לעקוב אחר הפרימיום

יום שישי, 22 ביולי 2011

פוסט הופעה: פול סיימון - Rewrite



אבות המזון של רדיו פרימיום להמונים הם: החיפושיות, מוריסי, דיויד בואי, פרינס, פיקסיז, הבוס, ופול סיימון.(זה כתוב איפשהו בכרטיס הפרופיל).
פול סיימון הוא אחד מגיבורי המוסיקה שלי. אולי יותר נכון לומר: אחד הגיבורים שלי נקודה. גיבור נפש. גרייסלנד, האלבום הלבן של הביטלס ולאבסקסי של פרינס - הם האלבומים שהקשבתי להם הכי הרבה פעמים בחיים. ואני מדבר על בסביבות אלף פעמים כל אלבום. אם אני צריך להשוות אותו לדמות מוסיקלית ישראלית מקבילה, אז יהיה זה אהוד מנור ז"ל, עם כל הרגש והרגישות הגדולה שלו. אהוד מנור גם אמר הרבה פעמים שפול סיימון היווה לו מקור השראה.
התקשורות הישראלית, כנראה בהשפעת היחצנים ובעקבות משבר בוב דילן, עשתה המון יחסי ציבור חיובים לפול סיימון. הסיטואציה כוללת מוסיקאי יהודי אגדי ומזדקן, שעדין חי בועט ונושם. מוציא אלבומים. חי את חייו המוסיקלים גם היום. הוא כבר לא בחור תמים בן עשרים שרוצה לשנות את עולם, הוא כבר לא אדם בפריים-טיים של חייו שמקים משפחה, מתגרש ומתרסק על זה באלבומים, הוא כבר לא עושה מהפכות מוסיקליות שמעיפות את העולם (בוב דילן כבר לא מתחשמל, פול סיימון כבר לא יהיה יותר מוסיקת עולם ממה שהוא). ההפקה והתקשורת רמזו שאצל פול סיימון זה יהיה אחרת. לא כמו בוב דילן, הרבה יותר לאונרד כהן, אם חייבים להשוות.
בפועל אפשר להתנחם בכך שפול סיימון נשאר נאמן לעצמו. הוא הוציא לפני כמה חודשים אלבום חדש ומצויין (למעלה שיר מתוכו), והוא ניגן הרבה שירים ממנו. יש לו להקה חדשה, שמכילה אנסמבל של 8 נגנים מוכשרים, ונראה שהוא מאד גאה בה. הוא גם לא שר בכלל את "אני וחוליו ומואיז הקטן", ואת "יו קן קול מי אל" הוא נתן כהדרן כמעט אחרון. רק שלושה שירים מתקופת סיימון וגרפנקל. מצד שני הוא נתן די הרבה שירים אהובים שלו, וכמעט את כל המאסט שלו. מנסה לאזן בין רמת הציפיות לבין האמת הפנימית שלו, להקשיב לרחשי הקהל ולהדוף לחץ מיותר תוך-כדי. הוא לא אמר "ערב-טוב תל-אביב !", אלא רק אחרי שלושה שירים הוא אמר "שלום" (שזו מילה שכידוע אפשר לפרש אותה לכל מיני כיוונים). הוא לא השתפך עלינו, אבל הוא קד מספיק קידות, ואמר תודה מכל הלב שאפשר היה להאמין. הוא גם אמר בסוף שהוא לא איש של תפילות אבל הוא רוצה למלמל לנו "עושה שלום במרומיו סאלם עליכום..Peace ויאללה סולחה" - מחווה נאה לפלסטינאים שלא היו שם, וכיסוי תחת טוב.
פול סיימון נראה די מאושר לנגן את החומרים החדשים שלו, ודי משתדל בדברים הישנים. בסך הכל היה כיף, אבל לא מרגש, עד לרגעים האחרונים שבהם היה איזה שינוי לטובה. צריך שניים לטנגו, ומה שגרם לפול סיימון להנות (השירים החדשים שלו) לא ממש עשה לנו משהו. כיוון שישבנו אפשר היה לראות את התגברות התנועה לשירותים בשירים הללו. וגם להיפך: בחלק גדול מהשירים הישנים והמרגשים שלו, כמו The Sounds of Silence, נראה שקשה לו, שהוא כבר לא חש אותם כמו פעם, שזה לא אנחנו שזה הוא (אולי בגלל זה הוא גילה לאחרונה שאת ההשראה לשיר הזה הוא קיבל בשירותים- רוצה לרמוז לנו משהו?). אני יכול להבין אותו, אדם כבן שבעים שרוצה לחיות את ההווה ולא את העבר שלו. אם פול סיימון היה נח על זרי הדפנה כל ימי חייו, אז לא היו באים לעולם Late in The Evening וגם לא גרייסלנד.
בסוף הערב התחולל מהפך קטן, עמדנו על הרגלים, וגם סיימון שהרגיש כי הוא בא על סיפוקו, החליט לפנק אותנו בהדרן ארוך שבו היחסים ביננו לבינו עברו לפסים קצת יותר משוחררים. Kodachrome היה יריית הפתיחה ב - Here Comes The Sun, של החיפושיות היינו כולנו שלו. אני קיוויתי בסתר ליבי שהוא יעשה איזה קאבר לשיר של הוומפייר ויקאנד, מצידי שחצי מופע היה עושה שירים שלהם ושל מי שבא לו.
היה חם, לח, ודביק כמו בניו-דלהי. סאונד די גרוע - כמו בישראל. אפילו כרטיסים במחיר המופקע שקניתי (650 ש"ח) - כמו לאוליגרכים במוסקבה - היו די רחוקים מהבמה, וראיתי את כל ההופעה מהוידאו הלואוו של הטק.
הבוקר כשאחותי שאלה אותי איך היה, אז עניתי: "נחמד".
"זה הכל?" היא שאלה. כן, זה הכל.
מסקנה אחרונה ממש: אני הרבה יותר מעדיף הופעות בעמידה, ואציטדיון רמת-גן זה דראק !

