קאט קופי - העפנו את התקרה של הבארבי !!!

צולם ע"י נועה מגר [ויה מאקו]

הגעתי להופעה של Cut / Copy אחרי ההופעה המעולה והמרגשת של בריאן פרי. אם להופעה של בריאן פרי הגעתי מקווה לטוב, אבל מוכן לנורא מכל, אז להופעה של קאט-קופי כבר הגעתי עם ציפיות של: "מה כבר יכול להיות? מקסימום יהיה פנטסטי !" וזה אכן היה !!! העפנו את התקרה של הבארבי!  השילוב של להקת רוק דאנס אוסטרלית שנמצאת בשיאה, במועדון קטן רווי קהל ישראלי חם, לא היה יכול להיות פחות מנהדר ! 

קאט קופי היו כל ה-LCD Soundsystem, וכל ה- Hot Chip, וכל הדאפט פאנק, וכל הניו-אורדר, וכל ה-Holy Ghost  שהייתי יכול לחלום עליו בעולם. אני מכיר ואוהב את קאט קופי כבר כמה שנים, אבל כשקראתי את הראיון שנתן הסולן ומנהיג הלהקה, דן וויאטפורד, לאורי זר-אביב, הרבה דברים הסתדרו לי. ההשפעות המוסיקליות של קאט-קופי הם מגוונות: Low של דיויד בואי, מאלקום מקלארן, DJ Shadow, The Avalanches, ו-Fleetwood Mac. השפעות אלה מסבירות את הרב גוניות, ואת הסגנון המוסיקלי שהוא גם מקפיץ ורקיד, ויחד עם זאת אינטלגנטי ומורכב. דן וויאטפורד אמר ש Cut Copy שואפים שבמוסיקה שלהם יהיו הרבה שכבות, שאפשר להאזין ותמיד לגלות דברים חדשים -"אנחנו הרי, חובבי מוזיקה הרבה לפני שאנחנו מוזיקאים." - וזה כל הסוד !

עם יד על הלב אני חושב שזו היתה הופעה של היפסטרים. להיפסטרים יצא שם רע בזמן האחרון, אבל אני חושב שקאט / קופי הוכיחו אתמול שההייפ מוצדק. המאפיה החיפאית של האייפוד רעב נכחה גם אתמול, ובכלל אם למישהו יש ספק שלהיפסטרים יש כבוד וטעם משובח, אז שילך לבדוק שוב את הבלוג האיכותי הזה. כשראיתי את קאט קופי על הבמה, לא יכולתי להימנע מלחשוב על MGMT, הבגרות של חברי Cut Copy היא ההבדל, הגיבוש בצליל המוסיקלי - הישיר והמורכב בעת ובעונה אחת -זה מה שאיפשר להם לעשות עוד אלבום ועוד אלבום מבלי להתבלבל, מבלי לפחד מההצלחה, ומבלי לאבד כיוון.

כצפוי רקדנו, השתוללנו, לא רק הקהל גם קאט-קופי על הבמה. רגע השיא היה כש- Tim Hoey השתולל עם הגיטרה סטייל הנדריקס, ואח"כ עלה על מערכת התופים, ותופף במקביל למתופף Mitchell Scott. והיו עוד המון רגעי שיא: Light & Music, Heart on Fire, Need You Now היו הבולטים שביניהם.
היה מדהים לגלות שלהקה יחסית לא מוכרת בישראל, מצליחה למלא ביומיים שני מועדונים משולהבים - כבוד ! אבל האמת היא ש-Cut Copy היו יכולים להיות הרבה יותר גדולים, אילו רק רצו להיות: קולדפליי, ניינן אינצ' ניילס ואפילו ליידי גאגא כבר הציעו להם להיות להקת חימום בהופעות והם סירבו - לך תבין.

הגעתי עם רעייתי, שהיא גם אשת מהנדס, וגם מהנדסת בעצמה. עלינו לפני תחילת ההופעה למרפסת העליונה, ושוחחנו על מקומו של המהנדס בתודעה של החברה. בניגוד לעיתונאים, שחקנים - וגם סתם עורכי-דין, רופאים ומנהלים - על מהנדסים לא מדברים והם אינם זוכים להכרה. אפילו ברמה העולמית כשמישהו כמו סטיב ג'ובס או ביל גייטס מצליחים, אז כבר קוראים להם "אדריכלי תוכנה". זו תופעה מוזרה מאד בעולם ההיפר-טכנולוגי שאנו נמצאים בו, ושבו המהנדסים מהווים לא רק את חוד החנית, אלא בדרך-כלל הם גם אלה שמנהלים ויוצרים יש מאין את החדשנות עצמה. זה שלא מזכירים אותם [אותנו] זו סוג של הכחשה, או יותר נכון קנוניה של השולטים בתקשורת והעסוקים בתחת של עצמם.

בתחילת ההופעה עוד עמדנו על המרפסת עם מקום טוב להשקיף ממנו, אבל מהר מאד הבנו שהמסיבה מתקיימת למטה. צללנו אל הקהל... להפתעתי היו שם הרבה מאד הומואים, זיהתי אותם לפי הנשיקות הארוכות שהם הרביצו שם, ליד הבמה. חשבתי שהם אוהבים רק שירי אירווזיון, אבל בדיעבד המוסיקה של קאט-קופי מסתדרת לא רע עם הסטריאוטיפ. בכל מקרה לידם היה הרבה מאד מקום, ועם חולצת הבאטמן האדומה שלי השתלבתי יפה, אח"כ התקדמתי עוד יותר והייתי ממש בשורה הראשונה - קפצתי, רקדתי, שרקתי, שאגתי, הזעתי - מזמן, אבל מזמן, לא נהנתי ככה ! כבר יומיים, מאז ההופעה של בריאן פרי.

התמונות הכי טובות שוב במאקו, צולמו ע"י הצלמת הנהדרת נועה מגר [שגם אותה פגשתי בשתי ההופעות].

גם בזאפה העיפו את התקרה: