פסטיבל סיכום העשור: סיכום הסיכומים !

אני חושב שזה שיר העשור..אולי.. ואולי אחד מאלה

זה התו האחרון של פסטיבל העשור, מעין אפילוג. וגם מצעד העשור !!!!

במצעד העשור האלבומים שאתם חייבים להקשיב להם לפני שאתם מתים. ואני מבטיח שלא יהיה ברשימה הזו שום דבר שהוא אובר-רייטד. למי שסקרן לקרוא, אז למטה נמצאת הרשימה, אבל לפני כן: הרבה דובר על-כך שאין צליל אופייני לעשור הזה, ובדיוק בשל כך רשמתי לעצמי את התופעות המוזיקליות הבולטות שהיו העשור... אתם יכולים גם כן להציץ.

היתה המון הצדקה למילה אינדי בעשור הזה, וגם לא. השוליים נהיו רחבים, המייסטרים צר, והאינטרנט תפס את חברות התקליטים בביצים. בארץ יש את גלגל"צ שחוזר על כל שיר 4 פעמים ביום, אבל לכל מי שבאמת אוהב מוזיקה יש את ההייפ מאשין והוא יכול לשמוע הכל, אבל ממש כל-כך הרבה שזה כבר קצת יותר מידי. סקנדינביה, אוסטרליה, ברוקלין, קנדה, כולם עלו על המפה בזכות האינטרנט, וכל הימנון שהושר היכנשהוא בעולם, הגיע גם אלינו לכאן. הנה התופעות הבולטות לפי שנים (ואתם יכולים ללחוץ על כל שנה כדי לקבל את סיכום המוזיקה פרימיום שבה):

2001 - הרוק חוזר: סטרוקס וגם הווייאט סטרפ
התחלה חזקה ! ציינו את סוף עידן הדאנס וחזרת עידן הפוסט-פאנק: סקס- סמים ורוקנרול.

2001 - הרוך חוזר: מלכי הנוחיות, נורה ג'ונס
הרוך חוזר עם סיימון וגרפנקל החדשים,ונורה ג'ונס עם הצליל החם של הסול- בלוז- ג'אז-קאנרטי בגרסה הבורגנית. וגם היו מלא סינגר-סונגרייטרס חדשים.

2001- המיינסטרים החדש: קולדפליי
במחשבה לאחור הם נשמעים יותר כמו שאריות של הניינטיז, אבל הם הלהקה המצליחה ביותר העשור הזה.

2002- הפולק שולט: בק ווילקו
עשו את אלבומי הרוק-אינדי-פולק האישיים הגדולים של העשור. והפולק הזה ממשיך עד סוף העשור עם קונור אוברסט ו- M.Ward

2003- השחור החדש: אאוטקאסט, ג'יי זי
מהפכת ההיפ-הופ שמשלבת גם סול ופאנק שמח. וצריך להזכיר גם את ג'יי זי. בסוף העשור אלה הם בלוק פארטי וטי.וי און דה רדיו שממציאים מחדש מה זה שחור.

2004- הקאמבק חוזר: מוריסי, אייר, ברייאן וילסון

שנת הקאמבק וגם ג'ון פרושייאנטה מפתיע

2005- הדאנס חוזר: LCD- Sound System
הדאנס והרוק משתלבים, גם אצל דיגיטליזם וג'אסטיס.

2006- נקודת האמצע: ארקטיק מאנקיז
לכאורה לא חידשו כלום, אבל צליל הרוק שלהם הוא צליל העשור, וגם נדמה שהם להקת האינדי המצליחה ביותר בעולם.

2006-כוח נשי: איימי וינהאוס ולילי אלן
לילי אלן מלכת הפופ האינדיאנית, ואיימי וינהאוס ברטרו סול בסגנון מוטאון לביצים, עם קעקועים והרבה חריף... וגם דאפי, אדל, קייט נאש ואח"כ גם פלורנס והמאשין.

2007- המהפכה הדיגטלית הושלמה: רדיוהאד
בלא מעט סיכומים KID- A של רדיוהאד הוא אלבום העשור, אבל יותר מכך הם היו הראשונים לתת את הסחורה דיגיטלית במחיר שקובע הצרכן

2007- שנות התישעים: קלאקסונס
הניו-רייב חזר? או שבסוף דווקא לא? הקלאקסונס היו בלוף, בזאת אני בטוח, אבל ה-Foals הרוויחו מזה בגדול

2008- שנות השמונים: המיסטרי ג'טס
זה היה עשור של רטרו לשנות השמונים, והיו לזה הרבה חיקויים, המיסטרי ג'טז וג'ק פייאנטה עשו את זה הכי יפה.

2007-2008 - שנות השיבעים: רטרו לדיסקו
כרומאו, קלווין האריס והרקולס אנד לאב אפייר

2008 - שנות השישים: פליט פוקסס
אולי כדאי לכתוב הביץ' בוייז. כי כמות הלהקות שהושפעו מההרמוניות הקוליות שלהן הן רבות

2008 - הצליל החדש וערבוב של הכל: MGMT
היא כנראה הלהקה שיזכרו הכי הרבה מהעשור הזה, ולמרות שהם מערבבים כל סגנון שיש בעולם, הם בסופו של דבר המציאו משהו חדש, שזה ממש העשור הזה

2009 - המשורר החדש: פיטר דוהרטי
כנראה היורש של מוריסי כמשורר הרוק החדש, ואפשר להזכיר את כל אלה שהיו: בון איוור, קונר אוברסט, ג'ף טווידי מוילקו, דבנדרה.

שכחתי להזכיר בעשור הזה את קרן אן (אישה+סינגר-סוגרייטר+ישראלית) ואינפקטד משרום, הישראלים, וגם את המוזיקה בלקנית של ביירות. אז הנה הזכרתי.

ולמצעד האלבומים פרימיום של העשור!!!
זו רשימה קצת אישית, השתדלתי לתת עדיפות לאלבומים שהקשבתי להם יותר גם אם על הניר הם לכאורה פחות שווים. וחוץ מזה יוצא שאני באלבומים די הפוך מהתדמית העולצת שאני בונה לעצמי, וזה אפילו מפתיע אותי.

50-41
50. LCD Soundsystem- Sound of Silver -2007
49. Arctic Monkeys - Whatever People Say I Am, That's What I'm Not - 2006
48. M. Ward - Post-War -2006
47. John Frosciante- Curtains -2005
46. Shout Out Louds - Our Ill Wills - 2007
45. Voxtrot- 2006
44. Camera obscura - Let's get out of this country - 2006
43. R. Kelly -The Choclate Factory -2003
42. David Bowie - Heathen-2002
41. The Flaming Lips -Yoshimi Battles the Pink Robots- 2002

40-31
40. Albert Hammond Junior - Yours to Keep-2007
39. Belle and Sebastian - The Life Pursuit - 2006
38. Antony and The Johnsons - I'm a Bird Now-2005
37. The Heavy - Great Vengeance and Furious Fire -2007
36. Rihanna -Good Girl Gone Bad-2007
35. Rufus Wainwright - Realese The Stars-2007
34. Sissy Wish -Beauties Never Dies-2007
33. Amy Winehouse - Back to Black-2006
32. Evensence - Fallen -2003
31. Raphael Saadiq - Instant Vintage-2002


אם כבר פסטיבל, אז למה לא להביא תזמורת

30-21
30. The Shines- Wincing the Night Away-2007
29. Adelle -19 - 2008
28. Wilco- Sky Blue Sky-2007
27. She & Him - Volume 1 - 2008
26. 2009- Surfer Blood - Astro Coast
25. The Polyphonic Spree-The Beginning Stages of-2002
24. 2009 - Bill Calahan - Sometimes I wish we were Eagles
23. Coldplay - Parachutes- 2001
22. The Last Shadow Puppets- The Age of Understatement- 2008
21. Racheal Yamagata - Elephants....Teeth Sinking Into Heart- 2008

20-11
20. TV on The Radio - Dear Science - 2008
19. Outkast - Speakerboxx/The love below- 2003
18. 2009 -K'naan - Troubadur
17. 2009-Jack Peñate - Everything Is New
16. 2009-The Maccabees - Wall of Arms
15. 2004-Misery Is a Butterfly - Blonde Redhead
14. Band of Horses - Cease to begin-2007
13. Glasvegas - Glasvegas- 2008
12. Norah Jones - Come Away With Me- 2002
11. Mgmt- Oracular Spectacular - 2008

10-1
10. Cursive- The Ugly Organ -2003
9. Air - Talkie Walkie- 2004
8. Kings of Convenience - Quiet Is the New Loud-2001
7. Vampire Weekend- 2008
6. Foals -Antidots - 2008
5. Josh Rouse -1972- 2003
4. Morrissey - You Are The Quarry - 2004
3. Bon Iver - For Emma, Forever Ago - 2008
2. Beck -Sea Change-2002
1. Wilco -Yankee Hotel Foxtrot -2002

ואל תשכחו את סיכום האלבומים פרימיום של 2009

גן-עדן

הרכב העשור - Wilco

וילקו היא להקת העשור שלי. ההיכרות שלי התחילה עם האלבום Mermaid Avenue שיצא בשנת 1998. אני מקשיב לו באינטנסטיביות בימים אלה, ואני חייב לחלוק עם כל העולם את האושר הצרוף שבאלבום הזה. זהו פרוייקט שבו Billy Bragg ועוד איזו להקה שלא הכרתי את שמה, הלחינו, ניגנו ושרו ביחד שירים של המשורר האמריקאי Woody Guthrie. שירים שנכתבו בין השנים 1939-1967, ושגוט'רי הציע אפילו לבוב דילן להלחין אותם, אבל הדבר לא הסתייע. את הפרוייקט יזמה בתו של גוט'רי, וזה נשמע כמו איזה פרוייקט צד אבל זו יצירת מופת שזכתה גם בפרס הגארמי. פואטיקה רוקית טובה, להקה מעולה, מלחינים וזמרים גדולים כמו בילי בראג וג'ף טוויד, זה יצא מעולה כמו שזה נשמע, וקניתי את זה ממש במקרה בגלל שראיתי שזה של בילי בראג.


זה מרגש:
At My Window Sad and Lonely

זה מצחיק:
Walt Whitman's Niece

נבדק ונמצא פרימיום - מצעד האלבומים פרימיום 2009

עדין לא תם הטעם של "פסטיבל סיכום העשור", ואני גם חייב לכם גם את "מצעד העשור" כאפילוג, אבל לפני-כן לא נוותר גם השנה על מצעד האלבומים פרימיום 2009 !!!

2009 היא לא באמת השנה האחרונה של העשור, כמו ש-1.1.2000 לא היה סוף המילניום, אלא רק 31.12.2000, אבל לך תתווכח עם 7 מיליארד קופים. בכל זאת, היא נחשבת כסוף העשור, ובתור שכזו אני חושב שהיא די מייצגת ומסכמת את העשור, אבל זה בכלל לא מה שחשוב לנו ! מה שחשוב זה שהיתה המון מוזיקה טובה, ומגוונת שעשתה לנו טוב. בסה"כ פורסמו כאן ברדיו פרימיום להמונים כ-100 אלבומים, ובעמודת הצד ניתן להתרשם מאלה ששווים. כמו בכל משטר קומוניסטי יש כאלה ששוים יותר ובדיוק בשביל זה יש מצעד.
סיכום 2009 יהיה דומה לסיכום של 2008, נתחיל באלבומי הרגע ונסיים במצעד בן 20 מקומות. כי נסורת זה נסורת ומסורת זה אותה מילה אבל עם מ' בהתחלה.

פיזרתי קליפים של שירים במקום עטיפות של אלבומים כדי שתוכלו לשמוע במה מדובר, וכמעט לכל אלבום יש קישור לפוסט המקורי - שם תוכלו להאזין לשירים מתוכו,יאללה בלאגן !!!!

אלבומי הרגע

היו די הרבה אלבומים שהתלהבתי מהם לרגע, מאד נהנתי, ולא חזרתי אליהם, אבל זה לא אומר שלא היה שווה את המאמץ. בדרך-כלל מדובר על אלבומים עם להיט אחד או שנים, ולפעמים כל האלבום הוא משהו כזה נחמד ויפה, שחולף:

Bon Iver -Blood Bank - אחרי האלבום מ-2008 קצת קשה לעשות משהו כל-כך יפה, אבל היה בו לפחות שיר אחד טוב
Here We Go Magic- אקספרמנטלי, אקוסטי, בכל זאת אלבום די קטן



Gustaf Spetz - Good Night Mr. Spetz - היה מאד כייפי: פסטיבלי, שבדי, פופי
Pomegranates -Everybody Come Outside - רוק אינדי-אמריקאי טוב, אבל מיציתי את הצליל שלהם ב-2008
Clem Snide - Hungry Bird - אלבום של סינגר סונגרייטר טוב, רק שלא יושב עלי בול
Bob Dylen -Together Throght Life- הוא עשה את זה בקלות, ואנחנו לקחנו את זה בקלות, והיה ממש כיף לשמוע את בוב דילן באלבום בלוז נחמד ולא מחייב

Archive Controlling Crowds - סתם סקרנות שלי
God Help The Girl- היה שם שיר אחד ממכר אולי אפילו שניים, אבל כל המסביב נחמד כמו ערב ארוויזיון עם פרנס גל, או איך שלא קוראים לה
Passion Pit - Manners -הלהיט שלהם כיכב כאן ב-2008, ודי מצינו את סגנון MGMT הזה
Swan Lake - Enemy Mine - קצת כבד עלי הרוק העגום הזה
Kleerup - שבדי, קליל ורקיד

The Postmarks - Memories at the End of The World - לחובבי סרטי ג'יימס בונד

Discovery -LP- אלבום הצד של הקלידן של וומפייר ויקאנד והסולן של Ra-Ra Riot שירי פופ שנשמעים כאילו מנוגנים מתוך האטארי

The Rest -Everybody All At Once - קנדי עם צ'לו
Brian Bonz and the Dot Hongs - סהרורי ומתאים לחלומות בהקיץ
Dead Man's Bones- אלבום אימה קאמפי, מתוק ומוזר עם מקהלת ילדים
Dot Alison - Room 7.5- אלבום חורף נשי

Black Eyed Peas- The E.N.D. - כייפי ומתאים לספינינג

Dark Night of The Soul - אלבום של המפיק דנג'רמאוס המבוסס על ציורים של הבמאי דיויד לינץ', בהשתתפות הליגה הלאומית של מוסקאי אינדי
Rod Steward - Songbook- לא יודע איך זה קרה לי
Rickie Lee Jones- Balm in Gilead- זה אלבום נפלא של אהובת ליבי, קטן ולא משאיר משקעים רבים
Atlas Sound -Logos- חלומי ואמורפי, עם שני שירים חזקים
Rain Machine- הגיטריסט של טיוי און דה-רדיו- עד היום כל הבית שלי מכור לסינגל הראשון מתוכו
Peter Dohrety-אני מכיר כמה אנשים שזהו אלבום השנה שלהם, אבל לא שלי
Little Boots- Hands- זו נסיכת הפופ שלי ושל כל עולם האינדי
Julian Casablancas - Phrazes for the Young - סולן הסטרוקס באלבום בכורה קצת יותר אלקטרו ניו-אורדר
Devendra Banhart -What Will We Be - שאנטי אינדי
Rihanna -Rated R- לא טוב כמו אלבום הבכורה, אבל בכל זאת לא רע ויש בו כמה להיטים

וגם לילי אלן, The XX וקותימן

ולמצעד האלבומים פרימיום 2009 !!!
אני שומע מוזיקה בעיקר בנסיעות ברכב. יש לי באופן קבוע איזה 50 דיסקים ברכב. איך אני יודע שאלבום הוא לא "אלבום רגע"? זה פשוט מאד: כשהדיסק נמצא ברכב כמעט כל השנה, ושאני מחזיר אותו הביתה רק אחרי שנגמר המקום בתא כפפות, בתא של הכסף הקטן ובמחזיק הכוסות, אני יודע שהוא אלבום לכל החיים.

בסה"כ ישנם 20 מקומות במצעד, מקום 20 כמו בשנה שעברה, הוא לא אלבום אחד אלא כמה אלבומים. כי נורא קשה לדרג את מה שמעבר למקום הזה, ובכלל זה קשה מאד לדרג, וזה לא העיקר, אלא שכל האלבומים פרימיום האלה שווים את הזמן שלכם.

20. ואלה כל האלבומים במקום ה-20:

Dark Was The Night - אלבום ההתרמה למלחמה באיידס שכולל את נבחרת מוזיקאי האינדי המובילים, ואתם יודעים עד כמה התהלבתי ממנו. עשו לו במייספייס אתר שבו השמיעו כל יום שיר. היה ממש סטרפטיז מגרה, ובאמת באנו על סיפוקנו. אפשר היה לקצץ חצי מהשירים, בסופו של דבר נשארו ממנו כמה וכמה שירים יפים כמו של בון איוור, אנטוני הגארטי ודיויד בייראן .

Fanfarlo -Reservior- אינדי עם חצוצרה - הלהקה מאנגליה, הסולן משבדיה (אמרת מנירוסטה, איך שבדיה?) - אחד מאלבומי האינדי הבולטים השנה, אם השירה שלו לא היתה כל-כך מהאף יתכן והוא היה הרבה יותר גבוה.

Jamie T - Kings and Queens- היפ-הופ לבן חצוף ותזזיתי



Bell X1 - Blue Lights on the Runway- עוד להקה אירית שנקראת על שם מטוס אבל עושה את זה הרבה יותר רגוע- משהו בין OMD לטוקינג האדס ללו ריד.

Arctic Monkeys - Humbug- יש כאן מחשבה מרעננת, ארגון מחדש של הצליל, וכחלק מדיסקוגרפיה כללית של הלהקה, זה הולך להיות אלבום שהוא שלב התפתחותי שמשאיר חותם, אבל כאלבום נפרד זה די מתעתע ומאתגר למרות שלא חסרים בו שירים טובים

Florence and The Machine -Lungs -קייט נאש רוחניקית, פרובקטיבית וזועמת.
The Heavy- The House That Dirt Built - שילוב בין ניסורי גיטרות לסול, משהו כמו לני קרביץ לאינטילגנטים
Cursive -Mama I'm Swollen - שילוב בין פיקסז לבין הקיור

Royksopp - Junior- עוד שבדי אלקטרוני

Wilco - The Album - אלבום של וילקו ללא שום חידושים מוזיקליים, מעיין המשך של Sky Blue Sky. מצד אחד יותר פשוט וקליט, מצד שני שירים יותר מגובשים וטובים. כיף להאזין תמיד.
דוגמיות: במייספייס

Noah and The Whale - First Days of Spring- כאב לב האלבום הזה הוא עושה לנו. יכול להיות שיש

19. Animal Collective - Merriweather Post Pavilion - הספגטי האלקטרוני של אנימל קולקטיב, מסתיר ערימה של שירים פשוטים ומעולים. נחשב בהרבה מצעדים כאחד מאלבומי העשור. אני לא יודע למה הם חייבים לעשות כל דבר מסובך, אבל זה היחוד שלהם



נ-ש-מ-ה
18. Antony and The Johnsons - The Crying Light - אלבום כמעט מופתי של קול הנשמה עמוק והמיוסר באמת. שירים בלוזיים קברטיים

לב שבור
17. Barzin -Notes for Absence Love- יש אלבומים מקוריים מזה, אבל אי-אפשר להתווכח עם יופי גם כשהוא פשוט. אני מתרסק על שירי הכמיעה לאהבה האלה.



מפלץ הפולק
16. M. Ward -Hold Time - אני לא צריך אותו בפרוייקט "מפלצות הפולק". הוא טוב לי באחד על אחד, כשהוא עושה את הפולק סטייל רוי אורביסון המושלם הזה.



מסע לתוך האלף השלישי
15. Fuck Bottons -Tarot Sports - אלבום עם אוירה עתידנית, אך עדכנית. דאנס-טכנו שנשמע מכאן. כנראה שהיומרות האקספרמנטליות של הצמד האנגלי עושים את שלהם . Fuck Buttons, מצליחים לארוג אל תוך הצליל שלהם את כל קולות הטכנולוגיה הסובבים אותנו: ממכונת הכביסה והנייד ועד לפקסימיליה ורעש המזגן וזאת מבלי לצטט אותם

קאנטרי סקוטי
14. Camera Obscura - My Maudlin Career - אלבום קאנטרי סקוטי שמח, שעושה כיף של מרחבים פתוחים וטבע. מרענן כייפי.

גיטרה אחת יותר מידי
13. The Cribs - Ignore The Ignorant- קצת יותר מידי גיטרות בבת אחת, אחת מהן של ג'וני מאר, אבל אלבום רוק מעולה.



בנים בנות

12. Girls -Album- הם צמד מסן- פרנסיסקו שהסולן שלהם, כריסטופר אוואן, היה בכת נוצרית שנקראה The Children of God, אשר נוסדה בשנות השישים בימי ההיפים העליזים. כמו כל כת היא הובלה ע"י מנהיג יחיד וכל יכול, בסופו של דבר יצא שאימו עבדה כיצאנית עבור הכת בהיותה נערה, וגם אחיו הבכור נפטר כתינוק בגלל שהכת לא האמינה בהתערבות רפואית. במה שהיה קשור למוזיקה: היה אסור לחברי הכת לשמוע מוזיקה מחוץ לכת. בגיל 16 ברח אוואן מהכת ואת כל הרעב שלו למוזיקה תירגם לאלבום קסום שמשווים אותו מבחינה מוזיקלית לבאדי הולי, אלביס קוסטלו, והביץ' בוייז.

ההיפ הופ המושלם
11 Southerngold -

ל-Terry Urban בא החשק לעשות מיקסטייפ שבו דגימות מהאלבום של סנטוגולד משמשים כפלטפורמה שעליה ראפרים דרומיים מהשורה הראשונה כגון: Andre 3000 , T.I. ,Rick Ross , Young Jeezy יתנו את מה שהם יודעים לתת. התוצאה מלהיבה ומרהיבה, הבעיה היחידה היא שוב זכויות יוצרים, ולכן גם האלבום הזה לא יצא ! אבל איזה תענוג צרוף ומיוחד.



גלים גלים
10. Patrick Watson - Wooden Arms
אלבום מאד חוויתי של להקת פטריק ווטסון הקנדית. שירים טובים, כלי הקשה, שירה מלטפת לפעמים קצת יותר מידי, תחושות של גלים, משרה רוגע אבל מורכב ואינטיליגנטי. רוק רך, אינדי מעורב במוסיקת עולם.
דוגמיות: במייספייס


Yuksek feat. Amanda Blank - Extraball
by TinY-Prod


דיסקו איטלקי
9. Yuksek - Away from the Sea - אלבום הדאנס שאני הכי אוהב השנה. הוא עוקצני, איטלקי דיסקו ודאנס

חבורה שכזאת
8. Conor Oberst and The Mystic Valley Band -Outer South

אלבום שהוא חגיגה של חדוות יצירה של קונור אוברסט עם להקתו החדשה -ישנה (חלק גדול מהם היו נגניי אולפן באלבומו הקודם). האמת שאני לא אהבתי את קונור אובסרט קודם, אבל השירים כאן שמחים, יפים וטובים כל-כך שאי-אפשר שלא להנות. אלבום מופתי.
דוגמיות: במייספייס



חלומות אלקטרונים
7. Tiësto - Klaidescope - זה מתחיל בקטע עתידנות קרחונית ח-ל-ו-מ-י בשיתוף עם Jónsi מסיגור רוס ומסתיים בלהיט כייפי של Kele הסולן של בלוק פארטי. בדרך יש שיר מעולה עם Tegan & Sara הקנדיות , Emily Haines בקטע קצת יותר ניו-וייבי, וגם שיתופי פעולה יותר "טבעיים" כמו עם Calvin Harris "שהמציא את הדיסקו", ושירי פופ יחד עם Nelly Furtado, Kianna ובנוסף קטעי דאנס אינסטרומנטלים. בסה"כ 17 קטעים שנותנים דחיפה רצינית לכל אימון וגם כיף להקשיב ברכב ובסלון.



העשור הבא
6. Surfer blood -Astro Coast- אם יש דבר שהופך משהו לצעיר, זה שהוא לא לוקח בחשבון את כל מה שכתבו לפניו. Surfer Blood עושים מוזיקה שהיא בין המכביז לבין גריזלי בר, או בין ניו-אורדר לבין (כמה לא מפתיע) הביץ' בוייז. כך יוצא שבסוף העשור הזה אנחנו בעצם חוזרים לא רק לשנות השמונים, אלא בעצם לשנות השישים

הפסיכודליה החדשה
5. Mew -No More Stories- להקה מדנמרק. הם עושים משהו בין דרים-פופ פסיכדלי מעורבב עם פרוג-רוק, ארט-רוק, שוגייזינג, אפילו מקצבים לטיניים מצאתי בו ו..דאנס, מבולבלים? במקרה גיליתי שאחרי שתי כוסיות (שזה צ'ייסרים בעברית) זה נשמע הרבה יותר ברור וטוב.

Bill Callahan: Rococo Zephyr from Scott Johnson on Vimeo.

האלבום האישי של השנה
4. Bill Calahan - Sometimes I wish we were Eagles אלבום אישי, אינטימי, לואוו-פיי, אתם אוהבים את לו ריד, אם אתם אוהבים את לאונרד כהן, אם אתם אוהבים את ניק קייב, אם אתם אוהבים את ניל יאנג, את קט סטיבנס ואת מאיר אריאל , אז תאהבו גם את בילי קלאהן.

קנדה-אפריקה

3. K'naan - Troubadur -

קיינן הוא קנדי שהיגר בגיל 10 מסומליה. הוא עושה ראפ עם טעמים אפריקאיים, שילוב של יוסו אונדור עם OutKast המון שירים טובים, שמחה לצד עצב, סבל וצער. מייסר ומהנה גם יחד. קליל אך מעורר מחשבות קיומיות וחברתיות.
דוגמיות: במייספייס



האחד
2. Jack Paente -Everything is New עוד אלבום שהוא חגיגה, עוד אלבום ,שהוא הבשלה של אומן. אלבום שמח במיוחד, קצת לטיני-קרנבלי קצת אישי.



המכבים החדשים
1. The Maccabees - Wall of Arms זה אלבום הרוק האנגלי האינדי האולטימטיבי. שירים טובים וקליטים שעדין נותנים לך תמורה פוסט פאנקיסטית אבל כזו שלא עושה דווקא, אלא מתוך אמת פנימית.

Face

MR HUDSON "There Will Be Tears" Directed by: NABIL fx: weirdcore from nabil elderkin on Vimeo.

Mr. Hundsom בוידאו לשיר There Will Be Tears שמזכיר את האלבום האחרון קניה ווסט. גם הוידאו נעשה ע"י Nabil Elderkin שהכין את הקליפים האחרונים של קניה ווסט. זה שיר שכבר חצי שנה אני מתלבט אם לפרסם אותו, אז הנה הוא לשיפוטכם.

COCO

I Blame Coco feat. Robyn - Caesar

I BLÅME COCO MySpace Music Videos

שיר חדש של I Blame Coco הבת של סטינג (שהיתה כבר כאן פעם), ובשיתוף רובין השבדית עם הקול מיקי מאוס (שגם כן היתה כאן יותר מפעם אחת).

נבדק ונמצא פרימיום - עשיריית העשור

היו היה פעם בלוג מוזיקה ישראלי בשם "חוקנרול". זה היה אחד מבלוגי המוזיקה הראשונים. מאד אהבתי אותו, וכשהוא נסגר נוצר לי וואקום שהיווה את אחד הסיבות המרכזיות לפתיחת "רדיו פרימיום להמונים". במקרה גיליתי של"אחיחי", אחד הכותבים של חוקנרול, יש בלוג מוזיקה מוצלח כבר די הרבה זמן ושם ישנו פרוייקט שנקרא: "עשיריית העשור" שבו קוראים כותבים על עשרת שירי העשור שלהם. נידבתי את עצמי למשימה, וכתבתי את עשרת שירי העשור שלי. אפילו אותי הבחירות שלי הפתיעו, למעלה שתי דוגמאות, והשאר פה:

http://blog.orange.co.il/shirplus/?p=983

לוסי של ג'וליאן לנון

לפני קצת יותר מארבעים שנה ילד קטן בשם ג'וליאן לנון צייר ציור של חברה שלו בשם לוסי, עם קליידוסקופים בעינים ורקיע יהלומים - אבא שלו עשה מזה שיר והשאר היסטוריה. לפני כחודשים לוסי וודן נפטרה בגיל 46 בלבד ממחלת "זאבת" (שבה המערכת החיסונית תוקפת את הגוף עצמו), וג'וליאן לנון , שפרש מעסקי המוזיקה לפני למעלה מעשור, הרגיש שהוא חייב לכתוב לה שיר חדש. זהו שיר פולק-פופ די שמח שמוקדש לה. Lucy הוא גם שמו של ה- EP שבו שיר נוסף ויפה עוד יותר בשם Sober שאפשר להקשיב לו כאן.

חומות של תקווה - Shout Out Louds

Shout Out Louds בשיר חדש שנקרא Walls. זהו הסינגל הראשון מתוך אלבום שיצא בקרוב. אני מת על הלהקה השבדית הזאת, וככל שאני מפתח סלידה מההתנהגות של המדינה הזאת כלפינו, כך בצורה נפרדת לחלוטין, ותוך התעלמות מוחלטת מכל הענין הפוליטי, אני מפתח סימפטיה הולכת וגוברת למוזיקה משם. אוהב את הלהקה ואת השיר הזה - שכמה שהוא רוקי הוא נשאר כזה פופי ונעים, כמו ששבדים יודעים.

The Cribs

אז מה אני שומע בימים אלה?
ובכן, גיליתי את The Cribs. יש להקות שזוכות למידה בלתי ראויה של התעלמות. אין שום הייפ סביב הלהקה האנגלית הזאת, למרות שג'וני מאר הצטרף לאלבום האחרון שלהם שיצא השנה Ignore The Ignirant- וכמה שהשם הזה מתאים. סתם מתוך חוסר עניין לא מקשיבים לאלבום המעולה הזה. בהתחלה הוא קצת עוקצני מידי, יש שם לפחות גיטרה אחת יותר מידי, בגלל ג'וני מאר, אבל זה מה שהופך את העסק למעניין. אחלה פוסט פאנק שבעולם.

באנו חושך לגרש - חנוכה שמח !

אצלנו בבית מדליקים ביחד כל המשפחה נרות חנוכה, ובסוף הברכות כל אחד בוחר שיר של חנוכה. אז איזה שיר אתם הייתם בוחרים, ובעצם מה זה אומר עליכם?

כד קטן הפופי, נר לי נר הפולקי, חנוכיה לי יש הדאנסי, או באנו חושך לגרש הרוקי?

Led Zeppelin- In The Light


Miku Hatsune - Light Song

נבדק ונמצא פרימיום-פסטיבל סיכום העשור:: 2001-00

Bran Van 3000 ~ Astounded





סוף זה תמיד התחלה !
כל סיכומי העשור מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה- היה כיף !

2009, 2008, 2007, 2006, 2005, 2004, 2003, 2002

תחילת העשור, השנים 2000-2001, הצביעו על מגמה ברורה של מה הולך ומה בא. אמנם ניו-אורדר, לני קרביץ, פלסיבו, דפש מוד, ואפילו סוזאן וגה ורדיוהאד הוציאו אלבומים חדשים בתחילת העשור. גם U2 שרו את Beautiful Day ואליוט סמית' עדין הסתובב בן החיים, אבל זה היה די ברור, שאם הם לא ממש גמרו את הסוס, זו לכל היותר שירת הברבור שלהם. שקירה עשתה אנפלגד, רוקסט, נו-דאוט ועוד כמה להקות בנים הוציאו אלבומים שיהיה לנו על מה להקיא, אואזיס שרו Where Did It All Go Wrong? בון ג'ובי שרו את אלה החיים שלי , בריטני ספירס עשתה זאת שוב, ורובי ווילייאמס רכב על Supreme - וכל זאת רק בשביל להזכיר לנו כמה רע יהיה הרטרו לשנות התישעים, שיתחיל לפי הלוח הנוצרי בשנה הבאה - שנת 2010.

וממש באותה הרגע הפציעו לעולם הסטרוקס והוויאט סטרייפס, מלכי הנוחיות, זירו סבן, רג'ינה ספקטור, ג'יי זי ולילי וויין שבאו לעשות סדר חדש. המלכים מתו.. יחי המלכים החדשים !

וגם קולדפליי, אין מה לעשות חבר'ה, זה גם העשור שלהם והם התחילו אותו בכלל לא רע, חייבים להודות. מי לא נהרס מ- Trouble לחתיכות ? או התלהב מ-Yellow עד דמעות.

אם אחרי עשר שנים אנחנו עדין מבולבלים אז זה ממש אשמתנו, או בעצם באשמת גלגל"צ שנתקעו להם בשנות התישעים. זה לא שהדאנס מת, אבל הוא בהחלט פינה מקום לפוסט פאנק. זה לא שהשוגייזינג נפטר, אבל הוא פינה מקום לטונים יותר רגועים כמו מלכי הנוחיות ורג'ינה ספקטור. זה לא שהצ'ילאאוט חוסל, אבל זירו סבן בהחלט עשו אותו יותר מעודכן. זה לא שההיפ-הופ עבר מהעולם, אבל הוא קיבל חיים חדשים עם ג'יי זי ועם ה-OutKast.

ונתחיל עם ההמלצות המרעננות של מרציאנו:



2000 – The Avalanches – Since I Left You
אז כמה סימפולים מרכיבים את 18 הקטעים ב-Since I Left You? הדעות בעניין חלוקות. המפיק רובי צ'אטר, טוען שבסביבות 3500, אחרים (שספרו!) טוענים שרק אלף, כך או כך, כמות הקרדיטים על עטיפת Since I Left You פשוט מגוחכת.
במשך חודשים ארוכים ישבו צ'אטר ושותפו לעבודה דארן סלטמן, איש איש באולפנו והיו דוגמים קטעים משירים נידחים עד שהגיעה העת לתפילת שחרית. לאחר מכן היו מחליפים ביניהם את הדגימות ומשווים רעיונות - בלי זכויות יוצרים ובלי עניינים – השניים ממילא לא תכננו להוציא את החומרים לאור.
מה שיצא בסוף הוא אלבום מסע עתיר דמיון והשראה, חוצה ז'אנרים ותרבויות. אלבום קונספט, או אם תרצו, מיקסטייפ מושקע במיוחד – שנייה לפני שהמיקסטייפ השתלט על המוזיקה.

2001 – Daft Punk – Discovery
“One More Time”, מכריז צמד הרובוטים הצרפתי בפתיחת אלבומם השני ובכך למעשה פורש בפנינו את כל משנתם הפילוסופית – לא קלטתם? אין שום בעייה, נשמיע את זה שוב (ושוב ושוב) בסוף זה ייכנס ואתם תאהבו את זה!
באלבום הזה Daft Punk הורידו את הרגל מהבס, החזירו את הסינת'ים והווקודרים של תחילת האייטיז, (אותם אלה שישמשו את ג'סטיס וג'סטין כמה שנים אחר-כך) והעבירו את הסיקוונסר למצב Party. ויש גם סיפור עלילה שלא ממש מעניין אף-אחד ואנימציה יפנית – האלבום משמש כפסקול לסרט Intersella 5555 מבית מדרשו של האנימטור Leiji Matsumoto – וכמובן רובוטים בשפע. חבילת דאנס-פופ מושלמתhttp://www.youtube.com/watch?v=6S3ISlvlEbs

ונעבור לאולפן להמלצות שלי (אייל):


Outkast.-.Ms.Jackson.

OutKast – Stankonia- 2000
זהו אלבומם השלישי של הצמד Big Boi ושל Andre 3000, אבל זה האלבום שהכניס אותם לפנטאון. היפ-הופ דרומי בשילוב Fאנק, גיטרות מיבבות, גוספל, סמבה, דראם-אנד-בייס- בקיצור היורשים החוקים של פרינס. האלבום מספר על ממלכת Stankonia הנמצא 7 שנות אור מתחת לאוקיינוס. Stank הוא אופן ביטוי של המילה Stink הדרומי שמשמעותה Funk אבל במובן הרחב, וזה כולל תאוות בשרים הדוניזם וגם מוזיקת פאנק.



Kings of Convenience - Quiet Is the New Loud-2001
בתנועת מספרים משולבת הכניעו את הדאנס בתחילת העשור. הסטרוקס היכו בכל הכוח מכת קרטה נמרצת ומלכי הנוחיות בתרגיל איפון מהיר הפילו את הדאנס על הרצפה. סיימון וגרפנקל החדשים באו ועשו מהפכה שקטה, וגם העלו את סקנדינביה על המפה.
http://www.youtube.com/watch?v=-Iiz4nGw8YQ

Jun Miyake - Mondo Erotica-2001
ובפינת השיגעון הפעם: מוסיקאי ג'אז-קלאסי יפני (שגם מלחין לפרסומות) ושעושה מוזיקה אלקטרונית ארוטית, בצירוף כלי נגינה קלאסים, וכל זה בצרפתית. את הדיסק הזה שמעתי הרבה בתחילת העשור, הוא קצת כמו פסקול של סרט. זה אמור לפעול על אזור החשק, אבל בד"כ זה דווקא עובד על אזור השכל. יכול להיות שקצת רציתי להרגיש מיוחד, אבל גם אתם יכולים. והשיר Sus-Pecte להיט ! הוא על נשיקה אירוטית תוך כדי נשיכה ודימום קל, משהו כזה: לא לנסות בבית !

JAY -Z - The Blueprint-2001
האמת שהקשבתי ולא התלהבתי, אבל אם הוא פה אז שישאר. אלבום היפ-הופ שיושב על סימפולים של קטעי סול, אבל בכל זאת דברני מידי לטעמי, אבל אהוד מאד על חובבי המגזר. בלי לספור יותר מידי, ג'יי זי כנראה עשה הכי הרבה שיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים בעשור הזה, ויוצא שהוא הילד השחור הכי מקובל בכיתה של האינדים החנונים.
http://www.youtube.com/watch?v=LUg7G3CPos0



The White Stripe - White Blood Cells-2001
עוד רבות יתואר, יסופר ויושר אודות הצמד הלא ברור הזה שעושה מוזיקה כל-כך קליטה מגיטרה ותופים. בסוף הם לא אח ולא אחות וגם לא בת דוד. לפעמים יש קטע שתופס, כנראה שהיה צמא למשהו שדומה לפיקסז, קצת פוסט-פאנק וגיטרות אחרי כל הדאנס והפאנים הנוראיים של שנות התשיעים (בעצם פאנים הם תמיד נוראים – למה בכלל עושים אותם?). בזכות הוויאט סטרפס למושג אינדי יש עוד אישהו משמעות.



Zero 7 - Simple Things-2001
בתור ניסיון של שני תלמידים לסאונד לייצר מוזיקה, אפשר לומר ללא ספק שזירו סבן הצליחו מעל למשוער, מסחרית בוודאי וזה גם נשמע לא רע. הבעיה שלי עם זה שקצת חסר לזה נשמה. אבל האסתטיות והרעננות במקרה הזה הצליחו. נמצא הרחק מאחורי בק ווילקו אבל עדין הקשבתי לאלבום הזה לא פעם, והצלחתי להנות ולא להירדם (רישעות לשמה - ואל תדאגו הם לא ישארו ליגה בגלל זה)
Air - 10000 Hz-2001
לא נעים להגיד, אבל עד היום לא מצאתי צורך לבדוק ממש לעומק את האלבום הזה.

ולסיכום של שוגייזר, שהגדילה לעשות:




The Strokes -Is this it- 2001
מאחר ויש סיכוי טוב (בלי נדר) שלא אוציא רשימת סיכום עצמאית לעשור הזה, אני יכולה לצאת בהכרזה חגיגית פה ולומר כי בראש רשימת 2001 שלי עומד גם הרכב העשור שלי- הסטרוקס. זהו העשור שבו הגעתי לגיל שלושים והיחס שלי למוזיקה התחיל להיות מושפע באופן שאינו משתמע לשתי פנים ליחס שלי לגיל שלי , ואפשר לראות את זה בהרבה פוסטים שלי.
בכל מקרה, הסטרוקס הם אולי היחדים שלא מעוררים אצלי את הצורך להתנצל , להתגונן ,או להיות מרירה. הנה הרכב צעיר , שעושה מוזיקה צעירה , ונכון- לא הומצא פה שום גלגל, אבל לי זה מרגיש אמיתי וחי וטבעי לגמרי ולא פוגע באינטיליגנציה שלי או בחתירה התמידית לאותנטיות. גם שני האלבומים שבאו אחר כך היו מצויינים , אשמח לשמוע מהם עוד בעתיד.
אז הנה קריאת האח להרכב שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי!
בחרתי להכניס לרשימה עוד שני אלבומים שבעיניי היו חדשניים בשנה הזו , ולא ,אני לא מתכוונת ל The Best of Bananarmama שנמצא אצלי בריפיט במערכת:



Gorillaz –Gorillaz - 2001
דיימון ולהקתו הם כנראה אושיות הניינטיז שלי אבל הנה גם בעשור הזה הוא לא מפסיק לחדש ולהפתיע , עם הרכב וירטואלי מיוחד במינו.

Prefuse 73 – Vocal Studies + Uprock Narratives-2001
אלבום רענן וייחודי שיצא באחד הלייבלים האהובים עליי בהיסטוריה - WARP היפ הופ -גליצ' איכותי

שנת 2000: אוי כמה שהשנה הזו קשה מחד וכיפית מאידך לסיכום. זה לכתוב על 2000 ולהרגיש כמו ניינטיז. בשנה הזו מרוכזות כמה מיצירות המופת שלי של כל השנים ולכן אני משתדלת להיות מאד ממלכתית בבחירות שלי פה ולהניח רגע בצד את ההרכבים שגורמים ללב שלי לנתר לא משנה מה יוציאו תחת ידם.


במקום הראשון-
The Doves – Lost Souls -2000
סוג של קלאסיקה מודרנית. מרגיש לגמרי מקורי ועושה את הדבר שלו.
אחר כך עקבתי אחריהם פחות ופחות אבל להקות יכולות רק לאחל לעצמן אבלום פריצה משובח כזה.
http://www.youtube.com/watch?v=v7PLLc3-ueM&feature=fvw

עוד מצויינים:
Clinic- Internal Wrangler-2000
עוד אלבום חדשני מאד וגם בועט ואחר. אני אוהבת את השירה של הסולן פה ,סוג של אנטי גיבור. אני לא זוכרת את מי הם חיממו פה בארץ , אבל הייתי בהופעה הזו -בדיוק בתקופה של האלבום המשובח הזה.
http://www.youtube.com/watch?v=eP2GDPNnUXc

Yo La Tengo -And Then Nothing-2000 Turned Itself Insider Out
אז כן ,כנראה שכל אלבום של יו לה יופיע אצלי במצעדים, ולכן האלבום הזה לא מופיע במקום הראשון של 2000 , למרות שזהו אחד הטובים שלהם והאהובים עליי.

Parachutes-2000 -Coldplay
גם אם נשמע מאוס כיום, הוא היה סוג של פלא מזוכך בזמנו. האלבום שהתחיל את הכל , כולל התפוח וגבינת .

Thirteen Tales From Urban Bohemia-2000 The Dandy Warhols
אלבומם הטוב ביותר של הדנדיז

בזירת הצפצופים והחריקות:
Gas- Pop-2000
אמביינט מופתי ממיטב המסורת הייקה פוצית של וולפגנג ווייט הבלתי נלאה

Vladislav Delay: Multila Two Lone Swordsmen - Tiny Reminders-2000
אנדרו וות'ראול -מפיק העל האגדי והאינטליגנטי ביותר חובר לקית' טניסווד , עוד יצירה משובחת מבית
WARP

אני חושב שמיצינו לא? אז, זהו.. שלא!

בקרוב מצעד העשור (רק טבלת סיכום רזה) וגם הסיכום של 2009, ואם יהיה לי כוח אז גם מצעד של הלהיטים של 2009.

נבדק ונמצא פרימיום - פסטיבל סיכום העשור:: 2002

העשור הזה מזכיר לי בדיחה ישנה על ילד שניגן על תו אחד של הפסנתר הרבה פעמים, ואביו התעצבן עליו ואמר:" אנחנו משלמים כל-כך הרבה כסף על שיעורי נגינה, וזה מה שבסוף אתה מנגן? תקשיב לבן של השכנים שלנו, איך שהוא מנגן מנגינות עם כל הקלידים !!!" אז הילד ענה בלי להתבלבל:" אבא אתה לא מבין...הוא מחפש... אני כבר מצאתי !"
אז כנראה ששום דבר חדש לא הומצא בעשור הזה, כי האנושות כבר מצאה מהי מוזיקה טובה, ועכשיו היא רק חוזרת עליה שוב ושוב. ובכל זאת בשנת 2002, לדוגמא, ישנם כמה יצירות מופת מוזיקליות, אלבומים לכל החיים, שאני לא בטוח שהיו יכולים להיווצר בעשור אחר.
פסטיבל סיכום העשור ממשיך במלוא העוצמה. וגם הפעם בפסטיבל סיכום העשור הפתעה !!!
גיסנו מרציאנו הצטרף לסיכום העשור, ונותן את הזוית המיוחדת שלו (וכולם ביחד: "אוהבים אותך מרציאנו!") :



2002 – RJd2 – Deadringer
Deadringer היה אחד מאותם רגעים קסומים, בהם נופל לידיך אלבום ואתה אומר לעצמך: “אז ככה מוזיקה צריכה להישמע! (למה לא כולם עושים ככה?)”. הטכניקה מוכרת: העלאתם מן האוב של שירי סול נשכחים והלבשתם בביטים וסאונדים עכשוויים. כמה מרגש זה יכול להיות? Rjd2 מוכיח , במגע של קוסם, שזה יכול להיות מרגש מאוד.
אלבום נוטף מלנכוליה ואירוניה עצמית, סימפולי שירה יבבנית וסינת'יסייזרים מייללים וגם כמה שיתופי פעולה מצויינים עם Mc's מוכשרים (copyright, blue print) כשכל ביט וכל ברייק נמצא בדיוק איפה שהוא צריך להיות. מאסטרפיס אמיתי - אינסטרומנטל היפ-הופ במיטבו. אחר-כך באו "בזק", לקחו את Ghostwriter וגזלו מאיתנו גם את רגע החסד הקטן הזה.

ולהמלצות שלי (ואני יודע לנגן על תו אחד בפסנתר):


Beck -Sea Change
אני לא חושב שיש רשימה אחת שמסכמת את העשור הזה, ושבה נעדרים האלבומים האלה של Beck ושל Wilco (חוץ ממצעד העשור של המוזיקה העברית). זהו "תור הזהב" של האלטרנטיב קאנטרי. האלטרנטיב קאנטרי לא הומצא בעשור הזה, להיפך האלבומים האלה הרגו סופית את המושג הזה, כיוון שבק וג'ף טווידי יצאו למסע אחר. אני כל-כך אוהב את האלבום Sea Change, השלמות שבו נובעת מכך שהוא פועל על הראש ועל הרגש בעת ובעונה אחת, כמו לשכב עם מי שאתה אוהב באמת. ובאמת זה אלבום שנכתב בעקבות פרידה של בק מאהובתו, וכנראה שבשל כך יש בו כל-כך הרבה רגש. אם יש לי איזה טופ 50 של כל הזמנים אז זה אחד האלבומים. קחו למשל את Lonesome Tears, שהיה יכול בקלות להפוך לשיר אהבה סוג ב' עם מילים כמו: "דמעות של בדידות, אני לא צריך אותן יותר", בפועל זה ממריא להיות שיר בסגנון מוריסי עם גיטרות סטייל ג'וני מר. הסוד הוא כנראה בכנות והבעה המוזיקלית שבאה מהקרביים - כי אין דרך אחרת להסביר מדוע Guess I'm Doing Fine לא נשמע פתטי. נראה אם יש מישהו שיכול לעמוד בפני הבס של Paper Tiger המייבב, ובשיר הזה הוא נשמע דואב באופן הכי מורכב שבו אפשר לתאר כאב. אני לא יודע איך קוראים לחמודה שנפרדה ממנו, אבל אני רוצה למסור לה: "תודה..ויש עוד אלף כמוך !!"


Wilco -Yankee Hotel Foxtrot
עוד אחד רגיש ומוכשר עד כאב - הוא ג'ף טווידי, מוילקו. כמו באלבום של בק, גם כאן הבסיס הוא מוזיקת פולק שלובשת ופושטת צורה והופכת למשהו אחר בכלל, וגם כאן כמו במקרה של Sea Change, ישנה הצלחה מסחרית גדולה, למרות (?) התעוזה. כבר בתחילת האלבום ג'ף טוויד מצהיר: "אני מנסה לשבור לכם את הלב", למרות כל הדיסוננסים המכוונים בשיר הזה הוא מצליח, ועוד איך! משפטים כמו: "אני רוצה להתקשר למשפחתי להודיע שאני אבוד על המדרכה", או "distance has no way of making love understandable". או: Our love is all of God's money - שזה כל-כך אמריקאי לחבר בין כסף לאהבה, אבל בצורה כל-כך פואטית שבה לספור שטרות ולבכות תוך כדי, ועם נאיביות כמו בשיר War on War. ובשיר "האפר של הדגל האמריקאי", הוא אומר All my lies are always wishes, ומביא סולו גיטרה שאתה לא יודע מה הוא יותר משורר המאה (שרק התחילה) או היורש של אריק קלפטון. ויש גם אופטימיות ושמחה לא ברורה כמו בשיר: Pot Kettle Black.



The Flaming Lips -Yoshimi Battles the Pink Robots
יש כאלה שטוענים שזה לא אלבום קונספט, כי לא כל השירים ממש מתחברים לסיפור, אבל זה ממש לא משנה, מהעטיפה ושם האלבום, ומהרצועה הראשונה שהיא Fight Test, ולהמשךOne More Robot/Sympathy 3000-21 ולשירי הקרבות של יושימי ברובוט הורוד, אי-אפשר להתבלבל. הם מצליחים להיות רוקיים ועם זאת עתידנים . הילדים שלי אוהבים את האלבום הזה כאילו מדובר באיזה משחק מחשב, והקצה בחרו בהם כאלבום הטוב יותר של 2002, שיהיה להם לבריאות. אני מאד אוהב אותו בכל מקרה.


David Bowie - Heathen
זה כנראה האלבום האבוד של דיויד בואי. זה היה אמור להיות אלבום קאמבק, ולא שדיויד בואי התקמבק ממנו, אבל האלבום הזה ממש טוב, ולא מוכר באופן מפתיע, אפילו שהוא מכר 2 מליון עותקים בכל העולם. מה יש להוסיף: שהוא נשמע יותר כמו אלבום קאברים מאשר אלבום של דיויד בואי (ובצדק יש שם קאברים לפיקסז, לניל יאנג ועוד). שכדאי לכם להקשיב לדיויד בואי שאינו יומרני ועושה "סתם" מוזיקה טובה. ושהשיר "כולם אומרים היי " - מוכיח שעם הגיל מתרככים (זה שיר שדיויד בואי כתב- קשה להאמין).



The Polyphonic Spree-The Beginning Stages of
הפוליפוניק ספרי נשמעים כמו התפרצות פוליפונית של כלי מיתר וכלי נשיפה, על איזו נגזרת של החיפושיות. להקת רוחניקים שעושים רוק סימפוני. להקה של 10 זמרים וזמריות ועוד איזה 10 נגנים או יותר. אתם מבינים לבד שעצב ומלנכוליה לא יכול לצאת מזה, רק מוזיקה שמחה ומלאת בריאות נפש באופן מדאיג. אני מאד אוהב את זה.

Raphael Saadiq - Instant Vintage
יש לו סיפור מאד מעניין, לרפאל סאדיק, והוא משמיע אותו ישר בשיר הפתיחה של אלבום הבכורה אינסטנט וינטאג', מספיק שנספר שחמישה אחים שלו נהרגו בתאונת דרכים. הוא ניסה לייצר סגנון שהוא קרא לו: גוספודליק סול. בתכלס הוא עושה נאו-סול וגם רטרו סול נהדר. האלבום הזה הוא מעט בוסרי אבל זה היופי שלו, בסה"כ יש בו המון שירים נפלאים.



Norah Jones
אח"כ היא הפכה למלכת הבורגנים ולנורא ג'ונס (ציטוט של גון בן-ארי), אבל בהתחלה היא נתנה שיעור באיך עושים עירבוב של מוזיקה שחורה וקאנטרי בלי שיקראו לזה רוקנרול, וזה היה נפלא. והיא חמודה בעייני בכל מקרה.

וגם ההמלצה של שוגייזר האלופה, שבדיוק עברה דירה עם הבלוג שלה:
Interpol - Turn on the bright lights
אני בוחרת את Yankee Hotel Foxtrot של וילקו כאלבום השנה של 2002. זו לא בחירה מובנת מאליה. היא אולי קצת מחאתית . היא בחירה שכל תפקידה למנוע בחירה של אלבום השנה המתבקש מאליו של אינטרפול. לאלבום של אינטרפול יש כמה יתרונות מאד בולטים לעומת זה של וילקו; הוא סוחף, הוא כריזמטי , הוא חי מאד. אפשר אפילו לומר שההשוואה בין האלבומים היא לא כוחות ובכל זאת, לוילקו יש משהו שלאינטפרול אין- וזו כנות . וילקו עסוקים באיך לעשות מוזיקה ואילו אינטרפול במה NME יביא אותם הכי מהר לכותרות של פיצ'פורק, ובכל זאת Turn on The Lights הוא אלבום מופתי . הוא שייך לפנתאון הוא קולע מחדש עם כל ההאזנה.
http://www.youtube.com/watch?v=ckPSAy4CwvY

אלבום נוסף המומלץ ע"י שוגייזר:
Hot Hot Heat-Make up the breakdown
האהוב עליי מאד - הקיור פוגשים את ריק אוקייזיק(וכשחושבים על זה, גם לא מעט את סטרוקס) באלבום שהותיר מעט מאד רושם על הזכרון הקולקטיבי , אבל הנה בכל זאת שיר מצויין משם
http://www.youtube.com/watch?v=6E7Tz_U-O8Y

ועוד ערימה של אלבומים מומלצים ע"י ידידתנו אורית@ אנינת הטעם (אפשר לכתוב עוד פוסט שלם רק מזה):
Faultline - Your love means everything
Low - Trust
Cinematic Orchestra - Every Day
Peter Murphy - Dust
Spoon- Kill The Moonlight
Experimental Aircraft - Love For The Last Time
Hooverphonic-Jackie Cane
Kurt Wagner & Josh Rouse - Chester
Lambchop- Is A Woman
Air - Everybody Hertz
Azure Ray - November
Baxter Dury- Len Parrot's Memorial Lift 2002
Archive – Me You All Look The Same To
Boards Of Canada - Geogaddi

בזה נגמרו ההמלצות החמות, אבל יש עוד כמה אלבומים שחייבים להזכיר, אז נקרא לזה ה-B-SIDE של הסיכום:



Regina Spector -Songs
איזה כיף שאוהבים אותך. יש משהו כייפי ביהודיה הזאת שאוהבת אותנו ואנחנו אותה. זה דבר מיוחד, אין לנו את זה עם וודי אלן, פעם היה לנו את זה עם הרבה גדולים כמו דני קיי, לאונרד כהן ולאונרד ברנשטיין, אבל עכשיו יש רק אותה ואולי סטיבן שפילברג ועדין לאונרד כהן. והיא גם עושה מוזיקה טובה, כאילו שהיא מישהי מהמשפחה שמנגנת שירים. למען האמת אני לא מכיר את כל האלבומים שלה, וגם לא את זה ממש לעומק, אבל השיר סמסון ששמעתי איזה אלף פעמים, עושה לי את זה, ויש עוד כמה שירים כאלה.


Coldplay A - Rush of Blood to the Head
חדי האוזן הרגישו כבר באלבום הזה שקולדפליי אינה רדיוהאד, ושהיא אינה להקת מוזיקה אלטרנטיבית כלל, אלא להקה לכל המשפחה, שבעצם עושה מוזיקת פופ דביקה. זה לא רע, קצת פחות חזק מסופרגלו, אבל עובד (שוב רישעות).

Sigur Rós- ()
האלבום הזה של סיגור רוס זכה לכל-כך הרבה תשבוחות שאני לא יכול ממש להתעלם ממנו, אבל אותי הוא משעמם. בניגוד לאלבומים אחרים שלהם. זה אלבום מונוטוני באופן יותר מידי מאתגר.

Santna - Shaman
סנטנה מתבגר יפה, שלא לומר מזדקן יפה, בראש הפוסט שיר יפה שמן הסתם אתם מכירים. לעשות את אותו הדבר כל הזמן ובכל זאת להישאר רלוונטי. בחיי שצריך כישרון גדול בשביל זה, ויש לו.



Robbie Williams - Escapology
יש לי המון הערכה למיינסטרים טוב ולפופ טוב. עזבו הערכה - אני אוהב את זה כשזה טוב. רובי וויליאמס הוא שארית הפליטה של להקות הבנים משנות התישעים, והוא עושה מוזיקה טובה. אני אוהב את זה, שהוא ציני כלפי כל הכוכבות שלו. זה לא בדיוק אלבום מומלץ. רק שיר אחד יפה.



עוד הוציאו אלבומים: קיילי מינו, ברוס ספרינגסטין , פט שופ בוייז, אואזיס, גרין דיי, ויטני יוסטון , שירל קראו, קאונטינג קראו, וג'וני קש שהוידאו למעלה זכה לוידאו השנה של MTV.

נבדק ונמצא פרימיום - מנה אחרונה

השנה עוד לא נגמרה, ובטח שלא נסתיימה (מה בדיוק ההבדל?), יכול להיות שעוד יצא איזה אלבום מעניין, או איזה שיר ששווה, אבל יותר סביר להניח שנסבול בעיקר משירי כריסטמס בזמן הקרוב, משהו שבוב דילן מוציא או משהו כזה. אז זו ההזדמנות להתענג על המנה האחרונה של השנה.

שני מיקסטייפים !!!

עם המון שירים שחלקם הופיעו פה לאחרונה, אבל את רובם לא הספקנו לשמוע ביחד השנה. שירים שעדין לא בטוחים בעצמם שהם כבר קיימים, אבל חייבים להקשיב להם !!! אני מקשיב למיקסטייפים האלה כבר שבועיים ומרגיש בעננים, אז גם לכם מגיע שיהיה לכם נעים (מי ששם לב למשקל ולחרוזים בפוסט הזה, מוזמן להתעלם מכך):

דיסק 1 - מנה אחרונה

דיסק 2- מנה אחרונה

מה יש בדיוק במיקסטייפים האלה?
Delorean, Memory Cassette, Surfer Blood, Choir of Young Believers, Crayon Fields, Tap Tap, Afternoon Naps, Allie Moss, Atlas Sound, Division Day

ובדיסק השני?
Free Energy, Frightened Rabbit, The Heavy, I Like Trains, Local Natives, Starlight Mints, Suckers, The Cribes, To Kill a Pety Bourgeoisie

איזה מיקסטייפ כדאי להוריד קודם?
נורא קשה לי להחליט. הדיסק הראשון מתחיל חזק, אבל אחרי השיר הראשון, יש שני שירים רגועים ואח"כ שוב שירי רוק אינדי קצביים ושוב משהו רגוע, וכן הלאה, והדיסק השני הוא רצף מושלם, שאני לא יודע איך בכלל להתחיל לתאר אותו.

מה קרה? למה מגיע לנו כל הטוב הזה?
האמת שזה יצא די במקרה. נאספו המון שירים על הארד-דיסק, הוא התפקע מעצמו, וכרע ללדת את המיקסטייפים הנפלאים האלה. אני אפילו לא סידרתי את רצף השירים רק סיננתי 25 שירים מתוך איזה ארבע מאות.

בשבוע הבא הסיכומים האחרונים של העשור - כדאי לבוא !!!

וגם סרטון וידאו סקסיסטי ובוטה, שראוי לגינוי ולהערצה של בחורה שאוכלת גלידה - ראו הוזהרתם !

חלום 3: Surfer Blood - רוכבים על גלים

עוד סיבה לכך שאני מרחף כבר כמה ימים היא אלבום הבכורה של Surfer Blood. אסטרו קוסט אמור לצאת רק בעשור הבא, אבל הוא בהחלט מתאים כאקורד סיום נאה, ואפילו מושלם לעשור הזה.

אם יש דבר שהופך משהו לצעיר, זה שהוא לא לוקח בחשבון את כל מה שכתבו לפניו. Surfer Blood עושים מוזיקה שהיא בין המכביז לבין גריזלי בר, או בין ניו-אורדר לבין (כמה לא מפתיע) הביץ' בוייז. כך יוצא שבסוף העשור הזה אנחנו בעצם חוזרים לא רק לשנות השמונים, אלא בעצם לשנות השישים. ואם לעסוק קצת באריכולוגיה, אז בשנות השמונים טענו שהסמיתס עושים מוזיקה שהיא רטרו לשנות השישים, ובאלבום של Surfer Blood יש עוד הרבה מאד צלילים בגווני סיקסטיז בוהק, אבל יש בו גם קטעים שמזכירים את השינז ואת קורסיב.

היופי הוא שכל העושר הסגנוני שסרפר בלאד מסתמכים עליו לא מכביד עליהם כלל. האלבום Astro Coast הוא רצף של שירים שנשמעים כמו פרץ יצרתי רענן וטרי. מה שעוד נחמד באקורד הסיום הזה שהוא כולו אינדי טהור. מדובר בילדי קולג' מפלורידה, שהקליטו את כל האלבום בחדרם במעונות. לא גדול?

Surfer Blood - Floating Vibes

Surfer Blood - Swim

חלום 2: The Heavy - מה זה קלים

The Heavy אוהבים להוציא אלבומים בסוף שנה. לא מבין מה בדיוק ההיגיון, אבל ככה זה. הם עושים מיקס של מוזיקת גיטרות פריכה בסביבת עבודה Fאנקית. יש במוזיקה שלהם רמזים לכל: לד זפלין, ג'יימס בראון, פרינס, לני קרביץ. ייפי! גלידה כל הטעמים עם קצפת !

אהבתי יותר את אלבום הבכורה שלהם משנת 2007, שבו היתה יותר מקוריות בשירים, אבל גם האלבום החדש מעולה, למרות שהוא מתבסס על רפליקות מהעבר. לדוגמא החיקוי של חטיבת הקצב של הקלאסיקה I Put A Spell On You של Creedence Clearwater Revival, בשיר Short Change Hero, כאילו שזה היה שיר המשך שלו, או המקצבים של סקס מאשין בשיר Sixteen.

בכל האלבום יש הרגשה של סגנוניות מוקפדת, קצת כמו בסרט של טרנטינו, ואפילו יש כאן כמה גיטרות המזכירות מוזיקה ממערבוני ספגטי. אני לא הייתי מגדיר את The Heavy בגדר חקיינים, הם אמנם לא ממציאים שום דבר חדש, אבל החיבור שהם עושים בין סגנונות עובד יפה, ולכן האלבום The House That Dirt Built - מומלץ !

השיר הזה, ברמיקס הזה מטריף אותי:
The Heavy - How You Like Me Now//Joker Radio Edit


וכאן תשמעו איך בד"כ נשמע האלבום הזה:
The Heavy - Short Change Hero

חלום 1: Atlas Sound

כאמור אני כבר שבוע מרחף באויר, בעיקר בגלל מוזיקה טובה (הייתי גם באירוע מאד טוב, ופגשתי שם הרבה אנשים טובים, וזה עשה לי טוב על הנשמה). בזמן האחרון אלכוהול וסקס לא משפיעים עלי כמו פעם, אז נשאר רק מוזיקה וספורט - ממש נהייתי רוחני.

אז נתחיל ב-Atlas Sound. זה פרוייקט של Bradford James Cox, סולן הלהקה האמריקאית הפסיכדלית Deerhunter. משום מה באתר מייספייס של Atlas Sound הוא מסווג את המוזיקה כגארג', פאנק ומוזיקה דתית. אז יש בזה משהו מיסטי, בעיקר אמביינטי, גיטרות אקוסטיות לצד אלקטרוניקה רכה. אני מניח שכל מי שאוהב דאנס, וכל מי שהוא די-ג'יי יאהב את זה. ועכשיו יצא ל-Atlas אלבום חדש שנקרא Logos. בסה"כ לא מושלם, אבל שני השירים שהבאתי לכאן ממש טובים. למעלה וידאו של הקטע החלומי Quick canal. ולמטה שיר שהוא יותר פופי ומאד יפה כמו חלום. נו.. זה חלום זה לא אמיתי.

Atlas Sound Ft. Noah Lennox - Walkabout