הפסקול של מונדיאל - חלק 2: נצחונות ומוסיקה

Breakbot - Baby I'm Yours

המונדיאל הזה מעורר בי הרבה מחשבות (האמת שזו לא חוכמה, כל דבר מעורר בי הרבה מחשבות - יכולתי לרדת עליי בנושא הזה, אבל למה?), למשל: נצחונות ומוסיקה. הליגה האנגלית נחשבת לאחת הליגות הטובות ביותר בעולם ובצדק, והנה היא לא מצליחה לנצח. למרות זאת, מאד נהנתי מהמשחק בין אנגליה לבין אלג'יריה, התיקו 0 היחיד שנהניתי ממנו אי-פעם. הייתי מתוח, לא בטוח מה רציתי יותר: שהאלג'יראים ינצחו, או שהאנגלים, שכל-כך השתוקקו לשער, יבקיעו אחד. אני מאד מעריך כוח רצון וכואב לי על 40,000 אוהדים אנגלים שלא קיבלו שום תמורה...ואולי לא ממש מגיע ללבנים המתנשאים האלה לנצח, למה הם יותר טובים? כי יש להם נסיכים בקהל (באמת היו שם הילדים של דיאנה חנוטים בחליפות), מצידי שיעופו מהמונדיאל ושלא יגיעו לשמינית גמר. הרי מי שעושה להם את הליגה האנגלית זה העובדים הזרים, סליחה, השחקנים הזרים שהם מייבאים.
גם במוסיקה מה שעושה את זה לליגה זה העובדים הזרים שלה. מהו רוקנרול בלי הרית'ם אנד בלוז השחור, מהו דאנס בלי מוזיקה לטינית, מהו הדיסקו בלי מקצבים אפריקאים, מהו סול קיטשי בלי נגנים שחורים. והאם יש ניצחונות במוסיקה? אני חושב שיש, כל להיט הוא נצחון, וכמו שאפשר להנות ממשחק כדורגל בלי נצחונות, כך גם אפשר להנות ממוסיקה בלי נצחונות. לפעמים גם כששמים אחד כמו רוני ומסורת וריפים של גיטרות הכי נכונים, לא יוצא מזה כלום.

למעלה Breakbot בשיר וקליפ חדש שהוא כולו נצחון, I'm Your Baby, והנה כמה אנגלים שמנסים להיות מעניינים עם שירים חדשים ולא מנצחים כלל:
ג'ימי לידל - I wanna be your telephone - הקשבתי לזה כבר כמה פעמים, מה זה אומר?
מרק רונסון עם Q-TIP - Bang Bang Bang - קליפ מדליק !
We Have Band -Oh! - היה להם שיר אחד ווידאו אחד יפה וזהו.