נבדק ונמצא פרימיום: האלבומים של פברואר 2011 !

עבר חודש בלי שהרגשנו, והמון אלבומים חדשים התרגשו עלינו. אני מניח שכבר בדקתם את חלקם, אבל בשביל שתהיו בטוחים שלא פיספסתם חס וחלילה משהו, אז הנה סקירה של האלבומים פרימיום של חודש פברואר, ותהיו בטוחים שגם אני לא מקשיב לכולם באופן "שווה בשווה". לחצו על פליי, והפלייליסט המדהים יתנגן לו בעצמו (מין טכנולוגיה כזאת):



Bright Eyes -The People's Key ללא ספק אלבום החודש שלי, ואני לא ממעריציו הקבועים. קונור אוברסט חוזר לעוד סיבוב אחרון על השם ברייט אייז, ומוציא אלבום פרימיום מתחילתו ועד לסופו. אלבום פולק-רוק קליט, המופק להפליא בידי מוסיקאי מחונן. אלבום  שכל תו בו, וכל צליל בו נופלים בדיוק במקום. אבל זה לא העיקר, אלא המסע הפילוסופי שאוברסט לוקח את הנפש שלנו, ובמילים שלו: You got a soul, use it. כשמישהו שר לך Stay a while my inner child, אז אתה לא צריך יותר כלום ממוסיקה. מיום ליום יש יותר ויותר אנשים שמשווים את אוברסט לבוב דילן, גם אם זה קצת מוגזם, זה שווה ציון. השיר בפלייליסט: Begginer's Mind, ועוד שירים.

Radiohead- The King of Limbs ללא ספק האלבום המדובר של השנה, עד כה. אחרי ששקע קצת האבק  (עוד לא לגמריי) אפשר לדבר גם קצת על המוסיקה. אולי זה אלבום טוב יותר, או פחות, ממה שהם עשו קודם, אבל בשבילי זה האלבום הראשון של רדיוהד שמדבר אליי - יכול להיות בגלל שאני לא ילד ניינטיז. אני חושב שזה אלבום טוב מאד, וכייפי שזורם מתחילתו ועד סופו. אני אוהב את זה שהמקצב משתלב בו באופן טבעי ביצירה. וזו אכן יצירה, מוסיקלית - לא אסופה של שירים. אני גם לא לגמריי מבין למה כולם (כולל עבדכם) מרגישים צורך לכתוב על אלבום שכולם בלאו הכי יקשיבו לו, אבל שיהיה. השיר בפלייליסט: Codex בעיקר בגלל שהוא כמעט היחיד שעומד בפני עצמו, והוא גם מאד יפה, אבל ממש לא מייצג את האלבום כולו שניתן להקשיב לו כאן.

Gruff Rhys - Hotel Shampoo אין לי כוונה להיות מחנך נודניק, אבל אולי כל הפוסט הזה הוא הוכחה לכך שצריך לבוא למוסיקה בלי דעות קדומות, כי גם על הסופר פרי אנימלס אני לא משתגע (שומע פה ושם, אבל לא משתגע). אני מניח שגם לא הייתי מקשיב בכלל לאלבום של גרף רייס (הסולן של סופר פרי אנימלס), אלולא הקליפ של השיר הזה. לקח לי קצת  זמן להתרגל לטון המינורי, אבל בסופו של דבר המוסיקה הקולנועית שלו תפסה אותי. יש באלבום הזה השפעות של מוטאון, ELO והביץ' בוייז, והוא מהאהובים. הבאתי לכם את Take a Sentence, וכל האלבום להאזנה.

P.J. Harvey - Let England Shake אלבום מעולה והקליט ביותר של גברת הארבי. אלבום שמדבר על ההיסטוריה של אנגליה, המקום שלה בעולם ומצבה כעת. הנה אלבום שאני פחות מקשיב לו, אבל יש הרבה שמתלהבים. אולי אחזור אליו בהמשך. השיר בפלייליסט: The Last Living Rose

Marianne Faithfull - Horses And High Heels יש אגדות שעדין חיות בקירבנו. אנחנו כל-כך הרבה מתעסקים בלהלל מתים, שאנחנו לפעמים שוכחים אותם. מראיין פיית'פול הוא שם שכל היפסטר אמור לגלגל על הלשון כמבין עניין, אבל באמת שאין לי מושג אם היא מה"מקובלים". "סוסים ועקבים" הוא האלבום ה-23 שלה (מי היה מאמין) והוא יוצא לאחר שהחלימה ממחלת הסרטן, כשהיא סבתא בת למעלה משישים. מאד התרגשתי מ-Past, Present And Future במקור של שנגרי-לה. וגם Love Song של אלטון ג'ון משנת 1970, מפתיע. השיר The Old House נכתב במיוחד בשבילה, וכל האלבום הוקלט בכיף, בניו-אורלינס, עם נגנים מקומים. הגיטריסט ג'ון פורטר, אשר עבד בעבר עם רוקסי מיוזיק, אריק קלפטון והסמיתס, מנגן בשלושה שירים. יש באלבום הזה אוירת רולינג סטונס של תחילת שנות השבעים, והוא מומלץ לאנשים עם חיים אמיתים. השיר בפלייליסט: Love Song ועוד שירים.

Akron/ Family - The Cosmic Birth and Journey of Shinju TNT  את האלבום הם הקליטו בתחנת רכבת נטושה בדטרוייט, והוא אמור להיות עוד יותר אקספרמנטלי מהרגיל, ולכלול סגנונות כמו אסיד, פאנק, דאימונד פאזז, מוסיקת קסטות נויז יפניות עם איזה כיוון בלוז סבנטיז כללי. אני אהבתי. בתאוריה הייתי אמור להקשיב לזה המון, בפועל יצא פחות. השיר בפלייליסט: Island . ועוד שירים.

Destroyer - Kaputt מסתבר שזו אלבומה התשיעי ! של הלהקה הקנדית הזו, שהרוח החיה בה היא הזמר-היוצר בן בז'ר. הדבר העיקרי המאפיין את האלבום הזה הוא דווקא הז'אנר המוסיקלי שהוא משהו בין רוק-רך ללייט-ג'אז. סגנון שמזכיר את פריפאב ספראווט וגם את הכל פרט לנערה, והסטייל קונסיל. יש אמירה בסגנון החם הזה, והשירים פופים ונחמדים. הבעיה היא שכולם נשמעים אותו הדבר. זכה בציון 8.8. בפיטצ'פורק אם זה אומר לכם משהו. הבאתי לכם את שיר הנושא ההורס . וכאן יש את הוידאו שלו.

Devotchka - 100 Lovers הסיבה העיקרית לכך שאני לא מחשיב את האלבום המצויין הזה, לאלבום הכי אהוב עליי החודש (והוא לא), היא שהוא לא מחדש כלום. הסגנון הוא אמריקאי עם השפעות בלקניות, והוא נשמע כמו אלבום ניינטיז. השיר שלהם How it Ends היה כל-כך יפה פעם, והיום, אחרי שהוא נטחן בכל פרומו, הוא נשמע קצת יותר מידי מלוקק. מרוב שהאלבום הזה טוב, אני לא מוצא שיר אחד ששווה להיאחז בו. בכל זאת קבלו את All The Sand In All The Seas. וגם כל האלבום להאזנה.

Lykke Li - Wounded Rhymes אלבום שני זה אף-פעם ללא קל - יש ציפיות. באלבום ראשון יש את אלמנט ההפתעה - אף אחד לא ידע שיש דבר כזה נפלא כמו ליקה לי. אני התאהבתי בה, כי היא כזאת חמודה, ושרה שירים כאלה קטנים ויפים - גם פופים וגם לא בשביל כולם. אז בגלגל"צ לא טחנו אותה, אבל מאז היא מופיעה על כל במת אינדי אפשרית, וקצת שחקה את הילת התום שקשרנו לראשה. מעמדה כזו מאד קשה לרגש, ובכל זאת אני יכול לומר בביטחון שהאלבום החדש שלה הצליח לה. הוא טוב, גם אם קצת יותר מידי מופק לטעמי, ופונה לקהלים יותר רחבים. בכל זאת יש בו שירים שנקראים: Sadness is a Blessing, וגם I Know Places. הבאתי לכם את השיר: Youth Knows No Pain (דרך-אגב, זה ממש לא נכון). ועוד שיר

Wanda Jackson - The Party Ain't Over  מליקה לי הצעירה לוונדה ג'קסון שמוציאה את אלבומה המי יודע כמה. ג'ק וואייט הספיק בחודש אחד לפרק את הווייט סטרייפס ,וגם להוציא את האלבום הזה שהוא הפיק. באתר של ג'קסון מכנים אותה כגברת הראשונה של הרוקאבילי. בעיקרון היא לבנה, אבל ג'ק וואיט מצליח להוציא ממנה גרוב שחור ומעודכן לימינו. היא מחדשת את  איימי וינהאוס, ווואייט לא מתבייש לעשות דיסטורשיין לקול שלה. בפלייליסט השיר: Shakin' It all Over אבל תראו איך הסבתא הזו מכסחת:



The Dears - Degeneration Street הם עושים רוק פשוט וטוב, כמו פעם, כמו בשנות השיבעים. אנשים נוטים ליחס חשיבות מרובה לזיכרון, ולא מחשיבים מספיק את השיכחה. אם נשים לא היו שוכחות את הכאב בלידה, הן לא היו חוזרות על זה כל פעם מחדש, ולא היו לנו אחים ואחיות. אם לא היינו שוכחים מוסיקה ששמענו, לא היינו יכולים להקשיב למוסיקה אחרת שדומה למה ששמענו. ואולי להיפך, דווקא בגלל ששמענו משהו דומה פעם אז התת-מודע שלנו מוכן לקלוט משהו דומה כל-כך בכזו התמסרות. לא אלבום כזה גדול. בפלייליסט Chords ועוד שירים

עוד אלבומים שיצאו החודש:
The Streets - משעמם אותי כבר , Papercuts - למי שאוהב את מורנינג בנדרז, Beady Eye    - אלבום סולו של נואל גאלגר  ,  EP ל- Beach Fossils - שזה צ'ילווייב, למובי וגם אלבום Sonic Youth שלא הספקתי לשמוע בכלל.

בטוח שיעניין אתכם גם הסקירה של האלבומים של ינואר 2011, אז תנו קפיצה.