Blood Orange – Costal Groove אלבום נוסף של דייב היינס, הפעם לא תחת השם Lightspeed Champion. הוא מנסה לעשות משהו שיותר מתכתב עם חוף הים. ומהווה את אלבום השקיעות המוצלח של הקיץ. השיר בפלייליסט I'm Sorry We Lied ועוד שני שירים
Washed Out – Within and Without וושט אאוט הוא שם הבמה של ארנסט גרין האמריקני, ומאד קשה להתעלם מהנוכחות של האלבום החדש שלו ברחבי הבלוגוספירה העולמית, ואף המקומית. אחרי שני EP מצליחים, הוא הוחתם בלא פחות מאשר הלייבל הסקסי Sup Pop. היחוד של האלבום הזה הוא ההפקה שנעשתה בשילוב עם Ben H. Allen מפיק ההיפ-הופ, שמנסה לעשות צ'ילווב שלא ישמע כמו צ'ילווב. האם זה הצליח? לי זה נשמע יותר צ'יל-דאנס-יורו-סינטי. השיר בפלייליסט Amor Fati, ועוד שיר
Little Dragon – Ritual Union היא להקה משבדיה שמזכירה לי הכי הרבה את The XX אבל עם טאצ' יותר חם. הזמרת החצי יפנית חצי שבדית שלהם מכניסה למוסיקה איזה נופך אוריינטלי. השיר בפלייליסט Crystalfilm
Austra- Feel it Break אביעד מהאייפוד רעב, כותב: "קייטי סטלמניס, זהו שמה, והיא אינה לבד אלא חלק מההרכב הנפלא. הדבר הראשון שקופץ לראש כשמאזינים לו הוא שבעוד כמה חודשים כל הסיפור הזה יהיה גדול יותר מסכום חלקיו. הקול של סטלמניס, שבכלל מזכיר לי את מארק גריני מ-JJ72, שובר אותי עוד בטרם אני מדבר על כמות הלהיטים שרצה פה (לבחור מה להעלות לכאן כמדגם מייצג פגע בי באופן אישי). לרגע היא זמרת פרוג-רוק מזדקנת, בשנייה אחרת כל עולמה הוא מלודרמטי איסלנדי, ולפרקים זוהי פלורנס ומכונתה." השיר בפלייליסט Spellwork
Baxter Dury – Happy Soap שרון רז כותב: "סיימתי האזנה אחת ואני ספיץ'-לס. קסם. משהו על באקסטר דיורי- לא חשבתי שאיאן דיורי היה גאון, אבל הבן שלו יצא כזה. פשוט יש לי הרגשה, מהתקליט הראשון שלו והלאה, שהוא משהו אחר, התרכובת המוזרה הזו של כל מיני, לא יודע, רבעי סגנונות, אבל הכל מיקשה אחת יצירתית ומעולה, גם מרגשת, הוא ממש מצליח לפגוע לי ישר בראש ובלב הבחור הזה.ואני כבר אומר שהוא יהיה ברשימת אלבומי השנה שלי בדצמבר, מומלץ! " השיר בפלייליסט The Sun ועוד שיר
Yes - Fly From Here דווקא YES ?! אני לא אוהב אף שיר ו/או אף אלבום שלהם מהתקופה הפרוגרסיבית. הדבר היחיד שדבק מהם בי הוא השיר האלמותי Owner of The Lonely Heart. את השיר ההוא הפיק טרוור הורן מי שהמציא את Frankie Goes to Hollywood, והוא נשמע כמו Art of Noise - עוד הרכב שטרוור הורן המציא. אז עכשיו YES יצאו עם אלבום חדש, 21 במספר, שהם בנו סביב איזה שיר ישן ונשכח שנקרא Fly From Here, ושאפשר לעוף עליו. שותף לכתיבת השיר וגם להפקה של האלבום החדש הוא אותו טרוור הורן, אלא שהפעם האלבום נשמע כמו אלבום פרוגרסיב של יס. אלבום פרימיום. השיר בפלייליסט Madman At The Screens
