אני אף פעם לא אוהב את Hercules & Love Affair כמו שגל אוחובסקי אוהב (להאזנה לכל האלבום), אני אף פעם לא אוהב את Bright Eyes כמו שגיאחה אוהב (להאזנה לכל האלבום). אני מקשיב לאלבומים החדשים שלהם בימים אלה, ואני לא מספיק מתחבר. השיר החדש של הפליט פוקסס, Helplessness Blues, מזכיר לי שגם אותם לא בדיוק אהבתי בהתחלה. כלומר, אהבתי את הסגנון שמחבר בין ההרמוניות של הביץ' בוייז לבין הסגנון של קוסבי-סטיל ונאש, אבל השירים נשמעו לי מסובכים ללא תכלית. בסופו של דבר גם אני התאהבתי. מה שמוכיח שאני באמת בן-אדם, ולא מכונה שכותבת פה :-) וגם שמוסיקה לא תמיד נגליית אליך באופן מיידי.
השיר החדש Helplessness Blues של ה- Fleet Foxes הוא שיר הנושא של אלבום חדש שלהם שיצא במאי, והוא נשמע מאד סיימון וגרפנקל. רק בשביל הרקורד בו נסכים שסיימון וגרפנקל הם לגמריי פרימיום, ופול סיימון הוא אחד מאבות המזון שלי (יחד עם הביטלס, הפיקסס, מוריסי, פרינס וברוס ספרינגסטין).
לסקירת האלבום החדש>>
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה