קוב - חמישים אנשים במקלט

גון בן -ארי כתב לי במייל:
'יו אייל! רוצה מיקס שלי לפרויקט החדש של קוב?
אני מקווה שאתה מכיר אותו. אחד האמנים האהובים עלי בארץ. הוא משחרר עכשיו את פרויקט "הונאת האמרגן", שאני מאוד ממליץ לשמוע אם אתה בעניין של דאב סטפ וכאלה. הנה רמיקס שלי - אתה מוזמן לשים אותו בבלוג או במערכת של האוטו או איפה שבא לך.'

אני: 'בשמיעה ראשונה אהבתי. אפשר לשמוע איפשהוא את גירסת המקור, היא לא במייספייס שלו '

גון:' זה המקור. שונה מאוד:
http://e.walla.co.il/?w=%2F%2F1688849 '

אני: 'שונה מאד. הרמיקס אוכל. הרבה יותר טוב מהמקור. איך זה שהרמיקס יותר אקוסטי ויותר גרובי: חצוצרות, פסנתר, מה זה הפוך על הפוך, רימייק או שפשוט זה הוסתר מתחת לכל ואתה פשוט ניקית, וקראת לזה רמיקס :-)
לא ממעיט, חלילה '

גון: (לא ענה לי יותר, התעייף. אני יכול להבין אותו: לטוס עם טייסטו במטוס פרטי להופעות בספרד, לקבל ממנו נעלי ריבוק על שמו, לשתות בקרוואן שלו שמפניה, בירות וייגרמייסטר, לרקוד כל הלילה ואח"כ עוד לכתוב על זה בשבע לילות- זה מאד מעייף)
בסוף הגיעה התשובה מגון: 'מה פתאום? הכל שלי חוץ מהקול של קוב. אפילו האקורדים שונו.'

הקשבתי לשיר הזה כבר איזה 15 פעמים, גאוני! והרמיקס (או הרימייק או וואטבר) באמת הופך את הכל להונקי-טונק וומם רק עם כלי נשיפה ופסנתר - גדול! רק מה זה לעזאזל דאב סטפ?
לשיר קוראים: "קוראים לזה תרבות", ואין כאן שום רמיזה למונדיאל.



גון ביקש להוסיף:' ואם כבר אתה מצטט אותי אני רוצה להגיד, מעל במה זו, שאיבדתי לאחרונה סוס ננסי (ננסוס) באיזור אבן גבירול. כל המוצא מתבקש לדרבנו חזרה הביתה תודה ביי '