Rumer - חדש

התבלטתי מאד אם להביא את Rumer לכאן, כי לא הייתי בטוח כמה אמת יש במה שהיא עושה. אחרי כמה האזנות החלטתי שאולי זה גבולי, אבל מגיע לכם להחליט בעצמכם. לכאורה, יש כאן עוד זמרת שמוציאה אלבום לכל המשפחה קצת לפני כריסטמס, ואת זה היא לא יכולה להסתיר, אבל בפועל היא עושה שירי פופ המושפעים מ- Burt Bacharach, באוירה של תחילת שנות השבעים וקול של קרול קינג, ומה יכול להיות רע בזה. זה מזכיר את מה שעושים "עוזי נבון והמכרים", רק בלי הצחוקים, הגרוב ובלי שירה מהאף. זה מזכיר גם את אדל ודאפי. אין אף שיר מפוספס באלבום Seasons of My Soul. הצרה היא שהכל כל-כך מלוטש שקצת קשה להרגיש את זה נושם. הייתי שומר את זה לגשם הראשון, אבל איפה היורה הזה, איפה?

אין חצי נחמה

אמר מי שאמר (לא זוכר מי) שלא משנה כמה שתנסה לעשות בארץ הזאת בלוג אסקפיסטי ,אף פעם לא תוכל להתעלם מהמציאות. מלחמות, ביטול הפיקסס ושריפות ענק - יש מספיק נושאים שהופכים אותך לבעל עניין בנעשה בחוץ. בכל זאת לא בא לי לתפוס את עמדת המחנך של יאיר לפיד, וגם לא את עמדת הצדקת של יונית לוי. להיפך, אני רוצה לומר שבימי האבל האלה זה לא הזמן לעשות חשבונות. כל פעם שקורה לנו אסון שלא ציפינו לו, התקשורת מיד מחפשת את מי לתלות, כאילו שהיא עיתונות חוקרת. עיתונות חוקרת צריכה לחקור לפני שאירועים קורים, לחפש בדיעבד אשמים זה ציד מכשפות. איפה היתה התקשורת כל השנים האלה שלא היו תקציבים לכיבוי אש? איפה היא היתה כשביטלו את השימוש במסוקי היסעור לכיבוי שריפות? איפה היא היתה לפני כמה חודשים כשנשרפו עשרות אלפי דונמים בגולן?

מצד שני זה יפה מאד שאנחנו לא מוכנים שיקרו אצלנו אסונות, ושחיי אדם כל-כך חשובים לנו. זה יפה מאד שאנחנו מבינים שאחרי אסונות צריך לשנות דפוסי התנהגות, ולעשות שינויים מערכתים. אני חושב שעם כל הצער והכאב, אפשר היה לראות את עם ישראל בשריפה הזו במלוא תפארתו. גם לבקש עזרה ביום כזה, זו לא בושה, זו הבגרות הכי גדולה שלנו. היה נוח לנו עם המשפט : "עם לבדד ישכון..", ובכן נו מור. ואני אומר שצריך גם קצת פרופורציות: ברעידת האדמה בהאיטי שהיתה בתחילת השנה נהרגו 111,499 אנשים ושלושה מיליון אנשים איבדו את בתיהם- מדובר במדינה של עשרה מיליון תושבים, כלומר כל תושב שלישי היה ללא קורת גג ! אסון טבע מעליב אותנו, מיד אנחנו מרגישים אשמים ולא מוכנים, אבל אי-אפשר להיות מוכן להכל. פשוט אי-אפשר. לפעמים צריך פשוט להתמודד. להתמודד תוך כדי, ולהסיק מסקנות ולהתכונן להתמודדות הבאה - זה יותר חשוב מלהרגיש אשם. קחו למשל נתון שלא מדברים עליו: בעוספייא המועצה המקומית לא מתפקדת והתושבים לא משלמים ארנונה. התושבים לא משלמים בגלל שהמועצה לא מתפקדת, והמועצה לא מתפקדת בגלל שלא משלמים. ברור שאי-אפשר להכניס לשם ועדה קרואה, כי בתוך הכפרים הדרוזים והערבים מדינת ישראל לא באמת נמצאת, וזה גם נוח לכולם עד שקורה אסון. כתוצאה מכך לא היה ברז כיבוי שאפשר היה להתחבר אליו בעת שהתחילה משם השריפה. אתם קולטים? לא מטוס ג'מבו ולא אוירון - ברז כיבוי רגיל ונורמלי. ולא רק בעוספייא המועצה לא מתפקדת, אלא בכל הכפרים הדרוזים והערבים. בכל אחד מהם יש מזבלה בלתי חוקית, ומידי פעם מעלים אותה באש. כל מי שגר בגליל כבר רגיל לזה, למדורות האלה.
ואם בכל זאת חשקה נפשכם במעט אסקפיזם אז באייפוד רעב, אביעד כבר מסכם את השירים האהובים עליו בשנת 2010, ומשתף אותנו בשיר גנוז וקסום. יש בו יער, ויש בו אובך מעושן:


LATELY (DEUXIEME) Short Film from Melanie O'Dwyer on Vimeo

סימולציה לאהבה

יום שבת בבוקר, עם פינה חדשה ובה שירים שכתבתי. עם כל החנוכה והאש שבאנו לגרש, חשבתי שהשיר הזה, שנכתב די מזמן, מאד מתאים (שיר אמיתי, דרך-אגב):

להתחיל מהתחלה
הייתי צריך למחוק
אז מחקתי.
כתבתי מספיק
הגיע זמן למחוק.
היו לי דברים טובים
רציתי שזה יהיה חזק יותר
יותר טוב לעזוב פתאם
לפעמים להתראות אני לא יכול
כתבתי לך את החיים שלי
הייתה לך אש, הייתה לי בערה
עכשיו אנחנו עושים סימולציה לאהבה

אני מצטער שאת לא יודעת לשיר
אני לא יודע לנגן
את לא יודעת לזכור
אני לא יודע לשמור
על האש
הייתה לך בערה
עכשיו אנחנו עושים סימולציה לאהבה

אני מוחק שיר
אני מוחק שורה
אני מוחה דמעה
עוד לא נגמר וכבר אין
נורא חבל
הייתה לך אש
הייתה לי בערה
עכשיו אנחנו עושים סימולציה לאהבה
כל הזכויות שמורות

עוד חטאים:
אסלות, סתם התפרעות ריקה, האין-סוף הכי קצר, אושר,
כאסח, יופי, הייתי פותר זאת בנשיקה, תוהו ובבוהו, עד תום
ג'ינס של לוי, סקס מגן עדן, הצליל הבא

נבדק ונמצא פרימיום: אש בלב

יש חודש עד שהשנה הזו תגמר, או כמו שאומרים היום "תסתיים", ובכל זאת, בכל מקום מתחילים את סיכומי השנה. יש סיכוי קלוש שיצא משהו משמעותי בחודש הקרוב, כי אוטוטו חריסטמס וכאלה, וגם מה שיוצא זה אלבומי מיינסטרים שלא ממש חייבים לשמוע, כמו: נורה ג'ונס (דווקא הקשבתי, וזה באמת מיותר), ריאהנה (האלבום הכי חלש שלה), בלאק-אייד-פיז (הפעם הם מצדיקים לגמריי את מוניטין הזוועה שיצא להם), וגם זאת שזכתה בכוכב נולד באנגליה (יש גבול גם לסקרנות שלי). בכל זאת המונה דופק גם כשיש סיכומי שנה, ואם בטעות יפול משהו ששווה, אז נמצא דרך להביאו לכאן. אם לא עכשיו אז בתחילת שנה הבאה. אני מתלבט אם להתחייב מראש לתאריכים לסיכומים, כי מצד אחד זה יכול ליצור ציפיה, ומצד שני זה מלחיץ. מצד שלישי הפתעה זה תמיד מגניב: אתה יושב לך ככה בעבודה, או באמצע הלביבות של שיעורי הבית, ופתאום יש סיכום חדש. אז זה ממש קרוב, ועד אז כמה עידכונים של הרגע האחרון, שאחריהם יהיו כאן בעיקר סיכומים:

1. להקת Museum of Bellas Artes השבדית בשיר Watch The Glow - זה אפרופו אש .

2. שיר וקליפ חדש שכאילו נכתבו על מה הדליקה הגדולה שלנו. רק ששם זה ביולי, ואנחנו בפאקינג דצמבר.

Laura Veirs - "July Flame"

3. להקת Seabear האיסלנדים הוציאו בתחילת השנה את האלבום המוערך We Built A Fire, מתוכו השיר היפה:

Seabear - Fire Dies Down


4. יכול להיות שהדינוזאורים נכחדו בשריפה גדולה?

Totally Enormous Extinct Dinosaurs - Household Goods



5. החיים שלי יותר מעניינים ממני: אש משתוללת בכרמל. רק לפני כמה שבועות הילדים שלי היו שם בטיול מהצופים, ולנו לילה שלם בחניון "שוויצריה הקטנה", בשבת שעברה התלבטנו אם ללכת לחי-בר של היחמורים (במביז בשבילכם) באותו המקום. בבית אורן הילדים שלי רכבו לא פעם על סוסים, במסעדה בכניסה לקיבוץ אכלתי כמה מהסטקים היותר טובים שלי בחיים, ובאולם האירועים שבקיבוץ חגג לא מזמן חבר מהעבודה את בר המצווה לבן שלו. אין מילים לתאר את העצב והאימה של היום הזה. להבות דצמבר מראות לנו שאנחנו קצת יותר קטנים ממה שאנחנו חושבים. לבקש עזרה ביום כזה, זו הבגרות הכי גדולה שלנו. מי היה מאמין? מי היה מאמין שאין אפילו אוירון-דוד אחד במדינה ?
באמצע כל הבלגן הזה התקיימה אתמול הופעה של ברי סחרוף בקיבוץ הזורע. רציתי לבוא עם חולצה קרועה לאות אבל, קיוויתי שהיא תבוטל. ברי סחרוף אמר בתחילת ההופעה שההתלבטות היתה גדולה, ובסופו של דבר ההופעה מתקיימת, רק כי לא ניתן היה לדחות אותה למועד מאוחר יותר. אני חשבתי לעצמי שכל עוד אנחנו חיים, אז צריך לחיות. ברי סחרוף מגיע עם להקה של 9 נגנים, כולל אותו. לא יודע למה לא מייצרים יותר מוסיקאים כאלה. כל אמני האינדי נשמעים בפגייה לעומתו (אבל אחרי האוניברסיטה של מינימל קומקפט כל אחד היה נשמע אחרת). זו היתה אחת ההופעות הכי גדולות שהייתי בהם בחיים. הרפרטואר שלו מדהים, כל-כך הרבה שירים שהם הימנונים, כל-כך הרבה שירים שחודרים ללב של כל-כך הרבה אנשים - נכסי צאן ברזל ממש. המוסיקליות שלו וירטואוזיות: בקלות הוא מדלג בין טכנו, מזרחית, יוונית, חומות גיטרות וניו-וייב, מצד אחד מינימל קומפקט מצד שני האריס סאן, והכל בעברית ! כוס אמו ! (במובן הטוב של המילה). הלהקה שלו הזכירה לי את הלהקה של לאונרד כהן: יש בה עוד, יש בה חצוצרה, סקסופון, וכמובן בס גיטרות וכל השאר. את גידי רז, "על הגיטרה והסמפלר" (בצד ימין של התמונה), אני מכיר מכיתה ז'. אני לא בטוח שהוא היה זוכר אותי כי לא למדנו אף-פעם באותה כיתה, אבל היינו ביחד גם בתיכון, והוא נגן גדול ! רציתי נורא לבוא להגיד לו שלום, אחרי שלא התראינו יותר מעשור. חשבתי עלינו מופרעי הנפש של המוסיקה, שגם אחרי גיל 40 זה מלווה אותנו, אין ספק שזה סוג של מחלה. קצת היה חבל לי שהסאונד היה כל-כך סמיך, ואי-אפשר היה לשמוע כל אחד מהכלים בנפרד. אולי זו מערכת ההגברה, אולי זה האקוסטיקה של האולם.

ברי סחרוף - מונסון


באופן אישי אני אוהב את "מונסון", "לאהוב את עצמך" (לא מול המראה), "כמה יוסי", "עוד חוזר הניגון", "מפנה מקום", "החיים שממול" והיו עוד אלף כמוני שאהבו את השירים האלה, באופן לא פחות אישי ממני. הוא גם ניגן את "כפיים" של פוליקר, "עיר מקלט" של אהוד בנאי, "בום-פם" של האריס סאן, ומה שאני הכי אוהב אצלו שהוא יודע, מקרוב, שכולנו "עבדים", ורוצים להיות חופשים, "רק ממה אלוהים? ממה?" .באמת למה לא מייצרים עוד מוסיקאים כאלה ?

6. ולסיום , בכל זאת חנוכה וזו הסופגניה הגדולה ביותר שאתם יכולים להרשות לעצמכם:

שהאדום היחידי שתראו השבוע זה ריבה:
חג חנוכה פרימיום שיהיה לכם !

Gruff Rhys - חדש !

סינגל חדש לסולן הסופר פרי אנימלס. לא מסוג הדברים שעוברים דרכי בפעם הראשונה. יש לי ספק רב גם אם אאזין לזה בעתיד. אבל בימים האחרונים אני די טוחן את השיר הזה. בקליפ שוב גבר ששקוע בעצמו ובמוסיקה שהוא שומע, במקום החברה שלו- וגם מוסטנג ! מה קורה פה לגברים?


Gruff Rhys - Shark Ridden Waters