הקליפים של 2010 - חלק א'

אנטי ויראלי
הכל נהיה פה אישי. העולם הפך ליער ענק שבו קשה מאד להבדיל בין העצים, גם כשהם שרופים. כשיש כל-כך הרבה מוסיקה לשמוע, אין אף בר סמכא שבעולם שיכול לקבוע מה טוב ומה לא, או מה חשוב ומה לא. כתוצאה מכך הקליפים של 2010, ספקטקולרים, מופקים להפליא ובעיקר עושים הכל, פשוט הכל כדי לזעזע אותנו. לא משנה אם את ליידי גאגא, ניק קייב או דבנדרה כולם רוצים שנשים אליהם לב. אז לקליפים האלה יוקדש חלק ב' של הסיכום. חלק א' של הסיכום ינסה להציג את הקליפים היותר אישיים, אלה שמספרים בד"כ סיפור אנושי פשוט וכייפי. לא תמיד עם סוף טוב, אבל בכל זאת צובטים בלב. עוד דבר ששווה לציין, אני גם אוהב את השירים של הקליפים האלה, לא פחות מקליפים עצמם, לפעמים יותר, ואף אחד מהם לא ויראלי..

12. Munk - La Musica
תראו לאן הפטפוניזם יכול להוביל. הדירות קטנות, ואין מקום לתקליטים אז הם תקועים במטבח, ואתה צריך להקשיב באוזניות כדי לא להפריע לביצים במחבת, שלא יתעוררו, ויבקעו פתאום. יכול להיות מאד לא נעים. סרטון שמתחיל מהסוף להתחלה, בעצם להיפך. כואב הלב, על התקליטים, כמובן. דווקא בגלל שהסוף ברור, הקליפ הזה כל-כך חמוד... היא לא יכלה פשוט לקרוא לו לאכול? איך הוא יכול לשמוע שהאוכל מוכן ככה?


11. Stornoway - Watching Birds
ענף ספורט חדש לאולימפידה והוא איגרוף שחמט. מיועד ליאיר לפידים למינהם


10. Metals - Drop Your Guard IllusivePromo
ברור שעדיף שלא תהיינה מלחמות, אבל אם כבר חייבים אז שתהיינה מלחמות קרטון. באוסטרליה כנראה לא כל-כך משעמם כמו שאנחנו חושבים, אבל בכל זאת כנראה שיותר משעמם מאשר אצלנו ובשביל הכיף הם מנהלים מלחמות קרטון משגעות, כאן דוגמא אחת. אבל יש הרבה יותר. זה כל-כך חסכוני בחיי אדם וידידותי לסביבה שאני חושב להמליץ על כך לאחמדיניג'אד. אני אומר לו:" אחמדיני מה עדיף? מלחמת אטום או מלחמת קרטון?...נכון..קרטון יותר זול, ולכן הוא עדיף!".


9. Operator Please - Back And Forth
Operator Please היא להקת פופ אוסטרלית שכבר הוציאה שני אלבומים, אחד מהם השנה. השיר הזה למעלה נקרא Back & Forth והוא להיט. לדברי הסולנית אמנדה, הוידאו קליפ מושפע מ- Carmen Miranda עם השיר ממה-יוקרו ! רק בלי הפירות.


8. AWOLNATION - Burn it Down
אני לא מאמין גדול, אבל כשאלוהים שולח לי סימנים כל-כך ברורים, קשה לי להתעלם. כי ממש במקרה הגעתי אל הקליפ הזה, אחרי הפגישה שהיתה לי במשרד, וככה הרגשתי בדיוק !


7. Wild Nothing - Chinatown
כלב שהולך לאיבוד זה ממש שובר את הלב. לבעלי נפש רגישה, הכינו ממחטות. הוא גם מאד מזכיר לי את העורך הראשי של הבלוג הזה.


6. Ramona Falls - Russia
המסר של השיר יושב כל-כך טוב עם הקליפ. זה לא: 'מעט מידי- מאוחר מידי', זה: 'יותר מידי - מוקדם מידי'. מאכזב לטובה.


5. Cee Lo Green - No One's Gonna Love You
השיר שאני מחשיב כשיר הכי רומנטי בעולם שנקרא 'No One's Gonna Love You' , הפעם בחידוש של Cee Lo Green, די מחוויר לעומת המקור המצמית של Band Of Horses, אבל הקליפ כזה כייפי ויש בו זוג אוהבים, ציצים ותמימות, אז מה אפשר לבקש יותר מזה. הקליפ מתחיל באווירת בוני וקלייד, או תלמה ולואיז (אם תרצו) ואני לא אגלה לכם את הסוף - כדאי לכם לצפות.


