הדואר שלי מלא בזבל, גם הדואר של הנייר שאני מוציא ממנו ערימות של פליירים חסרי ערך, ולפעמים גרוע מכך: פליירים בעלי ערך, שאני צריך לשמור או לזכור או לבדוק. גם זה חלק מחיי הבורגנים כפי שתיארתי אותם בביקורת שכתבתי על האלבום החדש של הארקייד פייר (לכו לקרוא ורוצו לשמוע!). וגם במייל יש ערימות של דואר זבל, אבל לתגובות שלכם (כאן בדה-מרקר ובפייסבוק), ולמכתבים של אנשים שקוראים את הבלוג אני מחכה בכליון עיניים בכל יום. לפעמים כותבים לי בלוגרים שרוצים להחליף עצות על האתר, ולפעמים כותבים לי קוראים של רדיו פרימיום להמונים שרוצים לשתף במשהו - ואלה המכתבים שאני הכי אוהב.שתהיה לכם פרימיום של שבת !
כמו גבר טיפוסי גם אני שכחתי את ט"ו באב, אבל עדיף מאוחר.... אני מת על השיר הזה בביצוע המקורי של יוסי בנאי, שכתב את המילים ללחן של מתי כספי (או להיפך - סביר יותר להניח שהמילים של יוסי בנאי הולחנו ע"י מתי כספי). במקרה שמעתי אותו היום במקום הראשון במצעד העלאק רישמי של ישראל. תענוג ! אני מרוב אהבה ליוסי בנאי שותק. כל הכבוד לדוד טסה שתפר לשיר חליפה חדשה, כך שהוא נשמע ממש מעכשיו. 
ארקייד פייר היא כיום ללא ספק אחת מחמשת הלהקות הטובות ביותר שפועלות בעולם, ולא שמישהו יכול להצביע על ארבע הלהקות האחרות ברשימה הלא קיימת הזאת. לקח קצת זמן עד שהם קיבלנו הכרה, אלבום הבכורה Funeral יצא בשנת 2004, אלבום שנחשב בעיני רבים כאלבום הבכורה הטוב ביותר של העשור הקודם, אך מטח המועמדויות לפרסים הגיע רק בשנת 2006, ביניהם מועמדויות וזכיות גם לגראמי, לג'ונו הקנדי, ולבריט פרס (בעיה שלהם שהם לא מצאו לזה מילה יותר מתאימה, לפרס הזה, הבריטים האלה, פרררבבב..). יותר משש שנים מצאת אלבום הבכורה, ואחרי שלושה אלבומים, כולל Neon Bible השנוי במחלוקת, אפשר לומר בודאות שיש כאן להקה שיודעת לעשות מוסיקה. זה לא כזה טרווילי שאחרי שלוש שנים הם עדין מצליחים לעשות אלבום רלוונטי. זה בוודאי לא טרווילי שיש צפיה לאלבום, כשיש כל-כך הרבה מוסיקה זמינה.
היום כשהייתי עם הילדים בבריכה, זה היכה בי שוב, התחושה הזו של הבורגנות. רק אתמול הייתי צעיר חסר כל, אבל עם חיות (ויטאליות) בלתי נדליית, אפילו הייתי אומר עולה על גדותיה (ולא אכחיש ואומר, שלמרות זאת לא תמיד הייתי מאושר), והנה עכשיו אני מלא לוגיסטיקה ודאגות. אלה כבר לא החיים שלי, אלא של הילד החמוד הזה (במקרה הוא העורך הראשי של הבלוג) שאני מעיף למעלה בבריכה, ותופס אותו חזרה: הוא צוחק, הוא כועס, הוא בוכה, הוא נרטב, הוא מתלהב מכדור, הוא מצפה לאמא שתחזור, ואני כאן בשביל לעזור לו שלא יטבע. האלבום של The Suburbs של ארקייד פייר מנגן בדיוק על התחושה הזו שאני חווה אותה יום-יום ושעה-שעה: בשיר "אדם מודרני" הם שרים: "אומרים שאנחנו הנבחרים, אבל אנחנו מבוזבזים", בשיר Wasted Hours הם שרים על כל שעות הבהייה המבוזבזות בילדות.
מבחינה מוסיקלית The Suburbs הוא האלבום הכי מוסיקלי שלהם, למרות שהוא אלבום קונספט, ולמילים כמובן יש חשיבות רבה ומומלץ לקרוא אותן. שיר הנושא נשמע כל-כך מוריסי, רק שיש בו משפטים: "עכשיו אתה מבין למה אני רוצה ילדה כשאני עדין צעיר, לפני שהנזק נעשה. אבל אם זה יותר מידי, אם זה יותר מידי לבקש, אז שיהיה בן". האלבום מדבר על אנשי עסקים ששותים את הדם, ילדות אבודה בפרברים, בשיר Rococ הם בוכים על הילדים המאולפים, אני מנחש ש-Empty Room הוא שיר של עוזרת הבית (בגלל הצרפתית בסוף), והשיר אומר "בחדר ריק אני יכולה להיות עצמי" (באופן אישי אני ממש לא יודע איפה "עצמי" שלי נמצא, אם בכלל). השיר"עיר ללא ילדים" נפתח במלים "בקיץ ששברתי את ידי, חיכיתי למכתבך, עכשיו אין לי יותר רגשות אליך, עכשיו אני מכיר אותך טוב יותר". עד כאן בעיקר זעם, ואז בשיר השביעי (מתוך 16!) יש כבר שינוי Half Light הוא שיר על חווית ילדות חלומית, שבה "הרגשנו חופשים" - כשקוראים את המילים, זה השיר היפה ביותר באלבום. לשיר הזה יש גם חלק שני שמתאר את התנפצות החלום, בנפילות הבורסה האמריקאית - משהו כמו משיח לא בא ולא מטלפן. העניין של המוסיקה מתפתח גם בליריקה בשיר Suburban War הם שרים: "עכשיו המוסיקה מפלגת אותנו לשבטים ". זה ממשיך כך הלאה והלאה, אני חייב לומר שאין כאן בשבילי אפילו חצי נחמה. זה אלבום יפה אבל הוא לא עוזר להתמודד עם הנושא. יכול להיות שאני אקח חופשה ולא אחשוב על המחר לכמה ימים? רגע ! כמה זה יעלה?
כדי לתת לאלבום סאונד "חם" הוא הודפס בתקליטי וניל והומר חזרה לפורמט דיגיטלי, כך שגם בקומפקט-דיסקים זה כאילו מתקליט וניל. לטעמי זה מהלך מיותר לגמריי, כי מי בכלל מאזין לקומפקט-דיסק או לקבצים דיגיטלים במערכת ראויה, וזה גם לא עובד ! יש תחושה קלה של חיץ בסאונד, כאילו מאזינים מעבר למבברנה שקופה ובלתי נגישה. סתם חבל, אפשר היה לשמוע צליל יותר מדיוק ורחב, ובמקום זה ..כבר הסברתי מה אני מרגיש.
Arcade Fire - Half Light I
להאזנה לעוד שירים מהאלבום
וממש במקרה אני מקשיב לאחרונה לחידוש יפהפה של קלסיקו לשיר של ארקייד פייר :
Calexico-Ocean Of Noise
טוב שאין בפייסבוק כוכבים כמו בדה-מרקר, וטוב שיש Like, כי זה ממצא לפעמים משהו שאי-אפשר לברבר במילים. The Like היתה יכולה להיות אחת מלהקות הסיקסטיז הכי טובות, שאף פעם לא היתה. אבל האמת שיש להן גם טאץ' אינדי נחמד מאד, ובכלל אני אהבתי את השירים שלהן בסדר הבא (דווקא האחרון הוא הלהיטי):
ביום שישי ישנתי אצל ההורים שלי באזור המרכז, מה שאיפשר לי לאכול ארוחת צהרים של אמא. זה ממש בנאלי, אבל שניצל ופסטה של אמא - השילוב הזה של איטליה ווינה הוא כנראה הכי ישראלי בעולם- אכלתי שתי מנות ! לכן, כשחזרתי ב-2:00 לפנות בוקר, מההופעה של קאקי קינג ותמר אייזנמן, ויתרתי על הסלט מיונז (גם של אמא) והלכתי לישון רעב. זה גם מסכם את ההרגשה שלי לגבי ההופעה, וצריך להודות שזו היתה יותר הופעה של אייזנמן מאשר של קינג. קאקי קינג היא גיטריסטית מעולה, וסגנון הנגינה הג'אזי שלה הזכיר לי את Pat Metheny , וכל המשחקים שלה עם הגיטרה החשמלית האופקית (שהיא ניגנה עליה על כיסא) , והאפקטים וההידהודים, הזכירו לי את הגיטרה של ג'ימי פייג' מלד זפלין. לפני שאני עובר לסכין ולמזלג, אז צריך לומר שהיתה הופעה כייפית וגרובית, ונראה שהקהל שבא מאד נהנה. הבעיה היחידה עם קאקי קינג, הוא לא עם השם שלה, זו רק הסחת דעת (היא התחילה את ההופעה בהומור עצמי ואמרה: Welcome the shit king !), אלא ברפרטואר הדל שלה. היא יודעת לנגן ממש מצויין, כמו שמחמיא לה דייב גרוהל, אבל אין לה כל-כך מה לנגן. זו גם ההרגשה כשמקשיבים לאלבומים שלה - חסר שם קצת יותר תוכן. כל ההופעה שלה, נטו עם גיטרה, ארכה 45 דקות. בשני השירים המצויינים (עם מילים) שהיא ביצעה, ליוו אותה להקתה של תמר אייזנמן.
כדי לפצות על העובדה שהיא הגיעה רק עם גיטרה, היה גם ג'ם סשן ארוך לתוך הלילה, שוב עם תמר אייזנמן ולהקתה. בסה"כ היה מוצלח, נראה שקאקי קינג באה להנות ולא לעבוד, היא היתה מאד חמודה, אייזנמן הופיעה עם שירים חדשים מתוך אלבום שבדרך, היתה אוירה בייתית, ואפילו התפתח הווי. לפחות שניים משיתופי הפעולה עם אייזנמן היו נפלאים (ולאו דווקא זה המתואר להלן): לקראת הסוף קאקי קינג עלתה על התופים כדי להשוויץ שהיא יודעת לתופף, ואייזנמן נתנה בגיטרה ( בלי אף אחד נוסף מהלהקה) מה שהלהיב את הקהל - לא בגלל שהן ניגנו כל-כך טוב, אלא בגלל הסבבה, והאחווה הנשית. בכלל זו היתה הופעת רוק מאד נשית. אבל כל-כך רציתי שהיא תשיר עוד שיר עם מילים, או שתנגן עוד משהו מקורי שלה עם הגיטרה, ואז שוב עלתה הלהקה, ושוב היא לקחה את הגיטרה החשמלית, והם התחילו לנגן, אלא שתמר אייזנמן במחווה שובבה דיגדגה לה ופרטה לה על המיתרים (מה שמיד הזכיר לי את כמות הלסביות שהיו בקהל) ושוב היא לא ממש ניגנה- ושוב יצאנו רעבים.
באמצע ההופעה היא סיפרה שהיא בילתה בחוף בת"א, ושהיא שחתה מאד רחוק בים, ושהדרך חזרה, בשחיה, היתה מאד מעייפת, ושהידיים שלה מאד כואבות - אולי בגלל זה, היא לא ניגנה הרבה? היא היתה כל-כך חמודה שסחלנו לה. היא גם אמרה שהיא לא מבינה איך אנשים בני 40 משחקים כל-כך ברצינות מטקות על החוף? ושהיא לא מבינה בכלל מה המטרה של המשחק הזה? האם השחקנים משחקים יחד, או שמא אחד נגד השני? רציתי לומר לה שזה מסמל את הקונפליקט במזרח התיכון, אבל הייתי רחוק מידי.
השבוע היו כאן המון שירים חדשים ומעולים שכל אחד מהם היה איזה שיא, אז כדי לא להעמיס יותר מידי, הפעם בנבדק ונמצא פרימיום רק כמה מטעמים קטנים לקיץ הנפלא הזה:Watch the full episode. See more In Performance at The White House.
4. וגם טיזר להופעה של ארקייד פייר במדיסון סוור גארדן, ניו-יורק ה-5 לאוגוסט. הופעה שתשודר גם בלייב יוטיוב. למי שמעוניין בכמה שירים מתוך האלבום החדש שלהם שעומד לצאת - אפשר לשמוע : כאן !
5. ולסיום, וידאו לשיר של Broken Social Scene שמתעד את ההפגנות נגד הG-20 שאין לי מושג באמת למה? מה יש לשמאלנים נגד שיגשוג כלכלי? מה יש להם נגד ארה"ב? ועוד עכשיו עם אובמה ופול מקרטני ואחרי שג'ק וואייט שר לו שהוא ילד שמש. בלי קשר לפוליטיקה אחלה אלבום יצא להם השנה, וגם השיר Meet Me in The Basement מוכיח ש-2010 תיזכר כאחת משנות הפרימיום של המוזיקה אבר.
תבדקו את שאר הדברים שהיו כאן השבוע, שווה !
שתהיה לכם פרימיום של שבת !
.jpg)
Cloud Cult באלבום חדש ומומלץ שנקרא Light Chasers. הם ממניאפוליס, מיניסוטה ארה"ב, והם עושים מוסיקה בסגנון שנקרא: בארוק-פופ או בארוק רוק. הם מוציאים אלבום, בערך כל שנה - וזה העשירי שלהם. Light Chasers מלא בכלי מיתר (צ'לו וכינור), ביטים אלקטרונים, ורוק מתקדם. הם מנסים לעשות את זה אקספרימנטלי ויוצא להם קליט, הם מנסים לעשות את זה אומנותי ויוצא להם בידורי, הם מנסים לעשות את זה בומבסטי ויוצא להם בייתי. הקול של קיירג מינואה נשמע תיאטרלי, אופראי וגם גבוה ודקיק כמו כל זמרי האינדי הצעירים. האלבום כולו מהווה משהו כמו יצירה שלמה שאפשר להקשיב לה במלואה. השיר הבא 'לרוץ עם זאבים' שהוא הכי להיטי , היה מועמד רציני לשיר השבוע:
כן, כן הם חזרו עם סינגל חדש ונפלא ! Land of Talk, אשר ממונטריאול קנדה. אני אוהב מוסיקה מקנדה, ואת השיר Some Are Lakes שלהם, אני מסווג כאחד משירי הרוקנרול האוהבים עלי בכל הזמנים. הם לקראת אלבום חדש, ואתם יכולים גם להוריד (למטה), וגם להקשיב לשיר החדש שלהם Swift Coin. שימו לב לגיטרות הנהדרות.The Mynabirds - Let The Record Go from Saddle Creek on Vimeo.
רק היום בבוקר חשבתי ש'אין לי מה לשמוע', אבל מאז שמעתי לפחות שלושה שירים חדשים ויפים
שיופיעו כאן בשבוע הבא. בינתיים קבלו את נבדק ונמצא פרימיום עם מבחר קליפים ושירים משגעים של יבול האתמול:
1. ברוקנרול בד"כ השילוב של המילים והמנגינה שווה יותר מאשר כל חלק בנפרד. יש מקרים שבהם השילוב של הוידאו קליפ יחד עם המילים והמנגינה עושים את הכל לשווה בכלל. למעלה Mynabirds בשיר Let The Record Go, אל תוותרו על סצינת העוגה.
2. עוד וידאו מוזר שעושה את השיר לשווה יותר:Archie Bronson Outfit - Hoola - אז לזה מתכוונים שאומרים: מוח כחול?
3. קניה ווסט בוידאו לשיר החדש Power שהיה כבר פה, לא מזמן. קליפ מעניין ביותר
4. עכשיו כשמקשיבים לוידאו החדש של She & Him, לשיר Thieves, אני לא יודע מדוע ירדתי עליה מלכתחילה עם האלבום הזה, זה נשמע ממש יפה. אבל אולי זה רק השיר הזה?
5. מי שצריך הוכחה לכך שהאלבום של Tokyo Police Club הוא הרוקלנרול הכי טוב שאפשר למצוא היום, אז הנה הם בשיר, אפילו לא הכי גדול באלבום: Wait Up. גם הוידאו חמוד.
Big Boi - Follow Us ft. Vonnegutt
ביג בוי, הראפר והחצי של Outkast, הוא כבר ילד גדול שמוציא אלבום סולו חדש ומעולה, מלא אורחים ! OutKast עשו להיפ-הופ מה שפרינס עשה ל-Fאנק, הם הפכו אותו לאקלקטי, דינמי, מפתיע ועתידני. האלבום Speakerboxxx/The Love Below הימם אותי בטירוף שלו, בנסיוניות המוסיקלית שנשמעת למרות הכל, בסופו של דבר, קליטה. כבר האלבום ההוא היה למעשה אלבום כפול, שמכיל שני אלבומי סולו של כל אחד מחברי הצמד בנפרד, ואם להודות על האמת, אז הדיסק של André 3000 היה אהוב עלי יותר. מאז הם הוציאו את Idlewild שלא עשה יותר מיד רושם על אף-אחד. עבר קצת זמן, משנת 2003 ולכן היה נעים במיוחד לגלות ש-Big Boi לא מאכזב ונותן אלבום שהוא גם מעודכן לצליל של ג'נל מונה, וגם שומר על הרוח הגאונית של Outkast. בתור אחד שהיפ-הופ הוא לא בדיוק כוס התה שלו (לא שאני יודע מהי כוס התה שלי), אני יכול לומר שאין כאן כמעט אף שיר שאני לא אוהב, ושהאלבום הזה הוא חגיגה.
למעלה השיר הכי צ'יזי באלבום, וכאן הלהיט הכי טוב מתוכו.
חשבתי שאני אכתוב יותר פוסטים על המונדיאל הזה. מעניין מי ינצח היום בגמר. אני רוצה מאד שהולנד, ואני הולך לשתות לכבוד זה. כל מונדיאל, וזה במיוחד הוא חגיגה, הכדורגל הוא העיקר, אבל מה שהופך מונדיאל למונדיאל זה המסביב, ובמונדיאל הזה דרום אפריקה שיחקה אותה. הצרה היא שמחר בבוקר הם צריכים לחזור למציאות קשה של עוני, רעב ו-50 מקרי רצח ביום. משום מה התקשורת העולמית לא מדברת על זה. יכול להיות שבעידן שלנו, עידן האינטרנט שהוא בעיקר עידן של כתיבה ולא של תמונות, נתתחיל לראות דברים קצת יתר ברמת המיקרו וקצת פחות ברמת המאקרו כמו הטלוויזיה. מבחינת התקשורת היום, באפריקה יש דמוקרטיה וחופש והכל קול. לעומת זאת כשהיה אפרטהייד היו שם רק חדשות רעות ברדיו אפריקה. שלושת השירים שכאן חדשים, ונראים לי מתאימים לגמריי לסיום המונדיאל: למעלה עלי פרקה זוכה הגרמי בסינגל שני מתוך אלבום שיקרא 'Ali and Toumani'. למי שחסר לו "מדינה" באות מ' במשחק "ארץ-עיר" אז מאלי היא ארצו.
למטה Chiddy Bang ראפר מפילדלפיה בסיבוב מלא נקיפות מצפון בכפרים באפריקה. השיר גם כן מעולה.
Chiddy Bang - Sooner Or Later
ולסיום אופטימי Janka Nabay בסינגל חדש שנקרא Ah Mufan , שאין לי מושג מה זה אומר, אבל זה נשמע כמו: "אני יושב כאן על שפת האגם שותה לי את הטאקילה שלי, מצידי שתי בחורות ובכלל לא רע לי".
ארבעה שבועות עברו מאז שנפצעתי בנפילה מהאופנים. הפצעים עוד לא לגמרי הגלידו, אבל היום אפשר היה כבר לשוב ולרכב. בעמק השלום קבוצות של קייטנות עושות בשבע בבוקר מורל: "מי אנחנו ? שבט שחר! מה אנחנו רוצים? להבהיל את החרקים! מורל! מורל! מורל! ". בדרך למעלה, לפארק רמות מנשה, הרגשתי שיצא לי האויר בגלגל. עצרתי, לנפח אותו. הונטיל הצרפתי (יש סוג כזה) עשה קולות של קשה להשגה. הצרפתים חייבים להכניס את הגורם האנושי לכל דבר: צריך להבריג אותו, צריך לכוון אותו, וזה לא תמיד מצליח. במקום לנפח יצא כל האויר והונטיל התעקם. אישה עם כלב צעדה בשביל ושאלה אותי אם אני מסתדר, הסברתי לה את המצב, והיא אמרה שהיא רואה שהיא לא יכולה לעזור לי, אז עניתי לה: "את עוזרת למורל", והיא נשארה עד שהבעיה נפתרה. אנחנו נוטים לזלזל בנצחון הרוח, בעולם הריאלי -קפיטליסטי שאנחנו חיים בו, הכל מושתת על יעילות. עכשיו יש לנו את המונדיאל, ומהו משחק כדורגל אם לא נצחון הרוח בשילוב של ריאליות ויעילות? הרי עם כל זה שהכדור קופצני, והגולים תמיד נכנסים במקרה, בסופו של דבר מי שיש לו גם את היכולת וגם את שאר הרוח - מנצח! גרמניה במידה רבה היא הסיפור של המונדיאל הזה, כי הפעם הניגוד לעבר היא ניצחה משחקים בזכות המורל, ולמרות שהיתה אנדרדוג. אני מקווה שהולנד, שכל מה שהיא הביאה למונדיאל הזה הוא מורל, תקח את הגביע, בסופו של דבר: מורל! מורל! מורל!
הפעם בנבדק ונמצא פרימיום, נמשיך את קו של ההופעות שהיו כאן השבוע, עם קליפים שעושים הרגשה של מסיבה:
1. למעלה Hey Marseilles בקליפ שהוא כולו מורל! מסע עם החבר'ה ביאכטה לריו - הקליפ מוקדש לברזיל, הקבוצה שהתפרקה לה יחדיו, במונדיאל.
2. Rusko עם Amber Coffman בקליפ שהוא כולו מסיבה לשיר Hold On
3. המסיבה רק התחילה, למי שמעדיף אינדי-דיסקו Fang Island יתנו לכם בראש עם Careful Crossers
אנחנו ממשיכים את פסטיבל ההופעות שהיו כאן השבוע, הפעם בהופעה מלאה ומרהיבה, באיכות מעולה של רדיוהאד משנת 2003, שהתגלתה השבוע דרך עונג שבת. היחס שלי לרדיוהאד בלתי בשל. אני לא מתמצא בניינטיז באופן כללי, ואני די מצפה לרטרו ניינטיז שצפוי בעשור הקרוב, לפחות בשביל להדביק את החומר (למרות שרטרו, כמו שאתם יודעים, תמיד מנגן על אותו רגש נוסטלגיה, סטריאוטיפי ודביק), לכן ההקשבה שלי להופעה של רדיוהאד היא די בתולית. אני הרבה פעמים מקנא באנשים שלא מכירים אלבום מעולה שאני כבר טחנתי, כי יש להם את הזכות לחוות חוויה ראשונית. הפעם אני מקנא בעצמי. רדיוהאד נשמעים לי בפעם הראשונה ממש מעולים. מה אני אגיד לכם: יש להם עתיד ללהקה הזאת, או בעצם עבר. הם התפרקו כבר?
עוד שתי הופעות מעולות מפסטיבל גלסטונברי : Kele עם השיר Tenderoni מתוך אלבום הסולו המצויין שלו, וגרוב ארמאדה שרק אני כנראה מתלהב מהאלבום המצויין שהם הוציאו השנה. בקליפ תוכלו לראות אותם מבצעים את הלהיט הותיק My Friends, כי ככה זה חברים אמיתים - הם מנחמים אותך כשאתה מבואס. שיר יפה, וגם אני אוהב את הקטע של התלבושת.
לא רק מונדיאל יש בקיץ הזה. למעשה המונדיאל מתקיים כשאצלנו קיץ, אבל שם בדרום אפריקה חורף וקר. כיוון שטלויזיה לא מעבירה טמפרטורה (וגם לא ריח למזלנו) אנחנו יכולים רק לדמיין את הקור ולהנות. על כל פנים, בחצי הצפוני של כדה"א קיץ, וישנם הופעות קיץ ופסטיבלי קיץ, אחד המוכרים ביותר הוא Glastonbury, והשבוע יוקדש להופעות גדולות ממנו, להנהתכם:
נתחיל עם שתי קלאסיקות רוק, שמנוגנות ע"י הגיטריסטים המקורים ועם סולנים אחרים, הראשונה Where The Streets Have No Name מבוצעת ע"י להקת Muse שמארחת את The Edge שבא לתת את שלו. השניה של גאנז אנד רוזס, Sweet Child of Mine שמנוגן ע"י סלאש ומושר ע"י Myless Kenndy. נכון שהביצועים המקורים, במקור, היו יותר טובים, אבל היום לשמוע את U2 מנגנים זה די מבאס, שלא לדבר על גאנז, ודווקא הצורה הזאת של ביצוע השיר שומר על איזושהיא רעננות טובה.
ואם כבר גיטרות, קבלו כבונוס את Muse מבצעים את היסטריה. עם כמות הקהל שיש שם, זו באמת היסטריה.
אני לא יודע למה אני הולך להסתבך עם לומר דברים שאינם פופלרים, ועוד בבלוג שמוקדש כולו למוסיקה, אבל אני כותב את השורות האלה רק כי איכפת לי. אני נגד שחרור של הרוצחים במלון "פארק" בליל הסדר, ורוצחים בקפה "מומנט" ובקפה "הלל" בירושלים. אני נגד שיחרור רוצחים בכלל, אבל בתמורה לשחרור גלעד שליט (או שבויים אחרים שעוד יהיו) אפשר להעמיד ערך מול ערך ולשקול. אני חושב שהחלטת הממשלה (הנוכחית) לאפשר שחרור של 1000 (!!!) אסירים פלשתנאים שמתוכם יותר מ-100 מחבלים שהיו מעורבים בהריגתם של יותר מ-600 ישראלים בתמורה לגלעד שליטה (כפי שפורסם השבוע) היא שערורייתית בפני עצמה. זה שהחמאס אינו מסכים להצעה זו, מראה שהוא לא רוצה באמת עיסקה, ושיש לו זמן. דבר נוסף ברור, שיום אחרי שגלעד שליט ישוחרר מהשבי, יעשו מאמצים בלתי אנושים מצד אוייבנו לחטוף ישראלים נוספים (לאו דווקא חיילים). אין צורך כבר לציין ש-1000 אסירים שעסקו בטרור יחזרו לעסוק בטרור, ונשאלת השאלה, מה אפשר עוד לעשות?
אני מאד מזדהה עם סבלה של משפחת שליט ועם סיבלו של גלעד שליט באופן אישי. ההסכם הבלתי כתוב בין כל מדינה, ובמיוחד שלנו, לבין אזרחיה הוא שאזרחיה יגנו על עצמם על-ידי שירות בצבא. כשאדם מתגייס לצבא (ואני בכוונה לא כותב ילד, או בנים או כל מיני קונטציות לא נכונות), הוא צריך להיות נכון להיהרג בהגנה על אזרחי המדינה האחרים. בתמורה צריכים שליטי המדינה הנבחרים, שמינו את מפקדי הצבא, לעשות כל שביכולתם כדי למנוע את מותם, ובמקרה שנשבה, חס וחלילה חייל או אזרח, המדינה חייבת לעשות כל שביכולתה כדי לשחרר אותו. במקרה של גלעד שליט, אני חושב שהמדינה עשתה כל שביכולתה, והיא לא הצליחה. וזו לא הממשלה הראשונה שלא הצליחה, ולכן כיוון כל האש (אין לי מילה אחרת) על ביבי הוא לא הוגן. מבחן התוצאה הוא לא המבחן היחידי. אי-אפשר לשחרר את גלעד שליט כרגע. זה עצוב, זה קורע לב, זה אכזרי, זה לא הוגן אבל זה בלתי אפשרי, ולא בגלל הממשלה. אתם יכולים להאשים את החמאס, אם בא לכם, אבל זה לא ממש משנה את העובדה שהוא שם, ואי-אפשר לשחרר אותו, והמצב לא בשליטתנו. אני גם לא חושב שצריך להבין שכל מי שצועד עם משפחת שליט בהכרח מוכן לשחרור את כל הרוצחים האלה, אני מניח שכמוני וכמוכם גם הם מזדהים עם כאבם, עד כמה שאפשר. אני חושב שדבריו של סבו של גלעד שליט, שמפורסמים בכותרות הראשיות של העיתונים, מריחים יותר מידי כמו קמפיין מוכתב, והם גם מיותרים. ואם הקמפיין הכוחני (אין לי מילה אחרת) הזה יצליח, אז זה יהיה די עצוב לגלות שוב שרק בכוח ובהפיכת שולחנות אפשר להשיג כאן משהו.
למעלה קליפ ויראלי שיורד על נבחרת ישראל שלא עלתה למונדיאל. אני חושב שהוא מייצג את איך שאנחנו מתייחסים לכל הבעיות שלנו, וזה כולל: המשט, דוח גולדסטון וגם השבי של שליט. כולם אנטישמים רק שכחו לציין שתמיד ביבי אשם, הרי רק בשביל זה בחרנו בו לראשות הממשלה, הוא הכי מתאים להיות אשם בכל דבר, ולא כמו אולמרט הטפלון.
דרך-אגב, בינתיים כל הכוכבים של המונדיאל: רוני, קקה, רונלדו ואפילו מסי לא ממש הבריקו, נבחרות אנגליה, פורטוגל, ברזיל וארגנטינה עפו מהמונדיאל, ורק הולנד וגרמניה שהציגו נבחרות עם אופי עשו לכולם כדורגל נפלא, בלי כוכבים נוצצים, סתם עם שחקנים גדולים.
1. מכונית פתוחה: השבוע הקשבתי יותר ויותר לאלבום של Band Of Horses, זה אלבום עם רוך אינסופי, רומנטי כמו שילוב של וילקו ואייר סופליי, ואני נופל בזה, כמו על ערימה של כותנה רכה שזה עתה נקטפה (חוויית ילדות שהיתה לי עת שהיו קוצרים את שדות הכותנה ליד בית הוריי). יש באלבום הזה גם קטעים שמזכירים, בלי לעשות מזה יותר מידי עניין, את הגל שהביאו הפלט פוקסס של קאנטרי משולב בהרמוניות קוליות. למעלה השיר שאני מחשיב כשיר הכי רומנטי בעולם שנקרא 'No One's Gonna Love You' , הפעם בחידוש של Cee Lo Green, די מחוויר לעומת המקור המצמית של Band Of Horses, אבל הקליפ כזה כייפי ויש בו זוג אוהבים, ציצים ותמימות, אז מה אפשר לבקש יותר מזה. הקליפ מתחיל באווירת בוני וקלייד, או תלמה ולואיז (אם תרצו) ואני לא אגלה לכם את הסוף - כדאי לכם לצפות.גם אם אתם לא תלמידים:
שיהיה לכם פרימיום של חופש גדול !
