נבדק ונמצא פרימיום - ג'ט לג

פתיחה

הבטחות לחוד, מציאות לחוד ..לא החזקתי אפילו רגע, מבלי לכתוב כאן משהו. אז מסתבר שגם בחו"ל יש אינטרנט..מי היה מאמין ?! הטיסות הארוכות מהארץ המובטחת לאמריקה, הזכירו לי שפעם חשבו שגלי רדיו נישאים על אֶתֶר שמקיף את כתוב הארץ. מכאן באה המילה "גלי-אתר". אריסטו כולל את האתר כאלמנט החמישי בשל העיקרון לפי הטבע סולד מריק, האתר היה אמור להיות אלסטי וחסר מסה. בסוף המאה ה-19 האתר שימש את הפיסקאים שניסו ליישב את התיאוריה האלקטרומגנטית והפיזיקה הניוטונית. אחד הדברים שהצליחו להפריך את קיום האתר הוא שגלים אלקטרומגנטים הנעים בכיוון הסיבוב של כדור-הארץ, ואלה הנעים נגד כיוון כדור הארץ עושים זאת ללא שינוי במהירות. וזמן ההגעה של ליעד זהה. בסופו של דבר תורת היחסות הפרטית של אינשטיין סגרה את הגולל על הנושא. אבל כמדומני שלטיסה נגד או עם כיוון כדור הארץ יש הבדל במהירות, ולו רק בשל משטר הרוחות.

שיפוט מהיר - Sinéad O'Connor !

את תחילת הטיסה העברתי בצפייה בשני סרטים, אחד מהם "מחוברים לחיים" המדובר והחביב. אבל אח"כ עברתי להקשיב כבר לאלבומים. בבריטיש איירוויז יש להם אפשרות להאזנה לאלבומים חדשים, ולאלבומי רוק קלאסים. הוצאתי את האוזניות האיכותיות שלי וזרקתי את אוזניות הטיסה החד-פעמיות. הקשבתי ברציפות וברצינות לאלבום החדש של שנייד אוקונור How About I Be Me, (And You Be You) ?. האשה הזו עדין חיה ומלאת קרביים. שמעתי לאחרונה דעה די מוצדקת על כך שיש בעיה עם הטקסטים של נשים זמריות. אני מצטט אישה מאד חכמה (שאני לא חושב שהיתה רוצה שאזכיר את שמה):
" המבחן הקשה ביותר לאשה-זמרת - מבחן המילים. תהרגו אותי, אבל נשים מקפלות את עצמן לתוך קופסא שבה אסור לכתוב מילים ייצריות, הרבה לאבי-דאבי, הרבה התקרבנות,  ובמקרה הטוב דיון על העצמה נשית, מנקודת מבט אקדמית לחלוטין. יאללה, בחיאת, זה באמת מה שדגדג לכן לכתוב עליו הבוקר?! איפה מילים מהבטן?" אצל שנייד אוקונור, לדעתי, זה לא כך. זה אלבום של של אישה, כב לא ילדה (שזועמת על העולם), אבל עדין עם רשף בעיניים,  ומלאת רגשות. מה שמעניין מבחינה מוסיקלית הוא שעם כל ההתבגרות שלה היא עדין שומרת על חותם אישי. השיר Old Lady מתוך האלבום הזה, הוא אחד האהובים עלי השנה, אבל התרגשתי מכולו.

Sinead O'Connor - Take Off Your Shoes


Sinead O'Connor - Back Where You Belong

The Rolling Stones - Beast of Burden

הטיסות כאמור ארוכות ומעייפות וחיייבים להישאר ערים כי אחרת לא עוברים את הג'ט לג בשלום. אז התחלתי להקשיב לאלבום הקלאסי Some Girls וכשהגעתי לשיר הזה את התעוררתי לגמריי לחיים. והשיר הזה יחקק לעלומים כקונקשיין סונג בבריטיש איירוייז מלונדון.

The Rolling Stones - Beast of Burden

Paradise is exactly like where you are right now... only much, much better.

את הימים הראשונים אנחנו מבלים אצל משפחה של אישתי בקנדה. בני דודים שירדו מהארץ בסוף שנות השישים. הם לגמריי קנדים. העברית שלהם (ומי שמארח אותנו מדבר עברית, השאר לא) ישנה, עם בדיחות ישנות כאלה. מזל שהם ביקרו אותנו לפני שנתיים' כדי לראות שאנחנו כבר לא חיים במעברות ובשיכונים. אבל הלב כזה רחב, והאהבה שהם מרעיפים עלינו.. והחיבור בין בני משפחה יהודים משני קצוות העולם הוא בלתי יאמן. וזו הזדמנות נדירה שלי לראות מקרוב קהילה יהודית גדולה בחו"ל. כל מה שסיפרו לנו ויותר.
הכל שונה בחו"ל אפילו הסוכר בא בגרגרים יותר קטנים. הבניה שונה, לא בדיוק בלוקים, יותר דיקטים, אבל זה עובד. בחדר שבו אנחנו ישנים טפט עם דפים של תווי נגינה על הקיר (כאילו במיוחד בשבילנו). היינו במוזיאון המדע בטורונטו, הילדים נהנו עד בלי די, אבל אני יכול לומר לכם שמוזיאון המדע בירושלים לא פחות מרשים. מכל הסיפור הזה נזכרתי בלורי אנדרסון... כשאתה עובר חוויות אתה חוזר למוסיקה הבסיסית שבנתה את המאגר התפישתי שלך. Big Science מתאים למוזיאון המדע. השיר הנבואי Languege is a Virus הזכיר לי שגן-העדן הוא בעצם מקום כמו שאנחנו חיים בו רק יותר טוב..נגיד קנדה. והג'ט לג את Sharkey's Night. והנה סיימנו את הפוסט הזה עם עוד אישה-זמרת שיש לה טקסטים ראויים.

Laurie Anderson - Sharkey's Day

נבדק ונמצא פרימיום - גן העדן האבוד

פתיחה  -

אחד מסיפורי התנ"ך האהובים עלי ביותר הוא סיפור גן-העדן. יכול להיות שזה כמו באלבומים... שתמיד אוהבים יותר את השירים הראשונים, בגלל שהם בהתחלה. יכול להיות שבגלל המיתולוגיה שבו, או בגלל שאני אוהב סיפור אהבה. אבל במודע אני הכי אוהב אותו, כיוון שהוא מסביר לי הכי טוב את המצב של האדם מול העולם הממשי. שיש קשר ישיר בין עובדת היותנו אורחים זמניים בעולם הזה, לבין זה שאנחנו צריכים לעבוד קשה בשביל לחיות בו. ושלכל דבר שאנחנו עושים יש פרס או קנס. בגיל 26 אתה חושב שיש לך נצח עד גיל 50, בגיל 30 אתה מבין שכבר לא. בגיל 40 אתה כבר מבין שהסוף לא רחוק בכלל - שאתה בן מוות, שהחיים האלה נגמרים, ולא עוד הרבה זמן, ושהכל יעבור כל-כך מהר ובעבודה קשה, ומה שלא תשיג בעצמך, אף אחד לא יתן לך, גם לא דפני ליף. אבל תמיד ישנה כמיהה, של כל אחד מאיתנו, לגן-העדן האבוד, לתחושה שהחיים האלה הם נפלאים יותר, מכל הקטטוניות של השיגרה היומיומית, והחשבונות שכולנו עורכים כל הזמן. אני זוכר שכשהייתי ילד החופש הגדול היה גן-העדן הזה. היום אלה חופשות בחו"ל. מעבר לים, שם נמצא גן-העדן האבוד, ואפשר לבקר בו לזמן קצוב, וזה עולה המון כסף, ובסוף צריך גם לחזור.
אז אם עדין לא הבנתם... אני יוצא לחופשה. היו לי הרבה לבטים אם להמשיך לכתוב בבלוג בתקופה הזו, ובסופו של דבר החלטתי שלא יהיה נורא אם תהיה הפסקה. אבל נראה לי שבכל זאת יהיה לי קשה להתאפק, כי אצלי כל חוויה קשורה תמיד גם למוסיקה, וסביר להניח  שארצה לשתף גם אתכם.

M. Ward
התפניתי סוף-סוף להקשיב לאלבום החדש של M. Ward. יש משהו בהגשה שלו שמאד אישי, וקצת הפריע לי כל ההייפ (המוצדק) מסביבו. לפעמים צריך להמתין קצת ולבוא עם ראש נקי למוסיקה, ולהנות באופן בלתי אמצעי. אז עכשיו משהקשבתי לכולו כמה פעמים, אני יכול לומר שזה נשמע כמו אלבום שהיה איתנו פה מתמיד, וזה סימן טוב בשבילי. כי שירים שהם טבעים הם כמו מתגלים מהיוניברס (לא שיש לי בעיה גם עם שירים מומצאים). כל פעם אני נדלק על שיר אחר באלבום הזה. השבוע נדלקתי על זה:

M. Ward - I Get Ideas

DEAD CAN DANCE - Amnesia
"מתים יכולים לרקוד" נשמע לי מאד מתאים לסיפור גן העדן האבוד. הלהקה המיתולוגית משנות השמונים. מביאה אלבום "דארק אייטיז" חדש. אני די חשדן לגבי פרוייקטים כאלה,  בדרך-כלל ההבטחות גבוהות והתוצאות בינוניות, אבל הסינגל הראשון פצצות !

DEAD CAN DANCE - Amnesia


The Walkmen בישראל !
להקת The Walkmen הוציאה אלבום חדש השנה, והם גם יופיעו הקיץ בבארבי ב- 14.8. מי שראה אותם בפרימוורה אומר שהיה אפהאפה. בקיצור אני מזמין כרטיסים. וזה אחד השירים הכי טובים שלהם אי-פעם !

The Walkmen - The Rat



Earth Amplified – Earth Amplified
אני מתחזק בהיפ-הופ בזמן האחרון. בינתיים ,אני נמשך לגוון היותר פופי. הכרתי רביעיה היפ-הופ שרוצה שכדור הארץ יהיה גן-עדן. מי אנחנו שנתנגד [קישור]

Tom Petty & Eddie Vedder
הופעות אורח הם לעולם דובדבן ובונוס חינם. וחינם, זה כנראה הגן עדן היחיד שבאמת נשאר לנו בעולם הזה. לא ..באמת תחשבו על זה.. בגן-עדן הכל היה בלי מאמץ, ובעצם.. בחינם. אז הנה אדי וודר מתארח בהופעה של תום פטי ואיזו שימחה ואיזו צהלה. (דרך-אגב הדיסק הראשון שקניתי בחיים שלי היה של תום פטי. לפני זה קניתי המון תקליטים)

Tom Petty & Eddie Vedder - The Waiting


ועוד אחד

Creedence Clearwater Revival

אני לוקח הרבה אלבומים לטיול שלי. בעיקר קלאסיקות. אלבומים של סטילי דן, ביץ' בוייז, ג'ו ג'קסון וגם של המאמאס והפאפאס. מכולם אני חושב שעד היום לא הזכרתי את CCR שאני מגלה אותם בעצם לאט לאט רק בשנה האחרונה. האלבום שלהם Pendulum נחשב הכי טוב, והוא כולו ניתן להזרמה ממש כאן: 

החיים שלי יותר מעניינים ממני.

יש לי הרבה נסיעות ארוכות בכל יום, והרבה פעמים יוצא שהדרך ארוכה, ויש פקקים, ואני ממהר, ואחרי שעה של נסיעה הלחץ הולך וגובר.  ואז שמתי לב, שהלחץ גובר רק בגלל ששלפוחית השתן לחוצה מהקפה והמים של הבוקר. אז למדתי לעצור, ולהוריד את הלחץ, ואז כשממשיכים.. הדרך עדין ארוכה, והזמן עדין קצר, אבל אין יותר לחץ. כי כשמורידים את הלחץ מהגוף יורד הלחץ מהנפש. השבוע באמצע כל הלחץ של הסידורים לנסיעה. מצאתי זמן לארוחת צהרים קצרה בחומוס סעיד שבעכו. זה היה ביקור קצר ותכליתי של 20 דקות. החומוס הכי טוב בעולם הוא בסך הכל תפאורה למפגש אנושי לא שיגרתי. גברים ערבים מבוגרים עם שפמים. נערים עם צדעיים מגולחים. נערות בלונדינות עם שורטס, וילדה קטנה שמזמינה מנת ילדים - חצי מנת חומוס חלק בלי כלום. ואת הכל מצלם צלם אנגלי עם כובע לבן משפקיים של היפסטר וזקן צרפתי.  אחרי שאכלתי כבר לא היה יותר לחץ בגוף. כשחזרתי לרכב שלי, פתחתי את החלונות שתיכנס בריזה מהים, והקשבתי לדיסק של צ'ארלס מינגוס שאיוורר לי את הראש מהחום. כמעט אפילו האמנתי לו שאביב..

It Might As Well Be Spring - Charles Mingus

וזהו..
החיים יפים והמוסיקה פרימיום
וזה גן העדן האמיתי

נבדק ונמצא פרימיום - כשאלוהים ברא את הרדיו

פתיחה - 

אני חושב שאנחנו בשלהיי ימי הרדיו.  בעצם הכי נכון לומר שאנחנו נמצאים בעידן השלישי של הרדיו. העידן הראשון היה עד להמצאת הטלוויזיה. עידן שבו הרדיו היה המדיום העיקרי לצד הקולנוע. אח"כ בא העידן שבו הטלוויזיה שלטה וכבר כמה שנים שאנחנו נמצאים בעידן שבו המדיום השולט הוא האינטרנט. בשנה שנתיים האחרונות נראה שהאינטרנט הפך לספק הראשי של מידע ותוכן, גם בכל מה שקשור למוסיקה. היוטיוב נותן את החומרים, הבלוגים את היחס והטעם האישי, והפס הרחב והסמארטפונים את הזמינות המיידית. אני, בדרך-כלל, מקשיב לרדיו רק בנסיעות, וגם אז בדרך-כלל לחדשות. אם אני רוצה לשמוע מוסיקה אז יש דיסקים. אין מה לדבר שבבית זה מוסיקה מהמחשב.

כשאלוהים ברא את החושך הוא ברא לנו את הרדיו
לא רק לפול מקרטני היתה השבוע יומהולדת, גם לבראיין וילסון היתה יוהולדת. בעקבות ההוצאה של האלבום סמייל בשנה שעברה יצא עכשיו הקליפ הזה. זה שיר ישן וגנוז. שהיה יכול להכתב רק פעם, אבל הוא עדין נשמע נפלא, כמו שפופ היה נשמע נפלא רק פעם.

The Beach Boys - That's Why God Made The Radio



מיטל פורת הזכירה לי שבעצם פול סיימון אמר אותו הדבר על אלוהים
Paul Simon - That's Why God Made the Movies

תרשים זרימה להאזנה לאלבומי הביץ' בוייז

האזנה לאלבומים לפי הסדר הנכון

אני לאו דווקא איש של אלבומים. אני מאד נהנה מסינגלים, ומהריגוש הראשוני של שירים בודדים, ובדרך-כלל אני שופט אלבום ע"פ סכום חלקיו. וגם אני לא מכיר דיסקוגרפיה של אף להקה כמו שצריך (חוץ משל החיפושיות) אבל  כמה פעמים קרה לכם שרציתם להתחיל להאזין לאיזה להקה או מוסיקאי ולא ידעתם מאיפה להתחיל. אז השבוע מישהו המליץ על אתר שנקרא http://mu-flowcharts.blogspot.co.il/ שבו יש תרשימי זרימה של אלבומים של המון להקות ומוסיקאים. מדינוזאור ג'וניור ועד רגיוהאד ובק. מכיל המון ידע שמוצג באופן פשוט וברור. ומסביר ממה להתחיל ואיך להתקדם עם האלבומים שלהם.

King Khan & The Shrines - Bite My Tongue
קליפ חדש הומוריסטי ומוטרף לקינג קאהן. כשהוא הופיע בארץ אז הוא גם השתתף במכירת הכרטיסים בקופה. הבמה ואחרי הקלעים התערבבו להם. הוא קנדי ממוצא הודי גר בברלין. חזק בגארג'

King Khan & The Shrines - Bite My Tongue


13 השירים האכזרים ביותר של האפגאן ויגז
עוד לא לגמריי התאוששתי מההופעה של האפגאן ויגז. וזה רק לטובה [פה יש ביקורת הופעה]. הטינטונים באוזנים גם לא נותנים לשכוח.  אחרי ההופעה קניתי דיסק הופעה שלהם וגם את האלבום Gentleman, ככה שאני מקשיב להם כל הזמן. לכבוד האיחוד של האפגאן ויגז הבלוג סטריאוגם אסף את 13 השירים האכזרים ביותר שלהם. יש גם אפשרות לשמוע את השירים ויש גם הסברים [קישור].

Noel Gallagher's High Flying Birds - Everybody's On The Run

בשלב שבו נמצאת הקריירה של נואל גאלגר, אף אחד לא יכול יותר מידי לפרגן לו. אנחנו אוהבים את כוכבי הרוק שלנו צעירים פרועים ומשפריצים, או זקנים בשלהי חייהם כמו בראיין וילסון. מה שבכל מקצוע אחר נחשב כשיא הקריירה, אצל מוסיקאים גיל 35 עד 55, נחשב לתקופה מתה שבו הם צריכים לספור את הכסף או להחריש עד שנעשה להם כבוד לפני אחרון. זה קרה לפול מקרטני, זה קרה ללאונרד כהן, וזה קורה גם לנואל גאלגר. בכל זאת אלבום הסולו הראשון שלו שיצא שנה שעברה מוכיח למי באמת היה הכישרון באואזיס, והוא עדין נשמע לא רע בכלל. אני אוהב ונהנה. וגם הקליפ החדש שווה:

Noel Gallagher's High Flying Birds - Everybody's On The Run


Jessie Ware - Wildest Moments

בהמשך נואל גאלאר ..קשה לי הלתווכח עם כך שאין מספיק פופ טוב היום. אבל בכל זאת יש עדין פופ לא רע.אני מחבב את השיר הזה למרות שאני לא יכול לתת לו שום ציון לשבח
Jessie Ware - Wildest Moments

החיים שלי יותר מעניינים ממני

יש לי הרבה מה לכתוב לכם, אבל אין לי בכלל זמן. כבר היו לי ימים לחוצים בחיים. אני יודע מה זה. אבל השבוע האחרון שובר שיאים. אנחנו יוצאים כל המשפחה לטיול ארוך בדיוק בסוף שנת הלימודים, מה שאומר שכל מסיבות הסיום של הילדים תופסות את כל הזמן של ההזמנות לבתי מלון, להשכרת רכב, ולתכנון הטיול לפרטיו.  חוץ מזה צריך לעשות חפיפות בעבודה עם המחליפים וחוץ מזה יש חתונה, יום הולדת לבן, ואנחנו בונים בית ואם זה לא מספיק את גם מכרנו את הבית שלנו. מה שאומר שיש לי עוד שבועיים נטו לחיות בבית שאני חי בו ב-14 שנה האחרונות. הכל נורא דחוס. אבל הכל גם לטובה. מידי פעם יש רגעים של נחת. למשל מסיבת סוף השנה של העורך הראשי. מסיבות סיום בגני ילדים יכולים להיות משעממים להפליא. אבל השנה הגננת שלו בחרה בנושא הצמיחה, ואפילו הכינה איתם  הצגה שכל הילדים כתבו יחד.  עזרה מאד בחירת השירים הנפלאה. על "אישה באבטיח" בביצוע של חוה אלבשטיין ו"ברוש" של אריאל זילבר, והשיר הזה של ארי איינשטיין שלא הכרתי.

אריק איינשטיין - קילפתי תפוז

וזהו...
שהחיים שלכם יהיו יפים והמוסיקה פרימיום

מיקסטייפ השבוע - פול מקרטני

הסטילס מתוך לילה של יום מפרך [שמצא איתי כ.]

פול מקרטני חגג יום הולדת 70 אתמול, ומסתבר שמאד אופנתי עכשיו לאהוב אותו. אחרי שכל העולם עבר בשנות השיבעים והשמונים לאהוב את ג'ון לנון, ושבשנות התישעים ואלפיים את ג'ורג' האריסון, הגיע שוב העת לאהוב את הנער הניצחי. אחד מגאוני המוסיקה של ההיסטוריה של המוסיקה בכלל. לא פחות ממוצרט בך ובטוהבן. לזכותי אני יכול לומר שאני אוהב אותו לפני שזה היה אופנתי. ההופעה שלו בארץ הייתה אחת החוויות הכי חזקות שהיו לי בחיים. אפילו חלקתי זאת עם רונה קינן. אז חשבתי שיהיה נחמד לערוך איזה מיקסטייפ נחמד לכבוד האירוע. לא יהיו כאן שירים של הביטלס [אבל יש כאן] אלא שירים שלו מהתקופה לאחר מכן. מצד אחד אי-אפשר שלא להתמוגג מהם, ומצד שני אי-אפשר שלא לשים לב לכך שהסינרגיה שהיתה בחיפושיות היתה נשגבת וחד פעמית. עוד דבר שהוא היה בו בר מזל זו מערכת היחסים שלו עם אישתו הראשונה לינדה מקרטני - אין דברים כאלה. במערכת היחסים של יוקו אונו ולנון היה משהו אקצנטרי וגם לא סימטרי - הוא היה הרוס עליה והיא עשתה לו טובה (הייתי חייב להשוות) - אבל כאן הסיפור שונה לגמריי. אני גם אוהב את העובדה שתמיד היה חשוב לו הזוגיות ושהוא טרח להתחתן בשנית..ואף בשלישית. הבן-אדם צריך לב לאהוב, וזה יפה. 

Another Day

Listen To What The Man Said
Junk
Ram On

אחד משירי האייטיז האהובים עליי ביותר:
No More Lonely Nights


Nineteen Hundred and Eighty Five
Uncle Albert/Admiral Halsey

בניגוד לשמועות..האלבומים האחרונים שלו לא כאלה איי איי איי. הם לא מביישים, אבל אין בהם דבר שאפשר לשאת מהם הלאה. הדבר האחרון שהוא עשה שהתרגשתי ממנו הוא השיר הזה שהוא כתב ללינדה כשהוא התחתן עם הת'ר הביץ'
From a Lover to a Friend


והוא עוד חשב שהוא ילך לפני לינדה..
My Love

שיר שבו הוא מנגן את כל הכלים. היה להיט גדול כשהוא רק יצא. שמעו אותו בכל מקום
Coming Up


שני גאוני פופ
Say Say Say

כבר נמאס לי מהשיר הזה, למרות שהוא מושלם. אבל זה אולי מסביר על מה האיש מתעקש
Silly Love Songs

וגם קישור לכתבה יפה של אורי משגב בהארץ
וגם ארכיון הגרדיאן הכין לכבוד יום ההולדת שלו דף מיוחד עם מלא כתבות עליו מכל השנים 

הופעות פרימיום: Afghan Whigs - להחזיר את התשוקה

אפגאן ויגז בבארבי - 16.7.12

יש כל-כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לכם על ההופעה של גרג דולי והאפגאן ויגז אמש בבארבי בתל-אביב, אבל אני אתחיל בכך שזו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהבנתי למה חתכו בשידור את ניענועי האגן של אלביס פרסלי, בתוכנית המפורסמת ההיא של אד סאליבן, ולמה לא נתנו לג'ים מוריסון לשיר את Light My Fire בטלוויזיה, ולמה מנעו את הופעת החיפושיות בארץ, ולמה צרחו כל הנערות כשהן שמעו את פרנק סינטרה שר, ולמה בסרט "פוטלוס" בעיירה שכוחת-אל בארה"ב, החליטו מטעמי דת (שימו לב לאבסורד – שכוחת-אל אבל "שליחי האלוהים" שולטים בה) לא לאפשר לנוער לרקוד רוקנ'רול.

גרג דולי מחזיר במוסיקה שלו את מה שקצת שכחנו שיש בה, וזה תשוקה בין המינים. כבר כמה עשורים שאנחנו מטפחים דמויות אנטי גיבורים במוזיקה האלטרנטיבית ובמוזיקת האינדי, חיים או מתים. כמו איאן קרטיס הדכאוני, או מוריסי המסוכסך מינית עם עצמו, או פרנק בלאק המשוגע, והנה בא גרג דולי ומזכיר לנו שזמרים שרים בשביל שבחורות יאהבו אותם. ואם היה לנו ספק את בסוף ההופעה הוא גם הזמין אותן טו באק סטייג'. כמעט כל הנושאים של השירים שלו עוסקים באהבה לנשים, לאכזבות, לתשוקות, לגעגועים, לבגידות, ולכל מצבי האנוש האפשרים בן גברים ונשים. זו מוסיקה שהיא מלודרמה רומנטית, ולא פלא שכל-כך הרבה נשים נופלות שדודות לרגליי הכוכב הראשי, שבמקרה כותב גם את התסריט. יש שישה חברים באפגאן ויגז אבל אני לא ראיתי אף אחד מהם אתמול בהופעה, חוץ מאת גרג דולי. ואני גבר, אני יכול רק לתאר לעצמי איך הרגישו כל המעריצות שהגיעו לשם.

גרג דולי הנדריקס - צולם ע"י: גיא רסקין

זו היתה גם אחת ההופעות היותר אנושיות שהייתי בהם. אנחנו כל-כך הרבה מתעסקים באיך שהמוסיקה נשמעת לנו, בז'אנרים ובחדשנות מוסיקלית וכל זה, שאנחנו לפעמים שוכחים שכתבו אותה אנשים, והנה מוסיקה שהיא כבר לא כל-כך חדשה, ושכל כולה "רק" שירים טובים. פשוט שירים טובים ומלהיבים. עמדתי בשורות הראשונות, לפני עמדו זוג של בחור ובחורה (לא כאלה שנראים כמו דוגמנים) שלא הפסיקו להתנשק ולהתחבק, בצד עמדו שתי הלסביות הכי יפות שראיתי בחיים שלי, ומה שעוד הוסיף המון למימד האנושי של ההופעה הוא שפגשתי שם הרבה חברים שאני מכיר מהאינטרנט. אנשים שאני בקשר כמעט יום יומי איתם, והנה אני פוגש אותם פנים מול פנים, בבארבי בתל-אביב, והרגשתי בבית...
בהתחלה קצת הסתירו לנו כמה אוסטרלים שלא יודעים להתנהג בהופעות. ואז שני צעירים התחילו לרקוד ריקוד פוגו שיצא מכלל שליטה. באיזה שלב היו שם מכות, גרג דולי שם-לב לכך, ומשום-מה החליט שהדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות בשביל להרגיע את העניינים זה לרדת מהבמה אל הקהל ולשיר לנו. האוסטרלית, שדחפה כל הזמן את המצלמות בפנים שלנו, קפצה אליו ונישקה אותו. דולי אמנם הזיע כמו אלביס פרסלי (בתקופה השמנה שלו) אבל היא אפילו הזיעה יותר ממנו. והיו עוד המון הפתעות שנועדו להגביר את הריגוש, פתאום הוא מתחיל שיר עם She Loves You של החיפושיות, ושיר אחר מסתיים כמו פרפל ריין של פרינס, ומאלתר את Can't Find My Way Home ו-Where Did Our Love Go של הסופרימס. והוואי 5 – 0 טה ננה ננה ננה. למה לא ? העיקר שיהיה כיף.

בהדרן השני הם נתנו את הלטר סקלטר (השיר היחיד שידעתי בו את כל המילים), בחיי שזה היה יותר טוב מהחיפושיות, לא לפני שהוא החניף לנו ואמר לנו שאנחנו דטרוייט של המזרח התיכון.

אנשים שהיו בשתי ההופעות טוענים שההופעה השניה במוצ"ש היתה הרבה יותר טובה. זה כבר הפך לדפוס התנהגות שמפרסמים הופעה אחת, ואז אחרי שכל האוהדים השרופים קונים כרטיסים, מוסיפים הופעה נוספת לאחריה, ושאליה מגיעים כל השאר. ואז יוצא שההופעה השניה יותר טובה, ולו בגלל הסיבה שבהופעה הראשונה הלהקות שומרות את האנרגיות שלהן, ובאחרונה הן נותנות את כל מה שיש להם. וזה לא הוגן, ואין צדק בעולם..

בזמן האחרון עוברות בי מחשבות להביא את הבת שלי יחד איתי להופעות (מישהו גם עשה את זה אתמול) אבל אחרי ההופעה אמש יש לי מחשבות שניות, לא בגלל שגרג דולי כל-כך סקסי, אלא בעיקר בגלל העוצמה של המוסיקה... עד עכשיו כואבות לי האוזניים מהצפצופים.

והקלטה של כל ההופעה:
The Afghan Whigs live in Tel Aviv (entire show), 06/16/2012 by jay meydad

נבדק ונמצא פרימיום - לעוף עם משקולות

פתיחה

לפעמים אני מרגיש שאני קצת כפוי טובה. זה קרה לי אתמול כשאכלתי בחומוס סעיד שבעכו, שהוא כידוע החומוס הכי טוב בארץ, וקרוב לוודאי החומוס הכי טוב בעולם, ואח"כ בערב אכלתי בגלידה "אלדו" אשר בזיכרון, שזו כנראה הגלידה הכי טובה בעולם. זה היה במקום עוגת יומהולדת לבן הגדול שלי, שהוא קרוב לוודאי הילד הכי טוב לב שבעולם.  שחגגנו יחד עם האח שלו, הקטן, שהוא הילד הכי חמוד בעולם, ויחד עם אחותו הגדולה, שהיא מתנת האלוהים הכי גדולה בעולם. והיום עוד ביקרתי בבית שאני קונה, שהוא הבית הכי טוב בעולם בשבילי, ואני נוסע גם ברכב שהוא בדיוק מה שרציתי. וגם אישתי, שבינינו, היא לא רק האמא הכי טובה בעולם, היא כנראה גם האישה הכי טובה בעולם בשבילי. ומכל זה קשה לי ממש להנות, ולהיות ממש בעננים.. סתם כי מישהו עושה עליי איזו מניפולציה ופוליטיקה בעבודה. וכך הגעתי למסקנה שלחיות זה כמו לעוף אבל עם משקולות. אה..ושכחתי שאני גם שומע את המוסיקה הכי טובה בעולם, ואתם מוזמנים גם:

The Walkmen
עוד לא הקשבתי לאלבום החדש שלהם Heaven,הם קצת הפסידו אותי באלבומים הקודמים שלהם רוויי ההייפ שקצת הכזיבו. אבל נראה שהפעם הצליחו הרבה יותר. כבר שמעתי איזה שני שירים מהאלבום הזה, ואת זה ממש אהבתי
The Walkmen - Heartbreaker

Jens Lekman
זה מזכיר לי את Colour Fields ואת Aztec Camera. לנס לקמאן הוא מוזיקאי אינדי-פופ שבדי וזה שיר חדש שלו לאחר שנתיים הפסקה. כיף...

Jens Lekman - Erica America


מאונט אירי
חדשות מאונט אירי של השבוע: בקרוב אלבום נוסף. החתיכה הראשונה ממנו מלאה ברגש וסוערת. קטע מאד יפה ומרשים.



Dr. John
יש כאלה שכמה שהם ותיקים, הם אף פעם לא עושים קאמב,ק כי הם פשוט יוצרים ויוצרים ויוצרים. למשל Dr. John שעושה שירי בלוז-ג'אז כל איזה שנתיים מוציא אלבום. משנת 68 ועד עכשיו איזה 30 אלבומים. זה מתוך חדש שלו. שיר טוב, שאהבתי.

Dr. John - Revolution

Public Enemy - Get It In
פאבליק אנמי חוגגים יובל 25, ומוציאים שיקרא Most Of My Heroes Don’t Appear On No Stamp and The Evil Empire Of Everything. בזמן האחרון אני יותר יותר מקשיב למוזיקת היפ-הופ כזו שעד היום התלעמתי ממנה. ומה אני אגיד לכם..זה עולם. שיר חדש:

Public Enemy - Get It In

בובי אמק
עוד אחד שמסרב להתפגר. בסך הכל אני די אוהב את מה שהוא עושה. מצד שני..לא יודע... הוא כאילו כל-כך מעודכן ומופק בדיוק כמו ששירים צריכים להישמע היום, שמחר כבר לא נרצה לשמוע אותם.

Bobby Womack - Whatever Happened To The Times

Silverclub
זה היה שיר השבוע שעבר. להקה חדשה ממנצ'סטר, לפני אלבום בכורה. אלטרנטיב-אלקטרוני. מזכיר לי מאד את

Silverclub - Your Headphones

לב יש שניה
בלי שברוני הלב והערגה לאהבה אולי לא היתה מוסיקה בכלל, ובטח שלא היו שירי אהבה. אורית@ שלפה את השיר הזה מאיזו מגירה ואני לא הפסקתי להקשיב לו כל השבת שעברה.

דרורה חבקין - קח את ליבי

השבוע חלמתי על נעמי שמר. יותר נכון חלמתי שסיפרתי לחבר מהעבודה, שעלה מרוסיה, איזו משוררת גדולה היא היתה ואז התמלאתי געגועים ואהבה רבה אליה. נזכרתי גם שפעם היתה תוכנית של אהוד מנור שבו הוא ראיין (בערוץ הראשון) אנשים דגולים כמוה. לתוכנית קראו "מסך אישי" ובו הוקדשה חצי שעה לקטעי תרבות שונים שהם אהבו. למשל סדרות, או מוסיקאים או הופעות מסויימות שהם ראו. זה היה לפני עידן היוטיוב, אבל העיקרון דומה. אני זוכר במיוחד איזה קונצרט מוסיקלי שהיא ביקשה שערבב כמה סגנונות, והיא אמרה שככה היא אוהבת שכיוונים שונים מתאחדים יחד. אני מאד הזדהתי. נזכרתי בכך לכבוד המאשאפ ההיפ-הופי שעשו ל- In the Aeroplane Over the Sea של Neutral Milk Hotel. אתם יכולים להבין שאני אהבתי:

לא על הסמיתס לבדה -Cardiacs
יש לי חורים גדולים בהשכלה בכל מה שקשור לניינטיז, ובזמן האחרון אני משלים יפה ובכיף. אבל לגבי האייטיז אני מרגיש די שולט, אז איך זה שלא הכרתי את הלהקה הזאת? איזה שיר !

CARDIACS - IS THIS THE LIFE

וזהו, ולמרות כל המשקולות
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

שיפוט מהיר: The Primitives !

The Primitives - Echoes and Rhymes

יותר מ-21 שנה עברו מאז הוציאה להקת האינדי-פופ האנגלית The Primitives אלבום. מה שגירה את הסקרנות שלי הוא העטיפה ברוח הסקיסטיז, שבה Tracy Tracy נראיית כמו כוכבת קולנוע. התחלתי להקשיב ומיד זה הזכיר לי את קאמרה אובסקורה, ובהמשך גם את להקות הבנות כמו Best Coast ו- Vivian Girls. מדובר באלבום של חידושים לשירי סקסטיז עלומים, קסומים ומושלמים של להקות שבהן יש זמרת מובילה. נחמד, קייצי וכייפי.

THE PRIMITIVES - Turn Off The Moon


THE PRIMITIVES - Till You Say You'll Be Mine
THE PRIMITIVES - The Witch
THE PRIMITIVES - Panic

לגרגרל את הכדור

פעם אחר פעם... אני קונה פיצוחים, פותח בירה, יושב בסלון, צופה במשחק ונרדם בדיוק בגולים. עדיף כבר לשוטט בבלוגים של מוזיקה, ולקנא באלה שצופים ונהנים, מלהרדם. אז לכבוד מצבי הנואש, בעונת היורו המוצלחת הזו, מצאתי שיר מרומם נפש. מילים: חיים חפר, לחן: סשה ארגוב. "הכדורגל נתן ריחו". אחרי דקה זה הופך לשיר. והמילים עוזרות. האמת שזה נשמע יותר כמו אימו מאשר רוק כבד, וזו פעם ראשונה שממש נהנתי מגרוגלינג. אם אתם לא יודעים מה זה, אז זה איך ששרים את זה: 

Bring Me The Horizon - Football Season is Over

ועוד אחד גרוגלינג שלהם שנשמע כבר הרבה יותר להיטי
Bring Me The Horizon - Chelsea Smile

נבדק ונמצא פרימיום - Don't Kiss the Beast

Peace and Harmony

פתיחה -

השבוע פרינס חגג יומהולדת, ומאד שמחתי לגלות שיש ברשת התייחסות רצינית אליו, כאל אחד המוסיקאים הגאונים שקמו בדורנו.  מה שאני אוהב אצל פרינס - חוץ מהיצירתיות, החדשנות, והתעוזה המוסיקלית - זה גם החיוביות שפורצת מהמוסיקה שלו. הוא אף-פעם לא התנהג כמו בתולה (ראו מדונה), הוא גם אף פעם לא הפסיק עם הטיזינג, אבל תמיד הפרובוקציות אצלו היו בשביל הפאן, והערכים שלו הם של אוהב אדם, במיוחד מהמין השני... אבל לא רק. אחד השירים של פרינס שאני הכי אוהב הוא Positivity שממנו לקחתי את המשפט לכותרת הפוסט הזה Don't Kiss the Beast. כי הפוסט הזה הוא על התופעה של הקליפים השטאנים שיש היום. השבוע ראיתי כבר קליפ שבו הראו איך מישהו חובט עם אלת בייסבול בגולגולת של מישהו, ואיך ניתזים מראשו רסיסים, ואיזה חור נוצר לו בראש - הקליפ הזה לא יובא לכאן !
כשאני רואה קליפים, אני תמיד מתלבט בין הצורך לעדכן (כי בכל זאת זו המטרה של האתר הזה ואני לא רוצה ל "החריש") לבין הטעם האישי שלי. אין כאן התחסדות, אין לי בעיה עם פרובוקציות, כל עוד זה נעשה עם טעם טוב, או טעם רע-טוב או בליווי הומור. מבחינתי זה בסדר גם אם זה עובר את הגבול בנושא של מיניות, אבל אלימות טהורה זה משהו שאני באמת לא מבין. לא אוהב. לא מכבד. ולא קורא לו אומנות טובה.

אם אתם מתחת לגיל 18 אתם לא אמורים לצפות בחלק מהקליפים שבפוסט הזה, וגם אם אתם בעבודה או ליד הדודה הפולניה שלכם.

אריקה באדו בעירום

סיפור גדול היה השבוע סביב הקליפ החדש של הפליימינג ליפס ואריקה באדו. היא התפלשה באמבטייה בעירום מלא עם ג'לי בצבע אדום (שמסמל נוזל שיוצא מגוף האדם בצבע אדום, הידוע גם בשמו: דם) וג'לי בצבע לבן (שמסמל נוזל שיוצא מגוף האדם הידוע גם בשמו:...). היא שכבה, התרוממה, עמדה, וראו לה את הכל (כולל הכל). אחרי שהקליפ יצא היא הביעה מחאה רבתית, אמרה שזו אחותה בכלל (כן, מסתבר שזו אחותה שקוראים לה ניירוק) והוא הוסר באופן רישמי. האמת שאני לא לגמריי מבין מה היא רוצה. הרי היא הצטלמה ככה, זה לא שדברים הוצאו מהקשרם. מה שמזכיר לי שעד היום לא טרחתי לראות את הסצינה של גלי עטרי וענת עצמון בדזינגוף 99. נראה לי משהו שאני צריך לעשות לפני מותי (לא להאמין כמה חניה היתה פעם אמצע רחוב דיזינגוף). לסיכום: שיר בינוני, קליפ שנוי במחלוקת מתוך אלבום לא רע בכלל.

The Flaming Lips ft. Erykah Badu - The First Time Ever I Saw Your Face

Thank You Lord For Satan
כאן יש המון הומור. משפחה של ווייט טראש בלונדינים. יש כאן גם איזה סיפור רומאו ויוליה, אלא שהפעם להורים של החתן והכלה לא איכפת, מי שמתנגד פה בחריפות הוא האח הקנאי, ובסוף הקליפ יוליה לא מתאבדת אלא נלחמת על זכותה. אם לזרוק לבנה על הראש של אחיה זה נחשב. לפני הארוחה המשפחתית היא מברכת את אלוהים על כל הדברים הטובים שקרו לה. קליפ מצחיק וגרוטסקי שנראה כמו סרטים מצויירים.

DIE ANTWOORD - BABY'S ON FIRE


תנו לגדול בשקט
זה כבר הרבה יותר קליל. ילדים מופרעים הופכים לאנשים נחמדים. זה נושא הקליפ. שיר חמוד וילד חמוד שגונב את ההצגה

Danny Brown - Grown Up


OFF! - Cracked
כשהייתי בן 13 נורא רציתי לעבוד. הייתי תלמיד טוב וכל זה..אבל רציתי בנוסף ללימודים. לא יודע להסביר את זה. אבא שלי גם כן לא הבין. אז בשביל הצחוק הוא הציע שאני אסתובב עם בגד של שלט פרסומת ואחלק פליירים. נשמע לי נורא מוזר. חלמתי על זה בלילות. הקליפ הזה מדגים איך עושים את זה, וזה נגמר בקטע סלפסטיק.

OFF! - Cracked


בית בחוף
לא הבנתי לגמריי את הקליפ החדש של ביץ' האוס. נראה לגמריי מחוץ להקשרו. שלושה אנשים שעוברים למימד אחר של מציאות. אני אוהב את האלבום הזה. אני אוהב את השיר הזה. וגם הקליפ לא מזיק.

BEACH HOUSE - LAZULI


אבל אנחנו תמיד חיוביים
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

נבדק ונמצא פרימיום -מורשתי

לא יודע באיזה אתר שרון רז מצא את זה - מעריצי רוברט סמית' הדפוקים

פתיחה -
הבלוג הזה הוא יותר בעניין של גילויים של מוסיקה חדשה מאשר התרפקות על העבר. וגם כשאני מביא דברים מהעבר, אלה בדך-כלל גילויים עבורי. אבל לפעמים, אני חושב שחבל שמישהו שיש לו רקע מסויים לא יעביר אותו הלאה. אז הפעם נבדק ונמצא פרימיום קצת יותר ממורשתי.

קיור בפרימוורה
עד שלא קראתי מה שכתבה כוכבית על פסטיבל הפרימוורה שמתקיים בברצלונה, לא ממש קינאתי [קישור]. זה הופך להיות פסטיבל הרוק המוביל של אירופה. ההופעה של הקיור בפרימוורה היתה הופעה של חגיגות 30 השנה. וצריך להודות לאלים שגם אנחנו יכולים לצפות בה פה:
The Cure LIVE @ San Miguel PrimaveraSound Festival 2012


ניק קייב בישראל

כמעט 20 שנה עברו מאז שניק קייב הופיע בנמל חיפה בפסטיבל הבלוז בשנת 93, ורק השבוע מישהו העלה את ההופעה ליוטיוב. זה היה אחרי שהוא הוציא את The Good Son ואת Henry's Dream. אני לא אהבתי את התפנית הזו שהוא עשה, בסגנון. מבחינת התפתחות זה אולי אחלה, אבל פתאום זה היה פחות מידי מחוספס בשבילי. והאמת שזה היה די מעצבן לגלות שיש לו כל כך הרבה מעריצים בארץ. מה באתם פתאום והצטרפתם לחגיגה ועשיתם ממנו שלמה ארצי כשאנחנו מקשיבים לו משנת 81. זו היתה התחושה שלי אז. אני רציתי ואהבתי את האלבומים המוקדמים, ויש בהופעה הזו גם מזה. היום כשאני צופה בזה אני מתמוגג כמו כולם. מה גם שבהופעה הוא זועם ורושף את השיר The Good Son וזה כבר הרבה יותר טוב.

Nick Cave - נמל חיפה 1993 חלק 1/2


Nick Cave - נמל חיפה 1993 חלק 2/2





מעבירים לרטרו - שנות השמונים
בשנות השמונים גם לפופ היה טעם של עוד. בחיי ששכחתי את השיר הזה עד שאיזה חבר הזכיר לי. לפעמים שאני חושב על הג'ט לג של השנים שמקשה להקשיב לדברים מפעם, כי יש הקשר תקופתי מסויים, ומה שהיה פורץ דרך בזמנו כיום נשמע מיושן, אבל הרבה מאד פעמים דברים נשמעים גם היום עדין ממש ממש טובי. כמו זה:

Midge Ure - If I Was


בשנות השמונים אירופה עוד לא היתה שוק משותף, העולם היה פחות גלובלי, לא היתה מלחמה קרה, ובקמבודיה היה רעב. בגלל שהאייטיז זוכה יחסית ליחס טוב, שירים כאלה נעלמים בהמון. וקים ויילד מלכה:

Kim Wilde - Cambodia


בדיעבד זה נשמע לי שיר הרבה יותר חכם ממה שזכרתי. לא טראש בכלל:
Thompson Twins - We Are Detective

החיים שלי יותר מעניינים ממני כשהייתי ילד קטן. אז בקושי היו מכוניות, היינו משחקים "מדרכות"* ברחוב הכי סואן בפתח-תקווה . ובבלוק שלי גרה משפחה שהיו נשואי תערובת - היא היתה יהודיה ממוצא עירקי, והוא היה ערבי. היו להם שני ילדים משותפים..הוא היה נשוי גם לעוד אישה ערביה, שגרה איתו בכפר. היו להם מוסטאנג וקאדילק. אתם קולטים ??? בחניה של הבנין שלי, ברחוב רוטשילד בפתח-תקווה, בבנין בן 4 קומות, ליד בנק לאומי והמשרדים של חברת חשמל, חונה קאדילק לבנה, ומוסטאנג צהובה עם מדבקה ענקית כזו של נשר על כל מכסה המנוע. והקאדילק לא היתה ישנה, אלא בערך כמו זה שבקליפ למטה. היתה להם גם טלוויזיה צבעונית בשנת 1975, וכל מה שאפשר היה לראות בא בצבע זה שידורים מירדן, כמובן שעוד לא היה וידאו. אני לא הבנתי אז שהוא היה סוחר סמים. הייתי משחק עם הילדים שלהם לפעמים... היינו הורסים בתים של נמלים, ואח"כ יושבים על המכסה המנוע ועושים פוזות (עוד לא היה אטארי אז שיחקנו קומבאט סולז'רס עם נמלים). בסוף רצחו אותו.בכל זאת נזכרתי בזכות השיר שאיתי כ. הביא

 "מדרכות" זה משחק שבו משחקים שני ילדים. כל אחד עומד במדרכה בצד השני של הרחוב. וכל אחד בתורו זורק את הכדור לכיוון השני במטרה שהכדור יפגע  בשפת המדרכה ויחזור אליו. אם הוא מצליח אז יש לו נקודה.

Darondo - Listen To My Song

האלבומים של 2012 - גליון מחצית !

האמת שלא הרגשתי צורך מיוחד להכין גליון מחצית של האלבומים של 2012, כי בארגון החדש של הבלוג, אתם יכולים בלחיצה על תמונה, לעבור לאלבומים הפרימיום של השנה.  ואם כבר להמשיך בוידוי, אז עד עכשיו גם חייתי קצת בהרגשה שהיתה חצי שנה לא משהו...כלומר היו כמה אלבומים שמאד התלהבתי מהם, אבל זה היה מעט מידי. ואז בא ברי ברקו עם יקום מקביל של מוסיקה, ועם יציאה כזאת: "כבר הרבה שנים שלא הופתעתי לטובה מכל כך הרבה מוזיקה מגניבה שיוצאת בבת אחת, כנראה שאומנים מתעלים על עצמם ונותנים וואחד פיניש לקראת האפוקליפסה. אלבומים נבחרים לחצי הראשון של 2012 , לא לפי סדר כלשהו". הייתי חייב לשמוע. והעולם המקביל של המוסיקה אכן פצץ. אז הנה מיקסטייפ שהכין Barry Berko האחד והיחיד. נותן בראש הרבה בגיטרות, אבל גם באלקטרוני ובאקוסטי. לא תמיד השירים שהובאו הם הכי טובים או הכי מייצגים של כל אלבום. זה פשוט מה שניתן למצוא ביוטיוב. אבל בכל מקרה זה מעולה. אז הנה זה...

סיכום מחצית של ברי ברקו:

Torche - Kicking

Japandroids - The Nights of Wine and Roses

Future of the Left - Sheena is a T-shirt Salesman

Turing Machine - Lazy Afternoon Of The Jaguar

Melvins - Baby, Won't You Weird Me Out

OFF! - Wiped Out

Squarepusher - Drax 2 from Ufabulum

James Blackshaw - Love Is The Plan, The Plan Is Death

Sun Kil Moon - The Moderately Talented Yet Not so Attractive Middle Aged Man

Liars - No.1 Against The Rush
The Megaphonic Thrift - Tune Your Mind

Dope Body - Lazy Slave
The Megaphonic Thrift - Raising Flags