4. Adrian Lux - Teenage Crime
השיר מצא-חן בעייני לפני הוידאו, אבל גם הקליפ מלא חטאים. השנה השיח בציבורי התמלא בטורים אישיים המתארים כמה חיי הנישואים כובלים, וכמה קשה לגדל ילדים . גם אני וגם אישתי נכנסו לחיי הנישואים בשביל להיות ביחד, ומצאנו את עצמנו עסוקים מידי מכדי להתראות יותר מידי, אפילו בסופו של יום. גם אנחנו חשבנו שכאשר יהיו לנו ילדים נמשיך לחיות את חיינו באותה הצורה, עם כל השטויות שהיו לנו בראש, ושחשבנו שהם הכי חשובים בעולם, כמו: קריירה, לצאת לבלות בפאבים ולפגוש חברים (יש כאן אירוניה למי שלא הבין). מי שמנסה להמשיך לחיות עם ילד כאילו אין לו ילד, הוא מכחיש יילדות סידרתי. הוא מכחיש את ילדותם של ילדיו ומכחיש את ילדותו שלו. יש זמן בחיים שאתה הופך לפחות חשוב ממישהו אחר. זה לא ברור למי שלא נמצא בתוך זה. אני לא חושב שיש ילד שמובן לו כמה הוא חשוב להוריו. מצד שני לא מפסידים כלום, אלא מחליפים דברים: אף פעם בחיי לא טיילתי כמו שאני מטייל כשיש לי ילדים, ואני לא עושה את זה אף פעם לבד, תמיד יש לי אותם. וחוץ מזה שכך הכרנו המון חברים חדשים. הפסקתי לעשן, התחלתי לחשוב על דיאטות בצורה רצינית (בינתיים אני רזה במחשבות, ויש לי קוביות משוקולד בבטן), וגם למדתי לדבר עם אנשים מבוגרים. האמת שאף פעם לא אהבתי ילדים, עד שנולדה לי אחת, ועכשיו אני אפילו אוהב ילדים של אחרים. אני רואה בהם את הפלא, אני רואה את ניצוץ היהלום שבהם, אני רואה כבר איך הם יהיו כשיגדלו, אבל אני מצלם אותם כמות שהם, ברגע הזה, עם הבוסריות, עם שמחת החיים. אני גם רואה אותי בהם. כבר לא מקנא בילדים אחרים, כבר יותר סולח, ומשתדל למצוא זמן לכתוב על זה. בוא נאמר שאני רואה בילדיי את היצירה הכי גדולה שלי, לא תמיד יש לי סבלנות אליהם, אבל כמעט תמיד הם לפניי.


3. J. Cole - Who Dat
לקיטש יש שם רע, ובצדק. אבל כשעושים אותו טוב, הוא לא אומנות? אש ותימרות עשן והרבה וואה-וואה-ווי-וואה


2. The Wombats - Tokyo
להשתולל זה תמיד מתחיל בחוויות ונגמר בכאב ראש, אבל אם מביימים את זה טוב ובטוקיו, עם יפניות סקסיות ושיר טוב ברקע, זה אפילו יותר טוב מהתפרעות .


1.Florence+The Machine-Dog Days Are Over
העורך הראשי (בתמונה למטה) ואני נוהגים לצפות יחד בקליפים בבלוג כשהוא יושב על ברכיי. הטעם שלו דומה לשלי, משתנה מ-K'naan ל- Elbow. הוא גם מאד אוהב את הסיכום של 2006 מתוך פסטיבל סיכום העשור ואת Belle and Sabastian. לאחרונה אנחנו מקשיבים להופעה של Florence and The Machine מתוך פסטיבל גלסטונברי, הופעה שמרגשת אותי כמעט עד דמעות בכל פעם מחדש, במיוחד הקטע של הפעלת הקהל בסגנון "עודד אמר להרים ידיים" שלקראת סוף הקליפ, ואני שואל את עצמי למה? האם זו המוסיקה, או שזה משהו פשיסטי כזה. ההרגשה שלי היא שיש בליבנו אור נקי וטהור, שרוצה להתחבר לאור נקי וטהור אחר, ועדיף לכמה שיותר אור. יכול להיות שמישהו אי-אז בהיסטוריה ניצל זאת פעם אחת כדי לעשות מעשים איומים, אבל בהופעה של מוסיקה, שכולה התממשות של רצון טוב ואהבה, זה רק טוב.