7 תגובות:

יוחאי וולף אמר/ה...

יפה אייל. צריך לעשות משהו- צו הריסה, צו הרחקה- כדי למנוע מההופעות האלה באצטדיון רמת גן להתקיים, זו לא דרך להופיע וזה ממש על הפנים. מילא שצריך להיות מיליונר כדי לקנות דירה בתל אביב, אבל גם בשביל להינות מהופעה כמו בנאדם?

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

צודק :-)
אני בעד חרם. באופן אישי אני לא מתכוון להגיע לאצטדיון הזה שוב אלא אם כן הביטלס יתאחדו.

רסיבר אמר/ה...

אכן עשית שיקוף רנטגן להופעה...אני עוד לא החלטתי מה לכתוב...מעכל לאט

אנונימי אמר/ה...

המעצבן זה שהפעם גם הבטיחו 'מסכי ענק כפי שטרם נראו בארץ' ושוב - הביאו את המסכים הסטנדרטיים המינאטוריים האלה, כשהבמאי/עורך ניהל את הערב כמו מסיבת בר מצווה וקפץ ממצלמה למצלמה בהתלהבות מסחררת מדי שנייה, בלי לחשוב שאולי ישנם אנשים שנאלצים להשתמש במסכים האלה בכדי גם לראות משהו ולהבין מה הולך על הבמה.
המקום נוראי להופעות והמחירים שערורתיים. אבל כל זאת בצד - אני נהנתי מסיימון.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

ראובן> שיקוף רנטגן זה מושג מעניין.

ולאנונימי > היה קשה להתענג. אם נהניית, אשרייך.

אורית אמר/ה...

היי אייל, סוף סוף התפניתי לקרוא את הביקורת שלך. אני מאמינה שכל אחד מגיע להופעה עםהאמת הפרטית שלו, עם הציפיות האישיות שלו, וזה בסדר לצאת עם תחושה כמו שלך, אף אחד לא יכול לגרום לך להרגיש אחרת. אני זנחתי אתפול סיימון כבר לפני שנים, האלבום החדש שלו לא ממש מעניין אותי, ויש כמה שירים שלו שאני באמת אוהבת ומסתפקת בתקליטים. לאיצטדיון רמת גן אני כמעט בטוחה שלא אלך גם אם יהיה איחוד של לד זפלין. ובכל זאת כתבת את האמת דלך וכתבת אותה הייטב ועל כך כמו תמיד, שאפו!

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

תודה אורית

פוסטים אחרונים וממש שווים !