אסף אמדורסקי - סוג א'

אני זוכר את אסף אמדורסקי כבן של בני אמדורסקי בתוכנית חיים שכאלה שנעשתה לאמדורסקי האב. האמת, שלא האמנתי, אז, שהוא יהפוך למוסיקאי, למרות שהוא בא עם קלידים וחבר, ואיזה שיר שאני לא זוכר. להיות בן של אבא כזה שרמנטי ומצליח יכול להיות מכביד, אבל אסף הצליח לגייס כמות צ'ארם כפולה ולהפוך לאהוב הבנות עם שושלת.

אני חושב שהיום אין ספק שהוא סלב הראוי לתואר, ולמזלנו הוא גם מוסיקאי שעושה לנו כיף. לעיתים יותר מידי קרובות יש הרגשה שאמדורסקי זורם, אבל אם סבבה לו, והוא מצליח להסתדר, אז בכיף.

את האלבום החדש שלו צד א' הוא הקליט לבד בבית במשך חודש וחצי, כל הכלים וזה. מה שמצביע על-כך שהוא גם בחור חרוץ שיודע לעבוד קשה. תמיד יש לי הרגשה שהטקסטים שלו כאילו היו צריכים להיות בשפה האנגלית, בגלל פשטותם, כאילו איזה פופ-רוק פשוט כזה. ב-צד א' יש שרידים לדאנס שאמדורסקי שולט בו כל-כך טוב, בעיקר בשימוש בקלידים, אבל זה אלבום שנותן כבוד לעיבוד ולאורך של השיר בלי להתנצל. שמעתי את אמדורסקי אומר שיש כאן ניסיון לחזור לעיבודים של שנות שבעים, ויש בזה משהו. די התמכרתי  לשיר "הרחובות ממריאים לאט" של דוד אבידן שהוא הלחין, והשיר "זוג משמים" משמיעה לשמיעה נעשה מעניין יותר יותר- הוא מתחיל בקטע לד-זפלני, ממשיך כמו משהו שמרגיש סטילי דן.

אסף אמדורסקי - הרחובות ממריאים לאט

אסף אמדורסקי - זוג משמים