cheating Heart That Make
















2. Whispertown 2000 -Swim
אלבום פולק-רוק-אינדי נחמד מאד ונעים. השיר הזה חזק, קצת סבלנות הפואנטה מגיעה אחרי שתי דקות:
The Whispertown 2000 - Done With Love















3. Marching Band -Spark Large
שום דבר מיוחד חוץ מאינדי שבדי טוב. קצת מזכיר את הסמיתס אבל יותר פופי. מזכיר גם את סיימון וגרפנקל בגלל הגיטרות וההרמונויות הקוליות. ויש לו עטיפה מגרה : לי זה נראה כמו ארץ הפלאות, אפילו ארץ הממתקים - מגרה.

Marching Band - For Your Love


Marching Band - Gorgeous Behavior















4. The Walkman -You & Me
כבר ציינתי את האלבום הזה יותר מפעם אחת, אבל אחרי שהקשבתי לו עוד ועוד ובמיוחד לאחר ההכנה של Bon Iver ובעיקר של Cold War Kids האלבום הזה נשמע יותר ויותר משכנע בגולמיותו. זו גם הזדמנות נחמדה להשמיע שוב את הלהיט In The New Year, אני יודע שהשנה הבאה תהיה שנה טובה, כך אומר השיר וכך אני משוכנע. גם אם לא יהיה שום דבר חדש וטוב לשמוע ב-2009, נוכל להאזין לכל מה שהיה בשנת 2008 המופלאה.



5. אתמול הקשבתי שוב גם ל-TV on The Radio יש לו עודף תחכום שמונע ממנו להיות מגניב כמו הדיסקים של פרינס, ובאמת סליחה על ההשוואה, אבל רק הקונטציה לפרינס מאפשרת לי להתחבר למקצבים ומרקמי הצלילים שבאלבום המדעי שלהם : Dear Sience. שורה תחתונה: על הסטפר במכון כושר - זה עובד!

6. הקשבתי שוב גם ל-Beach House שהוא אולי האנטיתיזה ורק בשביל שם הלהקה שמעורר בי כל-כך הרבה קונוטציות נעימות מגיע להם עוד ועוד הזדמנויות. אז עוד לא השתכנעתי, אבל שיר הפתיחה שלהם כבר נדבק אלי, זה כמו להתכרבל מתחת לשמיכה בחורף:

Beach House - Wedding Bell


7. קצת חרטות קטנות ולא משמעותיות לגבי מצעד האלבומים: קניה ווסט היה יורד איזה שני מקומות אולי אפילו לעשירייה שניה, את Morning Jacket הייתי מחליף עם Cold War Kids, את Elbow גם הייתי מוריד כמה מקומות, לא בגלל שהוא לא מעולה, אלא בגלל שאני לא מאזין לו כל-כך הרבה. ולבון איוור מגיע קצת יותר. אני יודע.. סתם שטויות.

8. ראבק תקשיבו קצת יותר למצעד הלהיטים פרימיום של 2008. גם עליו השקעתי שבועיים. פשוט החלטתי שלא להראות זיעה אבל אם אתם מוכרחים, אז זה היה מה זה קשה. אבל מספק. :-)

ותתכוננו לבליץ (מילה לא טובה) של מוסיקה שבדרך: יש המון אבל המון דברים חדשים !!!

מסיבה מסיבה אבל בכל זאת ליבנו עם החיילים שמגנים עלינו כדי שיהיו לנו חיים נורמלים. לא יודע מה לומר עוד, אולי: שייגמר טוב, ושיחזרו הביתה בשלום. ומשהו קצת ארכאי: כל הכבוד לצה"ל ! כי למי שמגיע מגיע .

יום חמישי, 8 בינואר 2009

אוהבת, לא אוהבת..

ואת זה השארתי לסוף, ניק קייב בשיר הכי טוב שלו אי-פעם, לא יודע למה הקליפים שלו תמיד מכוערים עם יצאניות שמתחפשות לנשים יפות.
הקליפ הוא רק תוספת, העיקר הוא השיר, הבס בהתחלה, הגיטרות המהדהדות, הקצב, הטקסט הגאוני, ניק קייב מזוכך בשיר מונומנטלי.

יום רביעי, 7 בינואר 2009

הו דיאנה !


לפני 20 שנה הייתי חייל, אני לא מאמין שאני אומר את זה, זה נדמה לי שהכל קרה אתמול בבוקר, יצאתי עם היחידה שלי והחברים לטיול גיבוש כזה, של חיל-חינוך, שהצטרפו אליו גם כמה בנות יפות וכמה חיילים מכוערים מחיל מודיעין.

בדיוק יצא אלבום חדש של ניק קייב TENDER PRAY, שאני ועוד חבר שלי מהיחידה, ערן, אהבנו אותו מאד והכרנו אותו בע"פ. היתה שעת ערב מוקדמת, אני וערן יצאנו מהחדרים לפני ארוחת ערב, או לפני פעילות הווי או משהו, והתחלנו לשיר בהרמוניה את השיר "הו דיאנה.." בדיוק יצאה החיילת הבלונדנית מחיל מודיעין שכולם התחילו איתה, ומן הסתם היא שמעה אותנו בדרכה אל הפעילות, והסתכלה עלינו בתמיהה. רק למחרת הסתבר לנו שקראו לה דיאנה. סיפור אמיתי לגמריי!!!
או כמו שאומר מיק ג'אגר "המציאות עולה על כל דמיון" (הוא בטח לא המציא את זה, אבל משם אני מכיר את זה).
ולכל מי שמסוקרן.. לא יצא לי מזה כלום. היא לא הכירה את ניק קייב.. בלונדינית (אם נעלבת יש לי כמה חברים לשדך לך).
שיר מקברי עם מנגינה שמחה הו דיאנה, הנה:





ואי-אפשר בלי זה. אני זוכר ששמעתי את The Mercy Seat השיר הפותח של האלבום בחנות התקליטים, ככה האזנה לפני החלטת קניה. זה היה בערך יום אחרי שהוא יצא, נשמע טוב, אבל כיוון שכבר הכרתי את ניק קייב לעומק, זה לא עשה עלי רושם כמו שזה היה צריך לעשות, בכל זאת The Mercy Seat הוא לפחות אחד הא-הא שירים של ניק קייב, אם לא הכי-הכי:
Nick Cave - The Mercy Seat



יום שלישי, 6 בינואר 2009

לבעוט לכל השמוקים בביצים - פוסט 250 !


יצא במקרה שבשבוע ניק קייב מפורסם הפוסט ה-250! שכחתי לציין את פוסט ה-100, וגם את המאתיים. סתם נחמד להיזכר לפעמים. בכל מקרה לא נגנוב לניק קייב את השבוע שמוקדש לו כאן ברדיו פרימיום, ובעצם זו גם דרך טובה לחגוג.
ניק קייב חדר לתודעה עם אלבום קאברים, שנקרא Kicking Against The Pricks. כך היכרנו אותו לראשונה, אח"כ יצאו האלבומים האמיתיים שלו. היו לו גם אלבומים קודמים, אבל עד היום הם לא נחשבים. יש משהו מוזר בנקודת הציון הזו, כיוון שניק קייב הוא אומן יוצר עצמאי, ודווקא להתחיל עם אלבום של חידושים. כשמקשיבים לאלבום הזה היום, הוא עדין יפה מתמיד, ואז עולה השאלה מדוע הוא עשה אלבום אוסף שכזה בתחילת הקריירה, ולא כעת.
האמת היא שזה לא אלבום חידושים רגיל, ניק קייב הוא כנראה, כמו מוצרט, קודם כל אמן מבצע: הסגנון התיאטרלי, הצבעים המודגשים של הצלילים, המקבריות, יש בכל הסגנון שלו משהו מאד אישי. הקסם של האלבום הזה הוא שהשירים נשמעים כאילו ניק קייב כתב אותם בעצמו. אני בעצמי לא הכרתי אז (בשנת 84) את הביצועים המקוריים, ועוד היום אני לא מכיר את כולם, ולכן זו היתה לי היכרות ראשונה ונחמדה איתם.
לחובבי ניק קייב שבכם, זה אלבום חובה שלא מתחנף לאף אחד. הנה שני שירים יפהפיים היותר מלודיים באלבום. יש גם כאלה שהם יותר בועטים:
השיר הכי יפה באלבום, לדעתי, שיציג לפניכם ניק קייב שאתם לא מכירים. שיר אהבה, הוא עוזב אותה..היא לא מאמינה, או כמו שאמר רבי עקיבא, ניק קייב של היהודים: אין דבר שלם מלב שבור.
Nick Cave- By The Time I Get To Pheonix












השיר המפורסם הראשון של ניק קייב , השמיעו אותו בגל"צ ללא הפסקה, אחחח פעם היה רדיו, על זמר מזדקן שהקהל בוגד בו.. הוא שאמרתי מתאים לסוף הקריירה.

Nick Cave-The Singer










יום שני, 5 בינואר 2009

ניק החופר - המחזמר

ניק קייב (מתאים לו השם הזה) הוציא אלבום בשנה שעברה (כבר). הפוסט הזה נכתב בחודש מרץ, קצת אחרי שהאלבום DIG LAZARUS DIG יצא, אבל כיוון שרציתי להקדיש לניק קייב שבוע של פוסטים וכיוון שלא היה פנאי כל השנה, זה יוצא רק עכשיו - להנהתכם. דרך אגב אם עוד לא ביקרתם במצעדים של 2008 הנכם מוזמנים.
אלבום של ניק קייב דורש תשומת לב מלאה, צריך להתעמק ולהקשיב למילים, ובסוף זה נותן תמורה. האמת שאין באלבום אף להיט, למרות זאת אי-אפשר שלא להתרשם. דווקא למוסיקה התחברתי די בקלות, אבל הטקסטים .. באלבום הזה הוא מדבר ולא שר.. עד שהבנתי :) זה בכלל מחזמר! ואם כך חייבים לקרוא את המילים ולהבין את סיפור העלילה.
ניק קייב יושב לי במוח יחד עם טום וייטס ולאונרד כהן. משלושתם רק ניק קייב עוד רלוונטי ומוציא אלבום שהוא ניק קייב אבל עדכני. מה שהוא עושה פה עם הגיטרות לא נשמע קודם. מאידך, כל האלבום הזה הוא גם קצת ניק קייב עושה טום-וויטס, וצ'לסי הוטל של לאונרד כהן.

אז הנה לפניכם : המחזמר ניק החופר!!!
הנס של לזורוס מופיע בברית החדשה, לזורוס היה חולה , אחיותיו קראו לישו להצילו, ישו איחר!!! אבל לקח אחריות והוציא את לזורוס חי מהקבר, 4 ימים אחרי שהוא מת. בעקבות כך יהודים רבים האמינו בישו. עד כאן הגירסה המקורית, בגירסת ההמשך היהודים היו אלה שהרגו את לזורוס. עד היום אני חושב שהעולם פשוט מתייחס אלינו בצורה חולנית: היהודים מצליחים, היהודים אשמים, היהודים ככה.. והיהודים ככה.. כולה 13 מיליון איש, מתוך 6 מיליארד!!!
בשורה התחתונה לזורוס גם משנה את דרכייו. למי שרוצה ללמוד את הנושא יותר לעומק הנה קישור לויקיפדיה. במחזמר של ניק החופר יש גירסה מודרנית של לזרוס, קוראים לו לארי, להלן תקציר העלילה :

פרולוג: לארי מצליח, עושה חיים ועסקים, יש לו הרבה נשים הוא בניו-יורק , סן-פרנסיסקו, לוס אנג'לס. ולאחר שהוא מת ממנת יתר של אגו-טריפ. ישו מוציא אותו מהקבר.
מערכה ראשונה: לארי יוצא מהקבר בחוץ שלג וקר. כל ההמון בא לראות אותו ונדהם.
מערכה שניה: ג'נני מחכה לו, והוא בא אליה.
מערכה שלישית: לארי בורח לדרום והופך לעציץ באיזה בונגלו.
מערכה רביעית: לארי עורך חשבון עם אלוהים, שיבוא ויסביר את כל הבלגן בעולם הזה.
מערכה חמישית : הוא רחוק מהבית ורחוק מעצמו.
מערכה שישית: הוא חוזר אליה לאחר חשבון נפש.
מערכה שביעית: צ'לסי הוטל, לארי עוזב אותה במלון.
מערכה שמינית: היא במלון הוא גבר החצות שלה.. בקיצור..יצאנית.
אפילוג: הוא מחפש את האחת והיחידה ולא מוצא.. נפשו אבודה.

בד"כ ניק קייב כאמור תובעני, אבל יש לו גם יציאות מבריקות קלילות יחסית, שאנשים לא מכירים. השבוע נהנה מהם. אבל עכשיו שני שירים מהמחזמר.

ההקדמה כללית:
Nick Cave - Dig Lazarus Dig



שימו לב לגיטרות
Nick Cave -Midnight man












יום חמישי, 1 בינואר 2009

פוסטים אחרונים וממש שווים !