The Horrors – Skying אלבום שלישי ללהקה האנגלית שעושים מוסיקה שנשמעת משהו בין שוגייז לפוסט-פאנק. אני לא ממעריצי הלהקה, וקצת יותר מידי האזנה לדברים "מתקדמים" שיבשה את כושר השיפוט שלי. אבל אחרי סיבוב קצר בעולם האמיתי כולל צפיה בחצי מתוכנית כוכב נולד, והאזנה לאלבומי רוק אינדי משמימים שיצאו, פתאום כשחזרתי להאזין ל-The Horrors הכל נשמע הרבה יותר מפותח ומדופלם. השיר בפלייליסט Monica Gems. וכל האלבום להאזנה
Boddy Holly – Rave On האמת היא שעד היום לא הבנתי על מה כל הרעש, ולמה התפתח כזה מיתוס סביב מוסיקאי, שאי-אפשר להיתקל בקלות בשירים שלו ברדיו. האלבום הזה הפתיע אותי, הוא הרבה יותר מאלבום מחווה והרבה יותר מגימיק. הכל מושלם באלבום הזה, המוסיקאים, השירים הנפלאים, והביצועים היוצאים מן הכלל. פיונה אפל וג'ון בריון נצמדים לרוח הרוקנרול של הפיפטיז, אבל כל השאר מביאים הרבה משלהם: הבלאק קיז נשמעים כמו הבלאק קיז, פול מקרטני -שגם מחזיק בזכויות היוצרים לשירים של באדי הולי- מתפרע כמו בהלטר סקלטר, וסי-לו גרין נשמע עושה מזה משהו שחור. להאזנה לכל האלבום
Beirut – The Rip Tide גיאחה כתב בעונג שבת: "היו לי חששות כבדים לקראת האלבום החדש של ביירות. גולאג אורקסטאר היה מצוין, והאלבום שאחריו שונה ודי טוב, אבל הופיעו בו כבר סימני שחיקה של חזרה על אותם השטיקים. החשש היה שהאלבום החדש יהיה, כמו שכתב השבוע בן שלו על החדש של רונה קינן, "אלבום יפה בצורה קצת ברורה מאליה. כמו ביקור של חבר שלא ראית זמן מה, ואתה שמח לקראתו אבל מייחל שהסיפורים שהוא מספר יהיו יותר מסעירים". החדשות הטובות הן שהעיבודים הם אולי כאלה לפעמים, אבל כשנמחצתי תחת כל החששות לא לקחתי בחשבון את הלחנים של זאק קונדון. עם לחנים פחות טובים, האלבום הזה באמת היה נופל למנייריזם שבלוני ותו לא. אבל עם לחנים כאלה יפים, ועם כלים כאלה נפלאים, האלבום הזה זורח ". אני באופן אישי פחות אוהב את העירבוב הזה של אלבו עם להקת טיפקס. השיר בפלייליסט: A Candle's Fire.
Dolly Parton –Better Days אף אחד לא יכול לקחת ממנה את הקול האדיר שלה, גם לא הבלונד המצועצע והחזה המפואר שלה. אבל עכשיו כשהגברת בת 60 פלוס, מסתבר שהיא גם כותבת מילים מוכשרת. כמעט כל השירים באלבום הזה הם מפרי עטה: היא שרה על הזמן שעבר, וכל חוכמות החיים שיש לאנשים מבוגרים - שזה לא בדיוק חוכמת חיים אלא יותר פחד מהמוות, משהו כמו: " וואוו רוב החיים כבר מאחוריי, אני כבר חצי רגל בקבר, עוד מעט בלי שאני ארגיש אני אמצא את עצמי בבית אבות עם קטטר, אז בינתיים אני מרשה לעצמי להתאהב בעצמי, ומקווה שגם אתם תתאהבו בי, ושמישהו ממש מנומס ושרמנטי יעשה לי טובה". אם נשים לרגע את הצחוק בצד, אז המוטו של האלבום הזה הוא: The greatest days we've ever known are the days we're livin' in שזה ממש ניו-אייג' יפה. דולי פארטון היא הליידי של הקאנטרי, למרות שאני בטוח שיגידו שזו פסטי קליין, או משהי אחרת, אפשר לעשות לה כבוד כבר עכשיו לא צריך לחכות שהיא תמות. שירים להאזנה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה