נבדק ונמצא פרימיום - רק הרים יכולים להיות צנועים

פתיחה- 

טוב, זה היה שבוע מיוחד, זה היה שבוע של שבועות, וחוץ מכמויות של סלטים, פשטידות, עוגות, בלינצ'סים, פסטות מוקרמות, דגים ויין היתה גם לא מעט מוסיקה טובה, בכיוון בריטי משהו.

זה יכל להיות גם סרט קולנוע..

דברים טובים שהיו פה השבוע

בעיקר התלהבתי מהאלבום של הקייזר צ'יפס שעושה את העבודה. קליפ חדש של iLiKETRAiNS. והכי התלהבתי מPaolo Conte לאונרד כהן האיטלקי. אם נראה לכם שיש כאן עודף התלהבות, אז חכו עד סוף הפוסט.

The Japanese Popstars - Joshua
דווקא לא מיפן, אלא חלק מהסצינה האלקטרונית של צפון אירלנד, אבל בעיקר הם יעשו לכם געגועים לאדיטורז, גם אם אין לכם כאלה.




Gruff Rhys - Honey All Over
בתזמון מושלם לחג השבועות, יצא קליפ חדש לגרף רייס, שהוציא השנה את האלבום הכי מעניין עם מוסיקה סינמטית. הוא גם מזכיר לנו שדבש יכול להיות דימוי כזה מתוק לאישה.



Coldplay - Every Teardrop Is A Waterfall
להרבה מאד אנשים הפכו קולדפליי לסוג של סדין אדום. לאחר האלבום האחרון והמצליח "ויוה לה וידה", הם הפכו לסמל של להקה אלטרנטיבית שמצליחה והופכת למיינסטרים מתחנף, ומלא בעצמו, "להקה שמכרה את נשמתה למען ההצלחה". קינגס אוף לאון זוכים ליחס דומה, אם כי, עם מעט פחות אמוציות. אני חושב שקולדפליי היו עושים לעצמם טוב, אילו היו משנים משהו בגימור של ההפקה. חזרה לצליל יותר רוקי ופשוט היה יכול לעשות את ההבדל, כי לקולדפליי עדין שירים טובים, למרות שהחדש לא כזה להיט, הוא מצליח מהר מאד להמאיס את עצמו. חבל...

Beirut - East Harlem
שיר חדש ולא מזיק לביירות. יחסית, נחמד מאד.

Beirut - East Harlem by Revolver USA

Memory Tapes - Yes I know
75% מהגוף שלנו הוא מים, השאלה מה קורה כשהם מתנדפים - קליפ שנע בין הקריפי לביזארי. צ'ילווייב.

SISSY WISH - Dance All Night With You
כולם מתלהבים מהוידאו, אני אוהב את סיסי ויש. פופ שבדי מתוק, כמו בלינצ'ס



החיים שלי יותר מעניינים ממני

הבלינצ'סים של אמא שלי - תמונה אותנטית

לפני חג השבועות הייתי עם העורך הראשי (בני הקט בן ה-5) בבית הכנסת, והוא הסביר לי שרק הרים יכולים להיות צנועים (הסיפור המלא כאן).  בחג השבועות עצמו היינו אצל הורי. אני לא יכול בלי הבלינצ'סים של אמא שלי. חוץ מזה אחותי היא בשלנית ידועה, יש לה בלוג יותר מצליח מרדיו פרימיום להמונים שנקרא "רוצו למטבח", ואתם לא רק יכולים לתאר לכם את המעדנים שהיו, אלא גם לראות אותם. חוץ מזה שסוף-סוף התגלה לי מאיזה צד שלי באה הנטייה שלי למוסיקה. מסתבר שזה מהצד שלי אמי (למרות שהמוצא של אבא שלי הוא דווקא תימני). מסתבר שאבא של אמא שלי אהב מאוד מוסיקה - לא הכרתי אותו וכשיש לך משפחה כל-כך גדולה, לא מספיקים חיים שלמים בשביל להכיר את כולם.

פתאום גם הסתבר שלאחות של אמא שלי יש המון קלטות בבית בפרסית, יוונית והודית, ושאצל אמא שלי הטלוויזיה פתוחה כל היום על ערוץ 24. לכן גם העלתי שוב בין בני משפחתי את הראיון להתקשר זה עם זה דרך הפייסבוק. דודה שלי לא ידעה מה זה, אבל כשהסברנו לה שהיא יכולה ככה לראות תמונות של מה שקורה לאחותה אילנה (עוד דודה שלי), אז היא אמרה "בשביל מה אני צריכה את זה ? אני פוגשת את אילנה כל יום". אי-אפשר לנצח היגיון פשוט - כי הוא פשוט תמיד מנצח !

Gomez - Whatever's on Your Mind

אלבום חדש ל-Gomez עוד להקת אמצע-הדרך בריטית עם שירים בגוון פופי. זה שבוע כזה של מיינסטרים: קולדפליי, קייזר צ'יפס ועכשיו גם Gomez. אין בזה שום דבר רע, והנה גם האלבום של גומז בהזרמה.

ואם בכל זאת חשקה נפשכם במוסיקת נשמה, אז החדש של Bon Iver ניתן גם הוא כולו בהזרמה.

נערת רוק I - אבל אין דבר כזה

כהקדמה טובה להופעה שראיתי השבוע, קבלו ראיונות אמיתים עם בנות שרצו להיות נערת רוק (אבל אין דבר כזה), וגמרו כדוגמניות בקליפים של להקות רוק. לא רע בתור פשרה. הקליפ כולל תיאורים מעניינים על בוב דילן ותום פטי, והקלים כולו הוא כמעט פלייבוי.

הופעות פרימיום: נערת רוק II - אבל יש דבר כזה

הייתי השבוע בהופעת רוק של ריקי גל בתרבותא. הקונטציה הראשונה שעלתה לי לראש היא מראיין פיית'פול. שתיהן נותנות כבוד לרוק, שתי ראויות להיות הדיוות של ההיפסטרים, שתיהן התחילו את חייהן כנערות רוק. מלבד זה: הן לא דומות בכלום! מראיין פית'פול נראיית כמו אחת שעברה חיים מאד קשים, והקול שלה נשמע מעושן נורא. לריקי גל, לעומת זאת, יש קול צלול, והיא כולה משדרת בריאות ושמחה. אבל העיקר, העיקר הוא הכבוד שמגיע לה. זו היתה הופעה מחשמלת. ההרכב שליווה אותה היה משהו כמו להקת פוליס: בס תופים וגיטרה חשמלית. העיבודים של עובד אפרת נעו בין ניו-וייב, רוק, בלוז, לנגיעות של ג'אז, בסגנון פט מטיני. ריקי גל משדרת כל הזמן סקס - היה שם בחור בן גילה שסיפר שלפני 38 שנים היא הופיעה בפניו במוצב בגולן, ושהוא חשב עליה כל הלילה. זה היה מופע אינטימי, אבל בעיקר אפשר היה להרגיש שזו היתה הופעה של שירים עם מנגינות רוק, שהולחנו ע"י מוסיקאים עילויים. רוב המנגינות היו של מתי כספי, אחרות היו של יהודה פוליקר, ודווקא בגלל שהם הולחנו כל-כך בקפידה, עם כל העיבודים החדשים שעשו להם, הם נשמעו כאילו אלה שירים המנוגנים לראשונה. אל-זמניים ונצחיים, ובעיקר חוצי ז'אנרים. כי מהו ז'אנר חולף לעומת מנגינה טובה. בסוף ההופעה הקהל קם על רגליו, ומחא כפיים סוערות בעמידה - כי היא ריגשה אותנו מאד, וכי מגיע לה !

והנה גם היא התראיינה והתרגשה. וכל הכבוד לגידי שהביא אותה לתרבותא.

טעמתי אצל אחרים

הוספה של הרגע האחרון: יוחאי וולף מהבלוג Japan in a Dishpan כותב על האלבום המחרמן Hot Buttered Soul של אייזק הייז, ואשר יצא בשנת 1969 (אני נולדתי בשנה הזו, ולא נראה לי שההורים שלי הקשיבו לו, ושככה יצאתי): "הייז קיבל אותו (חופש אומנותי מלא). והוא לקח את החופש הזה מאוד ברצינות. הוא החליט שהאלבום הבא שלו יישנה את פני מוזיקת הסול, יגדיר אותה מחדש, יפרוץ את הגבולות. והוא הלך מאוד מאוד רחוק. הוא לקח את הרכב נגני האולפן The Bar-Kays, הרכב פאנקי משופשף, לקח כמה זמרות ליווי, ונכנס לאולפן. שכחתי משהו? אה כן, גם תזמורת שלמה. ושקים מלאים של ביטחון עצמי, חוצפה, וכן- שיגעון גדלות, אין עוד דרך להגדיר את זה. "

שתהיה לכם פרימיום של שבת !