הפוסט הזה נכתב בהשראת פוסט כמעט זהה [אני מניח שתזהו את כתיבה שלי בין לבין] מהבלוג המעניין: dangerousminds גלי גונן המליצה עליו - בזמן האחרון ההמלצות שלה משובחות במיוחד, ובעצם למה שלא תהנו גם אתם:
סוזי קווטרו ידועה באמריקה בעיקר בשל תפקידה “Leather Tuscadero” בסידרה Happy Days, אבל בשאר העולם היא היתה ידועה ככוכבת באבלגאם /גלאם-רוק שמכרה 50 מיליון תקליטים. האסוציאציות שצריכות להיות לכם הן: דיויד בואי -אישה, ומצד שני Best Coast גירסת שנות השישים.הלהיטים הכי גדולים שלה “Can the Can,” “48 Crash” and “Devil Gate Drive.", הגיעו אחרי שנת 1973, והסגנון יזכיר לכם להקות כמו Sweet, Slade, Mud, T-Rex. מכוסה מכף רגל ועד ראש בבגדי עור, אוחזת גיטרה בס, סוזי קווטרו היא כמעט האב-טיפוס, או יותר נכון האם-טיפוס, לכל נערות הרוק שבאו אחריה כמו ג'ון ג'ט, וגם The Runaways.
הנה היא סוזי קווטרו הלוהטת בגיל 23:
תחילת הקריירה שלה בסקיסטיז נראתה אחרת לגמריי. לפני שהיא הפכה לחתיכה הורסת עם בגדי עור, היא היתה בלהקת Pleasure Seekers יחד עם אחיותיה. משפחה מוסיקלית שלא ידעה מה לעשות עם הוילונות בבית אז הם תפרו מהם פיג'מות ועם זה הם הופיעו בהופעות. בשנת 1968, The Pleasure Seekers היו להקת הנשים הראשונה שחתמה בחברת תקליטים גדולה ! הם הופיעו במקומות שבהם הופיעו גם אליס קופר ואיגי פופ בצעירותו [רמז לעתיד..]. שימו לב לאקסטזיה של סוזי בסרטון למטה - גלי חושבת שהיא ממש חמודה [הבנתם כבר מה אני חושב [על הוילונות וכל זה], אבל השיר נפלא].
בשנת 1970 חברת התקליטים ניסתה לשנות ללהקה כיוון מלהקה ששרה בסגנון "לאס וגאס" ללהקה יותר כמו "לד זפלין עם ציצים" [שזה אולי הדבר היחיד שהיה חסר ללד זפלין]. בשנת 1971, סוזי קווטרו עברה לבריטניה ושם טיפח אותה Mickie Most המנהל של ג'ף בק האנימלז . היא הופיעה עם Thin Lizzy , וביוני שנת 1973 הלהיט שלה "Can The Can", הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי. סוזי קווטרו הצליחה מאד באירופה, יפן, ובמיוחד באוסטרליה. בשנת 1979 היה לה להיט אחרון, Stumblin' In ודי עם כריס נורמן. נחמד להיזכר ככה פתאום במישהי שלא הכרנו אף פעם.
והנה ראיון שעשו לה בשנת 1973.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה