אני נזכר בכך, כמובן בגלל ההפגנות במצרים וגם בגלל פרסום המשא ומתן החשאי של ממשלת אולמרט עם אבו-מאזן. שני האירועים האלה יחדיו מותירים יאוש רב. הפרסום של אולמרט ושל אל ג'זירה מוביל למחשבה שאין שם באמת פרטנר. הם לא מסוגלים לקבל את הסחורה, מה שלא מציעים להם לא מספיק (ואנחנו לא נציע יותר מחצי ירושלים). אני כבר לא יודע מה פחות גרוע: מדינה פלסטינית שיכולה להפוך למדינה חמאסניסטית, או להמשיך במצב הקיים שיש שלטון פלשתינאי ואפילו אוטונומיה פלשתניאית, אבל לא לגמריי מדינה. זה כבר התפוצץ לנו בפנים כמה פעמים, אבל אף אחד לא מבטיח לנו שמדינה פלשתנאית לא תהיה יותר נפיצה.
הפערים בינינו לבין המתונים שבהם, בנושא הטריטורילי כל-כך גדולים, והכל כל-כך שביר אצלם מבחינת דעת קהל, שאין סיכוי שהם יוותרו על פחות מגבולות 67, ואיפה זה שם אותנו? אם את סאיב עריקאת, שאני לא סובל, קטלו באל ג'זירה על כך שהוא מוכן "למסור" את הכותל והרובע היהודי. ייאוש..אולי הגיע הזמן לחשוב שוב על האופציה הירדנית ברצינות, ולהשאיר את עזה לעזתים.
Transglobal Underground - Nile delta disco
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה