רובין היצ'קוק הגיע לשתי הופעות באוזןבר. אני מוכן להודות שלא הכרתי אותו קודם, למרות שהוא הוציא 18 (!) אלבומים, מאז שהוא יצא לקריירת הסולו שלו בתחילת שנות השמונים. הוא סינגר סונגרייטר, וגם באוזןבר הוא הופיע רק עם גיטרה או פסנתר. הוא נחשב לאמן קאלט נערץ, בעיקר בקולג'ים של אמריקה. למרות, שהוא בכלל בריטי, עם חוש ההומור הבריטי והאיפוק הנדרש. הסגנון של השירים שלו הוא פופ-סוריאליסטי, אם השם סיד ברט אומר לכם משהו, אז זה הכיוון.
כיוון שאני לא מעריץ לא הלכתי להופעות, אבל כמה מחבריי הטובים מעריצים גדולים. ואני תמיד מתרגש ממעמדים מתועדים של מעריצים עם מושא הערצתם, כשמדובר במוסיקה. בעיקר כי יש בזה המון נתינת אהבה, שהמוסיקה משמשת כמתווך לכך. ברגעים כאלה אני מרגיש שבמוסיקה יש אלמנט של קדושה. שאלתי את עצמי כמה פעמים היום, למה בעצם ? והתשובה בסוף הגיעה: כי מוסיקה ואומנות בכלל היא כל מותר האדם מהבהמה. היא ולא מכונת הכביסה, היא ולא המיקרוגל ולא הרכב הארבע על ארבע, היא ולא האיי-פון ולא האינטרנט ואפילו לא הפייסבוק שבעזרתו הגעתי למה שכתבה איילה יהב ושמאד ריגש אותי:
כיוון שאני לא מעריץ לא הלכתי להופעות, אבל כמה מחבריי הטובים מעריצים גדולים. ואני תמיד מתרגש ממעמדים מתועדים של מעריצים עם מושא הערצתם, כשמדובר במוסיקה. בעיקר כי יש בזה המון נתינת אהבה, שהמוסיקה משמשת כמתווך לכך. ברגעים כאלה אני מרגיש שבמוסיקה יש אלמנט של קדושה. שאלתי את עצמי כמה פעמים היום, למה בעצם ? והתשובה בסוף הגיעה: כי מוסיקה ואומנות בכלל היא כל מותר האדם מהבהמה. היא ולא מכונת הכביסה, היא ולא המיקרוגל ולא הרכב הארבע על ארבע, היא ולא האיי-פון ולא האינטרנט ואפילו לא הפייסבוק שבעזרתו הגעתי למה שכתבה איילה יהב ושמאד ריגש אותי:
"בחולצת כפתורים עם הדפס אמבות שנלקח כפי הנראה מסדרת האנימציה של ילדותינו ״החיים״, תשוש (מהחום? מהטיסה?) אבל מנומס וקורקטי , רובין היצ׳קוק , כסוף בלורית ואוחז ספל תה בחלב הגיע לפגוש את מעריציו היום באוזן השלישית. ואני, גרופית מזדקנת, הגשתי לו מקצת מהתקליטים שהבאתי (אחרי סינון של הסינון נוכח עייפותו הגלויה). הוא שונא להצטלם,אמר וחתם לי Alaya על Eye התקליט הראשון שלו שאי פעם שמעתי (כמובן שאמרתי לו את זה ) ואחד המרגשים שנוצרו מאז הומצא הויניל. כשביקשתי שייעשה הערב את Cathedral הוא התפלא ואמר שאני הרביעית שמבקשת ולמה השיר הזה כל כך פופולרי, ישו הקדוש ?? מעריצה אחת הביאה לו ציור במתנה ואחר החתים אותו על גיטרה אקוסטית. יצאתי אל ספטמבר החמים בתל אביב בתחושה מוזרה, כאילו יצאתי משיר שלו ביקום הסוריאליסטי שלו, שדלת סתרים מובילה אליו."
וזה מה שצילם יובל קאולי היקר בהופעה באוזןבר. שיר יפה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה