עוד מעט ל"ג בעומר, בל"ג בעומר הרבה חתונות, ולכבוד זאת נבדק ונמצא פרימיום בנושא 'חתונה אינדית':
הידעתם שבקנדה אנשים משלמים לזמרים מפורסמים עשרות אלפי דולרים (!!!) רק בכדי שישירו שיר אחד לפני טקס החתונה??? מוזיקה מזרחית היא לא כוס התה שלי, וזו בלשון המעטה. אפשר לתפוס תחת ולתנשאות כמה שרק אפשר על זמרים כמו אייל גולן וקובי פרץ, אבל זה שיש אנשים בארץ שלנו שמוכנים לשלם גם 10,000 שקל לזמר, רק בשביל שישיר שיר אחד לפני החופה, אני חושב שזה תעודת כבוד למוזיקה וגם גאווה לאומית. והסיפור על קנדה הוא לא אמיתי, רק רציתי שנבדוק ביחד כמה רגשי נחיתות יש לנו. זה שאני לא אוהב מוזיקה מזרחית, או יותר נכון את הפופ הזה שעושה אייל גולן, שרית חדד וקובי פרץ, לא אומר שזה לא מכובד. פופ כשמו כן הוא: פופלרי, עממי וגם בינינו בד"כ המכנה הנמוך, לא תמיד המכנה המשותף ולא תמיד הנמוך ביותר. היה נחמד אילו אנשים היו מזמינים לשיר בחתונות גם זמרים אחרים, כמו אסף אמדורסקי או עברי לידר. אתם יודעים מה? גם יהוא ירון או ירונה כספי היה יכול להיות מעניין, וגם לא נזק כזה גדול לכיס. תחשבו על זה. (והנה גם הגורילז עושים היפ-הופ מזרחי- נשבע לכם !)
והפעם בנבדק ונמצא פרימיום: 1. נתחיל מצמד משפילד בשם Slow Club בשיר פולק-אנ-רול שמח, שמתאים מאד לחתונה אינדית. השוס של הוידאו הוא מתופפת בלונדינית וסקסית במיוחד, רוקדת עם תלבושות סטייל מולאן רוז'. השיר מתחיל להיות ממש נעים רק אחרי שתי דקות, בסוף יש אפילו שמפניה והכל נורא בכיף.
2.אחרי שמתחתנים יש ילדים. השבוע ראיתי הופעה של Foo Fighters בתוכנית מספרי סיפורים ב-MTV (יש דבר כזה). דייב גרוהל סיפר שהוא ביקר בבית של ניל יאנג פעם, ואז הוא ראה שיש לניל יאנג חיי משפחה, ילדים וכל זה, והוא היה די מופתע שזה אפשרי - להיות רוקר וגם איש משפחה, ואז הוא החליט שגם הוא רוצה להיות כזה. השיר למטה הוא של יונסי מתוך הסרט "הדרקון הראשון שלי" ותלת מימד השני של בני, שאומר שזה הסרט הכי טוב שהוא ראה בחיים. לעוף כנראה עושה לו את זה.
3. אם כבר חתונת אינדי: קורטני לאב, מזדקנת, או שלחיות עד הקצה את הנוסחא סקס, סמים ורוקנרול לא בדיוק תורם למראה. להיות אלמנתו של קורט קוביין זה מחייב, אבל היא גם שמה פס על זה, וגם מצליחה לא לבייש. מהאלבום החדש של Hole אהבתי את סמנטה, שנועד להיות שיר אצטדיונים, ויש גם את הוידאו הזה:
4. נישואים יכולים להוציא כל אדם מדעתו, אבל בסופו של דבר זה בדוק שגברים גרושים או ערירים חיים פחות. כמה וכמה שנים פחות. אז מה הסוד של הנשים. איך אי-אפשר לחיות איתן וגם לא בלעדיהן? ג'יימס היא להקה מפעם. אין בהם שום דבר חדשני, אני חושב שמעולם לא היה להם, חוץ מאיזו רעננות נעורים כזאת פשוטה. השיר הזה מתוך האלבום החדש שלהם, נשמע טוב:
5. הגורליס שרים בסטיילו יחד עם בובי וומאק רק על אהבה. בהופעה זה אפילו יותר אדיר מאשר באלבום If it's love, it's electric. It'll be flowing on the streets, Night after night, Just to get through the week. Sometimes it's hard.
6. אם כבר ילדים. קבלו את הוידאו ילדים החדש של MEW שהוציאו שנה שעברה את אחד האלבומים הכי אוהבים עליי אי-פעם
7. ולסיום לצורך קיום המשפחה, ילדים וכל זה, "דפיקה קדושה" - HOly Fuck- וזהו זה ! את התנוחה האינדיתניסתם כבר פעם?
כל השנה הזאת נשמעת כמו הדהוד לשנת 2008. כל-כך הרבה להקות שלהם אלבומים משנת 2008, הוציאו השנה אלבום גם כן. יש את MGMT וגם HOT CHIP, Foals וגם These New Puritans לכולם זה הצליח פחות או יותר, חוץ מל- Hold Steady שהוציאו אלבום משעמם ביותר השנה (בניגוד לאלבום הקודם), השיר שהבאתי לפה, הוא בסדר גמור, וזהו.
Twin Sister הם להקה ניו-יורקית השיר למעלה All Around Away We Go מתחיל כמו שיר של LCD Sound System ממשיך לכיוון פולק ומסיים בשירה פופית סטייל שירי איורווזיון. הם מלונג איילנד, ויש להם EP חמוד מאד שנקרא "צבע את חייך" או "חייל שפר הופעתך", או משהו כזה.
Crystal Castels מזמינים את זה. לעשות מוזיקה אלקטרונית נסיונית, שמורכבת מצלילים צורמים של 8 ביט, מזמינה התייחסות שנותנים לגימיק. כלומר, מבקרים וגם המגזין NME דירגו את אלבום הבכורה שלהם כאחד מ-50 אלבומי העשור, אבל מי בכלל יכל להקשיב לו יותר מפעם אחת, או בכלל (אני לא בטוח שעשיתי את זה), למרות שיש בו כמה שירים טובים. אבל עכשיו יש להם אלבום חדש שזרמתי איתו, ויצאתי די מבסוט. הגדולה העיקרית של Crystal Castels שהם עושים מוזיקה אלקטרונית מלוכלכת, ואלקטרוניקה נטולת רטרו לאייטיז. הלהיט Alice Practice הוקלט בכלל כאודישן לאליס גלאס הסולנית, ועד היום הוא נשמע כמו דמו. כנראה שאנחנו אוהבים את זה מלוכלך, גם כשזה אלקטרוני. הפקסימיליה עברה מהעולם, ואנחנו זקוקים למישהו שיעשה לנו את הקולות המעצבנים האלה. גם את השיר Crimewave מהאלבום הבכורה, אהבתי. בעצם יש להם עוד מלא שירים טובים. השם "ארמונות קריסטל", נלקח מסדרת סרטי אנימציה עם דמות מצויית בשם She-Ra שאמרה משפטים כמו: "The fate of the world is safe in Crystal Castles" וגם "Crystal Castles, the source of all power". ובתרגום: "גורל העולם בטוח בארמונות קריסטל" ו"ארמונות הקריסטל הם המקור של כל כוח". יש משהו ב"ארמונות קריסטל", בניגוד ל"ארמונות חול", שמתאים מאד לשם הלהקה. הבניה הזו של שירים יש מאין, כארמונות של קריסטלים של סאונד: מנצנצים, חדים, קרים מהדהדים ועם רפלקטים לכל הכיווונים- זה זה. למטה הסינגל הראשון. למעלה הלהיט הצפוי בלייב. אני זוכר "שג'ינג'יות" הצמד האלקטרוני הראשון יצאו לסיבוב הופעות בארץ, הם די התבכיינו כמו דובל'ה מהחמישייה שבאאארררץ אי-אפשר לעשות הופעה כזו. יכול להיות שאי-אפשר היה פעם. אבל הנה היום תמיר אלברט מופיע עם טרי פיוז'ן. ושימו לב להופעה של קריסטל קסלס.
הקטע הזה יתפוס אתכם באונות. משהו מיסתורי ועמוק. "טיסה לליכטנשטיין" זה לא בדיוק משהו שאני חולם עליו, בטח לא אחרי השבתת נמלי התעופה באירופה. קבלו בסים אלקטרונים מחודדים, רעמים וקול נשי מלטף. אסור לחשוב כשמקשיבים למוזיקה כזאת, פשוט לתת למסז' הזה לעבוד על המוח. Dream For You ממלבורן אוסטרליה, ויש להם עוד קטע: http://www.myspace.com/time4dreams
טרייסי ת'ורן בדרך לאלבום חדש. הבחורה הכי מכוערת שהיתה אי-פעם באיזה צמד, עם הקול הכי אוהב בעולם, ועכשיו עם שיר חדש ובכלל לא רע, לקראת אלבום שבדרך. בוא יבוא. אני אוהב אותה, אם עוד לא הבנתם.
חברים, מגיע לכם הרבה טוב. והשבוע הזה היה ממש טוב. גם שיר חדש לבלר, גם וידאו חדש ומוטרף ל- LCD Soundsystem. אני אגלה לכם שבדרך יש שיר חדש לטרייסי ת'ורן, ועכשיו ! שיר חדש לבלונד רדהאד, Not Getting There. בינתיים כמעט רק אתם יודעים על זה ! איזה כיףף!
את הפוסט הזה, כתבתי בראש כבר כמה פעמים. אני ממש מתפוצץ מסובלנות להשמיע לכם את כל מה שיש פה, אז קחו:
1. האלבום החדש של LCD Soundsystem, הוא קודם כל אלבום (להאזנה חינמית: כאן). הם הבטיחו/החליטו שלא להביא להיטים והם לא. האזנה לכל האלבום במלואו מתגמלת הרבה יותר מהאזנה לכל שיר בנפרד. הקונטרסט בין שיר השבוע Dance Yrself Clean לבין Drunk Girls בוידאו למעלה, יוצר את התחושה המלאה הזו שמרגישים אחרי שאוכלים פרגיות בחלב קוקוס עם תפוחי אדמה ובטטות צלויות.
2. בפינת החצילים בטחינה Numbers Game שהוא פרוייקט של איש אחד (כנראה) על שם משחק הימורים לא חוקי שמשחקים בשכונות, ויש לו שיר פרוע כמו שאינדי אמור להישמע: Love Dreams Love. ועוד שיר שנקרא
3. ל- Holy Fuck הקנדים, ובעברית "דפיקה קדושה", יש אלבום חדש. הם עושים דאנס אקוסטי. כלומר זה נשמע כמו טכנו אבל יש שם תופים, ובס אמיתים. הסגנון נשמע נפלא, הבעיה שאלבום שלם לא באתי על סיפוקי, עד לשיר הסיום המוצלח PIGS שמזכיר את להיטם Lovely Allen.
Holy Fuck - P.I.G.S.
4. ולעוד אלקטרוניקה מעורבבת עם כלים אקוסטים: The Eyeshades השבדים בשיר מרגיע שנקרא In The Basement. והוידאו עוד יותר ביזאר מעניין.
5. Fort Forfield, ירגיעו אתכם עוד קצת עם מוזיקת טינטונים ..שוב אלקטרוניקה אקוסטית משבדיה.
האם אני צריך להוסיף משהו בעניין? אני לא חושב, אולי חוץ מזה שזה שיר טוב, ושגם אפשר להוריד אותו פה: http://www.blur.co.uk/ ושהוא יצא ב-1000 עותקים בלבד לכבוד Record Store Day, אנג'וי:
אתמול והיום פורסם כאן פוסט מלא שירי אירוויזיון משנת 1973 עד שנת 1979. ואם הייתי צריך לתת הסבר לעצמי בעצם למה? ומה זה קשור ליום העצמאות, אז אחרי יממה של יום עצמאות די דיכאוני בכל אמצעי התקשורת, אני חושב שהבנתי. שנות השיבעים, היו השנים האחרונות שעוד אהבו אותנו בעולם. היינו עם חזק, גאה, עם שנמצא בצמיחה מתמדת, ואשר עובר מהצלחה להצלחה, למרות כל המלחמות שבדרך. וכל העולם אהב אותנו. אז מה השתנה בעצם? גם היום אנחנו עם חזק, גאה שנמצא בצמיחה מתמדת ואשר עובר מהצלחה להצלחה, למרות כל המלחמות שבדרך. ההבדל מבחינת העולם, שאם בעבר היינו ילדים קטנים שצריך לגונן עלינו מפני מדינות ערב והגוש הקומוניסטי, היום אנחנו ילדים גדולים שיכולים לדאוג לעצמנו. יש עלינו ביקורת יותר ממה שמגיע לנו, אבל הבעיה העיקרית היא שאנחנו עוד לא החלטנו כמה ביקורת מגיעה לנו.ועל מה בדיוק. אגף ההסברה של משרד החוץ משכנע אותנו שאנחנו צריכים להסביר לעולם שאנחנו לא מפגרים, ושהמצאנו את הדיסק און קי, אבל הוא לא מנסה להתמודד עם השאלה העיקרית: למה מגיע לנו בעצם ארץ שגרו עליה אנשים אחרים. התשובה כמובן צריכה להיות שאנחנו מתים שלפלשתינאים תהיה מדינה, אם הם רק רוצים, אבל נראה שהם לא. אתם בטח לא יודעים את זה אבל בשנת 1893 היו בארץ רק 92 אלף לא יהודים ו-60 אלף יהודים. אז איך זה שבשנת 1948 היו כאן 462 אלף ערבים. התשובה היא שבעקבות הפעילות הכלכלית בארץ שהביאו היהודים היגרו לכן ערבים. "בשנת-1968 ערך הגיאוגרף, פרופ' משה בראוור מאוניברסיטת תל אביב, מחקר על מוצאם של התושבים ביש''ע, ועל התושבים הערבים ישראלים. מחקר זה סקר למעלה מ-200 ישובים ערבים במדינת ישראל. במחקר נמצא כי רובם המכריע של התושבים הגיעו בשנות ה-30 של המאה ה-20. כפרים אחדים למשל, מקורם במצרים, בסוריה, בתימן ובארצות נוספות. בנוסף נמצא כי בישובים רבים בירדן, ישנם תושבים אשר להם קרובי משפחה פליטים שעזבו את שפלת החוף של ישראל, עם תחילת מלחמת העצמאות. קרובי משפחה אלה, הפכו ''לפליטים'' ונשארו כך בשל קצבאות הסעד ולא חזרו למקום יישובם. לדברי בראוור מצרים רבים הגיעו ליפו וסביבותיה ואל עיירות נוספות לאורך רצועת החוף ולעזה. נמצא כי שיעור התיישבותם של הערבים הקבילו להתפתחותם של משקי ההדרים, הבנייה ואחרים הכפרים שמצא בראוור שעיקר יושביהם מצרים: ג'וליס, יבנה, קסטינה, בית דגן, ג'לג'וליה, יאזור, יהודיה, צפוריה ועוד" (יניב וייסמן) ואם כל זה לא מספיק לכם, ואתם לא מאמינים אז קבלו עדות של זר: "שנת 1695. ארץ ברובה ריקה, מוזנחת וכמעט לא מיושבת. רוב אוכלוסיה נמצאת בירושלים, עכו, צפת, טבריה ועזה. רוב אוכלוסיה יהודים, כמעט כל השאר הם נוצרים, וקצת מאוד מוסלמים, ברובם בדואים. יש יוצא דופן אחד - נאבלוס (שכם) אשר גרו בו כ-120 מוסלמים ממשפחת נט'שה ועוד כשבעים שומרנים. בנצרת כ-700 תושבים, רובם נוצרים, בירושלים כ-5000 איש, בעיקר יהודים וקצת נוצרים"( Adriaan Reeland ) אסור לשכוח שהפלשתינאים הם לא אינידאנים, ולא מונגולים, וגם לא אבורג'ינים, הם ערבים. ואין סיבה שבעולם שמדינות ערב לא ינסו לעזור להם, במסחר כלכלי, במתן אשרות עבודה, חוץ מהרצון לתקוע לנו טריז עמוק, ותחושה לא נעימה בכל יום עצמאות - אין שום סיבה שזה לא יקרה. ועוד דבר קטן: זה שהבן של ראש הממשלה (שלנו) הגיע למקום שלישי בחידון התנ"ך, זה אומר משהו טוב עלינו, וגם על ראש הממשלה שלנו. תחשבו שזו משפחת אובמה, ותבדקו איך הייתם צריכים להרגיש.
למעלה SIA בקליפ חדש של השיר החדש Clap Your Hands - נראה לי הולם את הפוסט הזה: יש בו דגל, ושיר שמח ליום העצמאות, וגם: אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה.
ונקח יום אחד, ביום העצמאות, חופש מאינדי ונתמסר למשהו אחר לגמריי. במוסף "7 ימים" מיום שישי האחרון עשו כתבה על ישראלים שחסרים לנו (בן-גוריון, אהוד מנור, נעמי שמר. שמיר, ריטה וגילה אלמגור עדין חיים). היה משעמם טיכו. ובדיוק השבוע תמר אפק וגון בן-ארי התארסו (כן, זה אמיתי. לא ידעתי שעוד מתארסים בימינו), מה שרומז לכולנו שהזמן לא מחכה לאף-אחד, ושנבניית כאן מיתולוגיה תרבותית חדשה, והיא מדווחת מעל-גבי דפי האתר של האינטרנט כל הזמן. לכבוד שני המאורעות הללו, לכבוד יום העצמאות ולכבוד חיים הכט נבדק ונמצא פרימיום הפעם: "מה אתם היית עושים עם האישיות הישראלית הבאה" (התשובות שלי בסוגריים): א. גלי עטרי לאחר הזכיה בהללויה (לעשות).
ב. חוה אלברשטיין בצאת האלבום לונדון (כנ"ל). ג. טל ברודי לאחר הזכיה בגביע אירופה (תספורת קוצים בשיער) . ד. אריק אינשטיין כשנפגש עם שלום חנוך לראשונה (לבשל גדי בחלב קוקוס). ה. פנינה רוזנבלום כשהושבעה לכנסת (לשבור את המיקרופון). ו. גל אוחובסקי ששר עם קובי פרץ (כנ"ל). ז. זוהר ארגוב בזכיה של הפרח בגני (הלכתי לשתות תה, אם אני זוכר נכון)
היא כתבה יחד עם פייסט את הלהיט 1234 שנקרא במקור: "השיר של סאלי", ועכשיו יש לה אלבום חדש קוראים לה Sally Seltmann, היא עושה פופ מתוק לבנות. השיר הזה הוא שיר ציפורים מציייצות לבוקר, או שיר הערש שלכם. חלום. נראה לי לא נורא להקשיב לשיר כזה ביום הזכרון. מוקדש לכל חללי צה"ל, לנופלים בפעולות איבה ובעיקר למשפחות השכול. כמה שאני יכול, אני מזדהה עם סבלכם, מעריך את יקירכם שנלחמו למען המדינה, מי בחירוף נפש, ומי במילוי תפקידו האפור והשיגרתי, אך החשוב גם הוא.
מי אמר ביץ' בוייז ולא קיבל? מי אמר פליט פוקסס ולא קיבל? להקת החימום של גריזלי בר, Morning Benders, גם כן מקליפורניה, באלבום בכורה שנקרא Big Echo. הם רוכבים על גל ההרמוניות ברוק-פופ, שמזכיר גם את גריזלי בר אבל יותר מפוקס. לא יודע למה אין סביבם הייפ בארץ. יכול להיות שהגימיק מוצא. מבחינתי דווקא לא, רק עכשיו אני מתחיל להנות מהדבר הזה, אם כי במנות קטנות. פיצ'פורק נתנו להם ציון גבוה, אבל לא בגלל זה הם פה. למטה וידאו של השיר "הבטחות" שרודף אותי פה ושם השנה.
נבדק ונמצא פרימיום, בשירים וקליפים חדשים פרימיום שגירדתי מכל העולם. עכשיו דביק לי בידיים מהספירט של הקילוף, אז אני מלקק את האצבעות (מי אמר שאין מה לשמוע?): לפני הכל האלבום החדש של LCD Soundsystem יצא. שבוע שעבר קיבלתם ממנו טעימה, ועכשיו אפשר לשמוע אותו כאן בהאזנה חינמית!
1. מכל האלבומים החדשים שהקשבתי להם בשבוע האחרון, האוסף הכפול של הלהיטים של DOVES הכי טוב. למעלה וידאו חדש של השיר החדש היחיד באלבום, ושאני מאד אוהב.
2. אוסטרליה עדין חמה, והפעם Midnight Juggernauts שלא רק אני לא מצליח להגדיר את הסגנון שלהם, יש הטוענים: פרוג-דאנס , דיסקו-הפלקות, אולי ניו-וייב. בקליפ הזה יש משהו מיסתורי , ובעיקר מסתובב.
3. טוב, זה היפ-הופ על רקע של משהו פאנקי Drake בשיר Over. אם אתם לא מתחברים תעשו אובר. או עובר. הכינורות וצמפלי האור מרשימים.
4. וידוי קטן: לפעמים אני שומע את Beach House לפני השינה. זה מרדים אותי מהר. אני כבר אוהב את השיר ZEBRA שלהם, כאן בגירסה קוהרנטית יותר בעריכה לרדיו האנגלי, זה עובד יפה מאד: Beach House - Zebra /UK Edit - הוסר עקב בקשה
5. גם Best Coast עושים מוזיקה שדומה לשל ביץ' האוס, כאן בוידאו קריפי במיוחד. הרומן הרומנטי עם הליצן של מקדולנד.
6. וגם lightspeed Champion, שהוא אלוף מהירות האור בלעשות את הכל יותר מוזר מהגיוני. בוידאו לעוד שיר מתוך האלבום המעולה שלו שיצא השנה. זה הדבר האחר שאתם צריכים השנה.
7. וזה סתם, גימיק: אוהד (שזה המילה היותר מתאימה מ"מעריץ") של להקת Tanlines הכין להם וידאו חמוד, והם אימצו אותו. את הוידאו לא את האוההד.
8. עוד גימיק: The Junior Boys’s עשו רימיקס לאלבום הבכורה של יוקו אונו שיצא בשנת 1975.
9. איכשהו זה נראה לי הכי מתאים לסגור את הכל: קייט נאש בקטע שהיא רוצה להיות דיילת בלונדינית. קליפ מלא בקנאת נשים.
אני חושב שאף פעם בתולדות רדיו פרימיום להמונים, לא עברתי שבוע כזה.. שאני מקשיב לכל-כך הרבה מוזיקה שלא עוברת את הסף בשביל לפרסם פוסט (אולי כי את כל האוצרות שפכתי בפוסט אחד), אבל בסופו של דבר: בינגו !
Redlight הוא די ג'יי. יש אחד אמריקאי, הפעם אנחנו עם האנגלי. הוא הוציא EP חדש ווידאו חדש ומגניב, לשיר מדליק ששרה, זמרת חדשה בשם Roses Gabor. השיר נקרא Stupid האוירה היא אריקה באדו MIA משודרגת. ויש לנו מנצח היום!
בשנת 1987 Sinéad Marie Bernadette O'Connor שיש לבטא את שמה בפלמית כך: /ʃɪˈneɪd oʊˈkɒnər/, shi-NAYD-oh-KON-ər היתה כל מה שנער מתבגר צריך בחיים. הגל האלקטרוני של הניו-וייב התחיל למצות את עצמו, ממש, אבל ממש נמאס לשמוע שוב ושוב את ספנדאו בלט, ועוד יותר מכך את דוראן-דוראן, וכך, בדיוק בזמן, עלתה כמו האפרוח של ונוס - שנייד אוקונור שהיתה פצצת אנרגיה, של זעם כישרון וקול זועק. אאאאהההה!!!! אתם מכירים אותה בגירסה המרגשת והטחונה של Nothing Comapres 2 U של פרינס, הגאון. שיר שהוא הקליט בעצמו אפילו לפני גשם סגול. הרבה לפני שהיא קרעה את התמונה של האפיפיור, היא הקליטה בגיל 20, בהריון (!) ופעמיים (!) את אלבום הבכורה המופתי The Lion and the Cobra. ההקלטה הראשונה של האלבום היתה יותר מידי מוזיקת עמים לדעתה, אז היא עזבה את חברת התקליטים בטריקה והפיקה את האלבום בעצמה. הזעם השתלם, ותוך שנה היא זכתה בפרס הגראמי. הקול של שנייד אוקונור חזק יותר בגבוהים, העוצמה שלו נובעת מכוח. היום היא לא נחשבת בדיוק זמרת, אלא יותר מוזיקאית, אבל בשבילי היא קודם כל היתה קול. היידה פוסט-פאנק ! והנה רשימת השירים מהאלבום, עם קישורים ליוטיוב: 01. Jackie וקאבר של פלסיבו 02. Mandinka הלהיט 03. Jerusalem למה? 04. Just Like U Said it Would B היפהפה 05. Never Get Old עם Enya 06. Troy - המועדף 07. I Want Your Hands on Me עוד להיט 08. Drink Before the War 09. Just Call Me Joe
וחוץ מזה אני מאד אוהב את השיר All Babies שגם תרגמתי אותו לעצמי, פעם מזמן, מתוך האלבום היפהפה Universal Mother . זה קצת מזכיר את "לכל איש יש שם". יש לזה גם גירסה שמחה, כאן.
All babies are born saying God's name Over and over, All born singing God's name All babies are flown from the Universe From there they're lifted by the hands of angels God gives them the stars to use as ladders She hears their calls She is mother and father All babies are born out of great pain Over and over All born into great pain All babies are crying For no-one remembers God's name
There's only love There's only love There's only love in this world
כל התינוקות שנולדים נושאים את שם השם שוב ושוב כל הנולדים שרים את שם השם כל התינוקות מרחפים מהיקום משם הם מורמים על ידי מלאכים אלוהים נותן להם את הכוכבים לסולם היא שומעת את קולם היא אמא ואבא כל התינוקות שנולדים נחלצים בכאב דואב שוב ושוב כולם נולדים לתוך כאב דואב כל התינוקות בוכים כי אף-אחד לא זוכר את שם השם
יש רק אהבה יש רק אהבה יש רק אהבה בעולם הזה תרגום: אייל מרדיו פרימיום להמונים
הופעה משלשום של ג'וני ליידן, סולן הסקס פיסטולס, עם להקתו PIL
מלקולם מקלרן נפטר שלשום ממחלת הסרטן בגיל 64. קצת קשה לי להאמין שהוא יותר מבוגר מאבא שלי, כי בשבילי הוא צעיר נצחי. בלי מלקולם מקלרן לא היה פאנק, ולא היה פוסט-פאנק, וניו-וייב, ואינדי, וכל מה שאנחנו אוהבים היום במוזיקה. הפאנק היה במידה רבה ההפיכה האחרונה שהיתה במוזיקה, מאז לא זכורה לי בעיטה כל-כך חזקה בביצים של הממסד. המהפכות שהיו לפני כן היו: מהפיכת שנות השישים של ילדי הפרחים באמריקה, ומהפיכת הרונקרול של אלביס. הגדולה של הפאנק היא שכל אחד שאפילו לא חשב שיש לו מה להגיד, או איך לנגן יכל להקים להקה. האנרכיה הזו היתה באמת בסיס למהפיכת חופש אמיתית, וגם הפאנק (כמו הרוק הכבד, החיפושיות, הסטונס וצ'רציל) נולד באנגליה. מכל מהפכות הרוק שהיו, זו כנראה השפיעה עלי הכי הרבה. זה לא שיש לי נזם באף, וזה לא שאני אוהב שמקיאים לידי, אבל אני מעדיף אפורמליות ככל שניתן, וכמה שזה נשמע מוזר זה אפילו מתקשר לי ליום השואה, מהבחינה הזו שאדם לא צריך להיות עבד של החברה, או של האליטות שלה, אלא לפתח חשיבה עצמאית ככל שניתן.
למעלה סרט בן שעה המתאר את סיפור הפאנק, ומתחתיו ג'וני ליידן, סולן הסקס פיסטולס, מופיע בטוקשאו של ג'ימי לידל בתאריך 8.4.10 עם להקתו, PIL, להקת פוסט-פאנק שהוא הקים בשנות השמונים - יש אנשים שזועמים גם בגיל 60. וכאן פוסט שחברתי אורית@ פרסמה בנושא, כולל השיר באפלו גירלס, שהוא אחד משירי ההיפ-הופ הראשונים שהיו במיינסטרים, ושאני באופן אישי לא הפסקתי להקשיב לו כמה ימים ברציפות כשהוא יצא. וגם השיר הזה..שמראה כמה מלקולם מקלרן מגוון, או שרצה לעשות כסף בכל מחיר, ועל הדרך יצאה לו מוזיקה הטובה. ואם כבר אנחנו בחבורה, אז גם הפרומו של הסרט "סיד וננסי", על חייו של סיד וישז, בסיסט הסקס פיסטולז. סרט שראיתי כשיצא לקולנוע, ושדי השפיע עלי, למרות שהוא היה מגעיל.
אנטון צ'כוב אמר פעם: "אקדח אשר מופיע במערכה הראשונה סופו לירות במערכה האחרונה". בהחלט לא משעמם פה. פסח עוד לא נגמר , המימונה היתה כאן רק שלשום, וביום וחצי שיש עד יום השואה: פרשת שחיתות במיליונים בירושלים כולל גורם בכיר מאד, פרשת ריגול/בגידה של חיילת שמסרה מידע לעיתון הארץ, ביום חמישי היו בארץ בערך איזה 10 תאונות דרכים בין השעה ארבע לשש בערב, ביקנעם אמא הגיעה עם אקדח לבית הספר ואיימה על תלמידות, ופרשת סחר איברים. העולם קטן והארץ שלנו עוד יותר קטנה, אז יצא שכל האירועים האלה גם השפיעו עלי: אני מכיר חברים של העצורים בירושלים, אני מכיר ילדים מבית הספר ביקנעם, אני מכיר מישהו שעשה השתלת כליה בחו"ל ואת עיתון ה"ארץ" אני לא סובל. אפילו כשאובמה החליט להתעמר בביבי זה השפיע עלי, כי אז המשטרה הקימה מחסום בקצה הצפוני של כביש 6, למניעת נסיעת אוטובסים למהומות בהר הבית – דבר שהאריך את משך הנסיעות שלי באותו היום בשעה, לפחות.
פעם כשהייתי סטודנט וגרתי במרכז, לפני הבחירות של רבין בשנת 1992, הגיע אליי לביקור בן-דודי מהמושב שליד נתניה, ואמר שבעצם זה לא כל-כך מעניין אותו כל הפוליטיקה הגבוהה, כי בתכלס זה לא משפיע על החיים שלו. כשהייתי קטן לסוע באופל רקורד הירוקה של אבא שלי את 40 הק"מ למושב שלו לקח איזה שעה ורבע, משהו כזה, אבל מאז הזמנים השתנו, הקצב השתנה, אנחנו כבר לא עיירה קטנה, וגם בעיירות קטנות אמהות נוסעות כמו משוגעות ברכב בשביל להסיע את הילדים שלהם בשיא המהירות מהצהרון לחוגים, ומגיעות לבית הספר עם אקדחים.
מערכה שניה: המיני ומוחמד עלי
אנטון צ'כוב אמר פעם: "יהיה מה שיהיה נושא השיחה, חייל זקן תמיד ידבר על מלחמה". בחול-המועד הייתי עם המשפחה שלי במוזיאון יצחק רבין. אי-אפשר שלא לאהוב ולא להעריך את האיש: הצניעות, המסירות לתפקיד, אהבת הארץ שהיתה בו, ובעיקר הביישנות הכבושה שלו עושים את זה. מרוב צניעות אין אפילו תמונת פורטרט נורמלית אחת שלו בעולם הזה. המוזיאון בנוי בצורה כזו שהוא מגולל את מסכת חייו של יצחק רבין במקביל להיסטוריה של המדינה. מי ששם-לב על הרצפה, גם היו תמונות מההיסטוריה המודרנית של המאה ה-20: המצאת הפנצילין וגם החיפושיות, הבקיני, המיני ומוחמד עלי. מה שנוח במוזיאון הזה הוא האוזניות שמופעלות אוטומטית עם הסברים, וגם הירידה בספירלה, שדי נוחה. מה שחשבתי כהלכתי שם הוא: שאת רוב ההיסטוריה של רבין אני הכרתי, ושחלק מהחיים שלו היו בעצם החיים שלי. במלחמת ששת הימים (1967) רבין היה בסה"כ בן 41, כלומר בגילי. אני נולדתי שנתיים לאחר מכן, ואת שאר ימי חייו אני מכיר כמקבילה לחיי. גם יצא לי לפגוש אותו פעמיים בחיי. פעם אחת כשהוא היה על במה בתקופת בחירות 1977, ופעם שניה כאשר הייתי חייל בימי מלחמת המפרץ, וכשהוא היה שר ביטחון. יותר מכל הוא היה כנראה מנהל טוב, פרגמטי וחרוץ, וחוץ מזה היתה לו את לאה רבין, שכנראה נתנה לו את כל הפוש. קצת מוזר שהוא הפך לסמל לשלום.
מערכה שלישית: אקדח יורה סטארטאפ
אנטון צ'כוב אמר פעם:"אומרים שלבסוף האמת תנצח; אך זהו שקר". לא רק מבסוט יצאתי ממוזיאון רבין, היו כמה דברים שצרמו לי, ושכדאי שגם אתם תדעו:
א. רבין זכה בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה בשנת 1992, בזכות התמודדותו של ישראל קיסר ש'גנב' קולות מפרס. איכשהו שכחו מזה.
ב. רבין אולי אמר בנאום הניצחון שלו בבחירות "אני אחליט ואני אנווט", אבל בתכלס הוא נגרר אחרי פרס. את אוסלו אישרו בכנסת על חודו של קול באמצעות קולות חברי הכנסת הערביים, שצריך לומר בגלוי שהם לא רק אזרחים שווים בפני החוק, אלא בעיקר פרו-פלשתינאים, בעצם אתם יכולים למחוק את ה"פרו". וגם את הסובארו של גולדפרב אני לא שוכח, אבל במוזיאון שכחו.
ג. באינתיפאדה הראשונה רבין היה שר ביטחון והוא אמר לחיילים, דבר ששודר גם בטלוויזיה, וששמעתי במו אוזני: "תשברו להם את הידיים ואת הרגלים". אני חושב שרבין הוא שותף מלא לכישלון של האינתיפאדה הראשונה, ולא רק בגלל המשפט הזה.
ד. הפרוספריטי בתקופת רבין נבעה מאישור הערבויות האמריקאיות שהובטחו לישראל עוד בתקופת שמיר, כסיוע לקליטת העליה. זאת בזכות האיפוק של ישראל בזמן מלחמת המפרץ הראשונה. זה לא בזכות תהליך השלום. שלום לא מביא כסף.
ה. רבין נבחר בעיקר בזכות הקולות של עולים חדשים שעוד היו בתקופת קשיי הקליטה שלהם, ורובן היו בארץ פחות משנתיים. היום כל העולים האלה מצביעים לליברמן. אתם יכולים להבין לבד, מה מפלגת העבודה מכרו להם.
ו. העצרת בכיכר, נערכה תחת הסיסמה "לא לאלימות", ונקראו להשתתף בה כל שורות הציבור. לא כל מי שהגיע לשם היה שמאל, למרות הבלונים של "שלום עכשיו".
ז. לא רק לרבין קראו בוגד, גם לבגין קראו רוצח, וגם לשרון קראו רוצח - בהפגנות סוערות שהתקיימו בעקבות מלחמת לבנון. בגין פרש בשל כך מראשות הממשלה (ולא בגלל שרון כמו שטוענים), ושרון עוד חי ויקום יום אחד ויתנקם בכולם. אני לא מקבל את תיאוריית ההסתה ואת האצבע המאשימה נגד הדמוקרטיה. להיפך היום כולם אומרים שדרכו של רבין היא דרך השלום, אבל זה לא מה שהוא הבטיח בבחירות, וכל ההפגנות נגדו היו במסגרת כלליי הדמוקרטיה, אחרת הן לא היו מתקיימות. גם אם הן היו מאד לוהטות.
ח. רבין הקים בשיא תקופת כהונתו ארגון שפעל מטעם השב"כ ושנקרא "אייל", ברשותו של אבישי רביב שכונה "שמפניה" ושתפקידו היה למשוך אליו ימנים קיצונים. הארגון הזה אחראי בן השאר להשרשת מושג ההסתה בציבור, למשל בכתבה בערוץ אחד שבה הציגו את הארגון המזוייף הזה כאילו הוא אמיתי. דרך-אגב להיות ימני ואפילו קיצוני זה לא פשע. כמו שלהיות שמאלני אפילו קיצוני זה לא פשע, וכל הקמת הארגון הזה מסריחה ממרקרטיזם, וגם לא מנעה את הרצח.
ט. רבין נרצח. כל העם התאבל עליו, גם אני, אבבל לא על תהליך אוסלו האומלל.
י. בליל הרצח, כמה דקות לאחר שהתקבלה הודעתו של איתן הבר, על התדהמה, ישב באולפן ערוץ 1, נציג של "שלום עכשיו" שאמר שעם כל הצער על רצח של ראש ממשלה, אירועים כאלה דווקא יוצרים מהפך בציבור, והאבל על מותו הטרגי של רבין המסמל את מוביל דרך השלום, יוביל לשינוי תודעתי שהוא מבורך – ממש סטארטאפ הוא יצר שם באותו הערב! על רבין עצמו לא נראה שהוא כל-כך הצטער, גם בגלל שרבין בכל זאת נתפס כמליטרליסט, וגם כי השמאל אף-פעם לא שכח לרבין את פקודת ה- "לשבור להם את הידיים והרגלים" שנתן לחיילים.
מערכה רביעית: כוח הרצון של מוחמד עלי
אנטון צ'כוב אמר פעם: "כשאין לנו חיים אמיתיים, אנו ממלאים את מקומם בחזיונות תעתועים." תמיד אהבתי את רבין, אבל אני חושב שכבר הבנתם שלא הצבעתי לו, ואני גם לא מצטער על כך. אני גם רוצה שלום עכשיו, אבל אני לא חושב שצריך לההרג על זה. משהו שבכל זאת רציתי לומר על השתלות כליה: זה שבמשך שנתיים אנשים מפרסמים בעיתון (!) מודעות שבהם אנשים מציעים תמורה כספית של 100,000 דולר לכל מי שיתרום איברים, ושהמשטרה לא שמה לב לזה, זה אפילו לא מפליא. אבל למה בעצם לא מעגנים בחוק תרומות איברים במענק ממשלתי מוגדר, למשל 50,000 שקלים לאיבר מאדם חי, ו-5,000 לאיבר מאדם מת. למה תרומות מוח-עצם זה בסדר, ותרומות אחרות לא? כל עוד יש אנשים צריכים כליות ויש אנשים שמוכנים לקבל על זה כסף, זה בלאו הכי יקרה.
מילה על מוחמד עלי שקשור ליום השואה: אני מאמין ברוח האדם, ובכוח רצון של האדם לטוב ולרע. ובשבילי מוחמד עלי הוא סמל לכוח רצון, היכולת העיקרית שלו היתה לאו דווקא לרקוד בזירה, ולמרות תמונות הניצחון גם לא נוק-אווטים איפיינו אותו, אלא ההתמדה שלו והאומץ שלו בכל קרב. כשהרבה אנשים רוצים שיקרה משהו טוב (למשל שלום) הוא קורה, כשהרבה אנשים רוצים משהו רע (למשל להרוג יהודים, או לפוצץ אוטובוסים) הוא גם כן קורה. הדבר היחיד שיכול להתנגד לכוח הרצון של אנשים, הוא כוח-רצון של אנשים אחרים.
זו תקופה מאד עמוסה במוזיקה, השבוע היו כאן כבר שלושה שירים לוהטים וממכרים, שהיו צריכים להיות מפורסמים רק היום, אבל לא התאפקתי והייתי חייב לפרסם אותם אז תעשו ריווינד... יש גם המון אלבומים כל הזמן, אני מאזין עכשיו לאוסף של DOVES, אבל גם לסלאש המפתיע, אני חושב שבכמה חודשים הקשבתי לכמות מוזיקה שאני מקשיב בד"כ בשנה, ולכן בקרוב יהיה כאן גליון שליש של השנה, עם סיכום של כל האלבומים פרימיום עד כה- יש למה להמתין! והפעם בנבדק ונמצא פרימיום קליפים של שירים חדשים ברמות המשלבות בין פופ לרוק, מקווה שתהנו:
1. Phenomenal Handclap Band - Baby לא יודע למה להקות מתעקשות להכניס בשם הלהקה שלהם את המילה 'להקה", אולי זה רומז לכך שזה אוסף של מוזיקאים מברוקלין ומנהטן שניסו להצליח בכל מיני צורות ובסוף הם התאגדו להרכב הזה.
2. We Have Band - Divisive עוד להקה שכל-כך מרוצה שיש לה להקה שהיא קוראת כך לעצמה. זו שלישיה לונדונית חדשה שגם זכתה בבמת הטאלנטים בפסיבל גלסטנבורי. הוידאו מדליק. ולמי שמחפש קצת יותר רוק יש יותר למטה.
3. ג'ימי לידל נחשב כלבן שעושה מוזיקה שחורה, הפעם הוא הלך על משהו קצת יותר מחוספס שגם יותר מתאים לי, ומשתלב עם השבוע הרוקי שהיה פה The Ring זה השיר
4. אוטוטו LCD Sounsystem עם אלבום חדש בדרך, מתוכו שני שירים, השני POW POW יותר מוצלח- לאנשים הרצינים. בעצם הם הציר של הפוסט הזה, גם בגלל השילוב בין רוק לדאנס וגם בגלל שיש כאן כמה שירים שמזכירים אותם.
5. ה-Pipettes הן שלישיית בנות בריטיות שעושות פופ סיקטיז איכותי ואביבי, בסינגל חדש וקצת עתידני Our Love Was Saved By Spacemen - לחובבי אבבא בלבד! מה שכן זה הרבה יותר מוצלח מגולדפראפ שנמצאת השנה באותה קטגוריה.
6. אני לא מתיימר להכיר את Ted Leo and the Pharmacists, אבל השיר הזה שלהם רוקי ונחמד מאד The Mighty Sparrow
7. הרשת מלאה בטיזרים: Jaun MacLean בקטע דיסקו חדש לקראת אלבום חדש, Broken Social Scene היו כאן בכמה שירים מהאלבום הבקרוב שלהם, וגם The Dead Weather בטיזר שהוא הפרומו לקליפ שהוא הפרומו של השיר Die By The Drop, שהוא הפרומו לאלבום חדש. הכל פרומו בחיים. אין ת'כלס !
וכאן הסינגל להאזנה, אבל אני לא חושב שזה העיקר במקרה הזה:
אני לא יודע אם השיטה של להוציא שירים לפני הוצאת האלבום, היא המשך של תרבות הסינגלים שהיתה פעם, או שזו פשוט הדרך הפשוטה ביותר לנצח את השיטה שבה האלבום דולף לרשת עוד לפני שהוא בכלל יוצא לשוק, אבל גם ברוקן סושיאל סין הקנדים החליטו להוציא כמה שירים ככה להנהתנו עוד לפני שבכלל יש אלבום. שלוש הדוגמיות שכאן הן לאו דווקא רוק טהור, סושיאל סין עושים רוק-ברוק, סגנון מוזיקלי שמוזכר פה ושם בהקשר ללהקות קנדיות אחרות - בהתחשב בכך שהלהקה הזו היא בעצם סופרגרופ של כמה להקות ומונה בין 6 ל-19!!! חברים, אז זה לא פלא. הם מעדיפים שתקראו להם קולקטיב מוזיקלי. יאללה, שיהיה. השיר האחרון ברצף שפה, היה כאן שיר השבוע לפני... ויש גם רצף של קליפים מסרטים קולנוע שונים עם טיזרים של קטעי מוזיקה מהאלבום: מומלץ לבדוק!
בד"כ דברים כאלה משודרים כאן בסופ"ש , אבל אלה שלושת השירים שעושים לי את הימים האחרונים, ויש כאן איזה קו מוזיקלי לשלושתם (בריטים, בריטים ודנים). Wild Palms נשמעים כמו המכביז, Mirrors כמו דפש מוד ו-OMD, ויש טוענים ש-The Kissawat Trail נשמעים כמו MGMT.
זו כמעט מילה גסה.. רוקנרול. בשביל מה צריך להגיד אותה כשבעצם צריך לומר אינדי. אז עוד מעט גם אינדי תהיה מילה גסה, אבל היום לכבוד ערב החג שני, בכל זאת רוקנרול.
Heavy Metal הוא הפרונוגרפיה של מוזיקת הרוק. הסנדק של זה היה ג'ימי הנדריקס, לד זפלין היו החלוצים, אבל אוזי אוסבורן ובלאק סאבת' היו הראשונים שבאמת העבירו את הזרם המוזיקלי החשוב, והמעצבן הזה לאזור הפסיכופטי האפל. צריך לציין גם את דיפ פרפל ואת Iron Maiden, ואז לעצור לרגע ולשים לב שכל הלהקות האלה בעצם אנגליות. ונשאלת השאלה: מה כואב כל-כך בממלכה הבריטית, שצריך להוציא ממנה כל-כך הרבה זעם? ועוד שאלה: האם האמריקאים האלה לא מבינים כלום במוזיקה? האם לא מספיק שהם גנבו את הרולינג סטונס, והשתגעו מהביטלס, גם את הרעש הם היו צריכים שמישהו אחר ימציא? דווקא באינדבדואלים הם טובים: אלביס, בוב דילן וגם ג'ימי הנדריקס בכל זאת אמריקאים.
כמו בפורנוגרפיה שבה יש לכל אחד העדפות שונות, כך ברוק הכבד יש מליוני תתי-ז'אנרים שכל אחד מהם מנסה לתת מענה לרמה הולכת וגוברת של סטייה: טראש מאטל, דאת' מאטל, בלאק מאטל, גות'יק מאטל ולבסוף גלאם מאטל שזו הסטייה הפאתטית ביותר. גלאם מאטל היה זרם שזרח בשנות השמונים כאשר הפאנים והקלידים של הנאו-רומנטיקה חדרו לתוך הרוק הכבד. הלהקות הבולטות בזרם זה היו Europe השבדים (שעשו את Final Countdown הפופי- כי זה מה ששבדים עושים!), בון ג'ובי (עם הלהיט It's My Life - שאני דווקא אוהב), פורינר שגרמו לי להקיא כל כיתה ז' עם השיר המכוער לתפארת I want To Know What Love Is, והפיסגה של הכל היו כמובן Guns N' Roses שהצליחו גם להיחשב מספיק רוק כבד בשביל האוהדים השרופים (תרתיי משמע) של הרוק הכבד, וגם להיות מספיק קליטים עבור המיינסטרים הכללי.
ועכשיו Slash הגיטריסט של Guns מוציא אלבום בכורה, שמנסה גם הוא להיחשב מספיק רוק כבד בשביל המעריצים הכבדים. על העטיפה מופיע גולגולת כמו שצריך, אוזי אוסבורן מתארח, M. Shadow המקועקע, Izzy Stradlin הגיטריסט הנוסף של גאנז, אבל כל שאר האורחים האחרים "מקלקלים" את העניין: כריס קורנל, פרגי (מבלאק אייד פי), איגי פופ, אדם לוין (מ-Maroon 5?) , ואפילו דייב גרוהל מפו פייטרס מצליחים להוציא ממנו רק מוזיקה טובה. ממש מוזיקה ולא את הדבר הזה שנקרא Heavy Metal. צריך גם לומר שסלאש הוא גיטריסט ומוזיקאי יותר מידי טוב, ממש גאון, שלא מסוגל לעשות מוזיקה שהיא זבל, ולכן האלבום הזה הוא קודם כל רוקנרול אמריקאי. תמצאו בו רית'ם אנד בלוז, תמצאו בו בלאדות, לצערי אין כאן אף שיר שממש מפיל אותי על הרצפה, אבל לפעמים המכלול יותר גדול מחלקיו. במילים אחרות: התלהבתי מהסגנון, מהוירטואזיות, משיתופי הפעולה, והשירים בסדר גמור, שלוש הדוגמאות שהבאתי לכאן אפילו לא מייצגות את כל מה שיש באלבום המצויין הזה:
משהו ספרדי:
Slash Ft. Rocco Deluca - Saint is a Sinner Too
להיט רוקי:
Slash Ft.Chris Cornel - Promise
ובסגנון לד זפלין:
Slash ft. Andrew Stockdale of Wolfmother - By the Sword
במיוחד לחג הפסח מהדורה חגיגית של נבדק ונמצא פרימיום. סיבוב מסביב לעולם של שירים חדשים. מעל כל שיר מצויינת ארץ המקור וגם את הבלוג ממנו נלקח הקטע, מייספייס של הלהקה והשיר להורדה; וגם סידרתי לכם פלייר להאזנה - תלחצו על משולש וזה ירוץ כבר לבד. במקור היו 36 שירים, ובחרתי את המובחרים ביותר, שבכנות אני ממש אוהב. כמעט הכל מפתיע פה, אבל בעיקר נשמע פרימיום. בעל הבית השתגע!!! אינג'וי:
AUSTRALIA: Who The Bloody Hell Are They? Otouto – Astronauts שלישיה חדשה ממלבורן אוסטרליה, בסינגל חדש ומעולה שנקרא אסטרונאוט, שאומר: "להיות מאוהב זה כמו לצפות בוידאו ממש ארוך מאד".
BRAZIL: Meio Desligado Eddie – Gafieira No Avenida אחד המייסדים של תנועת המנגו ביט (אם אומרים, אז כנראה שיש דבר כזה) הוא Eddie שמנגן תערובת של פרבו (שזה מוזיקה בזילאית מסורתית המתקשרת לקרנבל), יחד עם ג'אז, ורוק. בלי לאוכל לכם יותר מידי את הראש, אני יכול להגיד לכם שמהנגינה הזו הגניבה אותי. אפילו שקלתי ברצינות לשים אותה כשיר השבוע.
CHILE: Super 45 Inverness – Nubes הלב של Inverness מתחלק בין סנטיאגו לאנגליה. יש להם פלירט עם הרבה שוגייזינג, אבל הם מצליחים לעשות מזה משהו חלומי ונוגה. האלבום השני שלהם Illuminaciones נכתב בהשראת המרחבים של דרום צ'ילה, וזכה לתשבוחות רבות. זה נעים מאד.
CHINA: Wooozy PB33 – Dance With Me גם סינים יודעים לעשות דאנס, או שמא פאנק-פופ-סיני. מסקרן.. לא?
ENGLAND: The Daily Growl Stairs To Korea – All Of Your Friends להקה של איש אחד שעושה לאו-פיי אלקטרוני מלא אפקטים, טקסטים עקמומים, גיטרות ומאחורי כל הסבך הזה יש נשמה רוקית. להיט ! עוד מועמד לשיר השבוע- ומי יזכה?
FRANCE: ZikNation Saycet – Easy זה מצרפת אבל באנגלית. Saycet נעשה מפורסם לאחר שהוא אוציא בשנת 2006 אלבום אלקטרוניקה שהוא עשה ביום אחד שוגם נקרא : One Day At Home. השירים שלו נשמעים כמו חלום בהקיץ, שזורק אותך לעולמות רחוקים. סוף-סןף
GERMANY: Blogpartei Kissogram – Rubber And Meat האינדי הגרמני נמצא בדעיכה, כך גורסים הבלוגרים השבדים, מועדנים נסגרים ומשאירים להקות מדליקות כמו Kissogram מחוץ לדלת. שיר מדליק מתוך אלבום מלא תשבוחות. אני מניח שהם מתכוונים לבשר במובן של שוק בשר.
GREECE: Mouxlaloulouda Electric Litany – February זה נשמע יותר כמו איסלנד מאשר יוון. קצת מתוק מידי ולא מספיק דכאוני וקודר, ובכל זאת איטי, מלא אוירה ודרמטי מספיק באופן שמשאיר תחושה של צפיה בסרט. הפסנתר יספר לכם סיפור והגיטרות ירפרפו לכם על כל זה. זה מה זה יפה.
NEW ZEALAND: Counting The Beat An Emerald City – Seizuretron האלבום הראשון שלהם הפך לאגדה כיוון שהוא הוקלט במערה. הם משלבים פוסט רוק עם כינורות, טאבלות וסיטאר. הברירה הטבעית בגירסה הניו-זילנדית איפה שלמה בר?
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
הידעתם שבקנדה אנשים משלמים לזמרים מפורסמים עשרות אלפי דולרים (!!!) רק בכדי שישירו שיר אחד לפני טקס החתונה??? מוזיקה מזרחית היא לא כוס התה שלי, וזו בלשון המעטה. אפשר לתפוס תחת ולתנשאות כמה שרק אפשר על זמרים כמו אייל גולן וקובי פרץ, אבל זה שיש אנשים בארץ שלנו שמוכנים לשלם גם 10,000 שקל לזמר, רק בשביל שישיר שיר אחד לפני החופה, אני חושב שזה תעודת כבוד למוזיקה וגם גאווה לאומית. והסיפור על קנדה הוא לא אמיתי, רק רציתי שנבדוק ביחד כמה רגשי נחיתות יש לנו. זה שאני לא אוהב מוזיקה מזרחית, או יותר נכון את הפופ הזה שעושה אייל גולן, שרית חדד וקובי פרץ, לא אומר שזה לא מכובד. פופ כשמו כן הוא: פופלרי, עממי וגם בינינו בד"כ המכנה הנמוך, לא תמיד המכנה המשותף ולא תמיד הנמוך ביותר. היה נחמד אילו אנשים היו מזמינים לשיר בחתונות גם זמרים אחרים, כמו אסף אמדורסקי או עברי לידר. אתם יודעים מה? גם יהוא ירון או ירונה כספי היה יכול להיות מעניין, וגם לא נזק כזה גדול לכיס. תחשבו על זה. (והנה גם הגורילז עושים היפ-הופ מזרחי- נשבע לכם !)
AUSTRALIA: 
BRAZIL: 
CHILE: 
CHINA: 
ENGLAND: 
FRANCE: 
GERMANY: 
GREECE: 
ICELAND: 
INDIA: 
NETHERLANDS: 
NEW ZEALAND: 
ROMANIA: 
SCOTLAND: 
VENEZUELA: 
